רועה בכרמל: סיפורה של מיכל סופר

עם עדר של 450 אימהות במושב עופר, מיכל סופר היא אחת הרועות הוותיקות בישראל. אחרי שנותרה עם העדר לבדה ובנתה שיטת גידול משלה המתאפיינת בסלחנות והתחשבות, היא משתפת בשגרת היום שלה המתחילה השכם בבוקר, על הזאבים בכרמל, ומסבירה מדוע היא מתייחסת לכבשים שלה כאל נשים

מי אני

בת 67, אמא ל־4 בנות, חברת מושב עופר המשתייך למועצה האזורית חוף הכרמל. בת קיבוץ נחשולים, שם עבדה ברפת ובשלחין. עוסקת בחקלאות מאז שחרורה משירות צבאי, יחד עם בעלה דוד ז"ל, בן מושב עופר. השניים הקימו לימים את עדר הצאן לבשר במרעה במושב. בשנת 2013 הלך דוד לעולמו, ומאז מנהלת מיכל את העדר בעצמה, בסיוע עובד אחד ובעזרתן של בנותיה.

העדר והיום־יום

"העדר שלי מונה 450 אימהות. מדי יום אנחנו מוציאים אותן למרעה ב־06:00 בבוקר ומחזירים אותן ב־18:00 בערב. בין לבין אנחנו דואגים לבקר אותן, לטפל בכבשים שנשארות בבית, בטלאים ובתחזוקה של שטחי המרעה."

אתגרים

"האתגר המרכזי מבחינתי הוא להצליח לעמוד במשימות הקבועות ובאלה שצצות ומתווספות מדי יום. מעבר לזה, מכיוון שאני עובדת בשיטת גידול אינטנסיבית, האתגר התמידי שלי הוא לעמוד בקצב ולשמור על רמה גבוהה של בריאות העדר, בשילוב עם טיפוח והשבחה."

נקודות לשיפור

"כמו כל החקלאים, אני מתמודדת עם יבוא אינסופי של טלאים, שהופך את הענף ללא יציב וקשה מאוד להתמודדות. אתגר נוסף מגיע מהטבע עצמו: אוכלוסיית הזאבים בכרמל גרמה לנזקים לא מבוטלים וטריפות של כבשים. לכן, אני מחזיקה עדר גדול של כלבים שיוצאים עם העדר לשטח, מה שמפחית את הנזקים, אבל לא לגמרי. לצערי, מדובר בענף שמנהלת ההשקעות של משרד החקלאות אינה משקיעה בפיתוחו, בשונה מיתר ענפי החקלאות. זה מאלץ אותי להשקיע בעצמי בצורה מאוד מדודה, מחושבת ואפילו מוגבלת."

חקלאות בשבילי

"חקלאות היא אורח חיים, וגידול צאן נחשב לסוג של שריטה. אני עובדת כל יום, כל השנה, חוץ מיום כיפור. ברמה האישית – אני פשוט אוהבת את מה שאני עושה."

ערכים

"רעיית צאן הוא ענף עתיק ומסורתי, שמוזכר לראשונה בתחילת ספר בראשית בסיפור קין והבל. מאז ועד היום, גידול הצאן הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות והמסורת היהודית של עם ישראל בארץ ישראל. מעבר לכך, זהו מקור פרנסה לאלפי משפחות מהגליל ועד הנגב. רעיית הצאן גם מונעת שריפות, מוכרת כשמירת אדמה ושומרת על האיזון בטבע. הייתי מוסיפה שעבודה עם בעלי חיים מפתחת ראיית עולם מיוחדת. אם זה להיות רגישים למצבם, לצד אחריות בלתי פוסקת לחייהם ולבריאותם, יחד עם הכרה של השטח והטבע. גידול צאן מצריך חשיבה מתמדת, למידה תוך כדי תנועה, תכנון ויכולת לקום כל יום מוקדם בבוקר לעבודה."

נשים בחקלאות

"עצם היותי אישה בענף לא גורם לי להרגיש שונה או מיוחדת ביחס לחבריי למקצוע, שעם רבים מהם אני נמצאת בקשר שוטף. מאחר שמדובר בעדר של אימהות, אותן אני מניעה להפיק ולדות באופן אינטנסיבי ושלא כדרך הטבע, אני נוקטת בדרך שונה לחלוטין מהשיטות המקצועיות המקובלות. הגישה שלי הרבה יותר סלחנית ומתחשבת ברמה שאני מתייחסת אליהן כאילו הן נשים. המשמעות היא מבחינתי שהפלה, קושי בהתעברות, משברים גופניים או פציעה משמעותית אינם מהווים סיבה כדי להוציא כבשה מהעדר. אני נלחמת עליהן, מעניקה להן אינסוף חבלי הצלה מתוך תחושת אחריות לזכות שלהן לחיות. ההוכחה היא שלרוב הן מצליחות להתגבר, להתעבר, להבריא, כך שהן 'מברכות אותי בהמשך הדרך.' גם בטיפול בטלאים, פיתחתי עם השנים גישה טיפולית שמיטיבה איתם מאוד."

העצמה אישית

"יום למחרת סיום השבעה על מות בעלי, נדרשתי לעמוד על הרגליים, לקבל החלטות גורליות וכלכליות לבד, ולשנות המון מהדרך שבה התנהל העדר – כדי להתאים אותו ליכולות שלי ולמחויבות שלי כאמא לשתי בנות בוגרות ולתאומות שהיו אז בנות 14. בחלוף הזמן, 'הלבד' הזה עם העסק העביר אותי מסע של התפתחות אישית והעצמה. הוא איפשר לי לנהל ולפתח את העדר למקום טוב יותר, ואפילו להרגיש גאווה עצמית על ההחלטות שקיבלתי ועל המקצועיות שלי. כשהעדר חולף על פניי, אני מרגישה שאני אוהבת אותן – אחת אחת, ואת כולן יחד."

טיפ לחקלאים צעירים

"זה ענף קשה, כובל ולא יציב, ואני אומרת את זה בכנות. ואם בכל זאת אתם רוצים להשתלב בו – קחו בחשבון שצריך לקום כל יום מוקדם בבוקר, לחשוב מחוץ לקופסה, ולגלות אחריות טוטאלית והתמדה."

איפה נראה אותך בעוד 10 שנים

"אני מקווה בעזרת השם שאהיה בריאה בנפשי ובגופי, ושאזכה בנכדים. לגבי העדר – אם אחת הבנות שלי תיקח עליו פיקוד, אני אעזור לה. ואם לא, אני כבר אמצא דרך לנהל אותו ולפקח עליו בלי להתאמץ פיזית כמו היום."