נושא יישום הרפורמה בענף הלול, תמונת מצב

חודש-חודשיים לפני "פרוץ הקורונה" שוב עלה נושא יישום הרפורמה בענף הלול על הפרק, בלשכתו של עמית סופר, ראש המועצה מרום גליל.  לרבים מהמגדלים שברובם אנשים מבוגרים, אין את ההון להשקיע ברפורמה, מרביתם גם אינם מעוניינים בשותפות. אבל אז הגיעו הבחירות ומגיפת הקורונה שדחו בפעם המי יודע כמה את הדיון בנושא.  חשוב לזכור – הדרך אל הרפורמה רצופה כוונות טובות

נושא יישום הרפורמה בענף הלול: צלה של הרפורמה בענף ההטלה מרחף כבר 13 שנים מעל 3,100 מגדלי המטילות בישראל, ש-65% מתוכם מתגוררים בגליל וחוו במהלך אותן שנים ארוכות תקופות של מתח ביטחוני ותנודות כלכליות לא-פשוטות- הרפורמה בענף הלול

לכל אלה הצטרפה מידי פעם אותה רפורמה חדשה-ישנה, שעלתה לדיון שוב ושוב אך עד כה לא יושמה בהצלחה. היעדר ממשלה יציבה וסבבי הבחירות החוזרים ונשנים יביאו לכך, שהרפורמה גם לא תיושם בזמן הקרוב ואף על פי כן, חקלאים שעימם שוחחנו עדיין חוששים מיישום הרפורמה – ומביעים את פחדם מהשלכותיה על משקיהם ופרנסתם, במיוחד עכשיו, בצל המשבר הכלכלי שפוקד את ישראל עקב מגפת הקורונה.

כוונות טובות

מלכתחילה הכוונות מאחורי הרפורמה היו טובות, טובות מאוד אפילו. על הרפורמה בענף ההטלה מדברים עוד מימי כהונתו של שלום שמחון כשר חקלאות. מאז הרבה מים עברו בכינרת, שרי חקלאות התחלפו בבית דגן, אך הרפורמה לא יושמה.

בגדול, הרעיון הוא להקים משטחים מחוץ ליישובים החקלאיים ולהוציא את הלולים מהיישובים וכך לשפר את בריאות ורווחת המטילות ואיכות הביצים. הרפורמה, שנהגתה כאחד מלקחי התפרצות שפעת העופות (מזן N5H1) בישראל ב-2006, נועדה להגדיל את יכולת החקלאים ומשרד הבריאות להתמודד עם התפשטות של מחלות בלולים ולמנוע אותן; המציאות בשטח, בה הלולים מפוזרים במשקים, הקשתה על מניעת התפשטות המחלות והדברתן בשלבים מוקדמים.

הפוטנציאל לנזק כלכלי גדול מאוד כתוצאה מהתפשטות מחלות במשקים, המייצרים יותר מ-2 מיליארד ביצים בשנה, החשש לפגיעה בבריאות הציבור והצורך לשפר את טיב הביצה ואחסנתה, כל אלו הובילו לרעיון הוצאת הלולים מהיישובים ואיגודם ללולי-ענק מחוץ לתחומי המגורים.

גם דרישות איכות הסביבה למתן מענה למפגעי ריח והסכנה של זיהומים סביבתיים כתוצאה מטיפול לא מוסדר בזבל עופות ופגרי עופות, כמו גם הרצון לשדרג את רמתה של התיירות הכפרית ביישובי הגליל, הובילו להבנה שהוצאת הלולים היא הפתרון היחיד. במשרד החקלאות ובשירותים הווטרינריים טוענים שהלולים הישנים גורמים לתחלואה גבוהה, למחלות כמו סלמונלה. מנגד, אומרים המגדלים, שדוקא בלולים החדשים אחוזי התחלואה בסלמונלה גבוהים יותר.

עמוס חתן: "שיתוף יחזיר אותנו 40 שנה אחורה, ומניסיון העבר שלנו – שותפות זה דבר גרוע. ועכשיו רוצים שנהיה שותפים עם עוד 8 חקלאים כדי להוזיל את העלויות? זה לא יצליח. אני עם הצל שלי לא יכול להיות שותף, אז להיכנס לשותפות עם עוד אנשים?"

