אומר מתן אלדר, חקלאי צעיר ממושב צופר שבערבה התיכונה, שיחד עם רעייתו תם חזר למושב ממרכז הארץ, בנה משק ולאחרונה פתח שוק איכרים מצליח בלב המושב
שלוש בצהריים. השמש במושב צופר, בערבה התיכונה, מתקיפה אותך מכל עבר, ואפילו המזגן ברכב נאנק ומתקשה להיאבק בלהט המקיף כל פינה ברכב. על רקע כל המדבר שמסביב אני נפעם תמיד לראות את החממות היפות של צופר בכניסה למושב, לקחת ימינה בכניסה על כביש 90 ולראות את כל הירק והגינות בבתי המושב.
ה-GPS לא עובד בצופר, ומבט קצר על וייז מראה שאתה נמצא בקהיר. על אבן שפה ב-down town של המושב (המרכז המסחרי) יושבת צעירה שחומה בשמש, כאילו הייתה רק המלצה לחום, עובדת תאילנדית עם עברית בכלל לא רעה, שמסבירה לי איך להגיע ליקב מואה. "אתה כאן לשמאלה, ואחר כך לשמאלה, שם יקב," היא מחייכת.
"הוא כרגע בשטח," אומרת לי הילה אלדר, אמו של אלדר שמקבלת את פניי. "הוא יגיע עוד מעט, ה-GPS לא עובד כאן ואני לא יודעת באיזה שדה הוא נמצא. אנחנו כאן בשיתוף פעולה עם יקב מואה וכולנו נותנים יד פה."
כעבור זמן קצר אני פוגש את החקלאי הצעיר מתן שמגיע עם הטנדר. מתן בסיוע בני המשפחה מפעיל כאן שוק איכרים, שכל שוק איכרים במרכז הארץ היה מתגאה בו – ירקות טריים ומגוונים תוצרת ערבה, ופירות טריים מכל הארץ. אני חייב לציין שמעבר לירקות הטריוויאליים תמצאו בשוק גם ירקות ופירות שלא נמצאים במקומות אחרים, למשל חצילים תאיילנדים ירוקים קטנטנים (ומרים), קפיר ליים ועוד ועוד. כמו כן, תמצאו כאן לחם אביגיל, עוגות, פרחים ויין לשבת. השוק מתקיים ביקב מואה, שם תוכלו להנות אחרי הקניות מכוס יין, פלטת גבינות, נשנושים, חברה טובה ושמש צהרים נעימה (לא לדאוג, יש הרבה צל).
חוזרים למושב
מתן אלדר (36), נשוי לתם ולבני הזוג שני ילדים: אן בת ה-3 ועתי בן ה-5. "אבי גם חקלאי, עברנו לפה ב-1989," מספר מתן, "הורי אלי והילה אלדר באו לכאן מבאר טוביה. אמי בת באר טוביה ואבא מקריית מלאכי. אבי עבד במרכז מזון של באר טוביה אצל הרפתנים. אחרי שעברנו לצופר – אבא הקים משק ירקות משלו – חצילים, עגבניות, פלפל. אז זה היה בעיקר שטחים פתוחים עד שנכנסו הבתי רשת. בעצם גדלתי לתוך החקלאות, אני בן ממשיך, יש לי משק שלי ואבא ואני עכשיו ביחד וגם משכירים עוד משקים."
ה-7 לאוקטובר, איפה זה תופש אתכם?
"קודם כל אנחנו מתגייסים לכיתת הכוננות. היינו מגויסים בצו 8 למשך משהו כמו 77 יום, היינו פה בש"ג ומסביב. אחי, שחי בעידן, גויס בצו 8 ולחם בעזה. רק לפני כמה ימים הוא חזר. בכל הערבה הייתה קליטה מאסיבית של מפונים מיישובי עוטף עזה, בעיקר בעין יהב, אבל גם פה בצופר ובחציבה. אשתי עובדת במחלקת הרווחה והייתה עסוקה בעבודה כפולה בלסייע להם ככל שניתן."
החקלאות מושכת אותך או שאתה באין ברירה ממשיך פה?
