עם תחילת גדיד תמרי המג'הול חגגו בערבה התיכונה יום הולדת 81 לנכדתו של בן ציון ישראלי ז"ל, מי שהבריח את חוטרי התמר הראשונים מעירק וממצרים לישראל ובאומץ רב . יבול תמר המג'הול בערבה התיכונה גדל השנה ב-20% ביחס לשנת 2019. בשנת 2020 הצפי הוא כ-50,000 טון יבול שנתי ארצי, המהווה גידול של 15% מאשתקד
חקלאי מושבי הערבה התיכונה פתחו את עונת הגדיד, קטיף התמרים, שתמשך עד סוף ספטמבר. בעקבות כניסתם להנבה חדשה של המטעים הצעירים – גדל יבול המג'הול בערבה תיכונה בכ-20% ועומד על למעלה מ- 4000 טון מג'הול. אורן קורין, יו"ר הוועדה החקלאית בערבה התיכונה, אומר כי כיום: "ישראל הינה מעצמת מג'הול! כיצואנית המג'הול הגדולה בעולם עם 27 אלף טון ייצוא בשנת 2019, מול רק 15 אלף טון מארה"ב או 10 אלפים טון מג'הול מירדן. אין ספק שעם העלייה במודעות לבריאות בעולם, והכרה בתמר כסופר פוד, אנו במגמת צמיחה בביקוש העולמי לתמרים ובעיקר לזן המג'הול האיכותי. מטרתנו היא מקסום יכולת האיכות ושמירה על הסטנדרטים הגבוהים והמוניטין של המג'הול הישראלי, פיתוח שווקים חדשים בחו"ל ושמירה על מחיר התמר הישראלי," אומר קורין. אורן מוסיף כי בישראל נטועים כ-67,000 דונם מטעי תמר מזנים שונים, מתוכם כ-80% מטעי מג'הול, שניטעו על ידי 400 מגדלי תמרים, כאשר 160 מהם בערבה התיכונה, והיבול השנתי הארצי הכולל, עמד בשנת 2019 על כ-43 אלף טון. לדבריו, בשנת 2020 הצפי הוא כ-50,000 טון יבול שנתי ארצי, המהווה גידול של 15% מאשתקד.
בערבה התיכונה נטועים כ-9,000 דונם מזן מג'הול, המעובדים על ידי 160 משקים חקלאיים, וצפי היבול עומד השנה למעלה מכ-4000 טון מג'הול, כאמור עלייה של 20% ביבול בהשוואה לאשתקד, וזאת כתוצאה מכניסת מטעים חדשים לשלב ההנבה מנטיעות מאסיביות שבוצעו החל משנת 2015 , בעת משבר הפלפל והסבת שטחי גידול רבים למטעי תמרים. עוד מוסיף קורין, כי בענף התמרים חלה תנופה עצומה בשנים האחרונות בעקבות הגדלת צריכת התמרים לנפש, בשל העליה במודעות לצריכת מזון בריא, ובשילוב העובדה כי התנודות בענף חקלאי זה, בין ההשקעה לרווח הן מתונות ועדינות ביחס לגידולים אחרים, זו השקעה לטווח ארוך ונחשבת לסולידית בענף החקלאי.
התמר צורך הרבה מים ומאפשר שימוש במים מליחים, כמו אלו היחידים הזמינים בערבה. בניגוד לגידולים אחרים, מחיר התמרים די יציב לאורך השנים וחיי המדף ארוכים מאוד. תנובת הפרי מתחילה לאחר שלוש שנים ובשלות מלאה רק לאחר 12, אז מניב כל עץ כ-120 ק"ג! ענף התמרים הוא אחד מענפי החקלאות הגדולים בארץ, גידול שהחל כבר בשנות ה-60'. מספר עצי התמרים בישראל עלה באופן משמעותי משנות ה-90' ומספר עצי התמרים מהזן מג'הול הכפיל את עצמו פי 17 – מ-38 אלף עצים בתחילת 1991 ל-655 אלף עצים בתחילת 2020. מחצית מהיבול השנתי בארץ מופנה לייצוא, וישראל היא לא רק יצרנית המג'הול הגדולה בעולם, אלא גם יצואנית המג'הול הגדולה ביותר לשוק העולמי. כאמור, צפי היבול השנה עומד על כ-50 אלף טון, כאשר רוב היבול הוא תמר המג'הול. על פי הערכות, בתוך עשור, מספר זה יצמח פי 2.5 ובארץ יעמוד היבול של 100 אלף טון מג'הול. כיום הצריכה העולמית מסתכמת ב-50 אלף טון מג'הול בשנה, נתון הנמצא בצמיחה מתמדת.
