יבול שיא
הרפת והחלב
יעל וניר בדיר העיזים צילום איתן וקסמן

רועה הצאן מ-IBM

7 דק' קריאה

שיתוף:

ניר שמואלי, דור שלישי במושב באר טוביה, חלם מאז ילדותו להיות נוקד ולגדל צאן * בריאיון לעדינה בר-אל הוא מספר איך בעקבות מחלה קשה נדחה החלום הזה לכמה שנים, ואיך הצליח לשלב עבודה ב-IBM ובדיר * יחד עם רעייתו יעל הקימו מחלבה לתפארת, מייצרים גבינות עיזים ומגדלים דור רביעי של מושבניקים גאים

כשניר שמואלי, בן המושב באר-טוביה, מתבקש לספר על משפחת המוצא שלו, מתברר שהשורשים שלו ושל רעייתו יעל נטועים עמוק מאוד בתולדות ההתיישבות ומסתעפים לכמה מושבים בארץ ישראל.  

"סבי וסבתי ברכה ודב שמואלי הגיעו לארץ בעלייה השלישית," מספר ניר. "סבתא היתה ממקימי קיבוץ גבת וסבא מקיבוץ מרחביה. הם נישאו בשנת 1928. אברהם הרצפלד, שהיה ידוע בפעילותו להקמת נקודות התיישבות בארץ, 'שלח' אותם לבאר-טוביה. מושב באר-טוביה נוסד בשנת 1930 והם היו ממייסדיו. אבי ישראל נולד בבאר-טוביה, בן שלישי מתוך ארבעה בנים."  

גם אימו של ניר, תחיה, היא בת מושב. הוריה, חנה וחיים  קוזלובסקי, הקימו את מושב כפר הס בשרון בשנת 1930. בשנת 1964, לאחר נישואי הוריו של ניר, ישראל ותחיה, גם הם החלו לטפח משק בבאר-טוביה. אבל כאן לא הסתיים הקשר המשפחתי למושבי העובדים.  

מספר ניר: "עם רקע כזה היה ברור לי שאמשיך לחיות בבאר-טוביה והתמזל מזלי לפגוש בת מושב ולהינשא לה. יעלי, אשתי היקרה, הגיעה מכפר ביל"ו ליד רחובות. והסתבר שגם סבא וסבתא שלה, מירה ואלכסנדר קליבנסקי (לימים אלון), הקימו את כפר ביל"ו בשנת 1933. הוריה של יעלי חיים בכפר ביל"ו, ואביה, צבי אלון, הוא  מנכ"ל מועצת הצמחים. וכך," מסכם ניר, "אנחנו תמיד גאים לומר, שהילדים שלנו הם דור רביעי למייסדים של שלושה מושבים בתקופת ראשית ההתיישבות: באר טוביה, כפר הס וכפר בילו." 

מרפת ההורים אל הדיר של הבן 

מספר ניר: "כמו בכל משק כפרי אז, גם לאבא ולאימא היה משק שהתבסס על כמה ענפים, בעיקר על הרפת. אבל היו להם גם מטעים של אפרסקים ושזיפים, וכן חממת גרניום, ממנה היו מייצאים ייחורים לאירופה. וכמו כל משק מושבי קטן – העבודה אז היתה בעיקר עבודה עצמית." 

ניר נולד בשנת 1973. יש לו שתי אחיות גדולות ממנו. "גדלתי פה במשק," הוא אומר, "ולמרות שזה היה משק של פרות, אהבתי הגדולה מאז שאני זוכר את עצמי נתונה לצאן – כבשים ועיזים."  

כאשר הוא נשאל מנין רכש יחס זה לצאן, הוא מציין שאולי זה החל בביקורים שלו אצל קרובי משפחה – לשכנים של סבא וסבתא שלו בכפר הס היה עדר צאן, כך גם לשכנים של דודו בכפר יהושוע. והוא מוסיף: "בעצם קשה לי להסביר. זו היתה משיכה של ילד נוקד שאוהב כבשים ועיזים, למרות שלהוריי היו פרות." 

