כל אחד מאיתנו, מקטן ועד גדול, הוא אדם שמבקש למצוא את המקום שלו, לספק את הצרכים שלו, לממש את רצונותיו. אבל, מה לעשות שלפעמים קשה להכיל כל כך הרבה כאלה בבית אחד? מה לעשות כשלפעמים התחושה היא שאין מקום לכולם?
צפוף. הימים האלה של הסגר הם ימים צפופים וזה לא משנה אם אנחנו גרים בבית קרקע קטנטן או בוילה יוקרתית שמסביבה נחלה. כך או כך, אנחנו נמצאים בבית יום אחרי יום ואיתנו נמצאים עוד בני משפחה, בן או בת זוג וילדים וצפוף.
לא קל לחיות כשכל כך הרבה צרכים ורצונות מתכנסים 24/7 תחת קורת גג אחת. כל אחד מאיתנו, מקטן ועד גדול, הוא אדם שמבקש למצוא את המקום שלו, לספק את הצרכים שלו, לממש את רצונותיו. אבל, מה לעשות שלפעמים קשה להכיל כל כך הרבה כאלה בבית אחד? מה לעשות כשלפעמים התחושה היא שאין מקום לכולם? נראה שרצון אחד מתנגש באחר ושלא ניתן לספק את כל הצרכים בבת אחת ועם זאת הם כאן, כולם, עכשיו.
מג'נגלת בין הזומים
אלה הם ימים שבהם השאלות האלה מעסיקות אותי כבת אדם, כאישה, כרעיה וכאמא. אני מרגישה שרוב היום אני מג'נגלת בין הזומים של הגדולים למשחק הלוטו עם הקטנה, בין שעות העבודה שלי לשעות העבודה של בן זוגי, בין האמצעית שלי שרעבה לארוחת צהרים כבר ב-13:00 – חזרה לבכור שנהיה רעב לפעמים רק ב-15:00 – ואז שוב צריך לארגן ארוחה. ככה, בין כדור אחד שאני מעיפה באוויר לבין הבא אחריו, שאני כבר מנסה לתפוס, אני שואלת את עצמי – האם אני פועלת נכון?
ברור שהמציאות הזו שנקלענו אליה כולנו היא לא טבעית (אין בית ספר וגן, לחלקנו גם אין עבודה) ויחד עם זאת, נראה שהיא פה להישאר, לפחות לעוד זמן מה. אז איך מפיקים ממנה את המיטב? איך לומדים לחיות יחד נכון ובאופן כזה שיהיה מאוזן?
איזון זה דבר עדין. זה גם דבר מאוד מאוד סובייקטיבי. לכן, לא תקראו כאן תשובה אחת שתהיה נכונה לכולם. מה שיהיה מיטיב עבור משפחה אחת לא בהכרח יתאים לשנייה ומכאן שההזמנה היא בעצם לא לחיפוש התשובה הנכונה כי אם לשאילת השאלה.
כהורים, אחת האומנויות החשובות ביותר שאנחנו לומדים עם הזמן היא אומנות שאילת השאלות. נכון, נישת ספרות הדרכת ההורים היא נישה ענפה ויש בה המון ידע וניסיון וטיפים שיכולים לסייע אך גם שם, הבסיס בדרך כלל הוא להתבונן על המצב בעיניים פקוחות ואז לשאול שאלה – מה לא טוב לי או לנו עכשיו? מה הילד שלי מבקש לומר לי באמצעות ההתנהגות שלו? מה הייתי רוצה לעשות אחרת או לשנות במצב הקיים? איך באפשרותי לעשות את זה, בכלים ובמשאבים העומדים לרשותי עכשיו?? מה הערכים והאמונות שאני רוצה לחנך לאורם? ועוד שאלות רבות וטובות. איך שלא נסתכל על זה, הבסיס לכל מעשה של שינוי וצמיחה היא שאילת שאלה.
מזמינים אמת אישית
כשאנחנו שואלים שאלה כמו – איך יהיה לנו נכון וטוב לחיות יחד עכשיו כשכולנו בבית כל הזמן? – אנחנו בעצם משפשפים עיניים חזק ומתעוררים מתוך התפקוד האוטומטי, הדפוסים וההרגלים הקבועים שלנו אל אפשרות חדשה.
כשאנחנו שואלים שאלה כזו, אנחנו מזמינים אמת אישית וכנות להתגלות לעינינו, מה שלא בהכרח יקרה אם ניקח תשובה או דרך שמישהו כבר ניסח והגיש לנו מוכנה כדי שנצעד בה. שאלה כזו היא כמו מתג המדליק אור מעל המתרחש בבית האישי שלנו, על הרכבו האנושי המאוד מסוים, כאן ועכשיו.
אם גם אתם חווים כעת צפיפות וקושי, בלבול או הצפה; אם גם אתם מוצאים את עצמכם מג'נגלים בין מיליון משימות, רצונות, מחויבויות, חשקים וצרכים; אם גם אתם מרגישים, כמוני, שקצת הלכתם לאיבוד; אז עצתי אליכם היא לקחת לעצמכם זמן, לבד או עם בן או בת הזוג, וגם אם זה יהיה רק לכמה דקות זה יהיה נפלא (המקלחת, למשל, היא מקום מצוין לכך).
בזמן הזה אני מציעה לשבת בשקט, לנשום כמה נשימות טובות ועמוקות ולתת לשאלה שהכי מציקה לכם עכשיו לעלות. אולי זו תהיה שאלה שקשורה לאחד הילדים ומה לעזאזל עושים עם הקושי שלו להירדם, למשל. אולי זו תהיה שאלה הקשורה לשגרת הבית או העבודה. אולי בכלל שאלה שקשורה לזוגיות או לעצמכם בלבד.
וכשתעלה השאלה אל תמהרו לחפש תשובה. כן, זו נטייה חזקה של כולנו, של החברה ושל התרבות שלנו, אבל רק לרגע נסו לא להתפתות לכך. במקום זאת, תנו לשאלה לטייל, לרחף כמו עפיפון בשמיים, בלי כיוון או מטרה. תנו לה לפרוש עבורכם תמונה רחבה ככל האפשר, כאילו עליתם למעלה עכשיו ואתם משקיפים מראשו של מגדל. התשובה הנכונה עבורכם תבוא בזמנה.
אומנות שאילת השאלות היא אומנות שיש להתאמן בה. היא לא קלה בהתחלה ולפעמים אנחנו באמת זקוקים לפתרון ומיד. עם זאת, אם נתרגל אותה פעם אחר פעם, אם לא נמהר וניתן לשאלה זמן, אני בטוחה שהתשובה המדויקת תגיע, זו שמתאימה באופן אישי לכל אחת ואחד, ואיתה גם הרבה חופש ומרחב חדש לפעולה.
* הכותבת הינה בת זוג ואם לשלושה, משוררת, כותבת תוכן ומנחת סדנאות כתיבה ותנועה
צילום | שאטרסטוק