הערבה התיכונה מייצאת כ-80% מיבול המג'הול, הנחשב לזן התמרים הטעים, היוקרתי ביותר והמבוקש בעולם, ומיוצא לאירופה, ארה"ב, אוסטרליה, רוסיה, הודו ותאילנד. בשנים האחרונות יש ניסיונות לכניסה מיטבית של ייצוא תמר המג'הול לשוק בסין, אך טרם נרשמה הצלחה, וזהו האתגר המרכזי בענף התמרים הישראלי, בפיתוח שווקים חדשים בעולם.
תמרים ישראליים באמירויות
במשק צור, במושב עין יהב, מגדלים תמרי מג'הול לייצוא לאירופה וארה"ב. מאיר צור אומר כי לאורך כל השנים יוצאו תמרי מג'הול מובחרים מהערבה התיכונה גם לאמירויות. לצורך יעד זה עוצבו אריזות מיוחדות, בצבעי שחור וזהב, עם כיתוב באנגלית ובערבית אך ללא ציון ארץ המוצא, ישראל. צור אומר: "עתה לאחר חתימת ההסכם המבורך בין ישראל לאמירויות, נשמח לעצב אריזות חדשות לתמרי המג'הול עבור האמירויות, עם ציון אזור הגידול של הערבה ושל ארץ ישראל. בנוסף, אנו כבר מקדמים קשרים עם נציגים באמירויות לטובת יצוא ישיר אליהם, ומקווים כי בבוא הזמן אנשי העסקים והסוחרים מהאמירויות, יגיעו לערבה לפגישות עסקיות ונופש. הרי לחום של המדבר הם כבר רגילים," הוא אומר בחיוך. עוד מציין צור, כי קשרי מסחר בין ישראל לאמירויות הינו צעד חשוב לכלכלת המדינה.
"סבא אכן השאיר חותמו על ההיסטוריה של המולדת. הוא היה איש אמיץ, שנסע בדרכים לא בטוחות וקשות, אם באניות קיטור או משאיות ורכבות וצעד רגלית, הכול בכדי להשיג את המטרה ולהגשים את החולם, כשחברו הטוב הבוטנאי מדגניה, שמואל סטולר ז"ל, משמש לו כיועץ מקצועי עוד משנת 1921, בפנייה הראשונה לשייחים בארצות ערב. שמואל היה מעודד אותו תמיד בשובו ארצה מהמסעות לקראת מסע נוסף. סבא בפירוש סיכן את חייו בהבאת החוטרים לארץ והוא לא היה איש בריא. הוא עבר דלקת ריאות, הכשת נחש ועוד מחלות בדרך, אך מעולם זה לא הרתיע אותו בדרך להגשמת החזון. את סבא מכירים בעיקר בנושא התמרים, כי זה היה עניין ייחודי. אבל הוא היה עסוק בנושאי הקמת המדינה והקמת גופים רבים, אם אלו הגרעינים שנלחם להעביר לפועלים ביהודה, ארגון שאחר כך הפך ל'המשביר המרכזי', או ארגון של ריכוז שיווק החלב מעמק הירדן, שאחר כך הפך ל'תנובה' ועוד. ידו הייתה בכל.
מרבית יצוא התמרים הישראלי בשנת 2019 היה לאיחוד האירופי 14.4 אלף טון, ארה"ב2.93 אלף טון ולמדינות ברית המועצות לשעבר 2.87 אלף טון. סך יצוא התמרים בשנת 2019 עמד על 28.6 אלף טון, עליה של 168% ביחס לשנת 2009, בה יצוא התמרים היווה 10 אלף טון. ישראל מייצאת כיום לשוק העולמי כ-50% מצריכת התמרים. מעל 80% מהיצוא הישראלי הוא תמרי מג'הול וה-20% הנותרים הם בעיקר דקל נור.
