השמיים הם כבר לא הגבול: רן יוחאי, נערה בת 17 ממושב שדי חמד, היא רוכבת מצטיינת עטורת פרסים וגביעים בספורט מוטורי. כבר בגיל 15 הייתה הנערה הצעירה ביותר שסיימה את המירוץ הקשה ביותר בעולם: "רד בול רומינאקס" ברומניה. בחודש מרץ הקרוב תהיה הישראלית הראשונה שתייצג את המדינה באליפות צרפת, בשאיפה להתחרות באליפות עולם. תנו כפיים לשמיניסטית עם מנוע מוטורי בגופה ובאישיותה, מאתגרת וכובשת יעדים
רן יוחאי היא תיכוניסטית (17) בכתה י"ב שנולדה במושב חגור ובשנים האחרונות מתגוררת עם משפחתה במושב שדי חמד. בזמן שחבריה עסוקים בפעילויות חברתיות מגוונות מחוץ למסגרת הלימודים, סדר יומה של יוחאי עמוס, צפוף, מלא אתגרים, משימות והרבה אדרנלין.
"זה מתחיל כמובן באימונים אינטנסיביים, חדר כושר, תפריט מזון מותאם עם תזונאית מקצועית ושפע יעדים ותחרויות," רן מספרת. "למרות כל אלו אני תלמידה מן המניין, שמיניסטית במגמת ביוטכנולוגיה וביולוגיה ואפילו מצטיינת בלימודים. שאיפותיי לעתיד הרחוק הן ללמוד רפואה ולהיות מנתחת כירורגית." בכדי להיות בכושר ולהתמיד בחיוניות כזו, רן צריכה להצטייד בהרבה אנרגיה ודרייב – ורק אז לעלות על האופנוע ולהמריא, הכי מהר והכי רחוק שאפשר. אין ספק שיש לה את זה, בכל נים וגיד בגופה הדרוך ומוכן לתחרות. מספיק לראות את עשרות הגביעים והמדליות בחדרה, שאספה מהתחרויות במשך השנים ולהבין מי זאת רן יוחאי – נערה יוצאת דופן, מיוחדת, מתמידה בקנאות ואמיצה בטירוף, הצועדת לפי צו פנימי קדימה ולנצח, מה שלפעמים מדאיג ומסוכן.
כבר בגיל בת מצווה זכתה רן יוחאי במקום שלישי באליפות ישראל עונת 2012-13, בקטגורית סופר ג'וניור. מאז היא רק הולכת וצומחת מתחרות לתחרות, משנה לשנה. הזכיות בגביעים הם פרי עבודה, התנסות והתמדה ראויה להערצה. באופן מעשי היא מתאמנת כל יום אימון בחדר כושר של בין שעה לשעתיים וכמובן אימונים על האופנוע ואופנועי שטח במסלול, פעם-פעמיים בשבוע. לקראת תחרויות הקצב מוגבר. בשנים האחרונות זכתה במקום הראשון באליפות ישראל במוטוקרוס 2017 וכן גם מקום ראשון באליפות ישראל בסופרמוטו לשנים 2017-18.
ויש כמובן גם הישגים בתחרויות בחו"ל: מקום עשירי באליפות גרמניה בקרוס קאונטרי מירוץ מס' 5 ומקום שישי במירוץ סופר מוטו לאליפות צפון איטליה או אליפות הבלקן סופרבייק 2019, שהתקיימה באפריל לפני כשנה, במספר מירוצים. בחלק מהמרוצים הללו זכתה במקום השני והשלישי. תחרות אחת במיוחד מהווה עבורה לאורך מסלול העיסוק המוטורי "התחרות" שהתקיימה ברומניה – תחרות "רד בול רומניאקס", מאחר והייתה אבן דרך חשובה ואתגר משמעותי שנכבש, בין המוצלחים ביותר עד כה והישג אדיר.
