אלוורה ממושב תקומה באהבה

נפתלי פלדמן ממושב תקומה בעוטף עזה מצא בצמח האלוורה מזור לבעיות בריאות שונות * הוא מספר מהן הנסיבות לתגליתו, כיצד עבר מתחום ההייטק לגידול הצמח ולהכנת מוצרי בריאות, ועל השכול שפקד את משפחתו בעת המלחמה 

מושב תקומה הוא אחד מ-11 היישובים שנוסדו בנגב לפני קום המדינה, באוקטובר 1946, מקום מגוריו של נפתלי פלדמן. סבו וסבתו, שרה ומנחם, עלו ארצה מרומניה בשנת 1959, התיישבו במושב הדתי והפעילו משק חקלאי. "אני זוכר שהם גידלו פירות וירקות, ביניהם לימון, ארטישוק ואבוקדו. ויחד עם זאת הם טיפחו רפת עם פרות ועגלים," מספר נכדם נפתלי. "כבר בסוף שנות ה-60 ובהמשך בשנות ה-70 המצב הכלכלי של החקלאים היה בכי רע. לכן ההורים שלי, אברם-יצחק וציפי, עברו לאחר נישואיהם לגור בעיר בני ברק שבמרכז הארץ. שם ניתן היה להתפרנס יותר בכבוד." 

הוריו של נפתלי התגוררו תחילה בבני ברק ואחר כך בראשון לציון, שם היו ימי ילדותו  של נפתלי. הוא סיים את לימודי התיכון שלו בישיבה התיכונית "אור עציון" במרכז שפירא, ואחר כך שירת במשך שלוש שנים בשריון וברבנות הצבאית.  

מחשבים ועוד תחביבים 

"לאחר השחרור התחלתי לעבוד בתיקוני מחשבים ניידים," מספר נפתלי. "עולם המחשבים מאוד קסם לי ואהבתי את עבודתי, אבל רציתי להרחיב את הידע שלי וללמוד אנגלית. לכן נסעתי לארצות הברית והייתי בה ארבע שנים. למדתי ב'ישיבה יוניברסיטי' בניו-יורק. חזרתי ארצה בשנת 1998 עם תואר מדעי המחשב, מנהל עסקים ואמנות."  

אמנות?  

"כן," עונה נפתלי כלאחר יד: "אני אמן בנשמתי. אני מאוד מתחבר לציור ופיסול. בתקופת הלימודים ציירתי ופיסלתי. ובכלל," הוא מפתיע, "יש לי המון תחביבים. אחד מהם, הוא סקי. גם את זה התחלתי בארצות הברית ואני עוסק בזה עד היום. אחת לשנתיים שלוש אני נוסע עם הילדים לאחד מאתרי הסקי בעולם. היינו כבר ברומניה, בולגריה, אנדורה. וכמובן גם בחרמון." ואם זה לא די, הוא מוסיף: "יש לי גם תחביב של מוסיקה – אני מתופף. אמנם אין לי זמן לעסוק בכל התחביבים האלה במקביל, אבל בכל פעם אני עוסק באחד מהם."  

כאשר נפתלי חזר מארצות הברית הוא התקבל לעבודה בחברת "טלרד" לציוד ותקשורת  בזכות תאריו במחשבים ובמנהל עסקים. ושם הוא עבד במשך חמש שנים, עד לנפילת מגדלי התאומים בשנת 2001. שוק ההייטק נכנס למשבר, רבים מהעובדים פוטרו וכך גם נפתלי פוטר מ"טלרד".  

"במשך שנתיים חזרתי לתקן מחשבים, ניסינו להיות עצמאים והקמנו מרפאת שיניים פרטית עבור רעייתי, שהיא רופאת שיניים  במקצועה. אבל לא הצלחנו בגלל בעיות עם שותף." ואז חל המפנה.  