"קודם כל, אנחנו לא מכירים משהו אחר. אז הלכנו ולמדנו, אשתי ואני גרנו ארבע שנים גבעתיים, אני למדתי בכפר סבא אדריכלות נוף להנדסאי ואשתי עשתה תואר בחינוך וכן תעודת הוראה. למדתי שנתיים ואשתי למדה ארבע שנים, כשבינתיים עבדתי בגינון.
"בשנת 2016 חזרנו לפה, לצופר. לאו דווקא בגלל געגועים, פשוט פה אנחנו חושבים שהמושב הכי טוב לילדים וגם לנו. פה זה לא עיר, פה הילד יוצא מהבית, הולך לחברים, חוזר, אין בעיה, יש פה הרבה יותר חופשיות ופחות דאגה להורים לעומת גידול ילדים בעיר. מלבד זאת, יש פה קהילה חזקה, כמו במושב.
"אז חזרנו לצופר וקנינו משק משלנו, למעשה הצטרפתי למשק של אבא, הוספנו עוד שטחים פשוט. פה על כל דבר אתה משלם. פעם היו גם מענקים אבל זה נעלם מאז שאין חטיבה להתיישבות. הכל היום עולה כסף, גם המנהל עולה היום כסף, פעם לא היו משלמים למנהל, הקרקע פה הייתה אפס או קרובה לאפס. היום הכל עולה."
"לי יש במשק 50 דונם, כמו כל משק בצופר (חלקה ב'). ביחד עם אבא יש לנו 50 דונם תמרים, יש לנו 70 דונם פלפל, יש לנו 6 דונם חצילים, עגבניות נעשה השנה ואנחנו גם עושים 20 דונם ירקות אך ורק בשביל השוק שפתחנו כאן – קולרבי, כרובית וכך הלאה, גידולים שלנו."
ואיך הגעת לרעיון, להקים שוק איכרים בלב הערבה?
"פתחתי כי אני מכיר את פערי התיווך, אני יודע מה החקלאים מקבלים ומה הלקוחות משלמים בסוף ברשתות והחנויות. אמרתי אם אני יכול קצת לסייע זה טוב, חיפשתי ערך מוסף. זה התחיל בקטנה, להעמיס על טנדר ולהביא כמה ארגזים והיום זה כבר צמח ויש לנו שפע להציע. לשמחתי יש תנועה, אנשים מגיעים והתחלנו גם לעבוד עם מסעדות וצימרים באזור, שמחפשים תוצרת טרייה.
"אני משתדל להגדיל את הסל במשק כמה שאפשר, להביא סחורה ולמכור כמה שאפשר במחירים סיטונאיים. דברים שאני מגדל – אני מוכר במחיר שהחקלאי מקבל. אני עושה שיתוף פעולה עם משקים נוספים כמוני שמגדלים דברים אחרים, אנחנו עובדים עם שמעון זנזורי מהחסות חזק, יש לנו עוד סופר באילת שאנחנו עובדים איתו ושנה הבאה ניכנס לעבוד עם עוד מישהו באזור, זה ווין ווין לשנינו. לקוחות שלי באים אליו ולקוחות שלו באים אליי."
בעצם כל המשפחה מעורבת בשוק ובמשק.
"כן, כי אמי עובדת איתנו, אחותי גם עובדת פה, היא אחראית על המשלוחים, על ההזמנות, החשבוניות. אבא שלי עובד איתי במשק. איסופים אנחנו עושים, אנחנו עובדים עם הרבה חקלאים מלמעלה שמביאים לנו גם סחורה, לי חשוב לפה תוצרת איכותית. אתה בוחר את החקלאים שאתה יודע שיש להם סחורה איכותית ובמחיר שפוי. כל יום רביעי אנחנו נוסעים צפונה, לסגולה, משמר העמק, מושב שחר, ביל"ו וכמובן מהערבה אנחנו לוקחים הרבה סחורה מהחקלאים בתקופות שיש. אין על הסחורה של הערבה."
לסיכום, אני נפרד ממתן ותם וילדיהם לשלום, יוצא את מושב צופר ופונה צפונה. כיף לראות אנשים צעירים שעוד מאמינים בחקלאות, אנשים שפשטות החיים במדינה מורכבת והקשר לאדמה חשובים להם ויותר מכל חשובות להם המשפחה והקהילה במושב בערבה הרחוקה.
שוק האיכרים בצופר: שעות פעילות – יום חמישי 08:00-11:00; יום שישי 08:30-14:00