"הייתי רק בת 15, מספרת רן יוחאי, הנערה הצעירה ביותר שסיימה את המירוץ הקשה בעולם, 'רד בול רומניאקס', הישג המלווה אותי ונותן לי המון מרץ ומנוף להמשיך ולהתמודד בכל תחרות בארץ ובחו"ל. בחודש מרץ הקרוב אהיה הישראלית הראשונה, שתצא להתחרות באליפות צרפת 2020. זהו שלב נוסף משמעותי בדרך לאליפות העולם. ואיך אומרים השמים הם כבר לא הגבול."
מה היה הטריגר לבחירת ספורט מוטורי תחרותי?
"אין ספק שהמשפחה שבה נולדתי וגדלתי, היא הטריגר העיקרי לעיסוק שלי בספורט המוטורי, עיסוק שהוא הרבה מעבר לתחביב, זה דרך חיים. זה מתחיל עם אבא מקצוען, מיקי יוחאי, המוכר בתחום ונמצא בספורט המוטורי משנת 1987. בתחילה הוא התחרה כנהג ולאחד מכן כנווט, בענף הנקרא ראלי. בנוסף, אבא שלי הביא את תחום מרוצי באגים וג'יפים העוברים מכשולים – 'יונדאי אקסטרים' ו-'קרוס קאונטרי טרופי' והפיק ליגות עם 15,000 אנשים. זה אומר קהל כמו שלא נראה בישראל בתחום שכזה. לזכותו ייאמר שבשנים שפעל באופן מקצועי – הוא לא הפסיד אף מירוץ בארץ.
"רד בול רומינאקס" – "זה מה שעושה את התחרות כה מיוחדת: קושי המסלול, האתגר והכושר להתגבר על המכשולים ועוד במדינה זרה. זהו בהחלט הניצחון האישי שלי. שנותן לי הרבה מהכוחות שחייבים לגייס, בכדי להמשיך, להתמיד ולהתמודד בתחרויות"
"אבא הוא לגמרי ההשראה שלי, ויש לנו קשר מיוחד מעבר לאב ובת. בנוסף, הוא מקיים קורסים לרישיונות ספורטיביים, מפיק מרוצים ובעל מסלול המרוצים הראשון בארץ, הנמצא בבקעת הירדן. כמו כל ילדה, ההולכת לעבודה עם אבא, כשהייתי בת שמונה – הגעתי עם אבא לעבודה. נדלקתי ובשיא הטבעיות הוצאתי גם רישיון לנהיגה ספורטיבית, מטעם 'הרשות לנהיגה ספורטיבית' בשנת 2012. אחרי הקורס השאלנו אופנוע קטן עם גלגלי עזר מחבר של אבא. אחרי שלא ירדתי מהאופנוע לרגע כל הסופ"ש, הבנתי שיש לי איתו קליק חזק.
"הורי רדפו אחרי בדאגה," היא מציינת ומסבירה בהתלהבות, "מהר מאד הם הבינו שהבת שלהם פשוט התאהבה באופנוע. עדיין הם לא ידעו, ולא הבינו לאן כל העניין מוביל…" בהמשך השיגה יוחאי את מבוקשה וקיבלה אופנוע משלה. כך התחילה להתחרות כמו כל מתחרה. אחיה דן יוחאי היה מתחרה במכוניות פה ושם, כך שרוח הספורט, האדרנלין והתחרויות המוטוריות נטועה עמוק במשפחה. "משנת 2012 אני מתחרה פעילה בענפי הרכיבה: מוטוקרוס ו-אינדורו, וכן, משנת 2013 אני מתחרה פעילה בענף הסופרמוטו. בנוסף אני מתנסה בענפי רכיבה נוספים ומשתתפת בתחרויות רבות."
האם כבחורה את מרגישה הבדל בהתייחסות ובתחרויות?