וכך, ​עוד בשנת 2007 התקבלה החלטת ממשלה מס' 1855 בדבר עידוד התייעלות במשק הייצור והשיווק בענף ביצי המאכל, ונקבע שיוענק עידוד השקעות הון בענף ביצי המאכל לשם הוצאת הלולים לאתרים שייקבעו.

הסיוע במענקים יועד ליצירת התייעלות בממשק הייצור והשיווק, תוך הפנמת יתרונות לגודל, שמירה על איכות הסביבה, שיפור התנאים התברואיים והווטרינריים ושיפור תנאי אחסון הביצים בלולים.

למרות הכוונות הטובות, ברגע שהגיעו לביצוע, הכול הסתבך: ביישובי הפיילוט של הרפורמה – נטועה, מעונה ואבן מנחם שבמעלה יוסף, מרגליות שבמבואות החרמון ואביבים במרום הגליל – רוב לולי ההטלה הפרטיים עדיין עומדים במקומם המקורי ורק במושב אחד הושקעו סכומים.

לדברי המגדלים, הרפורמה לא יושמה משום שהעלויות הגבוהות של העתקת הלולים הושתו על המגדלים, והרוב לא מסוגל לעמוד בהן, ומשום שהרפורמה אילצה את המגדלים להיות שותפים בגידול למגדלים אחרים, שלא מרצונם. באמצע היו גם עתירות שונות לבג"צ והרפורמה שהחלה להשתרך, נעצרה.

ישנם מושבים שכבר החתימו את רוב החקלאים (למשל שתולה) ובמושבים אלו תהליך התכנון כבר יצא אל הדרך – אך חרף ההישגים המשמעותיים במאבק למען המגדלים – ולמרות שברוב המושבים הרפורמה עדיין במצב של קיפאון, מגדלים רבים עדיין חוששים מהרפורמה וגם מפחדים לדבר עליה.

מטרת הרפורמה היא לתמרץ את הלולנים בעזרת מענקים להתאחד ולהקים לולים גדולים ומשותפים, מה שגם אמור להוריד מחיר הביצים (בפיקוח). מענקים זה דבר יפה, אך עד עכשיו איש לא אמר ללולנים כמה מענק יקבלו (אם יקבלו), כדי שיוכלו לחשב האם בכלל מדובר בהשקעה משתלמת. לפי תחשיבי האוצר, מחיר הביצים בישראל הוא גבוה ב-40%-30% בהשוואה למחירן ברחבי העולם. מענקים מוגדלים הובטחו למגדלים שישקיעו בלולים נטולי כלובים ("לולי חופש"), מה שייתן רווחה גם לעופות. בינואר 2018 הייתה הממשלה ביוזמת שר האוצר, משה כחלון, אמורה לאשר תקציב ראשוני של 340 מיליון שקל ליישום הרפורמה, אך הנושא ירד מהפרק בליל אישור התקציב

כחודש-חודשיים לפני "פרוץ הקורונה" ולמרות שמדובר בממשלת מעבר ותקופת בחירות – שוב עלה נושא יישום הרפורמה, כאשר הפעם נערכה ישיבת עבודה שהתקיימה בלשכתו של עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום גליל. מגדלים רבים, בעיקר לאורך גבול הצפון, נלחצו – ואז הגיע משבר הקורונה.

הכושי עשה את שלו?

יצאנו אל החקלאים כדי לשמוע את הקולות מהשטח. עמוס חתן (65), לולן ממושב שתולה, מגדל מטילות כבר יובל שנים כמעט, אבל כשהוא נזכר בתחילת הדרך החקלאית שלו כנער, במושב שעל גבול הלבנון, הוא מחייך: "עלינו לשתולה בשנת 1969 כגרעין של 14 משפחות ממושב אלקוש.

באנו לפה להגשים חלום ציוני ולהפריח את השממה, ובאמת המושב פרץ פריצת דרך אדירה בתוך זמן קצר והתפתח יפה. בתוך שנים ספורות הקמנו שבעה לולי פטם מבוקרים והיו לנו גם מטעי פרי ומפעל מתכת, שייצר עבור משרד הביטחון. באותן שנים המושב היה שיתופי, לא כמו קיבוץ עם חדר אוכל ולינה משותפת, אבל עדיין שיתופי. הקופה הייתה משותפת והרווחים הופנו לפיתוח היישוב. לצערי, בהמשך חל משבר ופילוג במושב, אבל כל אותן שנים המשכנו להגן בגופנו ובמשפחתנו על הגבול.