הביקוש הגבוה לתמרים האיכותיים מהערבה התיכונה, הרחבת שטחי מטעי התמרים, ההתארגנות השיווקית והיצוא המאסיבי, הביאו להקמת "פורום התמרים" בערבה התיכונה, בחסות הועדה החקלאית במועצה אזורית הערבה התיכונה. הפורום מאגד את כל בעלי מטעי התמרים, לצורך התמקצעות משותפת לענף התמרים, במטרה להגיע לאיכות מרבית של הפרי ולמקסם את פוטנציאל השיווק בעולם.
צריכת תמר המג'הול לאדם עומדת בישראל על כ-2.8 ק"ג לשנה. בשנים האחרונות עם העלייה בצריכת מזון בריא, התמר צובר תאוצה כ"סופר פוד", בזכות עושרו התזונתי. התמר עשיר באשלגן, בברזל ובסידן ומספק אנרגיה באופן מיידי לכל אדם ובמיוחד לספורטאים, רוכבי אופניים ולכל המרבה בפעילות פיזית. במחקר שנעשה בפקולטה לרפואה בטכניון, בנושא השפעת אכילת זני תמרים שונים על האינדקס הגליקמי, על כמות שומנים בדם ורמת חמצון בנבדקים בריאים בישראל, נמצאו יתרונות ברורים לאכילת תמרים בבחינת תגובת האינסולין המתונה, ירידה בריכוז טריגליצרידים והעדר עלייה במדדי החמצון השונים, לעומת התגובה להעמסת סוכר. התמר מקובל כבריא וממתיק טבעי, גם ברפואה העממית בעדות ישראל ובתרבויות שונות, כתרופה לאין אונות, לאנמיה, למחלות קיבה, ללוקים בבולמוס אכילה רגשית, למחלות מין, למחלות לב, לפצעים לדיכאון , וכסגולה לפוריות.
מבצעיים חסויים עבור תמרים
בפתחה של עונת גדיד התמרים, הזמינו תושבי הערבה התיכונה את רחל גולן, נכדתו של בן ציון (צ'רנומורסקי) ישראלי (1954-1887) לחגוג את יום הולדתה ה-81. החגיגה נערכה במטע התמרים עשוי מהחוטרים הראשונים שהביא ישראלי ז"ל לישראל, בדרך לא דרך, חוטרים שניטעו בערבה בעין יהב, המושב הראשון שעלה על הקרקע בערבה. הנכדה הסירה את הלוט מעל שלט לכבודו של סבה, ישראלי, איש העלייה השנייה, מחלוצי החקלאות וההתיישבות בארץ ישראל, ממייסדי קבוצת כנרת, ומחדש ענף התמרים בארץ ישראל.
לישראלי היה חלום: להחזיר את עצי התמר לארץ ישראל. בין השנים 1933 ועד 1954 ערך בן ציון מסעות חשאיים למצרים, עיראק, קורדיסטאן ופרס, במטרה לאסוף ולהבריח חוטרי תמרים ולהביאם לארץ. למסעותיו יצא עם מעט משאבים כלכליים, הטלטל במשאיות ורכבות בדרכים לא סלולות, ולא היסס להגשים את חלום "נוף התמר" בישראל, זאת על אף שהמסעות החשאיים היוו סיכון עבורו, כיוון שמדינות ערב שמרו על התמרים, כעל אוצר לאומי, מאחר תוצרתם היוותה מרכיב כלכלי חשוב, ואסור היה להוציא חוטרי תמרים מהמדינה.
במהלך מסעותיו, התוודע בן ציון לקהילות היהודיות במדינות הרחוקות והביא אליהן את בשורת התחייה הציונית. מסע התמרים האחרון של בן ציון נערך לאחר קום המדינה, בשנת 1954. באותה שנה, בחזרתו לקבוצת כנרת השתתף ישראלי בעצרת ליד קיבוץ מעגן, לזכרם של הצנחנים מארץ ישראל שנספו באירופה במלחמת העולם השנייה. במהלך העצרת התרסק על קהל המשתתפים מטוס "פייפר" שהציג מפגן "אווירובטיקה". ישראלי היה בן הנספים. נקבר בבית הקברות כנרת ועל מצבת קברו חקוק דקל.
לאחר מותו של ישראלי, החליט חברו ושותפו למסע האחרון, יאני אבידוב, להשלים את המשימה ובשנת 1955 הבריח ארצה 62,000 חוטרים. בראשית המאה העשרים היו בארץ כ-250 דונמים של תמרים נטועים רובם בחבל עזה, ורק עצים בודדים גדלו בבקעת כנרת. בשנות ה-30' במסעותיו של ישראלי בארצות ערב, הובאו זני תמר שונים, ועם הביקוש הרב של תמר מזן מג'הול, נטעו דונמים רבים של זני תמר לאורך השבר הסורי אפריקאי, מהכנרת בצפון ועד אילת בדרום, מטעים המשקפים את חזונו החי וקיים של ישראלי.
