לפני מספר חודשים הייתי אמורה להעביר הרצאה בנושא "רווחת היונק" בקורס מנהלי רפתות, שהתקיים במדור ללימודי חוץ בפקולטה לחקלאות.
לצערי, בסופו של דבר ההרצאה לא יצאה לפועל ולכן החלטתי לשבת ולכתוב עבור המשתתפים בקורס ועבורכם קצת על רווחה.
כשאנחנו מדברים על "רווחה", אני אוהבת קודם כל להגדיר את המטרה שלנו- בעלי-חיים יצרניים ורווחיים, תוך שמירה על בריאותם ורווחתם, החל מיונק צעיר ועד חולבת.
רווחה זו מילה כללית ומשמעותה רווחה, אם נבדוק במילון נראה שההגדרה של רווחה הינה "חיים טובים ונוחים, ללא דוחק וללא צמצום, שגשוג וגם פרנסה טובה".
מה הקשר לבעלי-חיים וכיצד אנחנו מודדים רווחה?
בשביל להבין נחזור להתחלה, תקופת הינקות. תקופה משמעותית וחשובה עבור בעלי-חיים יונקים, בה גם הסביבה ממלאת תפקיד חשוב. במיני יונקים שונים (חולדות, פרימטים ואדם) תוארו ההשפעות השליליות של הפרדת יונק צעיר מאימו ומניעת יצירת קשרים חבריים החל מגיל צעיר. תופעות אלו עלולות לבוא לידי ביטוי גם בחיי הפרט הבוגר, כגון אגרסיביות, קושי בקיום קשרים חברתיים וטיפול אימהי חסר בנקבות. בחלק מענפי החי היונקים הצעירים נשארים לצד האם ואף יונקים ממנה במשך מספר חודשים, אך רפתות החלב יוצאות דופן בהיבט זה ובמרביתן הולד מופרד מאימו בסמוך להמלטה ומשוכן באופן פרטני.
כאשר אנחנו בוחנים את המתרחש בסביבה הטבעית, אנחנו מבינים שזמן קצר לפני ההמלטה (1-3 ימים), הפרה נוטה להפריד עצמה מהעדר ולחפש מקום מבודד להמליט. לאחר ההמלטה האם מלקקת את היונק, מריחה אותו ומשמיעה קול ייחודי. לרוב, הולד נשאר מוסתר במשך מספר ימים והאם הולכת לאסוף מזון וחוזרת להניק ולשמור עליו. היונק הצעיר תלוי לחלוטין בחלב אימו ויונק 8-12 פעמים ביממה, כל יניקה נמשכת כ-10 דקות. לאחר מספר ימים היונק מצטרף עם אימו חזרה לעדר ומתחיל ליצור הכרויות וקשרים עם בני גילו ופרטים בוגרים יותר. קשרים אלו בעלי חשיבות בלמידת היונק הצעיר על תזונה מתאימה ורכישת מיומנויות רעייה באמצעות חיקוי פרטים בוגרים בעדר. בטבע, המעבר מתלות מוחלטת באם ועד עצמאות הינו תהליך הדרגתי, הכולל למידה, רכישת קשרים חברתיים והרגלי רעייה.
על בסיס מחקרים ידוע שבמיני בע"ח חברתיים, כגון בקר, ניסיון חברתי של הצאצא עם אימו או פרטים מאותו מין דרוש לשם התפתחות תקינה. לדוגמה, עגלים שגדלו בקבוצה הראו פחות פחד והיו דומיננטיים יותר במעבר לקבוצה חדשה. כמו כן, עגלים שגדלים יחד יכולים להעניק אחד לשני תמיכה חברתית במצבי עקה, לדוגמה לאחר מעבר קבוצה ו/או גמילה מחלב.
ברפת החלב, האתגר שלנו הוא ליישם ממשקי עבודה שמדמים במידת האפשר את הסביבה הטבעית. לכן, הכרות עם הסביבה הטבעית של בקר יכולה לסייע לכם לבנות ממשקי עבודה ותשתיות מיטביים ברפת. לדוגמה, בעדרי בקר לבשר במרעה ניתן לחזות בתופעת "הפעוטון", כאשר מספר יונקים רובצים בקרבה ועליהן שומרות פרה או שתיים בזמן שיתר האימהות יוצאות לרעות ולאסוף מזון. מכך אנו למדים שיונקים יבחרו לרבוץ סמוך אחד לשני הן מטעמי בטחון והגנה ולעיתים מטעמי התחממות במזג-אויר קר גם כשאין מגבלה של מקום. בנוסף, מכיוון שבקר הינו מין חברתי, המצאות בקבוצה יציבה ומוכרת הינה בעלת חשיבות רבה. פרט שמבודד מהקבוצה יחווה עקה ופחד ולנו, כעובדים יהיה קשר יותר לעבוד אתו. לכן, כאשר אנחנו רוצים לטפל ו/או להעביר פרט יחיד, רצוי שנפריד פרט מוכר מאותה קבוצה וכך ניהוג שני הפרטים יחד יהיה פשוט יותר.
