עמרי תקוע הוא צלם ובמאי טלוויזיה מניר ישראל בראיון לעדינה בר-אל הוא מספר על הסרטים הדוקומנטריים שהיה שותף בעשייתם, ביניהם סרטי תחקירים שזכו לתהודה רבה. עוד הוא מספר על "מסעות האוכל" המופלאים בהם השתתף ברחבי העולם, בין השאר הספיק לצלם עשרות תוכניות, במסגרת "המסע המופלא של אהרוני וגידי", של שף ישראל אהרוני וגידי גוב, MKR" – המטבח המנצח", עם השפים חיים כהן ורותי ברודו ועוד סרטים רבים אחרים
לעמרי תקוע יש מקצוע שניתן להתקנא בו. עבודתו מטיסה אותו ברחבי העולם, ומפגישה אותו עם אנשים מכל גווני הקשת. חברים בתעשיית הטלוויזיה מעידים עליו, מה שגם הצופים בסרטיו נוכחים לדעת: עמרי הוא צלם בעל רגישות מיוחדת לדמויות. הוא קולט פנים מעניינות של ילד או מבוגר, תנועה או פעולה מיוחדת ופעם אחר פעם מצליח להעביר זאת לצופים. הוא גם קולט הווי של מקום ויופי של נוף – הוא מחזיק את המצלמה ונותן לכל אלו "לדבר".
עמרי נולד בשנת 1975 באשקלון. המשפחה התגוררה בשכונת ברנע. באשקלון הוא למד בבית ספר יסודי בעיר ובתיכון רונסון. בצבא הוא שירת כלוחם בגולני. לאחר השירות הצבאי הוא למד במשך שלוש שנים במכללת ספיר, במגמת קולנוע וטלוויזיה. שם הוא הכיר את מיטל ששון מבאר-שבע, שאף היא למדה באותה מגמה. השניים נישאו ומאז שנת 2007 מתגוררים במושב ניר-ישראל עם בנותיהם אלה (בת 14) ועמליה (בת 10). מיטל בחרה במקצוע אחר והיא מעצבת אופנה.
"לאחר הלימודים," מספר עמרי, "התחלתי לעבוד כעוזר צלם בסדרת הטלוויזיה 'שבתות וחגים' של הוט, והמשכתי לעבוד כצלם עצמאי בכל מיני סדרות דוקומנטריות. במשך הזמן התחלתי גם לביים." אחת התכניות העכשוויות אותה הוא מביים ומצלם היא התכנית MKR" – המטבח המנצח", עם השפים חיים כהן ורותי ברודו. בסדרה זו מתארחים כמה זוגות בבתי חבריהם בסבב ומתחרים בהגשת ארוחה טעימה מעשה ידיהם.
"בתכנית זו," מציין עמרי, "אני אחראי על כל השלבים גם לפני הצילום. אני לומד פרטים על הרקע והאופי של האנשים שישתתפו, אני מבקר בבית הזוג שעתיד לארח, בוחן את המטבח, 'בונה' עמו את 'המסעדה'. אחרי שלב העיצוב והבנייה, מגיע ערב הארוחה. אני עובד עם התאורן, כדי ליצור תאורה שתחמיא לעיצוב השולחן, לדמויות ולאוכל המוגש. יש במקום שמונה מצלמות, ואני מביים את הצלמים ודואג לסנכרון ביניהם, כדי שהכול ישתלב בצורה הטובה ביותר."
צילום דוקומנטרי
שלושה סרטים שצילם עמרי עם אורלי וגיא, זכו לתהודה ציבורית גדולה, וזאת במסגרת הסדרה "מוסר השילומים", על ניצולי השואה. השניים העלו למודעות את מצבם של הקשישים ניצולי השואה, שחיו בתנאים מחפירים ולעיתים נעשקו בידי אחרים. במקרים מסוימים נעשה עמם צדק והושבו להם בתים ורכוש שנגזלו מהם. עמרי צילם גם כמה פרקים בסדרת התחקירים "שטח הפקר", ששודרה בכאן 11 – וחשפה סיפורים ותופעות בחברה הישראלית.
עמרי משמש כצלם בסרטים דוקומנטריים. הוא עבד עם גיא מרוז בסדרת התחקירים "בולדוג", שדאגה לאזרח הקטן ונלחמה בזיהום אוויר, במפגעים של גז, אנטנות סלולריות ועוד. זו היתה תכנית מאוד אקטיביסטית. הצוות היה מגיע למקומות שונים והתעמת עם אנשים, עימותים שלעיתים התגלגלו עד חילופי מכות.
אופי העבודה עלול לחשוף את עמרי לתקריות אלימות, אולם היתה פעם בה עמרי והצוות מצאו את עצמם בסכנת חיים ודווקא ממקור בלתי צפוי.