"אנחנו לא מקבצים נדבות!" הוא מזדעק כשאני מזכיר לו את הרפורמה בענף המטילות, לפיה יוצאו הלולים מהיישובים וירוכזו יחד ללולים גדולים ומשותפים, "עצם ישיבתנו פה ועצם הקיום של המושב שלנו על הגבול, הם חגורת הביטחון החיה והשכפ"צ של המדינה.

לא ייתכן שממשלות ישראל יבואו אלינו, אחרי שאנחנו עשרות שנים מגינים על העורף מפה ויגידו לנו: 'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת'.

"אם תבוא עכשיו למישהו מתל אביב ותציע לו 'בוא ותיקח מכסת ייצור ותעבור לגור ליד לבנון', הוא יצחק עליך ויחשוב שאתה הוזה. מי בכלל רוצה לבוא לפה ולגור ממש על הגבול, במרחק ירייה ממוצבי חיזבאללה? הגופים שמקדמים את הרפורמה בעצם באים אליי ואומרים לי, 'תשמע, עשית את שלך, תודה רבה. עכשיו אנחנו יוצאים לרפורמה בלי לשאול אותך בכלל'. איך הם יכולים לעשות לנו כזה דבר? צריך ללכת יד ביד עם חקלאי הגליל ולדאוג שאף אחד מהם לא יפגע. לא ללכת נגדנו.

"אין לי בעיה עם הרפורמה עצמה," הוא מדגיש, "היא טובה לכל הצדדים הנוגעים לדבר, אבל יש לי בעיה עם הדרך שבה מיישמים אותה.

אין לי בעיה שישימו אותי על איזה ג'בל פה מסביב עם הלול, אבל שזה יהיה על חשבון המדינה. לא נתנּו כבר מספיק למדינה? מילאתי את כל החובות שלי! שילמתי מיסים כחוק ועשיתי כל מה שנדרש כאזרח בעל חובות, אז איך זה שזכויות לא נותנים לי?

עמרם ארביב: "כמה חקלאי מרוויח ממכסת ביצים? 7 או 8 אלף ₪, זה הנטו שלו. מזה תוריד 50% החזר הלוואה כל חודש, כי עלות הקמת לול רפורמה היא לפחות 900 אלף ₪, אז זה לא הגיוני. ובכלל, לאיזה חקלאי יש 900 אלף ₪ לשלם? מאיפה הוא יביא את זה? זה מטורף. לכן המתווה של הרפורמה לא ריאלי מבחינת החקלאים הקטנים, כל עוד המדינה לא באה לקראתם ולא מציעה חלק מההלוואה כמענק או נותנת מגרשים בחינם או בהלוואה מסובסדת"

"בגילי אני לא יכול לחתום על ערבויות הדדיות והלוואות של מאות אלפי ש"ח. מי יודע מה יילד יום? צריך להיות מציאותיים, אני וחקלאים אחרים, במיוחד המבוגרים, לא יכולים להתחייב עכשיו להחזרים של מאות אלפי ש"ח. מתי אחזיר את זה בכלל? את הרפורמה צריך לעשות עם הדור הבא. הרעיון הזה באמת עלה באחת מהוועדות בכנסת, הציעו שהמבוגרים ימשיכו להחזיק את הלול קרוב לבית, עד שיעברו לעולם העליון – והיורשים הם שיעבירו את הלול את הרפורמה.

"אני אישית לא מפחד מהעולמות העליונים. הייתי שם כבר כמה פעמים, חטפתי התקף לב, הייתי בין חיים למוות, אמרו לי בשמים 'עוד לא הגיע התור שלך' והחזירו אותי לעולם הזה. ובאמת, בשבילי, כל עוד כוחי במותניי, רגליי פועלות וידיי מתפקדות, העבודה בלול היא פרנסה ותרפיה. במקצועי אני מציל ויכול ללכת לעשות בטן-גב על חוף הים בת"א, אבל אני אוהב את האדמה, אוהב את העופות שלי ואני רוצה שיטילו ביצי זהב.