תחום מעניין נוסף שיכול לסייע לנו לעבוד טוב ויעיל יותר עם בקר הוא חושים. הכרות עם האופן בו הפרה רואה, שומעת וחווה את העולם, תעזור לנו להבין יותר טוב את התנהגות החיה.
חוש ראייה– ברשתית העין של הפרה קיימים שני קולטנים לזיהוי צבעים לעומת שלושה קולטנים באדם. בשל כך, סקאלת הצבעים שהפרה מסוגלת לראות שונה ממה שאנחנו מסוגלים לראות וכוללת בעיקר את גווני הכחול והצהוב (איור 1). במידה ואתם מעוניינים להכין עזרים לניהוג פרות, רצוי שתבחרו בצבעים אלו, שהפרה מסוגלת לזהות. בנוסף, הפרה רואה פחות טוב במהלך היום ויותר טוב במהלך הלילה. לעיתים, הפרה לא מצליחה להבחין בין ניגודים קיצוניים בין אור וצל, מה שעלול להאט את תנועתה. כאשר אנחנו מוליכים פרה והיא מאטה ו/או נעצרת להביט מקרוב או להריח מפגע במסלול ההליכה, עלינו לאפשר לה לעשות זאת ורק לאחר מכן להמשיך לדחוף אותה בכיוון הרצוי, כך ההולכה תהיה פשוטה יותר.
חוש השמיעה בבקר חשוב מאוד ומשמש כאמצעי תקשורת בעונת הרבייה, קריאת אזהרה ליתר חברי הקבוצה, יצירת הקשר הראשוני בין הפרה לוולד הצעיר מיומו הראשון ותקשורת כללית בין פרטים בקבוצה. מחקרים שבחנו את טווח השמיעה של בקר גילו שאוזן הפרה מסוגלת לשמוע צלילים בעוצמה נמוכה מאשר האוזן האנושית, כלומר הפרה שומעת צלילים חלשים מאוד שאנו לא מסוגלים לשמוע. כמו כן, תדירות הצלילים שהפרה שומעת רחבה יותר, כלומר בקר מסוגל לשמוע צלילים גבוהים מאוד ונמוכים מאוד ביחס לאוזן האנושית. רעש פתאומי עלול להוביל לבריחה של בעלי-חיים וקיימת גם רגישות לרעשים נמשכים כמו רעש של גנרטור בסככה. לכן, אין צורך לצעוק בעת ניהוג בקר ועדיף להשתמש בתנועה ובאביזרים ללא מגע בחיה או קול חזק מאוד.
חוש הריח משמש את הבקר לזיהוי פרטים בקבוצה, יצירת קשרים חברתיים, התהוות הקשר בין הפרה והוולד, פעילות רבייתית וכן, בחירת מזון. לבקר קיים איבר הרחה ייחודי נוסף, שממוקם בעצם הוומר (Vomer bone), המצויה בין האף והפה ותאי העצב באיבר זה מסוגלים לזהות תרכובות כימיות שונות.
בנוגע ליכולת הפרה לברור ולבחור מזון על-פי הריח, חשוב שנשים לב כאשר הפרות שלנו לא מעוניינות לצרוך מזון או בליל מסוים שהוגש להן. יש לסמוך עליהן ולבדוק האם הבליל מעופש או מכיל צמחים רעילים שמונעים מהן לצרוך את המזון.