"זה אכן נחשב כספורט גברי, אך כמו הרבה ענפי ספורט אחרים – גם נשים משתלבות בו. כשאני עולה על המסלול ושמה את הקסדה, זה לא משנה לי מי עומד איתי על הגריד: בן, בת, בוגר או צעיר. אני מתחרה כדי לנצח וזה לא משנה מול מי. ברור שלבנות יותר קשה כי זה תחום מאוד פיזי, אבל אני מפצה על זה בטכניקה גמישות ויכולות אחרות. מעבר לכך, גדלתי בתוך התחום הזה ומעולם לא התייחסו אלי כשונה או אחרת. תמיד הייתי חלק מהחבר'ה, מתחרה מן המניין." רן סבורה שבספורט המוטורי לא צריכות להיות אפליות ודת גזע או מין לא מעניינים את המתחרים: "אם אתה ספורטאי ובא להתחרות לפי החוקים של הספורט, תבורך. מה שחשוב הוא שהמתחרה יהיה בכושר ויצליח לבטא עצמו הכי טוב שאפשר."
לדוגמא היא מציינת שזכתה מספר פעמים במקום הראשון כאלופת ישראל בקטגוריית נשים, אך על אחת מהתחרויות היותר מאתגרות בהן התמודדה והצליחה, היא מפרטת. מדובר בתחרות ה"רד בול רומינאקס", שנערכה במשך חמישה ימים בהרי הקרפאטים ברומניה: "ביום הראשון היה מקצה שנקרא פרולוג. לקחו רחוב מרכזי בעיר ובנו בו מכשולי ענק. מהרוכבים נדרש ריכוז מיוחד לעבור את המסלול בשלום. בשאר הימים על המתחרים היה לנווט בהרים בין 150-200 ק"מ, זה תלוי ביום. "מירוץ זה נחשב לאחד הקשים בעולם ובשבילי זה היה הר ענק לטפס. אף נערה בת 15 בגילי באותה התקופה, לא עשתה אותו לפניי. כשהחלטתי לצאת לאתגר הזה, היו לי הרבה ספקות, לי ולמשפחה. לכן אני יותר מגאה בעצמי שהצלחתי לסיימו בשלום. זאת תחרות שלא רבים מסיימים אותה. מתוך 500 רוכבים שהתחילו, רק כ-300 מאות סיימו. מתוך חמש נשים שהתחילו – רק שתיים סיימו, ואני ביניהן. לפניי סיים את התחרות, ילד ישראלי בגילי, אך פרט לנו לא היו עוד ילדים בגילנו, שהצליחו לסיים.
"זה מה שעושה את התחרות כה מיוחדת: קושי המסלול, האתגר והכושר להתגבר על המכשולים ועוד במדינה זרה. זהו בהחלט הניצחון האישי שלי. שנותן לי הרבה מהכוחות שחייבים לגייס, בכדי להמשיך, להתמיד ולהתמודד בתחרויות." צריך להבין שיש גם פציעות ונפילות פיזיות, ובעקבותיהן גם אכזבות מאי השתתפות באימונים ובתחרויות. זמן ההמתנה עד להחלמה מוחלטת, שאינו פשוט. "בשבילי הספורט המוטורי הוא הרבה יותר מתחביב, זה מקצוע ודרך חיים. הוא נותן המון לחיים, מעבר לערכים של ספורטאי ושל מצוינות. כי בכדי להיות ספורטאי מוטורי עליך להיות: אחראי, מרוכז ומתמיד.
"זה ספורט שדורש המון. אם שחקן כדורגל יעשה טעות, המקסימום שיקרה הוא שיעקם את הרגל ועוד סוגי פציעות גוף. אך אם ספורטאי מוטורי יוצא מריכוז, הסכנות הן רבות יותר, עד כדי התרסקות. הספורט מלמד אותי להתמיד, להיות סבלנית, להתמודד עם כישלונות וכמובן גם עם ההצלחות. איך להיות למטה, להתמודד עם פציעות ואיך לחזור לפסגה? קשרים חברתיים ועוד המון."
איך את מתכוננת לתחרות בצרפת?
