הסיפור של צפי פלד מקיבוץ אייל בהחלט לא שגרתי. הוא עבר התקף לב ועוד התקף לב ואחר כך גם דום לב, וניצל. המזל שלו היה, שבאמבולנס שהגיע לאסוף אותו, היה מכשיר דפיברילטור ופרמדיק ותיק ומנוסה בשם עבד קשקוש, מקלנסוואה
התקף לב ושני אירועים של דום לב בזה אחר זה, עבר צפי פלד בן ה-67 מקיבוץ אייל. סיפור שיכול היה להיגמר רע מאוד, אבל הסתיים במה שאפשר להגדיר נס רפואי.
"זה קרה ב-20 בינואר", מספר פלד. "חשתי בחולשה ומיחושים קלים וייחסתי את זה לחיסון שקיבלתי כמה ימים לפני כן. לקחתי כדור וזה עבר. סביב השעה שבע בערב, אני חש בכאב חד נוראי, כאילו מנסרים לי את החזה".
פלד, שאמנם סובל מסוכרת ומלחץ דם, לא חווה מעולם אירוע לבבי. הוא חש באינטואיציה שקורה משהו עם הלב. אשתו וילדיו לא היו בבית והוא טילפן לבתו שנמצאת בקיבוץ: "אמרתי לה שתי מילים – 'תזעיקי אמבולנס' והרמתי טלפון נוסף לאחות של הקיבוץ".
תוך מספר דקות כל המשפחה הגיעה לבית ואיתה גם האמבולנס המיוחל שהוזעק מטירה השכנה. לרוע המזל הגיע אמבולנס רגיל ולא כזה של טיפול נמרץ, אך למרבה המזל היה בו מכשיר דפיברילטור ופרמדיק ותיק ומקצועי בשם עבד קשקוש, מקלנסוואה. "יד המקרה הייתה שהוא היה כונן באותו הזמן והוא גם משמש אח במחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים מאיר."
עבד זיהה שפלד עובר התקף לב, עם חשש לבצקת בריאות. בדרך הוא יצר קשר עם הקרדיולוג, פרופסור אסלי מכפר קרע, מנהל יחידת הצנתור, שיצא מביתו היישר לחדר המיון. בנו של פלד יצר קשר עם אחות בית החולים שעובדת בחדר מיון, חברת קיבוץ אייל. "כשמה כן היא – אנג'לה, אישה מופלאה, שבמקרה התחילה תורנות במיון מאוחר יותר באותו הערב". גם היא נסעה לחדר המיון.
במהלך הנסיעה באמבולנס עבר פלד דום לב. "הרגשתי כואב ושורף, קוצר נשימה". הוא קיבל מכת חשמל ממכשיר הדפיברילטור, "שזה כמו לגעת בשקע חשמלי פתוח", והאמבולנס המשיך בנסיעתו המהירה לבית חולים מאיר. בכניסה לבית החולים עבר פלד דום לב נוסף: "אמרתי – 'תציל אותי, תציל אותי!' ואיבדתי את ההכרה". עבד נתן לו מכת חשמל נוספת, טיפול שהציל את חייו.
מה חושבים, מה מרגישים ברגעים כאלה?
"פיזית חשתי כאב נוראי ושורף. אני זוכר שעברה לי המחשבה בראש – מי יודע אם אני אשרוד את זה ואיך. איך אתעורר, איזו פגיעה תהיה. חשבתי על זה שלא הספקתי להיפרד…"
בכניסה לחדר מיון חיכתה אנג'לה ועימה עשרה אנשי חדר מיון, שעטו על פלד והתחילו בהחייאה. "עד היום הצלעות כואבות" , אומר פלד בחיוך של הכרת תודה. תוך כדי החייאה הוא הועלה לצנתור לצוות שמחכה לו שם, בסנכרון מלא בין כל גורמי בית החולים.
פלד עבר צנתור בעורק השמאלי הקדמי שהיה סתום. הוא הורדם והונשם והועבר לחדר התאוששות. הרופאים הודיעו למשפחה שיש סיכוי של 10% בלבד שפלד יתעורר, כלומר האפשרות היותר סבירה היא שהוא לא יתעורר כלל.
הם כמובן לא ידעו להגיד אם תהיה בעיה פיזית או מנטלית בעקבות האירועים הלבביים שעבר.
"כל זה היה ברביעי בערב. בחמישי בבוקר זינקתי מהמיטה עם המכשירים בפה ועל הגוף. הרופא שהיה שם לא האמין, הוא חשב שזו רק תגובה לא נשלטת של השרירים והשכיב אותי בחזרה במיטה. הוא צבט אותי בגפיי ונתן הוראות להרים את היד. כשזיהה שהגפיים מתפקדות ושיש הבנה ותקשורת, הוא הבין שמערכות הגוף חזרו לתפקוד."
"הוא הוציא את צינור ההנשמה והתחלתי לדבר עם אשתי, אורה, ובני שהיו בחדר, כאילו הלכתי לישון אתמול בלילה וקמתי לאחר שינה טובה. הרופאים לא האמינו למה שקרה." פלד מספר שהתוצאות של אירועי הלב שעבר ובעיקר ההתאוששות הן יוצאות דופן. "התאוששתי ותוך שבוע השתחררתי הביתה".
לאחר שהחלים חזר לנהל את המרכז לייעוץ ושיקום של התנועה הקיבוצית, מרכז העוסק בשילוב משתקמים בקהילה, בדיור, תעסוקה ופנאי, והוא מיועד לאנשים עם ליקוי פיזי, קוגניטיבי או מנטלי, שלהם נכות או מגבלה בתחום התפקוד האישי, עבודה בה הוא רואה שליחות לחברה הישראלית.
בתחילת דרכו באייל היה רפתן ובהמשך כיהן במשך שנים רבות בתפקידי הנהלה, גזבר ומנהל קהילה בקיבוצו ובקיבוצים נוספים (נחשון, ניר אליהו, חורשים, רמת הכובש) והיה ממקימי היישוב הקהילתי צור יצחק.
בין השנים 2011 עד 2020 שימש בתפקיד סגן ראש המועצה דרום השרון. בנוסף, הוא עובד מול רשות מקרקעי ישראל ומסייע לתושבים ואגודות במושבים ובקיבוצים בהתנדבות קרוב ל-20 שנה. לצפי ולרעייתו אורה שלושה ילדים ו-3 נכדים המתגוררים באייל.
צפי פלד מחמיא למנהל בית חולים מאיר: "אני מנהל הרבה שנים חברות ותאגידים. חברה נמדדת על פי הניהול שלה. ממה שאני חוויתי – הפרמדיק, אמבולנס, הסנכרון בין צוות האחים, הרופאים, יש שיתוף פעולה מצוין ושרשרת פיקוד מעולה.
עבד (הפרמדיק) הוא המלאך שלי, בסיוע שאר אנשי הצוות. חברה נמדדת בסנכרון ובשיתוף הפעולה בין כל הגורמים שלה ואת זה עשה בית חולים מאיר בצורה מצוינת."