מלבד הכרות עם חושי הפרה, עקרונות נוספים שיכולים לעזור לנו בעבודה עם בקר הם "נקודת איזון" ו"אזור הבריחה". לכל בעל-חיים יש אזור שנקרא "אזור הבריחה", שאם נכנס אליו הוא עלול לחוש חוסר נוחות ולהתחיל בתנועה והתרחקות, במידה ואין לחיה אפשרות להתרחק ייתכן שהיא תתקוף אם תרגיש איום. לכל חיה גודל האזור שונה ותלוי, בין היתר, באם היא מורגלת לנוכחות של בני-אדם. לדוגמה, אזור הבריחה של פרה ברפת יהיה מצומצם יותר מאשר של פרה שחיה במרעה ופחות מורגלת בקרבת אנשים. אנו יכולים להשתמש בהתנהגות זו כאשר אנו מעוניינים להעביר בעלי-חיים ממקום למקום, על-ידי התקרבות לחיה, כניסה לאזור הבריחה ותחילת תנועה לכיוון הרצוי. עקרון השני, הינו "נקודת איזון"- קו דמיוני באזור הכתפיים של בעל-החיים, אם ניגש לחיה מכיוון הפנים היא תנוע אחורה ואם נתקרב לחיה מהצד האחורי של נקודת האיזון היא תנוע קדימה. חשוב להדגיש שבאזור האחורי של הפרה נמצא "שטח מת" של כ-40 מעלות, בו לפרה אין אפשרות לראות אותנו ולכן מסוכן ולא יעיל לנסות להזיז אותה כאשר אנחנו נמצאים באזור זה.
נחזור לרווחה…
ארגון בריאות בעלי-החיים העולמי (WOAH) מגדיר חמש חירויות שיש לספק לבעלי-החיים על-מנת לשמור על רווחתם (איור 2). כאשר החיה לא מקבלת מענה לצרכים הפיסיולוגים והפסיכולוגיים שלה היא עלולה לחוש עקה (סטרס) ברמות שונות. במצב עקה הגוף מנסה להתמודד עם גורם העקה (רעב, צמא, פציעה, פחת, שינוי) באמצעות מנגנונים שונים במטרה לשמור על תפקוד מאוזן.
ישנם מצבים בהם החיה מצליחה להתמודד ולתפקד, במצבים אחרים היא עלולה להיפגע באופן קל ולהתבטא בירידה במשקל או תחלואה ובמצבים חמורים ומתמשכים היא עלולה להיפגע באופן משמעותי ואף למות.
כאנשים שעוסקים בגידול בעלי-חיים, עלינו לדאוג לתנאי גידול נאותים ולבצע מעקב אחר בעלי-החיים, כדי לוודא שהם לא סובלים מעקות חמורות ומתמשכות. במסגרת העבודה השוטפת הפרות חוות עקות בדרגות שונות כמו בעת חיסון, בדיקת היריון, שינוי קבוצה וכיוב', אחריותנו היא לנסות לצמצם ככל הניתן את משך הזמן ומספר הפעולות שצפויות לגרום לתחושת עקה.
ברשותנו כלים למדוד את מידת הרווחה של הפרות והיונקים ברפת ולזהות סימנים המצביעים על שינוי במידת הרווחה לטובה או לשלילה. לדוגמה, מעקב אחר ביצועי גדילה, צריכת מזון, פעילות ותחלואה, הינם מדדים פיסיולוגיים שמעידים על רווחת החיה. בנוסף, ישנם מדדי התנהגות שמסייעים לנו להבין מה מצב החיה. כגון, התנהגות "יניקה הדדית" בין עגלות שנחשבת לשלילית- אם נבחן כמה זמן היא מבוצעת והאם היא מבוצעת כל הזמן באותה עגלה, נוכל להבין האם ביצוע ההתנהגות הוא בטווח הסביר. דוגמה נוספת היא ליקוק עצמים דוממים על-ידי עגלות שגדלות לבד, פעילות זו נחשבת לפעילות שלילית שנובעת משעמום כאשר מבוצעת במשך זמן רב.
כמו כן, רצוי לבדוק פרה או יונק שמראים ירידה בפעילות הפדומטרית ולוודא שאינם סובלים מפציעה, כאב או מחלה. עצירת גדילה ו/או ירידה במשקל ושינויים בצריכת מזון גם הם יכולים להעיד על שיפור או החמרה באיכות הרווחה. לדוגמה, קיצוץ מזון גס לאורך סיב קצר יותר יכול לשפר את צריכת המזון ולהעיד על כך שהפרה מצליחה לצרוך כמות מותאמת יותר לדרישות הפיסיולוגיות שלה ורווחתה צפויה להשתפר.