"כשאני קם בבוקר ושומע את קרקור התרנגולות שלי ויודע שהן עומדות להטיל ביצים ושהפרנסה בדרך, אני שמח. אם ישימו את הלול באיזה מקום רחוק מחוץ למושב, לא אשמע אותן וגם לא אוכל ללכת כדרכי לראות מה שלומן. הרגלים של שנים ימחקו ברגע ובטח גם יהיה איזה ש"ג בשער הלול המשותף, שיעצור אותי בכניסה ויגיד לי: 'שלום, מר חתן. היום אתה לא רשאי להיכנס'."

גם הזיכרונות המרים מהניסיון השיתופי הלא-מוצלח עומדים ברקע הביקורת של עמוס חתן על הרפורמה: "שיתוף יחזיר אותנו 40 שנה אחורה, ומניסיון העבר שלנו – שותפות זה דבר גרוע. ועכשיו רוצים שנהיה שותפים עם עוד 8 חקלאים כדי להוזיל את העלויות? זה לא יצליח. אני עם הצל שלי לא יכול להיות שותף, אז להיכנס לשותפות עם עוד אנשים? זה לא יעבוד. אולי אם המדינה תתמוך במעבר ללולים המשותפים ותממן את זה, אוכל להתפשר ולהיות שותף עם עוד 3 שותפים לכל היותר, כאשר כל שנה מישהו אחר יגדל את המכסה," הוא צוחק במרירות.

לדברי חתן, את החשש מהחלה אפשרית של הרפורמה ניצלו בעלי הון שצוברים כוח, השוכרים מכסה אחר מכסה מבעלי הלולים הקטנים: "הממשלה נתנה לנו מכסות כאמצעי ייצור כדי שנוכל להתקיים, לא כדי שהטייקונים יתעשרו," הוא אומר. "אני מגדל את העופות שלי לבדי וכל עוד כוחי במותניי ונשמתי בגופי אמשיך לגדל, אבל החקלאים שמשכירים לאחרים יורים לעצמם ברגליים, ויש רבים כאלה במושבים. נתנו לנו אמצעי ייצור על מנת שנתפרנס, לא על מנת שיעשו עסקים מזה. אבל מציעים לאנשים הצעה כספית יפה והם מתפתים. זה פשוט מצער."

"אם לא היינו פועלים נגד הרפורמה," הוא מסכם, "היא כבר הייתה יוצאת לדרך ודורסת את כל החקלאים. עכשיו, לשמחתנו, הכול מעוכב, הן בגלל המצב הפוליטי והן בגלל משבר הקורונה. אחרי ש-50 שנה נתתי למדינה אני מצפה שהיא תתמוך בנו ואם רוצים שיהיו פה לולים, לפי תקן אירופאי כזה או אחר, אז שהמדינה תעזור לזה לקרות – לא יכול להיות שאנחנו נעשה הכול."

"יודעים רק לגדל ביצים"

רבים מאלו שביקשתי לראיין – סירבו. "זה בגלל שיש הרבה עניינים פוליטיים שקשורים לזה," טוענת בנחרצות א', בתו של מגדל מבוגר מאחד המושבים במרום הגליל, שהסכימה להתראיין בעילום שם בלבד, בשל החשש מפגיעה באביה ופרנסתו, "אני אישית מפחדת מזה."

למרות הפחד, א' מסכימה לדבר על ההשלכות האנושיות האפשריות של הרפורמה, בגלל שהיא רוצה שקובעי המדיניות יתנו לבעיה מענה. לדבריה: "למבוגרים זה יהיה קשה.

עכשיו, כשהלולים ליד הבית, הם יוצאים מהבית ומיד מגיעים לעבודה, אבל אם הלולים יועברו אל מחוץ ליישובים, הם יצטרכו לנסוע לשם, חלקם בקולנועיות, בכל מזג אוויר, גם בגשם ובקור. זה לא מתקבל על הדעת. מדובר באנשים מבוגרים, איך הם יעשו את זה כל יום? מי ייקח אחריות על בן אדם בגיל 65 או 70 שצריך לנסוע ללול בגשם שוטף או בשרב? מה יהיה אם הוא יחלה בדלקת ריאות או יקבל מכת חום? מי ידאג לו?".

"לאנשים האלו אין השכלה ואין מקצוע אחר," היא מודה בכנות, "הם לא יודעים לעשות משהו אחר. כשהם באו לפה נתנו להם לולים, כי לא הייתה פה תעסוקה אחרת.