"צרפת היא אחת המדינות המצליחות בעולם בתחום הספורט המוטורי. לכן הליגה שם יכולה לקדם אותי מאד, בדרך לאליפות העולם. בשונה מתחרויות אחרות, התחרות בצרפת היא מאד מורכבת וכוללת 14 מרוצים – עובדה המצריכה כמובן עבודה קשה במחנה אימונים. "בחודש פברואר אטוס למחנה אימונים באתונה על אופנועים שנקראים 'פיטבייקס' ובין התאריכים ה-13 ל-18 אשתתף בשני מחנות אימונים נוספים, בספרד ובצרפת. משם אמשיך לאימונים בספרד, בין התאריכים: 23-26. זה לא מסתיים, אלא גולש למחנה אימונים נוסף בצרפת, הנחשב למשמעותי ביותר. מתוכנן שאהיה שם במרץ, בין התאריכים 11-18.3 ואני מקווה לבשורות מפתיעות."
כל ההכנות הללו מכשירות את יוחאי למירוץ הראשון שלה בתחרות בצרפת, מירוץ שיערך בין התאריכים: 27-29 למרץ, כדי לנסות ולהכיר את האופנוע וחלק מהמסלולים: "אני עומדת להתחרות מול הרוכבים הטובים בעולם, על מסלולים שמעולם לא הייתי בהם ושאין דומים להם בארץ – ואני מתרגשת בטירוף! זו חוויה מלאת אדרנלין וקפיצת מדרגה עצומה בשבילי, הכל בכדי להתקדם בספורט שאני כל כך אוהבת. אין תחושה טובה יותר מהשלמת כל משימה, אך ככל שהיא קשה יותר, ההנאה והסיפוק גדולים יותר."
"אני צופה שהיא תצליח להגשים את כל מטרותיה. מגיל צעיר מאוד היא מציבה מטרות ויעדים וכובשת אותם אחד אחרי השני. התקווה שלי שתהיה לה היכולת להתמיד, ושאנו נוכל להמשיך לתת לה את המעטפת הנדרשת: כלכלית, פיזית ומנטלית. הדרך לא פשוטה ומורכבת"
איך מקבלים את העיסוק שלך בביה"ס?
"עלי לציין שאני מקבלת המון תמיכה ועידוד מההנהלה, המורים והתלמידים כמובן. כספורטאית מוכרת קובעים לי מועדי בחינות לתאריכים שבהם אני נמצאת בארץ. מנהלת ביה"ס יושבת איתי להכין את תוכנית מבחני לוח השנה ולשבץ מועדים ומבחנים מתאימים. מאחר ואני תלמידת י"ב העומדת לפני המון בחינות בגרות: בביוטכנולוגיה, ביולוגיה עיוני, ביולוגיה מעבדה, אזרחות, תנ"ך, אנגלית, מתמטיקה וספורט – זה בהחלט לא פשוט, אך לשמחתי גם המורים עוזרים לי להשלים את החומר. בנוסף אני ממשיכה ללמוד ולהשלים את הפערים בדרך לאימונים ולטיסות. בימים אלו גם הגשתי בקשה להכרה כ'ספורטאי מצטיין' לגבי השירות הצבאי שלי בהמשך הדרך."
תמיכה משפחתית
האב הגאה, מיקי יוחאי, הוא מנכ"ל חברת" קרוס קאונטר" – ביה"ס למאמנים ומדריכים בספורט המוטורי, וכן מנהל מסלול המרוצים פצאל בבקעה. "אני גאה מאד ברן ובהתקדמות העקבית שהיא עושה. לא פשוט להתחרות בארבע ענפים שונים, כאשר בחלקם הכוח הפיזי הוא משמעותי – ורק יכולות טכניות משמעותיות יכולות להביא תוצאות. רן עושה זאת באופן מרגש ללא שביב נחיתות ובהצלחה מרובה לשמחתנו.
"אני צופה שהיא תצליח להגשים את כל מטרותיה. מגיל צעיר מאוד היא מציבה מטרות ויעדים וכובשת אותם אחד אחרי השני. התקווה שלי שתהיה לה היכולת להתמיד, ושאנו נוכל להמשיך לתת לה את המעטפת הנדרשת: כלכלית, פיזית ומנטלית. הדרך לא פשוטה ומורכבת. חשוב להבין שלא ניתן לבצע את הספורט הזה ללא מעטפת רצינית קבועה הכוללת: הסעות לאימונים ולמרוצים (רכב, עגלה, אופנוע, ציוד טכני ועוד). אימוני הרכיבה והעבודה הנדרשת דורשים מעטפת מנטלית, ניתוח טכני של האימון או המירוץ, הסקת מסקנות לשיפור, עידוד ואמון הדדי. צריכה להיות התייחסות גם לביקורת בונה".