מספר עמרי: "נסעתי עם לינוי בר-גפן לארצות הברית, במסגרת סדרה על משק המים בישראל, לצורך השוואה בין מה שקורה בישראל ובארה"ב. באחד הלילות, כאשר חזרנו מצילומים, הבחנו ברכב שנוסע באופן קצת מוזר. סימנו לו עם האורות, שיאפשר לנו לעקוף אותו. בסופו של דבר הצלחנו לעקוף אותו. ואז נוסעי הרכב השיגו אותנו, נסעו במקביל אלינו וירו אל תוך הרכב שלנו. הכדור עבר מאחוריי ויצא מן החלון הנגדי, קרוב מאוד לראשה של לינוי שישבה מאחור. הכדור פגע בחלון, וכל הזכוכיות נפלו על לינוי, שניצלה בנס."
למרות החשיבות הרבה של הנושאים בהם התוכניות עוסקות והמודעות שהן מעוררות בקרב הצופים, במבט לאחור, כאשר הוא בוחן את סרטיו הדוקומנטריים, הסיכום של עמרי פסימי: "לעתים אני חוזר ומצלם את אותו נושא שצילמתי לפני כחמש-עשרה שנים, נושאים שונים כגון מפגעי איכות הסביבה, קשרי הון-שלטון, התנהלות הבנקים – ומסתבר לי שאין כל שינוי. הנושא שהועלה בעבר 'עשה רעש' עורר מודעות ואחר-כך נשכח. אבל אנחנו נמשיך להתריע."
צילומי אוכל בחו"ל
עמרי החל את מסעותיו בעולם בשנת 2005, בסדרה: "מסביב לעולם ב-80 דולר". התכנית עלתה לאוויר בראשית ימיו של ערוץ 10, ועמרי התלווה כצלם ליגאל צור בכמה ארצות. בפרקים השונים עבד צור במגוון עבודות מזדמנות, כגון עיבוד עורות במרוקו.
מאז מרבה עמרי לעבוד בתכניות טיולים בחו"ל, הן כבמאי והן כצלם. תכניות רבות הן של "ערוץ הטיולים" ו"נשיונל גיאוגרפיק". מספר עמרי: "התחלתי בסדרה 'אוכל רחוב סביב העולם', בכיכובו ישי גולן, שצולמה באנגלית. זו היתה הפקה ישראלית של 'שמים הפקות' שנמכרה ל'נאשיונל גיאוגרפיק'. כך הפכתי מוכר כצלם שמתמחה באוכל ומצלם בעולם."
עם אהרוני וגידי
בשנת 2010 פנו אל עמרי מטעם ההפקה של "המסע המופלא של אהרוני וגידי". מאז שנת 2011 ועד פרוץ מגפת הקורונה, צולמו כ-60 תכניות. עמרי התלווה כצלם לישראל אהרוני וגידי גוב בעשרות ארצות, מן המזרח הרחוק, דרך אירופה, אפריקה ודרום אמריקה (כשהשניים סיירו בצפון אמריקה, היתה לעמרי התחייבות קודמת לצלם תכנית אחרת).
"אנחנו צוות קטן, המונה שבעה אנשים בסך הכול: אהרוני, גידי, המפיקה, הבמאי, עוזר צלם, איש הסאונד ואנוכי," מסביר עמרי. "הצוות הזה נשאר קבוע לאורך כל השנים, כך שהפכנו למעין משפחה. בדרך כלל מתלווה אלינו גם מדריך מקומי או מדריך ישראלי שמכיר היטב את המקום.
"ברור שהחוויה בכל מקום היא אדירה. אנחנו נוחתים במדינה שלא הייתי בה, וגם אם הייתי שם בעבר – הביקור עתה נסוב על דגשים שונים לגמרי. הסדרה הזו כוללת צילומי חוץ יפהפיים, נופים נפלאים ומה שמייחד אותה הוא צילומים בתוך הבתים. אנחנו נכנסים לבתים של אנשים. רוב המטבחים בארצות העולם השלישי הם קטנים וצרים ואז רק שלושתנו – אהרוני, גידי ואני – נכנסים פנימה, ותמיד משתדלים לכבד את המארחים ולהיות נחמדים ונכונים לראות ולשמוע אותם. במקרים רבים יש צורך במתורגמן מקומי. בכל המקומות הללו אנחנו מתקבלים בזרועות פתוחות, בלבביות מרובה – והאנשים מדגימים לנו את דרך הכנת המאכלים. מובן שאנחנו אוכלים אחר-כך את האוכל שבושל ומוגש לנו. כן," הוא מקדים לענות על השאלה שרציתי לשאול, "גם אני אוכל את המאכלים הללו יחד אתם."
לשאלה איך מתכוננים לכל מסע כזה מסביר עמרי: "אהרוני והבמאי אחראים לבחור את המקום והנושא. בדרך כלל, המדריכים הישראלים שעובדים באותה מדינה מקשרים בין מערכת התכנית לבין האנשים הרלוונטיים שהם מכירים. הם גם ממליצים על מה שמאפיין את המקום – מנות מיוחדות, צורות הכנה מעניינות של מזון וכדומה. המערכת מקבלת מחו"ל תמונות של הבתים, המטבחים, כל מה שעוזר לתכנן את הסיור.