רחל גולן, הנכדה של בן ציון ישראלי ז"ל מספרת בעת ביקורה בערבה התיכונה: "הביקור בערבה היה מרגש מאוד עבורי, העובדה שהחזון של סבא מתגשם הלכה למעשה, הארץ נטועה מכינרת ועד לערבה, בתמרים מובחרים והמדינה הפכה למעצמת תמרים, המבוקשים בכל העולם, בדיוק כמו החלום של סבא בן ציון, איש קבוצת כינרת. פגשתי בערבה התיכונה, אנשים אמתיים, חקלאים חרוצים ויפים, שקמים בכל בוקר לעבודת אדמת המולדת , בתחושת חזון וציונות, זה מרגש אותי מאוד. עניין יום ההולדת שלי פחות חשוב, אני ממש פחות חשובה כאן בסיפור הזה.
"סבא אכן השאיר חותמו על ההיסטוריה של המולדת. הוא היה איש אמיץ, שנסע בדרכים לא בטוחות וקשות, אם באניות קיטור או משאיות ורכבות וצעד רגלית, הכול בכדי להשיג את המטרה ולהגשים את החולם, כשחברו הטוב הבוטנאי מדגניה, שמואל סטולר ז"ל, משמש לו כיועץ מקצועי עוד משנת 1921, בפנייה הראשונה לשייחים בארצות ערב. שמואל היה מעודד אותו תמיד בשובו ארצה מהמסעות לקראת מסע נוסף. סבא בפירוש סיכן את חייו בהבאת החוטרים לארץ והוא לא היה איש בריא. הוא עבר דלקת ריאות, הכשת נחש ועוד מחלות בדרך, אך מעולם זה לא הרתיע אותו בדרך להגשמת החזון. את סבא מכירים בעיקר בנושא התמרים, כי זה היה עניין ייחודי. אבל הוא היה עסוק בנושאי הקמת המדינה והקמת גופים רבים, אם אלו הגרעינים שנלחם להעביר לפועלים ביהודה, ארגון שאחר כך הפך ל'המשביר המרכזי', או ארגון של ריכוז שיווק החלב מעמק הירדן, שאחר כך הפך ל'תנובה' ועוד. ידו הייתה בכל.
"אני נכדתו, לא הכרתיו היטב. נולדתי באוגוסט 39 וב-1 בספטמבר כבר פרצה מלחמת העולם השנייה, סבא התגייס לבריגדה ושוב לא היה בבית. רק בגיל שש ממש זכיתי לבלות אתו, פה ושם, ולהכיר אותו. הוא תמיד היה במסעות או בענייני המדינה, וכשהיה חוזר ממסעותיו – נהג להביא לי סוכריות צבעוניות בשקית קשורה בסרט אדום. לאחר מכן הייתה מלחמת העצמאות ועמק הירדן געש ושוב הוא לא היה. נותרו לי ממנו כמה זיכרונות. למשל בחורפים הגשומים, היינו יוצאים לקטיף פטריות במטעי האזור וחוזרים עם כמות אדירה. סבתא הייתה עומדת לנקות ולבשל אותן, בדירת חדר וחצי בקיבוץ – ועד שהתבשיל היה מוכן, היינו מתיישבים להתחמם וסבא היה חובש על עצמו כובעים משונים שהביאם מהמסעות, מחזיק בידו מטאטא, מכבה את האור ועורך לנו תיאטרון צלליות.
"וזיכרון של קיץ – בלילות הקיץ החמים והמהבילים בעמק הירדן, היו מוציאים מיטות החוצה לאוויר, ומכסים בכילה. היינו מאזינים ל'קול ישראל' ברדיו, שהיו מסתיימים בחצות במנגינת התקווה, ואז הייתה משתררת דממה. סבא בן ציון, היה עובר ממיטה למיטה של בני המשפחה, בודק שכולם בסדר ומפזר ברכות ארוכות מעלינו. הכי אהבתי את שולחן הכתיבה שלו, שהביא באחד ממסעותיו בעירק, שהכיסא שלו היה בנוי מעץ תמר. הוא הסביר שאין כמו עץ התמר, המעניק לאדם מפריו ומענפיו, מגזעו וניתן גם לייצר ריהוט ועוד. מתחת לכיסא המיוחד הזה היינו מתחבאים במשחק המחבואים. כשהוא נהרג הייתי בת 15 ואחותי הצעירה ממני בת 10. זה היה קשה, ואז גם לא ממש דיברו עם הילדים, לא הסבירו. חיי המבוגרים היו מנותקים מחיי הבוגרים.
