ההרס, החורבן והמשבר שאליו נקלעו קיבוצי העוטף, מצריכה התגייסות של צעירים מבני הקיבוצים הנפגעים
בשנת 2019 ובמסגרת שליחות מקצועית לאפיון פרויקט חקלאי ברואנדה נחשפתי למהלך שיקום מופלא שהגו, יזמו, הובילו ועדיין פעילים בו, קבוצת של מאות צעירים וצעירות מבני המקום.
לאחר שנים של מלחמת שבטים שהגיעו לשיאן בטבח הדדי ואכזרי שטלטל את המדינה בשנת 1994 נפגשו צעירים משני המחנות והכריזו עד כאן! במפגשי המשך בין הקבוצות הם החליטו להתאחד, ליזום ולהתגייס במסגרת מחויבות אישית וארוכת טווח לשיקום חברתי, כלכלי ומדיני של רואנדה מולדתם.
רובם ככולם יצאו ללימודי ממשל, ניהול פרויקטים ויחסים בין לאומיים, חזרו לארצם והחלו בהקמת מוסדות שילטון, משרדים לפיתוח חקלאי ועסקי וביעור מוחלט של השחיתות שאפיינה את הנהגת המדינה עד לטבח הנורא.
בולטת במיוחד התגייסות רבה של נשים אינטליגנטיות, חכמות ומסורות שבצד תפקודן המוצלח בעמדות בכירות, מצליחות גם לנהל משפחה ועדין להיות מסורות ומחויבויות למשימה הלאומית.
באחת מנסיעותינו בחזרה לעיר הבירה המקסימה קיגאלי, הציע לי ג'וני, המלווה המסור, לבקר באתר שקרוב לליבו ולדבריו, מסמל את המחויבות האישית שלו לשיקומה ושגשוגה של המדינה, המהווה "אתר הנצחה וזיכרון לקורבנות הסכסוך האתני" וכולל מסמכים, מוצגים, תמונות ופרטי ציוד אישיים של קרוב למיליון הנרצחים, באירועי הטבח האכזרי שבצעו כנופיות של מטורפים באוכלוסייה האזרחית. האסוציאציה הראשונה שלי בביקור באתר, הייתה כי קיים דמיון רב לאתר ההנצחה של העם היהודי באושוויץ.
במהלך הביקור ציין ג'וני שכילד בן 9, חווה את רצח אביו ודודו ואלמלא אימו האמיצה שהחביאה אותו בסבך, גם הוא לא היה כאן כדי לספר. "השואה שלכם, ושיקום העם היהודי שקם מעפר, וחלוציו הקימו את הפלא הזה שנקרא מדינת ישראל, עמדו לנגד עינינו ביוזמה לשיקומה של רואנדה"
ולמה אני משתף את הסיפור המטלטל הזה?
נסיבות ההרס, החורבן והמשבר שאליו נקלעו קיבוצי העוטף, מצריכה התגייסות והתארגנות נרחבת של צעירים מבני הקיבוצים הנפגעים ובתוספת קבוצות איכותיות וערכיות כגון "חברים לנשק", תוך נטילת מחויבות ואחריות אישית לשנים קדימה. כולנו מכירים את האיכויות והיכולות של בני הקיבוצים ונוצרת כאן הזדמנות של פעם בחיים להתמסר לשיקום הבית, הקהילה והאזור בהתארגנות מתאימה ושינוי סדר עדיפויות אישי, בשליחות התנועה הקיבוצית ובמימון המדינה, קרנות ותרומות.