"במהלך הסיור עצמו עולים כמובן רעיונות נוספים. לעיתים איש הפקה נוסף, מקומי, מציע אובייקטים נוספים לצילום. לדוגמא: כאשר משוטטים באחד השווקים, הוא מתקדם, מצלם דוכן מעניין שמצא, מביא את התמונה לצוות, ואז מחליטים לצלם גם דוכן זה."
אהרוני וגידי נעלמו!
"הצילום בסדרה לא פשוט ומצריך אופרציות שונות," מעיד עמרי. "למשל, כאשר אהרוני וגידי שטים על נהר, יש צורך לצלם אותם על הסירה ואז אני, הצלם, שט בסירה אחרת, מקבילה אליהם. אבל כאשר צריך לצלם אותם משוחחים זה עם זה – עוצרים הכול ואני עובר לסירה שלהם. כך גם עם נסיעה במכונית, בריקשה או כל כלי רכב אחר. אגב, אנחנו משתדלים למצוא בכל מקום כלי רכב מעניינים, לא סטנדרטיים. ובכלל, לעיתים יש צורך לשנות זווית ראייה בנוף ואני רוצה לצלם נוף פנורמי – וגם אז מוצאים פתרונות."
עמרי מספר על אחד האירועים שהיה להם במרומי הרי האנדים בדרום אמריקה: "בהרי האנדים הדרכים עקלקלות, לפעמים ממש מפחידות. באחד הימים נסעתי עם גידי ואהרוני ברכב, בדרך נפלאה, והגענו אל צוק בראש ההר. הבטתי סביב ואז הבחנתי למטה בדרך בה נסענו. רציתי לצלם מלמעלה את הרכב הנוסע, שישתלב בנוף. ביקשתי מהשניים שיעלו שוב אל הרכב, ייסעו את כל הדרך חזרה, וכשישובו אצלם מלמעלה. הם הסכימו ונסעו עם נהג מקומי דובר ספרדית (שאותה הם לא דוברים). חיכינו על ראש ההר כשעה ואהרוני וגידי לא הגיעו. אמנם הדרך היתה ארוכה, אבל הם היו צריכים כבר להופיע עם כלי הרכב. המשכנו לחכות ודאגנו מאוד. אהרוני וגידי נעלמו! לאחר זמן ראינו לרווחתנו את הרכב שלהם נוסע לאט, מתחיל לעלות בדרך ההר. אז הסתבר שהרכב בדרך לשם התקלקל, והם היו חייבים לחכות עד שיבואו לתקן אותו. כיוון שלא ידעו לדבר ספרדית והקליטה היתה גרועה, הם לא יכלו להתקשר עמנו כדי להודיע לנו על העיכוב."
כאשר עמרי מתבקש לומר משהו על אהרוני וגידי הוא אומר: " קשה לי להעביר את החוויות עם אהרוני וגידי. תמיד כשאנחנו חוזרים אנחנו אומרים: 'זַר לא יבין זאת'. בכל אופן, הם שני אנשים מקסימים, בדיוק כפי שהצופים רואים אותם בתוכנית."
במושב ניר-ישראל
משפחת תקוע חיה, כאמור, בניר-ישראל וגם היישוב זוכה ליהנות מכישרונו של עמרי כצלם.
אחד הפרויקטים היה במסגרת משימות שנת-מצווה לבני מחזורה של בתו אלה. עמרי צילם סרט בהשתתפות ילדי שנת-המצווה, בו הם מראיינים חברים ותיקים במושב ואנשי ציבור. הסרט נערך בידי חברו איש מקצוע מניר-ישראל, גם הוא אב לבני-מצווה. סרט זה, שהוקרן בפני כל אנשי המושב בטקס חג השבועות, מאיר תקופות בהיסטוריה של המושב, את ההווי בהווה וגם שאיפות לעתיד. עמרי השתתף גם בפרויקט משמעותי ביותר – הנצחת נופלים בני המושב בסרטונים נפרדים, המוקדשים לכל אחד מהם, בהם מרואיינים בני משפחותיהם.
על הגעת המשפחה לניר-ישראל מספר עמרי: "רעייתי מיטל ואני היינו עירוניים, ותקופת מה לאחר נישואינו התגוררנו בתל-אביב. כאשר חיפשנו יישוב כפרי כדי חיות בו עם בנותינו, הגענו למושב ניר-ישראל. ראינו את הכניסה היפה עם עצי הזית משני צידי הכביש – בקצה השדרה עמדו טווסים וקיבלו את פנינו. זה כבר שכנע אותנו שהמקום מקסים. יתרון נוסף היה עבורנו המרחק הקצר אל הרכבת," מוסיף עמרי. "אז לא היתה לי מכונית והייתי רוכב על אופניים אל תחנת הרכבת בצומת כפר-סילבר. בסופו של דבר אנחנו מאוד מרוצים מבחירתנו. אנחנו ובנותינו השתלבנו היטב בחברה פה ונהנים מן ההווי ביישוב."