למושב  

בשנת 2004 התקבל נפתלי לעבוד בחברת "אמדוקס" בסניף בעיר שדרות. התנאי לעבודתו שם היה, שהוא ומשפחתו יהיו תושבי הדרום. טבעי היה שהם יחשבו על חיים במושב. מאז פטירתם של סבו וסבתו בסוף שנות ה-90 של המאה העשרים, הבית לא היה מתאים למגורים והמשק לא היה פעיל. "היינו אז הורים לשני ילדים והחלטנו באותה שנה לעבור ממקום המגורים שלנו במודיעין לתקומה. הגענו, שיפצנו את הבית ונכנסנו לבית גדול ומרווח במושב. אחר-כך נולדו לנו עוד ארבעה ילדים, והיום יש לנו שישה ילדים ברוך השם. ובמקביל – המשק הלך ופרח."

הפתרון – אלוורה 

עשר שנים עבד נפתלי בסניף של "אמדוקס" בשדרות. והוא מספר מה הביא אותו לעזוב את עבודתו בהייטק ולהתמקד בצמח האלוורה: "כאשר הבת הבכורה שלנו היתה בת שמונה, היא אובחנה עם מחלת קרוהן. מחלת קרוהן היא דלקת במעיים, מחלה מאוד לא נעימה. הטיפול הקונבנציונלי הוא טיפול תרופתי לכל החיים. הילדה סרבה לקבל את התרופות, היה מאוד קשה לשכנע אותה לבלוע אותן. ממש בכיתי יחד איתה. יום יום היינו צריכים לרסק לה את הגלולות ולהחביא את זה במשקה. לא תמיד זה הצליח. ואני התחלתי לחפש פתרון אלטרנטיבי. גלשתי באינטרנט וגיליתי את צמח האלוורה."  

למרבה הפלא והמזל נפתלי החל לגדל אלוורה עוד קודם לכן: "חז"ל אומרים: 'הקדים תרופה למכה'. ואכן הקדוש ברוך הוא שלח לי אלוורה לפני כל האירוע הזה," הוא אומר.  

מסתבר שכאשר נפתלי הגיע למושב והתלבט מה לגדל במשק, הוא התחיל לגדל בעציצים כמאה וחמישים צמחי אלוורה. הוא למד מתוך האינטרנט איך להכין משקה אלוורה: "חתכתי עלים, קילפתי אותם, ערבבתי את ג'ל האלווורה שקיבלתי בתה קר, בתי שתתה את זה ברצון. קראתי לזה תֵה-לוֹוֶרָה. לאחר שלושה חודשים הגענו לביקורת אצל הרופא המטפל,  והוא התפעל שכל תוצאות הבדיקות שלה טובות, אין לה דלקת."   

הרופא היה משוכנע שהילדה לוקחת את התרופות שלה. סיפרנו לו שאנחנו לא נותנים תרופות, אלא משקה מצמח האלוורה. למזלנו הרופא פרגן ואמר: 'תוצאות הבדיקות טובות, אין דלקת ורואים שהילדה בסך הכול בריאה, חזרה לבית הספר, חזרה לחיים והכול תקין – אם כך תמשיכו עם זה וניפגש בעוד שלושה חודשים'.  

"בקיצור," ממשיך נפתלי, "המחלה נעלמה. זה מאוד שימח אותנו, והתחלתי לספר לבני משפחה וחברים." השמועה על הפתרון הטבעי פשטה, ואנשים התחילו לבקש ממנו להכין עבורם את משקה האלוורה. זה גרם לנפתלי ללכת צעד נוסף – לגדל את צמח האלוורה באופן נרחב.  

גידול אלוורה והכנת מוצרי בריאות 

במקום להשתמש בעציצים שתל נפתלי בשטח המשק כמה שורות של  צמחים. הצמחים בשדה גדלו כמובן במידה ניכרת, לעומת אלו שבעציצים. והוא החל לגדל אלוורה בצורה מסודרת.  