בשלוחת היונקים באופן ספציפי אנו עוסקים בסוגיות שונות הקשורות לרווחה. מספר דוגמאות לממשקי עבודה שנבחנו מבחינה מחקרית בעולם וחלקם אף בארץ: המועד המיטבי להפרדת הוולד מהפרה לאחר ההמלטה– מחקרים עכשוויים עוסקים רבות בשאלה זו כיון שכפי שנכתב בתחילת הכתבה, בטבע היונק נשאר עם אימו מספר חודשים, יונק ממנה ובהדרגה מסגל מיומנויות איסוף מזון וקשרים חברתיים עד למעבר לחיים עצמאיים. רבים סבורים שהפרדת היונק מיד לאחר ההמלטה פוגעת הן בפרה והן בפרה מבחינה רווחה ולכן יש לבחון את הנושא מכל ההיבטים- ממשק עבודה, תחלואה, השפעה על חלבנות האם, האם הפרדה בגיל מבוגר יותר משפיעה על העקה הכרוכה בכך, ביצועי גדילה של היונק וכיוב'.
הליך הסרת ניצני קרניים– פרסמנו מאמר בנושא בגיליון העיתון בפורסם באוגוסט 2024. הליך זה כרוך בגרימת כאב ליונק ועלינו לבחור בממש העבודה שמצמצם את מידת הכאב ומשכו ככל שניתן. כמות חלב יומית– תוצאות מחקרים שבוצעו בארץ ובעולם, הראו שבממשק הזנה מוגברת היונקים מראים ביצועי גדילה טובים יותר וצריכת תערובת גבוהה יותר עד גיל גמילה ובמקים מסוימים גם מעבר לכך. בנוסף, בחלק מהמחקרים אף תועדה תחלואה נמוכה יותר במחלות מעיים בפרוטוקול הזנה מוגברת. גידול פרטני או קבוצתי– סוגיה שנחקרה רבות בעשורים האחרונים. כפי שנכתב, בקר הינו מין חברתי, לכן גידול יונקים בקבוצה מאפשר להם לבצע התנהגויות טבעיות וחיוביות כגון ליקוק הדדי, למידה, חיקוי והתנהגויות משחק. המצאות בקבוצה מאפשרת ליונק להתמודד טוב יותר עם שינויים כגון גמילה, מעבר קבוצה והתרגלות למזונות חדשים. במחקרים שונים תואר שיונקים שגדלו בזוגות געו פחות ורבצו יותר ביחס לעגלים שגדלו לבד, לקח להם פחות זמן להתרגל למזונות חדשים, לצרוך יותר ולשמור על ביצועי גדילה יציבים לאחר הגמילה, בנוסף, מחקרים אחרים הראו שהם גם הפגינו יכולות קוגניטיביות טובות יותר. עם זאת, חשוב להדגיש שגידול בקבוצות עלול להיות מאתגר מאוד מבחינת שמירה על בריאות היונקים. לכן, ממשק העבודה ביונקיה צריך להיות מוקפד ויש לעקוב אחר מצב היונקים באופן שוטף. כמו כן, יש לבחור גודל קבוצה מתאים לממשק העבודה וליכולות הצוות על-מנת להקטין עד כמה שניתן את התחלואה ביונקיה. הגמעה אחת או שתיים– מצד אחד מעבר להגמעה אחת מהווה חסכון משמעותי בעבודה, מצד שני האם ממשק זה פוגע ברווחת היונק שמקבל מנת חלב אחת ביום ביחס ל-8-12 שיכל לינוק אילו גדל בסביבה טבעית עם אימו? במחקר שבוצע בארץ והשווה בין הגמעה אחת לשתי הגמעות ביום, נמצא שלא היו הבדלים במשקל העגלות ובצריכת המזון בין שתי הקבוצות. אך, כן הייתה נטייה לקצב גדילה גבוה יותר אצל יונקים שהוגמעו פעם אחת, בעיקר בשבוע ה-7 לחייהם. במחקר זה לא נבחנו מדדי עקה התנהגותיים/פסיכולוגיים.
יש משפט שאני מאוד מתחברת אליו ונכתב בספר הקוד של ארגון WOAH: "האחראים על הטיפול בבעלי- החיים צריכים להיות בעלי ניסיון בניהוג ובהעברת בעלי חיים ובעלי הבנת דפוסי התנהגות של בעלי החיים על מנת שיוכלו לבצע את המשימות שלהם על הצד הטוב ביותר".
המשמעות היא, שאנחנו צריכים ידע ומיומנות על-מנת שעבודתנו ברפת תהיה מיטבית הן מבחינת העובד והן מבחינת בעלי-החיים, כך שהעדר יוכל להיות בריא, רגוע ויצרני.