הוא מדגיש שתפקידו ואחריותו רבים. הוא משמש: קצת אבא, חבר ופסיכולוג. אין ספק שההבנה המקצועית שלו לדרישות, בהיבט המוטורי, תורמים רבות לבת ולקשר המיוחד ביניהם: "מגיל שמונה שרן החלה להתחרות. אני נמצא איתה בכל אימון, מירוץ או נסיעה לחו"ל. אני גאה ונהנה כאיש מקצוע וכמאמן מנטור לראות את התפתחותה. כשרון זה נחמד אך ממש לא חשוב או שימושי. כי אם לא עובדים קשה יום יום, בסגנונות שונים וגם אז, המנצחים נמדדים במי שמצליחים לקום יותר פעמים מהכישלונות, פציעות אכזבות וכיו"ב. לא תמיד מנצחים, הכישלון וההפסד אינו יכול להוות מכשול בדרך. אני אלווה את רן לכל נסיעה אם זה טסטים או מרוצים. במרוצים גם אשתי אתי מצטרפת כחלק חשוב ומשמעותי. זאת ההבנה שתמיכה משפחתית הדוקה מהווה חלק גדול מהחוסן המנטלי שהיא זקוקה לו."
רן היא הבת הצעירה במשפחה ויש לה שני אחים בוגרים ממנה. סהר (29) המתגוררת בבוסטון, בעלת תואר שני ביעוץ ארגוני ודן (27) סטודנט הלומד משפטים. "למזלי הרב בזכות רן אני לומד ומשתכלל בעצמי, מה שמשפיע באופן ישיר על מגוון עיסוקיי בספורט המוטורי. בשנת 2020 היא מתעתדת להשתתף במקביל, גם באליפות ישראל לענפי הסופרמוטו והסופרבייק. נכונה לכולנו שנה אתגרית במיוחד."
אתי יוחאי, האם התומכת ודואגת, הינה גננת ומורה בכירה המטפלת באמצעות בעלי חיים ובעלת גן: "כמובן שאני מאוד גאה ברן, ובדרך שבחרה. במיוחד באופן בו היא מתנהלת בספורט המורכב והמאתגר הזה. היא לוקחת על עצמה משימות ייחודיות, ועומדת בהן כמו גדולה. "מצד אחד, רן מתאמנת בקנאות מבלי לוותר ובמקביל היא משקיעה במצוינות בלימודים. נכון שאני חוששת לה, במיוחד במרוצים בהם אני נוכחת באופן עקבי, אך ליבי מלא גאווה על רכיבתה המקצועית, והמחמאות שהיא מקבלת מהקהל ומחבריה המתחרים. רן מתחרה בכל הענפים שקיימים בספורט הרכיבה, וזה בהחלט נדיר שהיא מצליחה להגיע לתוצאות נפלאות. אני שמחה שלמרות העלויות הכבדות, היא ואנחנו מצליחים לעמוד ביעדים שהוצבו בפניה. התברגותה כמתחרה באליפות צרפת, כמדרגה ראשונה לקראת אליפות העולם שזו מטרתה העיקרית."
המסר של אתי להורים שילדיהם בוחרים בתחומים מסוכנים, ובמיוחד להורי בנות – לאפשר לילדים להתפתח בעקבות הלב והרצון שלהם. לדבריה, ילדים העוסקים בספורט אתגרי, ככל שנחשב למסוכן לכאורה. הם דווקא גדלים להיות: אחראים, חושבים ובוגרים: "מבחינתנו אין דבר כזה ספורט נשי או גברי, אצלנו המדד הוא תוצאות והיכולות האינדיבידואליות כפרט. רן שברה את תקרת הזכוכית, ופתחה דלת לילדים וילדות להצטרף לספורט מדהים ומאתגר."