גם את הידע שלו כיצד לגדל את הצמח, הוא הצליח ללמוד באופן עצמאי: "המדריכים החקלאיים בארץ לא כל כך הכירו את הצמח, ואני רכשתי את רוב הידע שלי מקריאה וכן תוך כדי ניסוי וטעיה. למדתי מה הוא המרחק הנדרש בין השתילים, באיזה דשן להשתמש, כמה מים לתת, באיזה שלב לקטוף ואלו עלים לבחור." 

כבר מן ההתחלה הגיע נפתלי להחלטה חשובה – הגידול שלו יהיה אורגני: "זה מאוד חשוב לי," הוא מסביר. "מכיוון שאני מטפל באנשים חולים, אני רוצה להנגיש להם את הבריאות ואת הטבע כמו שהוא. צמח האלוורה שלי הוא נקי, בלי השפעה מזיקה של כל מיני כימיקלים למיניהם, חומרים רעילים. ונוסף לזה כוונתי היתה לשמור על הטבע ואיכות הסביבה, זה מאוד חשוב לי. בסופו של דבר, המוצר שלי הוא מאה אחוז אלוורה טבעית, קפואה, ללא כל תוספות."  

נפתלי מתאר את תהליך ההפקה: "אני קוטף עלים טריים מצמח בוגר ומפלט אותם, כלומר, מקלף את הקליפה הירוקה לחלוטין. לאחר מכן אני שוטף היטב את החלק הפנימי של העלה, (כי בקליפת האלוורה יש חומר שגורם לשלשול). אחרי השטיפה אני מרסק בכבישה קרה ומקפיא מיד בקוביות. התוצר הסופי נראה כמו קוביות קרח."  

והוא מוסיף: "הכבישה הקרה היא בעצם דחיסה של החומר דרך מסננת; וכך נשמרים בג'ל נוגדי החמצון, המינרלים והוויטמינים החיוניים. ההקפאה משמרת את כל התכונות שיש בצמח בצורה הכי טבעית שלו." 

לאט לאט העסק הלך והתפתח. בעקבות השמועה שעברה מפה לאוזן קיבל נפתלי הזמנות לג'ל אלוורה מכל הארץ, ובהתחלה ההפצה היתה עם נהגים מזדמנים. עם השנים הוא עזב את עבודתו בהייטק ועבר לעסוק רק בגידול האלוורה וייצור מוצרים מן העלים שלו. "בעצם אני היום פועל בכמה כובעים," הוא אומר, "אני גם חקלאי מגדל, גם יצרן ג'ל טבעי ומוצרי קוסמטיקה וגם מטפל. אנשים מגיעים אלי או מתקשרים בטלפון ואני מייעץ להם ללא תשלום בנושאי תרופות, אורח חיים בריא, תזונה ומניעת מחלות."   

ומכיוון שהוא משרת אנשים, הוא החליט להרחיב את ידיעותיו וללמוד רפואה משלימה. "למדתי ב'מכללת רידמן' במשך שנה אחת, ואחר-כך וכן אצל ד"ר גיל יוסף שחר, שהקים את המרכז לרפואת הרמב"ם ללימודי רפואה תזונתית על פי רפואת הרמב"ם.  

לדברי נפתלי, האלוורה עוזרת הן לבעיות עור חיצוניות והן לבעיות פנימיות בגוף האדם: "נהוג להשתמש בקרם האלוורה לבעיות עור כגון כוויות ועקיצות והיא מועילה גם במקרים של מחלות עור, כמו פסוריאזיס, סבוראה ולופוס (זאבת). כשם שהאלוורה מחדשת רקמות חיצוניות, כך היא מועילה," לדבריו, "גם לבעיות במערכת העיכול, כאשר היא מחדשת את הרקמה הפנימית של המעי ואת הרירית. ומלבד המחלות שהזכרנו, האלוורה מקלה גם במקרים של בעיות כמו אולקוס, בקע סרעפתי וחומציות יתר בקיבה."  