מאז, התעסוקה שלהם היא סביב הבית וסביב הלול, מזה הם מתפרנסים וזה ציר החיים שלהם! זו אמנם עבודה פיזית, אבל זה משהו שהם מסוגלים לעשות. הנכדים עוזרים קצת והם מסתדרים. מה יהיה כשיוציאו את הלול אל מחוץ למושב? מה אותם אנשים מבוגרים יעשו? יסתובבו סביב עצמם כל היום.

אנחנו ממציאים מטלות כדי שיהיה לאבא שלי תעסוקה חוץ מהלול, כדי שהוא ירגיש שלידיים שלו יש עדיין איזו משמעות – אז מה יהיה כאשר גם לול לא יהיה לו? אנשים יחלו וימותו רק בגלל זה.

בגיל כזה הם לא יכולים ללמוד מקצוע חדש – וגם אין אף אחד שירצה להעסיק אותם. פעם מישהו מהמבוגרים אמר לי, 'מה רוצים ממני? אני רק יודע לגדל ביצים!' – ובאמת, אם ידחקו אותם לפינה, בסוף הם יודו שככה זה, עם כל הכאב והצער."

אבל בזה לא מסתכמת הביקורת של א' על הרפורמה: "אתרי הבנייה של לולי ההטלה המאוחדים נבנו על אזורים, שהיו צריכים להיות מיועדים להרחבות של המושבים. זה יפגע בעתיד של ההרחבות, אחרי שכבר ככה המצב פה לא פשוט.

בנוסף, צריך להשקיע לפחות חצי מיליון ₪ בכל התהליך של העתקת הלול, וייקח מינימום של 9-8 שנים, עד שהמגדלים יצליחו להחזיר לעצמם את ההשקעה – ועד אז חלקם של אותם חקלאים כבר לא יהיו איתנו.

אין להם את השנים האלו, כי לצערי מדובר באנשים מבוגרים שחלקם גם ככה כבר במצב בריאותי לא-טוב. הם לא יהיו פה בעוד 9-8 שנים! הנה, עכשיו הקורונה מאיימת על החיים של אותם מגדלים מבוגרים שלקחו הלוואות. מי יעזור להם אם הם יפגעו?"

חוסר וודאות

עמרם ארביב (57), חקלאי ממושב זרעית שעל גבול הלבנון, מגדל מטילות מאז שנת 1984, ויש לו דעה נחרצת על הרפורמה: "אני אומר דבר מאוד פשוט: אמרתם, תעשו. מספיק לברבר ולדבר. מדברים על זה יותר מדי וטוחנים מים.

עשו מתווה כזה ומתווה אחר, ורק מדברים ומדברים… סיבכו את הסיפור הזה יותר מדי. לדעתי, חקלאי היום לא יכול להרים לול כמו שהם רוצים, מאפס, זה פשוט לא יקרה. ההשקעה הנדרשת גדולה מדי.

כמה חקלאי מרוויח ממכסת ביצים? 7 או 8 אלף ₪, זה הנטו שלו. מזה תוריד 50 אחוז החזר הלוואה כל חודש, כי העלות של הקמת לול רפורמה היא לכל הפחות 900 אלף ₪, אז זה לא הגיוני. ובכלל, לאיזה חקלאי יש 900 אלף ₪ לשלם? מאיפה הוא יביא את זה? זה מטורף.

לכן המתווה של הרפורמה לא ריאלי מבחינת החקלאים הקטנים, כל עוד המדינה לא באה לקראתם ולא מציעה חלק מההלוואה כמענק או נותנת מגרשים בחינם או בהלוואה מסובסדת.

אולי צריך שידאגו שההחזר של ההלוואה לא יעלה על אלף או אלפיים ₪ בחודש למשך תקופה ארוכה, זה יוכל לעזור, אבל העיקר שיתקדמו כבר.

הפתרון שמציעים שאנשים יקימו לול כשותפים לא הולך. יש לנו ניסיון לא טוב עם שותפות… כשההורים שלנו הגיעו לפה, הכול היה משותף, ומה לעשות, זה לא עבד.

אנשים לא רוצים להיות שותפים של אף אחד ולא רוצים להתעסק עם אחרים. למה צריך את השותפות הזאת? חוץ מבעיית האמון צריך גם שמישהו ינהל את השותפות וזה יצור בלגן שלם. זה לא שווה את זה."