חלומו להיות נוקד החל להתגשם כאשר היה בן 9. "ההורים קנו לי טליה וטלה הראשונים שלי. רציתי גם מאוד עיזים, אבל העז נחשבת לחיה מאוד שובבה ולא טובה ל'שכנות' לפרות."

משפחת שמואלי עם הוריו של ניר ישראל ותחיה צילום איתן וקסמן
משפחת שמואלי עם הוריו של ניר, ישראל ותחיה. צילום: איתן וקסמן

רועה הצאן מ-IBM 

"היה ברור לי שכשאשתחרר מהצבא אהיה נוקד. אגדל כבשים ועיזים," מספר ניר, "אבל במהלך השירות הצבאי שלי חליתי בסרטן ועברתי השתלת מֵח עצם. בגלל השתלת מח העצם נאלצתי להיפרד מבעלי חיים למספר שנים. לא יכולתי לעבוד איתם. זו היתה עבורי אכזבה גדולה. כילד עבדתי תמיד ברפת, וגם ברפתות של אחרים, אבל כאמור צאן היה האהבה הגדולה שלי.  

"היה ברור לי שיום אחד אגשים את החלום, אבל בגלל שחיי השתנו, יצאתי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב ניהול וכלכלה. לאחר הלימודים התקבלתי לעבודה  בחברת IBM. התחלתי בתכנון עסקי במחלקת הכספים אחר כך עברתי לפיתוח עסקי. זה היה בשנות התשעים של המאה העשרים. עבדנו מול חברות היי טק. קישרנו בין חברות סטארטאפ וחברות הייטק ישראליות  לבין IBM, החברה העולמית הגדולה."  

בשנת 2000, כשהתחילה הרפורמה במשק החלב, סגר אביו ישראל את הרפת. ניר החליט להמשיך לעבוד בחברת IBM ובמקביל להגדיל את עדר הכבשים. כך הוא שילב בין שני העולמות. ניר מדגיש:  "אף פעם לא עזבתי את המשק. גם כשלמדתי באוניברסיטה וגם כשעבדתי בחברת IBM, תמיד גרתי בבאר-טוביה. החבר'ה בעבודה קראו לי: 'רועה הצאן מ-IBM'".  

בהיותו בן 29 פגש ניר בתל-אביב את יעלי, בת כפר ביל"ו: "גם היא גדלה באותו 'בית מדרש' חקלאי שאני גדלתי בו," מציין ניר. חודש לאחר היכרותם היא עברה מתל אביב לגור בבאר טוביה והשניים נישאו בשנת 2003. יעל היא במקצועה עובדת סוציאלית. אחר כך למדה לתואר שני בייעוץ חינוכי ועבדה כיועצת בבית ספר יסודי במושב קדרון. בבאר טוביה נולדו שלושת ילדיהם: נעמה, עתה בת 19, הילה, עתה בת 17 ואסף בן ה-13.

ניר ואחת החברות שלו בדיר צילום איתן וקסמן
ניר ואחת מהחברות שלו בדיר. צילום: איתן וקסמן

חזרה למשק ולעיזים 

בשנת 2009, לאחר 11 שנות עבודה ב-IBM, החליט ניר לחזור למשק, להגדיל אותו ולהתפרנס רק מחקלאות. זה לא היה צעד רגיל באותו זמן, בו אנשים רבים עשו את הדרך הנגדית, כלומר התייאשו מחקלאות וחיפשו עיסוקים אחרים.  

ניר מסביר את המניע האישי שגרם לו לבחור בדרך זו: "בגלל שהייתי בעת מחלתי במצב ממש קשה, ובנס החלמתי וחזרתי לחיים, תמיד ליוותה אותי התחושה שאני צריך לקום בבוקר ולדעת שאני אוהב את מה שאני עושה, לקום בשמחה גדולה. ואז, בהיותי בן 36, הגיעה העת לחזור למשק ולעשות את מה שחלמתי עליו. בשלב ראשון הגדלתי את עדר הכבשים וגם הגשמתי את חלום העיזים," הוא מספר. 