עוד מוסיף נפתלי, שצמח האלוורה אמנם לא מרפא – אך עוזר לאיזון מחלות כגון סוכרת, כולסטרול גבוה וטריגליצרידים גבוהים בדם. הוא מגדיר את האלוורה כ"מזון-על", מזון שמאפשר להתקיים גם אם צורכים אותו בלבד ללא מזון אחר. וזאת כי הוא מכיל ויטמינים, מינרלים, נוגדי חמצון וחומצות אמינו חיוניות, שתורמים לייצוב מערכת החיסון ולבניית חלבון בגוף. לדבריו הוא טיפל באנשים עם חסימות מעיים, קרוהן-קוליטיס, כיבים, הליקובקטר, מעי רגיז ובעיות מעיים רבות אחרות. כל זה באמצעות ג'ל האלוורה, שפתר להם את הבעיות.

במלחמה 

בדרך כלל מעסיק נפתלי במפעל האלוורה שבמשק שלו מעל חמישה עובדים, כולם מיישובי העטף, כי נפתלי דוגל בעבודה עברית, כפי שהוא מעיד על עצמו.  אבל, כמו בשאר יישובי העוטף, המצב השתנה לגמרי באותה שבת ארורה: "ב-7 באוקטובר היינו בבית. זה היה יום שמחת תורה, ואנחנו כאנשים דתיים היינו מנותקים מאמצעי התקשורת. לא ידענו מה קורה בדיוק, אבל החלו שמועות שהמחבלים נמצאים ביישובים קרובים אלינו ואפילו הגיעו מזרחית ליישוב שלנו, כך שהיינו ממש בסכנת חיים."   

למחרת בבוקר פונה מושב תקומה וכל תושביו עברו לבתי מלון. משפחת פלדמן עברה להתגורר במלון בטבריה. בחודש הראשון אי אפשר היה לעבוד, הן בגלל המצב הביטחוני בעוטף והן בגלל שכל העובדים שלו, תושבי העוטף, פונו גם הם למקומות אחרים.  

"במשך חודש היה המשק שלי לא פעיל, אבל אני הייתי חייב להגיע כדי לפתוח מים לצורך השקיה ולבדוק שהכול בסדר. הייתי מגיע לתקומה עם שלושת ילדיי הגדולים, ועבדנו פה יחד כדי לייצר כמות של מוצרים שתספיק לפחות עבור הלקוחות הקבועים שלי, שהאלוורה היא עבורם תרופה יום-יומית. התקשרו גם רבים אחרים, אבל לצערי לא יכולתי לספק להם מוצרים והם הבינו אותנו. אפשר לומר שעטפו אותנו באהבה." 

לאחר כחודשיים הצליח נפתלי לגייס שתי עובדות מקרב תלמידות המדרשה לבנות, שנמצאת במועצת שדות נגב, וביחד הם התחילו לחזור לשגרת ייצור חלקית: "המשפחה שלי נשארה כל אותה תקופה בבית המלון," מספר נפתלי, "ואני הייתי נוסע וחוזר כמעט כל יום מהמלון למשק בתקומה, כאשר מדי פעם הייתי נשאר ללון בבית. האווירה כאן היתה אווירה של מלחמה. הדי פיצוצים חזקים, גלי הדף והתרעות 'צבע אדום', אבל  הייתי חייב לעשות כל שביכולתי כדי להמשיך לייצר, כי אני  עוסק בתחום שהוא טיפול באנשים ואני חייב לעזור להם."  

המשפחה במושב 

לפני שלושה חודשים חזרה כל המשפחה הביתה, למושב תקומה. שני עובדים קבועים בעסק שלו לא חזרו לעבודה, ונפתלי מחפש עתה עובדים מתוך כוונה להקים צוות חדש.   