אני תופס את עמרם כשהוא בלול, אוסף ביצים. "התרנגולות נותנות לי את הפרנסה," הוא אומר בחיוך, "ואני מפנק אותן יותר ממה שלול רפורמה יוכל לפנק. הן ליד הבית, חיות שתיים-שתיים בתא, בתאים גדולים, ואני יכול לדאוג להן באופן אישי. זה לא תעשייה פה. אנחנו חברים טובים."

אתה מזדהה עם הרצון של מתווי הרפורמה למנוע מגיפות ולשפר את איכות הביצה?

"אתה חושב שאיכות הביצה כרגע היא פחותה? אני אומר לך שאיכות הביצה אחרי הרפורמה תהיה כמו איכות הביצה היום, ויותר מזה: הביצה של היום תהיה טובה יותר מזו שאחרי הרפורמה, טובה בהרבה. גם הסיפור של מניעת המגיפה לא סביר.

מה שיקרה בלולי הרפורמה הוא שיהיו הרבה מאוד עופות ביחד, כך שאם לול אחד ידבק בחיידק או נגיף, זה יוריד מסה מאוד רצינית של מטילות בבת אחת.

ארבעים אלף מטילות, מאה אלף מטילות, כולן ילכו יחד להשמדה אם הלול יחטוף סלמונלה, וזאת בניגוד למצב כרגע, שבו אם יש פגיעה היא נקודתית, לול קטן פה, לול קטן שם.

"חוץ מזה, אם רוצים לשדרג את הלולים אפשר לעשות את זה באופן מקומי. לא צריך לרכז את הלולים מחוץ למושבים. רוצים שהלולים יהיו נקיים יותר ושלא יהיה זבל בתוך הלולים? אין בעיה. אפשר לעשות את זה גם בתוך המושבים ולא צריך להוציא את הלולים החוצה. מנכ"ל משרד החקלאות קרא ללולים שלנו 'לולי זבל'? אז אפשר לטפל בהם ובהשקעה מינימלית לעשות שהזבל יצא על מסועים החוצה. לא צריך להשתגע."

ומה המטרה של משרד החקלאות בנושא יישום הרפורמה בענף הלול, לדעתך?

"רוצים לרכז את הכול למקומות מסוימים, כך שאם תהיה מגיפה של סלמונלה, לא יהיו ביצים בארץ. זה מה שהם רוצים. אני אמנם לא חושב שזה נכון, אבל בכל זאת אני אומר, אתם רוצים לעשות את זה? אז קדימה, תתחילו לעשות ותפסיקו לדבר.

"עד עכשיו כל הצעה שהחקלאים הביאו לשולחן הדיונים, הם פסלו ישר. אני אומר להם: בואו לקראת החקלאים. הרי מי שמגדל את התוצרת אלו הם החקלאים, ומה אתם רוצים? להגיע למצב שהכל יהיה בידיים של טייקונים ולא יישארו פה מגדלים? זה אבסורד.

"דיברו המון על הרפורמה, אבל רואים שאין רצינות. צריך להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. הם צריכים להחליט מה הם רוצים ולפעול לפי זה. קבעתם מגרשים שאליהם יוצאו הלולים? אז יאללה, סדרו את המגרשים ותתחילו עם זה כבר.

אם היו אומרים לנו: 'בואו מחר, בואו ותבנו', אני הייתי הראשון שהייתי מצטרף, אבל אין להם איך לממן את זה. הרפורמה מצריכה הוצאה כספית מאוד גדולה, אבל אחרי שנה של ממשלה זמנית ואחרי משבר הקורונה, אין כרגע למשרדי הממשלה כסף.

"אין להם תקציבים, אז מאיפה הם יביאו את הכסף? גם במשרד החקלאות לא יודעים מה יהיה. זה כבר שנה שלמה שאין ממשלה ואף אחד לא יודע כלום. חוסר הוודאות הזה שאנחנו נמצאים בו הורג אותנו."

מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי עופות בישראל מרגיע: "אין כל החלטה שאומרת שמגדלים שלא יצטרפו לרפורמה לא יוכלו לגדל ובישיבה שהייתה בלשכת ראש המועצה מרום גליל גם לא נאמר שמגדלים שלא ייכנסו לרפורמה לא יגדלו. "יש שורה של אבני דרך שפורסמו על ידי השירותים הווטרינריים המאפשרים למגדלים תקופה של שמונה שנים להצטרף לרפורמה.