"קנינו עיזים, בהתחלה החזקנו עדר קטן ועשינו בבית גבינות מחלב העיזים. במקביל היה עדר הכבשים שלנו מיועד לבשר. אחרי כמה שנים, ב-2013, כשמלאו לי 40, החלטנו שאנחנו רוצים להתבסס בעולם העיזים והגבינות. יעל עזבה את עבודתה כיועצת חינוכית בבית ספר יסודי בנושב קדרון, הצטרפה אלי, ויחד החלטנו להגדיל את עדר העיזים ולהקים מחלבה עם כל האישורים המתאימים להקמת עסק זה." ניר למד בקורס גבנות (קורס להכנת גבינות) של מועצת החלב ומשרד החקלאות. הקורס התקיים בכפר סילבר במשך חצי שנה. הוא ויעל החלו לייצר בבית מעט גבינות עבור המשפחה, השכנים והחברים. לאחר מכן הם הקימו מחלבה והתמחו בעשיית גבינות. מבחינה מקצועית מלווה אותם עד היום אריה גלבוע, שהוא מהנדס מזון, מלווה הקמת מחלבות  ומלמד עשיית גבינות במסגרות שונות.

צילום מסך 2023 04 24 221257
ניר בן שש עם ארנב. תמיד אהב חיות. אלבום משפחתי

המחלבה 

עם קבלת האישורים והרישיונות המתאימים לעסק בשנת 2014, החלו בני הזוג לבסס את מחלבה. הם הפסיקו לטפח את עדר הכבשים לבשר, (השאירו כמה מהם לפינת החי), הגדילו את העדר לשבעים עיזים והתמקצעו בעולם הגבינות. הם האמינו ביכולתם למכור גבינות בחנויות, בירידים ועוד.  

מספר ניר: "יש לנו חנות קטנה במשק. בתחילת הדרך מכרנו בחנות שלנו ובכמה מעדניות בוטיק בתל אביב. שנה אחר כך נכנסנו לעולם התיירות. התחלנו לקבל קבוצות של גמלאים ומקומות עבודה. ערכנו להם סיור, הדגמתי איך מכינים גבינה וסיפרתי את הסיפור האישי שלנו. בסוף הסיור הם קיבלו טעימות של גבינות וחלב לשתייה, ומי שהיה מעוניין קנה ממוצרי החנות. בשלב מאוחר יותר אירחנו בשבתות משפחות, ואני ערכתי סיורים חווייתיים למבוגרים ולילדים. באותו שלב הפסקנו לשווק לחנויות בתל-אביב ומכרנו את התוצרים שלנו רק בחנות שלנו במשק."

ההורים עם נעמה הילה ואסף אלבום משפחתי
ההורים עם נעמה, הילה ואסף. אלבום משפחתי

ואז הגיעה הקורונה 

בתקופת הקורונה נפסקו הסיורים. "בתחילה חששנו," מעיד ניר, "אבל מסתבר שדווקא בתקופת הקורונה גבר היקף המכירות שלנו. החלו להגיע לקוחות רבים אלינו למשק, זאת כנראה משום שמקומות הבילוי היו סגורים אז וכן גם חנויות רבות. אנשים רצו לצאת ולהתאוורר קצת, לקנות  מזון וגבינות ולהתפנק. אנשים לא נסעו לחו"ל, ובמקום זה באו אלינו לראות את המשק ואת העיזים ולחוות קצת את הטבע." 

עם סיום הקורונה בני הזוג לא שבו לארח במשק, כדי להקל על העומס. "אנחנו עובדים לבד," מסביר ניר. "אני בעצמי חולב את העיזים ואנחנו מייצרים בעצמנו את הגבינות. אנחנו נעזרים כמובן באנשי מקצוע לאחזקה ולחשמל, ומדי פעם גם בפועל תאילנדי."  

עתה הם מצליחים למכור את כל תוצרתם בחנות המחלבה. פעם בשבוע הם יוצאים לשוק חקלאי בחולון. למשק מגיעים קבוצות באוטובוסים בעיקר לצורך קניית גבינות, בעיקר מן המגזר הרוסי…

צילום מסך 2023 04 24 221153
גבינות של משק שמואלי. צילום: עינב טנא

יחס הומני לעיזים 

"יש אנשים שמאוד חשוב להם לקנות ישירות מהחקלאי, חשוב להם שאנחנו מגדלים את העיזים שלנו בצורה מאוד הומנית," אומר ניר ומשתמש במילה שבדרך כלל מתארת יחס בין בני אדם.  