רעייתו עידית, שהיא כאמור רופאת שיניים במקצועה, גם היא מסייעת בעסק האלוורה, גם בתחום הייעוץ הרפואי. בתם הבכורה נועה, שבזכותה בעצם צמח כל העסק, היא עתה בת 21, למדה עיצוב אופנה ועוזרת להורים בעסק, בנם זאב הוא בן 20 ולמד בישיבת הסדר בנהריה. לפני כחודש  התגייס לצה"ל לחיל הים. הבת עדן בת 18, מסיימת כיתה יב' בבית ספר לאומנויות – אולפנת "הללי" בגבעת ושינגטון, נעמי לומדת בכיתה ח' באולפנה בשדות נגב, שני הצעירים לומדים בבית הספר היסודי בכפר מימין: חדווה בכיתה ד' ויוסף חיים בכיתה א'. "לילדים יש חסך רציני מאוד בגלל המלחמה, אבל הם משתדלים להדביק את הפערים," אומר נפתלי.  

שכול במשפחה  

לקראת סיום הריאיון אומר נפתלי: "אני חייב לספר מה קרה לנו במלחמה." ואז התברר לי איזה פצע נפער במשפחתו המורחבת.  

מספר נפתלי: "שבועיים לאחר כניסת צה"ל לעזה, נהרג בן אחותי – שחר פרידמן ז"ל. הוא היה בן הזקונים, בן יחיד שהיו לו שלוש אחיות. לאחר נפילתו אנחנו עזבנו את המלון בטבריה ועברנו למלון בירושלים, כדי להיות קרוב לאחותי ומשפחתה השכולה. האירוע מאוד שבר אותנו," אומר נפתלי בקול חנוק, "אבל גם חיזק אותנו. בסופו של דבר אנחנו מעריכים מאוד את שחר הי"ד, שנפל על הגנת הארץ והעם. בעצם בזכותו אנחנו פה. בזכותו ובזכות כל מי שהגן עלינו באותו יום נורא ומגן עלינו בימים שלאחריו – החיילים הנפלאים." 

לפני כניסתו לעזה כתב שחר פרידמן מכתבים אישיים ובהם דברים שהפכו בעצם לצוואה עם נפילתו.  הוא שלח אותם לחברו, כדי שיעביר זאת למשפחתו  אם יקרה לו משהו. החבר שמר זאת בסוד, ורק לאחר נפילתו של שחר קיבלו את המכתבים האנשים היקרים לו: הוריו ליאת ודורון, אחיותיו ענבר, סהר ונויה, וגם בת זוגו – נגה.  

בצוואה שלו יש משפט אחד שיכול להעיד על אישיותו וגדולתו של שחר הי"ד. הוא כתב, שהמידה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם, היא היכולת לשמח אדם אחר. אומר דודו נפתלי: "לכן אנחנו משתדלים מאוד לשמח אנשים ולעשות הכי טוב שאפשר. זה ציווי שכל אחד יכול וצריך לקיים, ואז העולם יהיה מקום טוב יותר."   

יהי זכרו של שחר פרידמן ברוך.  

היו אנשים טובים

תחייכו
תשאפו לגרום לכל אדם בכם יפגוש לחייך גם,
תהיו פתוחים לביקורת ותנסו תמיד להשתפר.
דעו כי המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר.
תפתחו אוזניים לצרכיו של הזולת ותפקחו עינים לצערו.
השתדלו לחייך כמה שיותר גם כשקשה.
שימו לב לאנשים הקטנים הנופלים לנו בזווית של העין.
תעריכו את הדברים הקטנים שיש לעולם להציע בעיקר

טבע ומוזיקה. 
והכי חשוב תיהיו אנשים טובים בדרככם אל תתנו 
לחברה להכתיב לכם מה עושה אתכם אנשים טובים, 
פשוט השתדלו כמה שאפשר, וגם כשנופלים דעו כי זאת הדרך להצלחה במעלה זאת. 
תאהבו את עצמכם ואת העולם וכאשר תקרינו החוצה שמחה ייווצר לאט לאט מעגל שייצור עולם טוב יותר. 

מתוך צוואתו של סמ”ר שחר פרידמן הי"ד 
שנפל בקרב בעזה בהגנה על עם ישראל במלחמת חרבות ברזל