"לערבה התיכונה הגעתי בזכות חברתי טלילה, שהכירה לי את הילה אלבז, מגדלת תמרים ממושב חצבה ובעלה הנפלא ונקשרנו מאוד. הילה הפתיעה אותי כשהראתה לי שעל ה'עפרוני' (מכשיר מאסיבי המגביה את הקוטפים לגדיד התמרים בגובה) היא חיברה שלט עם שמו של סבי בן ציון ישראלי. עוד יותר התרגשתי מהסוכה שהקימה בקצה מטע התמרים, ושמה 'סוכת בנציון ישראלי' שם היא מציגה אוסף צילומים ישנים ממסעותיו, מטעי התמרים הראשונים, ספרים ומאמרים עליו. אין ספק שהחיבור שהילה יצרה בין החזון של סבא – לטעת לאורך השבר הסורי אפריקאי מטעי תמרים – לבין הקיום שלהם כיום, בעבודת החקלאים בערבה, מעניקה לכל הנושא חיבור משמעותי ועצום, וחיזוק להתיישבות של חקלאי הערבה על גבול ירדן, המקיימים יום יום את חזון התמרים והחזון הציוני של סבא. הילה היא דוגמה לחקלאית צעירה, בלב המדבר, המחברת בין הפעילות המעשית של עבודת החקלאות, לרוחניות בעבודת האדמה ומילוי החזון בגידול תמרים בארץ ישראל. אותי זה מרגש מאוד.
"כשחזרתי אמרתי לנכד שלי – ביומיים הללו בערבה לא האזנתי לחדשות, התנתקתי מהכול, נמלאתי גאווה והתרשמות מפגישה עם החקלאים, מלח הארץ, אנשים נפלאים שאינם מתעסקים בענייני המדינה הקשים ובלתי מוסריים הנעשים כיום, אלא בוראים מציאות חשובה עבור כל עם ישראל, ממש על הגבול, מקיימים את כלכלת המדינה ואת הרוחניות שבה הלכה למעשה. כך הייתה צריכה להראות המדינה, וכאלו היו צריכים להיות ערכיה, ואנשיה – זה היה החזון של סבא. יהודה ושומרון חשובים למדינה, אבל מקומם להבין שממשלת ישראל מזניחה את האזורים הללו במדינה ואת האנשים החשובים האלו, השומרים על גבולותיה ואדמתה, בדרום ובצפון המדינה.
כאב לי מאוד שלפני שנים כרתו בקבוצת כינרת את מטע האימהות המקורי מהחוטרים שסבא בנציון, ויני אבידוב הביאו לישראל. כמו כרתו את ההיסטוריה המפוארת ואת המאמצים הבלתי אנושיים, בטענה כי הם גבוהים ומבוגרים מידי. לכן שמחתי לראות כי בעין יהב בערבה התיכונה, שמרו את התמרים שניטעו שם עם הקמת המושב הראשון, בשדרה מפוארת , ואף הציבו שלט מכובד לזכרו של סבי, בזכות אמנון נבון, מוותיקי ומקימי עין יהב, שגם נשא דברים בטקס הסרת הלוט מהשלט ושוש מנהלת הארכיון במושב, שרואה בשימור ההיסטוריה ערך.
"נחמה אחת יש לי – כיום בכינרת הנכד שלי, אבנר גולן, שהוא הנין של בן ציון ישראלי, מרכז את ענף התמרים בקיבוץ. יש כאן סגירת מעגל עבור המשפחה. אני מקווה כי מי מהגופים הממשלתיים, יעשה מעשה ויקים את מסלול התמר להכרת ההיסטוריה של הבאת התמרים לישראל, מאזור הכנרת, בעקת הירדן, בית שאן ועד לערבה."
ד"ר מיכל לוי, סמנכ"לית בכירה למינוף המו"פ החקלאי והחדשנות במשרד החקלאות
