שורה ראשונה – גם מה שלא יסולא בפז ייאמד בכסף.
גם מה שלא יסולא בפז ייאמד בכסף.
היונה הלא מובטחת
לא הבטחתי יונה. נשבע. לא יכולתי להבטיח. ראיתי אותה מרחוק, יראה? מהססת, אולי חולה, אלוהים, לא גוססת, שתהיה לי בריאה.
יונה? היו שאיירו אותה בכרית אצבע על מרבד האד של הזגוגית הקדמית של מכונית חונה. היו שפיסלו אותה כמו אמן החוצב אותה באזמל מסלע גולמי או מגוש של קרח.
לפני זמן קטן ראיתי יונה לא מובטחת. מי יכול להבטיח אותה, כה מתעתעת היא. לא יכול להבטיח יונה גם לא עד תאריך התפוגה או עד גמר המלאי.
נשבע בכל היקר והקדוש לי, לא הבטחתי יונה. כמה הייתי שמח אילו יכולתי להבטיח אותה בידיעה כי הענקתה תהיה מימוש ההבטחה.
יונה? לו תהי לנו השנה הזאת שנתך, יונה. אנא.
ההפרטה
עם תחילת ההפרטה, היו שחיפשו בה את המים, והיו שחיפשו את הצל. היו שחיפשו את כיכר השוק לרכול בה את מרכולתם. את המנוחה ואת הנחלה. היו שעבורם היא הייתה גילוי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, והיו שעבורם היא הייתה גילוי של ארץ ההגבלות הבלתי אפשרויות. היו מי שהיא קלעה אותם אל ארץ הישימון. ולעומתם, היו מי שהיא קלעה אותם אל ארץ הפלאות. ולפתע, באחת, היא הפכה את היותנו, השווים לכאורה, לשונים זה מזה, הלכה למעשה. ההפרטה גילתה לאנשים את עצמם – את הפוטנציאל הגלום ואת היכולות המוכחות. את קצה גבול היכולת ואת קצה גבול הסיבולת. והיו שהיא אפשרה להם להיווכח כיצד הופכים מכשולים לאתגרים. וכיצד יכולים.
פיראטים? הלוואי עלינו, על כולנו
באוזן ראשונה השם – פיראטים.- מפחיד המחשבה על כניסתה של מפלגה בשם זה לכנסת מפחידה שבעתיים, כלומר – מבעיתה. לכאורה, האם לא די בהימצאם בכנסת של שודדי יבשה? שודדי ים, אם ייכנסו אליה נציגיה, תהפוך גם את סדום לעמורה. כשעברתי, לסתמי, על התפלגות שיעורי ההצבעה בקיבוצים מסוימים, הופתעתי לגלות כי באחדים מהם הצביע מי מחבריהם למפלגת הפיראטים. סקרן אותי לדעת מה מצעה ומה מציעים אנשיה. הופתעתי לגלות, כי בניגוד לדימויה, הניזון מהידע שלנו בפתרון תשבצים, לא זה בלבד שפיראטים אלא אינם מסוכנים אלא שבאמונתם, בתפיסתם ובחזונם מופיעים סעיפים שכל אדם שהדמוקרטיה חשובה ויקרה לו עשוי לחתום עליהם ללא היסוס: דינמיקרטיה – דמוקרטיה דינמית המנוהלת על ידי הציבור ולמענו. נציגים יפעלו על-פי החלטות שולחיהם באמצעות מיצוי ופיתוח טכנולוגיות רלוונטיות, חופש ופרטיות לכל אדם כל עוד אינו פוגע בזולת, הגנה על פרטיות וזכויות הפרט, שמירה על הטבע ומקורות המים , חינוך ובריאות חינם במוסדות ממשלתיים. העלאת משכורות בתחומים אלו והגדרתם כעדיפות לאומית, שקיפות ונגישות של רשויות שלטוניות. לכל אזרח זכות בסיסית לעיין במידע אודותיו ואודות הגורמים המשפיעים על מהלך חייו. ועוד. אם על רעיונות ובעקרונות אלה מבוססת מפלגת הפיראטים, לא נותר אלא להאמין ולקוות – לשווא, מן הסתם – כי מפלגות המרכז והשמאל ואולי הימין, יותר מכל, יאמצו אותם ויתנהלו על פיהם. עוד חזון לשודד.
שבועה שומרית
לשבועה שומרית היה תוקף של מלים החקוקות על לוחות הברית. איש לא העלה בדעתו שניתן להפר אותה. עצם קיום סוג כזה של שבועה, העיד על חשיבותה של התנועה ועל משמעות החברות בה. הביטוי החזותי של השבועה היה – זקיפת כף יד ימין, כרית אגודל כפוף ונוגע על ציפורן הזרת, הכפופה אף היא, ואצבע ואמה וקמיצה זקורות כתרנים. כך נשבענו, כשהושבענו וחשבנו שלעולם נהיה "שומרים תמיד" – במירכאות ובלעדיהן – עד שבאו החיים והפרו את השבועה התמימה שנשבענו בימים התמימים והיפים בתנועת הנוער.
הגבינה הצהובה של הדודה הסמלית
כדי להמחיש לי עד כמה מופרכות חששותיי והזויים פחדיי, היה אבא נותן לי דוגמה באמצעות המשפט: ואם תהיה לי דודה, האם היא תאהב גבינה צהובה? תחילה, בהדרגה, באיחור-מה, הבנתי את הנמשל, מאוחר יותר, אם בכלל, הבנתי את המשל. תהיתי מדוע מכל הבחירות האין-סופיות האפשריות להמחשת היעדר הסיבה לחששות ולפחדים (שאינם זקוקים בהכרח לסיבה כל שהיא כדי להעיק ולייסר), בחר אבא דווקא בדודה ובגבינה צהובה ובקשר ביניהם. אבל. עד היום, בעיני רוחי, נבראת לה משום מקום לכאורה דודה רחוקה ועל צלחת מונחת פרוסה אחת של גבינה צהובה דלת שומן, והיא מביטה עליה במבט מוזר לי, חסר פשר, לא מפוענח, ואני שואל, יותר את עצמי מאשר אותה, האם היא אוהבת גבינה צהובה.
שורה תחתונה
סליחה שאני לא יודע מי המקור, אבל כך אמר או כתב: "גם המיותרים נחוצים תמיד".
