יבול שיא
הרפת והחלב
נחום ויורם מן בביתם על רקע ציור יפהפה של עזרא צמרי

קיבוץ מרחביה: תחנות בבניית האסם

3 דק' קריאה

שיתוף:

קיבוץ מרחביה: כדי לשמוע קצת על תולדות האסם בקיבוץ מרחביה הוותיק, פניתי לשני האחים מן  – יורם נולד ב-1933 – 10 שנים לפני נחום. הזיכרון שלהם מדהים והם שמחו לחזור לאותן שנים נוסטלגיות, שעשו מהפכה בחקלאות הישראלית טרם קום המדינה ובשנים הראשונה שלה. בתחילת הדרך היו קוצרים את החיטה עם חרמש וחובטים בה בדש ולבסוף טוחנים את הקמח ואופים לחם. בקיבוצים בארץ, כבר היה קומביין למרות שהייתה מכונת דיש לשם ניקוי התבואה, שקצרו עם חרמשים. המכונה הייתה מרסקת ויצא קש ושקים לחיטה.

 

החליבה אז הייתה בידיים והרבה עובדים בילו בה את יומם
החליבה אז הייתה בידיים והרבה עובדים בילו בה את יומם

 

במרחביה היו ערימות גדולות של שקים והיה מתקן לשני שקים – כאשר שק אחד התמלא, קשרו ביד וזרקו בשדה. אח"כ אספו את השקים, הגיעו לחצר הקיבוץ והביאו למחסן התבואות – שם היה ממיין של קיסילוק עפולה שמיין וניקה את הגרעינים, שלבסוף העלו עם בלאאור לקומה שנייה, עם תאים.  משה מלבאור (אח"כ מילוא) היה המנהל, אספו את כל המזון לפרות ולטחנת הקמח. קיסילוק בנה מעלית לקומה שנייה בשנות ה-40. הגיע שלב שהבאנו קומביינים, שקצרו למיכל שהיה עליו וכך השתחררו מעובדים רבים, שעבדו קודם במילוי שקים, שאחר כך כך היה צריך לטפל בהם.

 

קציר ידני וניקוי הגרעינים של פעם
קציר ידני וניקוי הגרעינים של פעם

 

החיטה בקומביינים זרמה למיכל ובו היה חילזון, המיכל התמלא והגיעה משאית עם ארגז  ועד היום, ליד המחסן ממזרח, יש רצפת בטון ועל קיר הבית מחוברים רלסים חזקים שקשרו חבל לקרש בקצה המשטח. האוטו נסע קדימה והתבואה נשפכה ישר על הממיין. זה היה השלב הראשון שאחרי השקים. אבא היה נפח – מסגר שבנה את הקרש ורלסים שקשורים לקיר.

האסם המתומן – לכל תנועה היה מודל ייחודי
ערימות השקים שהצריכו עבודה רבה וקשה
ערימות השקים שהצריכו עבודה רבה וקשה

 

הגיע שמחה פרוינד מקיבוץ מעברות, שלמד הנדסת מכונות בטכניון והכניס את הרעיון, שצריך לבנות אסם מיוחד לגרעינים וזה היה פרויקט הגמר שלו ולפי זה יודעים איזה אסם שייך לאיזו תנועה קיבוצית ולכל אחד יש מבנה אחר של סילו. אבא שלנו חזר ב-48, בנה את חדר האוכל והיה לו ראש פנוי. הוא בנה אסם מתומן ויש עוד שניים כאלה בארץ.

 

במרכז המתקן יש חדר מרובע 1.5×1.5 שעולה עד למעלה. מעלית כפות אחת, למעלה למעלה, יש תא שהיה בו מחלק. הרגל של המעלית למטה, על המתקן לקיבול התבואה, עולה למעלה ומחלק – הסיבוב לאיזה תא לשלוח, היה מלמטה.

 

האסם שנבנה בשנות ה 50 וחסך הרבה עבודת ידיים
האסם שנבנה בשנות ה 50 וחסך הרבה עבודת ידיים

האסם נבנה במחסן לשקים ואנחנו כילדים, היינו מתגנבים לקחת קוביות סוכר.הכפות היו 10×10 במרחק 30 ס"מ אחת מהשנייה. הן היו אמינות ומרותכות טוב. הייתה חריטה מיוחדת לצינורות של המעלית. יש חילזון אלכסוני שהיה ממלא את המשאית ונבנה ב-52.

עבודות חוץ בטכנולוגיית האסמים

המסגרייה במרחביה בנתה מעליות במשקים. אני עבדתי בפלחה בקומביין, אבא משה בנה מפעל מתכת ושמחה שכנע לבנות מגדל וכך בנינו וגם הקמנו מפעל במרחביה, מ.ק.מ – מפעלי קיבוץ מרחביה. קיסילוק היה מומחה גדול לאליווטור בעפולה והוא לימד אותנו במרחביה. במושב מרחביה השכן, היה אותו עיקרון של 6 צלעות ושם רצועה מדלדלת בחוץ וזה נבנה בערך באותן שנים.

 

הסילו בקיבוץ נחל עוז

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מזכ״ל תנועת המושבים, עמית יפרח: "גם ב-7 באוקטובר וגם במחנות ההשמדה בשואה, גורלם של הנרצחים הוא נורת האזהרה שלנו. אנחנו פה להדגיש את התקומה של העם היהודי להרים ראש, להילחם על עתידנו ולומר –
3 דק' קריאה
התערוכה המרגשת "דיוקן בין דורי" נולדה ממפגשים בין תלמידי מגמת האומנות של התיכון האזורי עין גדי ובין ותיקי הקיבוץ, פרי יוזמתה של עדי פקט שזו שנת ההוראה הראשונה שלה  *תמונה ראשית: עדי פקט. "יצרתי
3 דק' קריאה
בספר המבוסס על חוויותיו כמפקד מוצב בתקופה בה החזיק צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון ובה גם הפציע ארגון "ארבע אימהות", מבקש יפתח גיא, בן כפר גלעדי, לחנך את הדור הצעיר להפוך את סימני הקריאה הנוקשים
5 דק' קריאה
הסטריאוטיפים של מיהו ימני ומיהו שמאלני פשטו בשני צידי המתרס ומבטאים את הסדקים בעם. אם לא נגדיר מחדש את הזהות הישראלית-ציונית הסדקים יהפכו לבולענים המאיימים על כולנו  *תמונה ראשית: ראובן ריבלין, נשיא המדינה לשעבר.
3 דק' קריאה
בקרוב תקום פנימייה של "אדם ואדמה" של ארגון "השומר החדש" ביראון, לאחר שלפני שש שנים קמה כזו באורטל. אני מקווה שעוד ועוד קיבוצים יזכו באירוח "אדם ואדמה" ואני מצפה מהתנועה הקיבוצית להוביל מהלך גדול
4 דק' קריאה
מוקי צור, איש הרוח של התנועה הקיבוצית, עוסק עשרות שנים בשאלות של זיכרון, תקווה וזהות. שאלות אלה מקבלות מקום בשני ספריו החדשים שראו אור לאחרונה: "התקווה היא לא כובע עם נוצות" ו"מן המדרון". בראיון

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן