יממה של מתח וחרדה עברה על חברי קיבוץ צובה, שפונו מבתיהם לאחר שהאש ותימרות העשן מהשריפה הגדולה בהרי ירושלים הגיעו למרחק עשרות מטרים מבתי הקיבוץ. רוב תושבי הקיבוץ התפנו ממנו ביום שני בשעות אחר הצהריים, ושבו הביתה ביום שלישי אחר הצהריים, כשהושגה שליטה על האש. לשמחתם לא נגרם נזק לאף מבנה בקיבוץ.
מזכיר הקיבוץ, איתן ליבנה (43), משחזר את השתלשלות האירועים מיום ראשון שעבר, שבו פרצה השריפה באזור מושב בית מאיר בשעה 15:00 ועד החזרה לשגרה ביום שלישי אחר הצהריים.
"האש התחילה דרומית-מערבית למושב בית מאיר", הוא מתאר, "ובגלל הרוח העשן היה מהר מאד מעל צובה. בשלב הזה התקשרתי לראש צוות הכיבוי שלנו, והוא הודיע לי שהוא יציב תצפית ויכין את קו המים שנמצא בחלק הדרומי והמערבי של הקיבוץ ומיועד להפעלה במקרה של שריפה.
חברתי למפקד כיתת הכוננות שלנו, ויצאנו למושב גבעת יערים הסמוך לראות מה קורה שם. במקביל, קיבלנו עדכון מהמועצה האזורית מטה יהודה, שיש שריפה ליד בית מאיר והיא לא מאיימת על היישובים באזור.
כשהגענו לגבעת יערים ראינו שהאש כבר הגיעה קרוב לבתי היישוב, ונמלטנו משם חזרה לקיבוץ. לפני שהגענו לקיבוץ אמרתי, שלדעתי צריך לפנות את פארק השעשועים שלנו, קיפצובה, שנמצא בכניסה לקיבוץ.
בקיפצובה היו בשלב הזה 2,500 איש, והתלבטנו אם לפנות אותם על דעת עצמנו כי לא קיבלנו הוראה בעניין הזה מהמשטרה וממכבי האש. הכבישים המובילים לקיבוץ כבר היו חסומים על ידי המשטרה, ולכן ביקשתי ממפקד כיתת הכוננות לפתוח את הדרך הישנה לקיבוץ שהייתה חסומה על ידי סלעים, כדי שהמבקרים בקיפצובה יוכלו לנסוע דרכה לכביש 1 בלי להסתכן.
כשהגענו לקיפצובה ראינו שמנהל המקום שראה את העשן הסמיך, כבר התקשר לגורמים המוסמכים והחליט לסגור את הפארק. עזרתי לו להבהיר לאנשים שזה לא הזמן לבקש פיצוי באותו רגע, כי האש כבר נמצאת במושב הסמוך והיא בדרך אלינו. תוך זמן קצר התפנו 2,500 איש בבטחה".
פינוי קיבוץ צובה
ליבנה חזר לקיבוץ, צוות הכיבוי נשאר בכוננות, וכבר החל להפעיל את הממטרות בקו המים שהונח בפאתי הקיבוץ. "הקו הזה הונח בהשקעה שלנו לאחר השריפה הגדולה שהייתה בשער הגיא בתחילת שנות ה-90", מסביר ליבנה, "כשהוחלט בקיבוץ שאנחנו לא יכולים להישאר ללא קו הגנה בינינו לבין היער.
עד אז העצים הגיעו ממש ליד בתי הקיבוץ, והוחלט לפרוץ דרך חירום ולהניח עליה צינור גדול עם חיבורים לממטרות רבות עוצמה או צינורות כיבוי. קק"ל היו שותפים למיזם הזה. ביום ראשון כשהאש עוד לא התקרבה לקיבוץ, הפעלנו את הקו במשך כמה שעות כדי להרטיב את הסביבה. ככה עשינו גם בהמשך.
הראינו את הקו ואת החיבורים גם לקצין כבאות שנשלח לפקד על אזור הקיבוץ. בערב הרוח שינתה כיוון לדרום, סיכנה את הר איתנים, הר הטייסים ורמת רזיאל, והיה נראה שהיא מתרחקת מאתנו. לקראת הלילה נרגעו הרוחות ונכנסנו להיערכות לתרחישים שונים".
קיבוץ צובה מעולם לא התפנה בעבר, ולא הייתה בו תכנית מסודרת לאירוע כזה. במהלך הלילה של יום ראשון נמסר לקיבוץ ממכבי האש, כי הם צופים שבשעות הצהריים של יום שני תנשב רוח חזקה שתלבה את האש שעדיין לא כובתה. הסכנה לקיבוץ לא חלפה, וצריך היה להיערך בהתאם למצב.
צוותי הכיבוי והכוננות הציבו את נערי התיכון בתצפית בבוקר יום שני, כשחברי הקיבוץ יצאו לעבודתם ולעיסוקיהם. במהלך היום פיזרו המטוסים חומר מעכב בערה, אך בצהריים כשהחום עלה והרוח גברה האש חזרה לבעור ולהתפשט. בשעה 12 האש אחזה בנחל צובה, והרוח הייתה מערבית לכיוון הקיבוץ.
תוך שעה וחצי האש חלפה על כל היער במדרון הנחל, והגיעה לגבעות מעל הקיבוץ כשהעשן הסמיך כבר תלוי מעל הקיבוץ.
"בלילה כבר הכנו תכנית פינוי", מספר ליבנה, "ידענו שבמלון לכל משפחה יש רכב, ושהאורחים ייצאו מהקיבוץ כשנודיע להם. בקיבוץ אין רכב לכל החברים, ויש לנו קשישים, יש סיעודיים ומטפלים זרים, ולכן צריך להיערך בהתאם.
הכנו רשימה של אנשים שכל אחד מהם יהיה אחראי על מספר בתים בזמן הפינוי, ידפוק על הדלתות ויוודא שהאנשים יצאו מהבתים.
דאגנו שיהיו קלנועיות למי צריך, וידאנו עם המועצה שיהיו לנו אוטובוסים במידת הצורך, סימנו מקומות בקיבוץ שאליהם צריך להגיע מכל אזור, ומינינו אנשים שירשמו כל מי שהגיע להתפנות. כל זה כבר היה מוכן ביום ראשון בלילה, אבל לא הופעל כי לא הייתה סיבה".
מתי הגיעה ההוראה להתפנות מהקיבוץ?
"בסביבות השעה 15.30 ראינו שהעשן ממש מעל קו הבתים החיצוני, והתחלנו בפינוי חלקי של האנשים שם שרובם מוותיקי הקיבוץ. פינינו אותם למרכז הקיבוץ, ועוד לא היו לנו אוטובוסים. בהמשך התקשר אליי נציב הכבאות דדי
שמחי, והודיע לי שהולכים על פינוי מלא. אז גם הגיעו האוטובוסים מהמועצה, והפעלנו את התכנית המלאה. הנחינו את האנשים מראש לקחת דברים קטנים, עם אפשרות ללינה במידת הצורך. אורחי המלון התפנו לבתיהם, וחברי הקיבוץ יצאו למושב טל שחר או לקרובי משפחה. 60 איש נשארו בצובה, לעזור בכיבוי ולשמור על הקיבוץ".
בצוות החירום שמרתם על קשר עם כל החברים?
"לגמרי. חילקנו בינינו את החברים לשמירת הקשר, וגם פרסמנו כל הזמן עדכונים ביישומון מקומי כדי שיהיו בעניינים".
ביום שלישי בבוקר חזרו כמה חברים לקיבוץ, לאחר שבשעות הלילה הודיעו מהמשטרה ומהמועצה האזורית שמותר לחזור ליישובים. לדברי ליבנה ההוראה ניתנה כדי שאנשים ישמרו על רכושם, ומתוך הבנה שבעת הצורך יעלו על רכבם וייצאו מהיישוב.
כיוון שלחברי צובה אין מכוניות פרטיות, ביקש ליבנה מהרשויות לעכב את חזרתם עד שיפחת זיהום האוויר, ועד שתושג שליטה מוחלטת על השריפה. חזרת החברים התאפשרה רק בארבע אחר הצהריים.
הלקחים שליבנה הפיק מהאירוע הם מעניינים. בצובה, הוא מספר, כל ממלאי התפקידים המרכזיים הם בשנות ה-40 לחייהם, והם נכנסו לתפקידיהם לא מזמן.
בחודש יוני היה צריך להתבצע תרגיל להתנהלות בזמן שריפה, אך התרגיל בוטל עקב שריפה שהתרחשה במעלה החמישה. ממלאי התפקידים החליטו להיערך לנושא בעצמם, וההיערכות הזו הוכיחה את עצמה.
סייעה למצב גם העובדה שבקיבוץ יש צוות כיבוי מיומן ומתורגל. לגבי קו המים שאולי הוא שהציל את בתי הקיבוץ, ליבנה אינו משוכנע שזה נכון. לדבריו, היה כאן שילוב של מזל ושכל, ולא ברור אם בזכות הממטרות שפר גורלם של בתי הקיבוץ או בזכות הרוח ששוב שינתה את כיוונה.
בצהריים השתנתה הרוח לכיוון הקיבוץ
ישי שניר (68), חבר צובה, נשוי לרננה שהיא דור שני למייסדי הקיבוץ, העביר ביום ראשון שעבר את הזמן בנעימים בביתו עם חלק מנכדיו. בשעות אחר הצהריים הם הריחו את ריח השריפה, וראו ענן עשן גבוה צבוע בצבעי השקיעה. בשלב הזה הם לא היו בלחץ.
"אנשים יצאו החוצה לראות מה קורה ודיווחו לחברים ולבני משפחה", הוא מספר, "וכברה הגיע גם מידע מהנהגת הקיבוץ, כולל הוראות ראשונות להכין תיקים לאפשרות של פינוי. בשלב מסוים כיוון הרוח השתנה לטובתנו, והדריכות ירדה אבל נשארנו עם התיקים המוכנים לפינוי".
מה לוקחים בתיק כזה כשיש אפשרות שהבית יעלה באש לאחר הפינוי?
"לוקחים את הלפטופ, דיסקים של גיבוי, טלפונים, מטענים, כלי רחצה וביגוד לכמה ימים. לא לקחנו אלבומי תמונות".
מה עם חיות מחמד?
"לנו אין חיית מחמד, אבל לבן שלנו אלון ולאשתו לימור יש כלב, חתול ותוכי, והם לקחו איתם את חיות הבית".
מטוסי הכיבוי הפסיקו לפעול עם חשיכה, ובמהלך הלילה שמע שניר מסוקים שחגו באזור. ביום שני בבוקר הורגש ריח העשן בקיבוץ, אך האש דווקא התרחקה ממנו. בצהריים השתנתה הרוח לכיוון הקיבוץ.
"בבוקר נסעתי עם רננה לצילום בירושלים", מתאר שניר "וכשחזרנו בסביבות 14:00 הרוח ממש נשבה לכיוון הקיבוץ. אחרי שעה בערך הרוח התחזקה והאש התחילה להתפשט לכיוון המורדות של צובה שפונים לעבר הר איתן. היה ברור שזה נראה לא טוב.