נקודת הזמן הראשונה להצטרפות היא רק בעוד שלוש שנים ויחד עם זאת, אני אומר זאת חד וחלק – בלי תקציב משמעותי להעתקת הלולים לאזורי הגידול – לא יצאו הלולים!

מדינת ישראל צריכה לשים את היד בכיס שלה ולא בכיסי המגדלים, כדי שתוכל ליישם את הרפורמה עליה לתת מענקים להשלמת הרפורמה.

"בנוגע לפיילוטים שבוצעו – מתוך כל המושבים של הפילוט רק במושב אחד הושקע כסף ברפורמה, בשאר המושבים לא הושקעו כספים. אין שום החלטה שמדברת על כך שנחוצה הסכמה של 70% מחברי המושב כדי ליישם את הרפורמה, זה פשוט לא נכון.

החטיבה להתיישבות מבצעת עבודות תשתית בלבד ואין לה שום קשר למענקים ברפורמה. כמו כן, אזורי הגידול ברובם היום בתיאום עם האגודות ואינם יושבים על אזורים שיכולים לשמש להרחבה.

"אני חושב שהמדינה צריכה להגדיל משמעותית את התמיכה בהעתקת הלולים. יחד עם זאת, יש לתת משקל יותר משמעותי למתווה צביקה כהן, שמאפשר שדרוג חלק מהלולים במקום בו הם נמצאים כיום."

הרפורמה בענף הלול

עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, שבתחומה גרים רבים ממגדלי המטילות, אומר ל"קו למושב" ביחס לרפורמה: "הדבר החשוב ביותר הוא שכל רפורמה תקודם ותבוצע בהסכמה והדברות עם החקלאים. השיח והשיתוף הוא המפתח להצלחה. אני אומר גם באופן ברור, רפורמה שלא תכלול תקצוב לביצוע השינויים לא תתקדם לביצוע.

חייבים לתקצב את החקלאים כדי שיוכלו ליישם את הרפורמה. אנחנו עדים בתקופה מורכבת זו לחשיבות האדירה, הקיומית, של השמירה על החקלאות המקומית.

בימי שגרה יכולים לנופף בטענת השוק הגלובאלי, אבל דווקא עם הקורונה, אנחנו מבינים שזאת עובדה שרירה וקיימת שהחקלאות והתוצרת המקומית היא חומת המגן של החברה הישראלית – ולכן חשוב לשמור על תיכנון הענף, שהוא תנאי מקדים לשמירה על החקלאות המקומית.

"חקלאות זה לא עוד עיסוק," קובע סופר, "זו שליחות, והיום רואים את זה יותר מתמיד. בסופו של דבר, בזמן הקורונה אנשים יכלו להיות רגועים שאוכל יהיה על השולחן, כי החקלאים לא נחו לרגע והמשיכו לספק את הסחורה.

"בימי שגרה כנראה שקל יותר לשכוח את זה. אני מקווה שהתובנה הזאת תלווה את פקידי הממשלה כאשר נשב יחד לסכם את פרטי הרפורמה."

למרות ניסיון העבר הלא-פשוט, סופר אופטימי: "בשנים האחרונות המאבק על אלמנטים קיומיים בענף ההטלה הוחרף, וכל שנה אנחנו מותקפים על ידי מיני רעיונות, שבפועל משמעותם הוא חיסול מקור הפרנסה לאלפי משפחות.

אבל אני חושב שהוכחנו שכוחנו באחדותנו, ליכדנו את שורות ראשי המועצות והנהגות החקלאים והשגנו כמה הישגים משמעותיים."

מה יהיה בסוף עם הרפורמה, אף אחד עדיין לא יודע, ועל אף שהכוונה מאחוריה טובה – ולמרות שהיא עתידה להביא קידמה והתחדשות לענף ההטלה ולשפר את התוצר הסופי לטובת כל תושבי ישראל – לחששות המגדלים המבוגרים חייבים לתת מענה, במיוחד כאשר מעליהם ומעל שאר תושבי ישראל מרחף בתקופה האחרונה גם החשש ממשבר כלכלי בשל מגפת הקורונה.

למרות פנייתנו לא נתקבלה תגובה ממשרד החקלאות בנוגע לטענות שהועלו בכתבה. ממועצת הלול נמסר: "אין תגובה".