הודיעו לנו להיות מוכנים לפינוי, ובשלב ראשון ניתנה הוראה לפנות את הקו הראשון של בתי הקיבוץ. בבתים האלו גרים ההורים של רננה, אברם ותמר, פלמ"חניקים בני 92, ממייסדי הקיבוץ, ויצאתי עם הרכב שהיה לי מהסידור לאסוף אותם אלינו. הם יצאו מהבית בשלווה פלמ"חניקית, כשמעלינו פועלים מטוסי כיבוי והעשן כבר כבד מאד.
חברי הקיבוץ נקראו לנקודת איסוף מרכזית
כשהיינו בדרך מהבית שלהם לבית שלנו, הוחלט על פינוי כללי והודיעו על זה בכריזה ממכוניות משטרה וכיבוי אש. תוך זמן קצר קיבלתי טלפונים מצוות החירום, שווידא שאני מוכן לפינוי עם ההורים של רננה. צוות ההנהגה של הקיבוץ מורכב כיום מאנשים צעירים יחסית, והם תפקדו בצורה ממש יוצאת מן הכלל".
חברי הקיבוץ נקראו לנקודת איסוף מרכזית, ובה דיווחו אם הם מתפנים באופן עצמאי לקרובי משפחה או לטל שחר או עולים לאוטובוסים. צוותי החירום בדקו שכל הבתים ריקים, פרט לאלו של ממלאי התפקידים והמתנדבים לסייע להם שנשארו בקיבוץ.
ישי ורננה יצאו יחד עם תמר ואברם, לביתו של אח של רננה בהר אדר. היציאה מהקיבוץ התבצעה בשיירה דרך הכביש הישן, שנפתח ביום ראשון לתנועה על ידי כיתת הכוננות.
"הגענו להר אדר בשעות אחר הצהריים", מספר שניר, "צפינו משם על רכס צובה, וראינו את העשן מעל הקיבוץ. הרגשנו בנוח להתארח אצל המשפחה הקרובה, ובאותו זמן היינו מוצפים בהמון טלפונים ומסרונים מחברים שהתעניינו מה קורה איתנו וחלקם הזמינו אותנו להתארח אצלם. 'הזהרנו' את כולם, שמתי שהוא נממש את ההזמנה לאירוח מצפון ועד דרום.
בכל היממה שהיינו בהר אדר, קיבלנו עדכונים ודיווחים מצוות החירום. הבנו שהמצב לא פשוט. החבר'ה נלחמו לעצור את הלהבות, ממש בשכונה של הוותיקים.
בשלישי בבוקר ראינו שהושגה רגיעה, ובשעות אחר הצהריים חזרנו לקיבוץ. כשחזרנו עוד הספקנו לראות מטוסים שמטילים מעכבי בערה על הוואדי ליד הקיבוץ, וגם הצגת תכלית של מטוס הרקולס צבאי שהוסב לכיבוי אש".
איך אתה מסכם את החוויה?
"מנקודת מבט של חבר הקיבוץ שהתפנה עקב הסכנה, נוכחתי שוב לדעת שקהילת קיבוץ צובה היא קהילה חזקה, מאורגנת ועובדת יפה בכל מיני מצבים כמו שלג, קורונה ושריפה. הפעם הרגשנו את התפקוד המדהים של ההנהגה הצעירה, שעבדה בצורה מופתית בארגון, בהתנהלות, בעדכונים, במעקב וביצרת קשר.
זו תחושה פשוט מדהימה שיש שליטה במצב ושיש על מי לסמוך. מבחינתי זו הייתה הפעם הראשונה שאני לוקח חלק באירוע משמעותי בקיבוץ, לא בעמדת אחריות לניהול האירוע, ואני מרגיש שיש מי שלקח את הפיקוד".
תגובה אחת
חברי קיבוץ צובה לא בטוחים אבל הרטבת העצים בממטרות הצילה את הבתים כפי שלמדנו מהשריפות בחיפה כדאי להציב תותחי השקיה שירטיבו פס רחב יותר מהממטרות. פרופסור גדליהו מנור