והוא מפרט: "אני חולב אותן רק פעם ביום. הגדיים והגדיות יונקים מהאימהות, אנחנו מרביעים את העיזים רק פעם או פעמיים במשך כל חייהן."  

וכיצד הן נותנות חלב באופן רצוף? 

"אלו הן עיזים אלפיניות, אשר מסוגלות  לתת חלב גם אם הן לא נכנסות להיריון בכל שנה. ומכיוון שאני קשור לכל עז ועז אצלינו," הוא מוסיף, "קשה לי ליצור פה תחלופה גבוהה. לכן העיזים שלנו נחלבות כמעט עד שהן מגיעות ל'שיבה טובה'. בעדר שלנו יש עיזים בנות עשר שממשיכות לייצר חלב! כיוון שהן נחלבות רק פעם ביום ולא עוברות את הסטרס של הריון והמלטה, הן חיות אצלנו בבריאות שלמה." עוד מדגיש ניר: "יש לנו כמות קטנה של עיזים, ואני מכיר כל אחת ואחת. יש לציין שהריבוי לא נעשה בהזרעה מלאכותית, אלא באופן טבעי. בעצם רק הצפירות (העיזים הצעירות) נכנסות להיריון, ממליטות ונחלבות. תפיסת העולם שלנו אינה תעשייתית. רבים מהצרכנים שלנו הם אנשים אשר חשובה להם רווחת בעלי חיים, ולכן הם מגיעים במיוחד אלינו כדי לרכוש מאיתנו גבינות. אנחנו ממש 'החזרנו טבעונים בשאלה'," אומר ניר בחיוך, "גרמנו להם לצרוך גבינות."  

יתרונות חלב העיזים 

מהם יתרונות חלב העיזים?  

"בחלב העיזים יש פחות לקטוז והוא גם נעכל במשך זמן קצר בהרבה מחלב הבקר. הוא מתאים גם לאנשים רגישים ואלרגיים. טעמם של המוצרים מחלב זה עשיר ומיוחד," הוא מעיד. "אנחנו מייצרים את אותם 14 סוגים של גבינות מהיום הראשון לקיום המחלבה. אנחנו לא משתמשים בחומרים משמרים. הכול טבעי. כאמור, העיזים נחלבות רק פעם ביום במשך שנים רבות, לכן החלב שלנו מאוד עשיר במוצקים שלו ובטעמו." 

הכול טבעי כבר אמרנו? סוגי הגבינות משתנים לפי עונות השנה. יש הבדל בין גבינות קיץ לחורף, לאביב או לסתיו. "וזה משום שאנחנו לא מוסיפים חומרים שיעזרו לחלב להתגבן. יש שמוסיפים עמילנים, מייצבים, כל מיני חלבונים. אנחנו מוסיפים רק מחמצת לצורך החמצת החלב."  

יעל וניר מייצרים יוגורט טבעי ויוגורט עם תות אורגני: "אנחנו לא משתמשים בפרי מעובד," הוא מבהיר. "עוד אנחנו מייצרים גבינה לבנה; לאבָּנֶה; גבינה צ'רקסית – שטעמה בין צפתית לריקוטה; גבינת פטה מלוחה ושלושה סוגי גבינה קשה בסגנון גאודה תום." 

גבינת "אנה" – גבינה קשה מיוחדת במחלבת שמואלי, מיוצרת על פי מתכון שניר עצמו פיתח. היא נקראת על שם שלושת ילדי המשפחה: אסף, נעמה והילה. "כל שלוש הגבינות הקשות שלנו מיושנות לפחות 4 חודשים," מבהיר ניר. "אנחנו מייצרים גם גבינה בסגנון קממבר, גבינת ברי וגבינת סנט מור. אלו הן גבינות עובש לבן. כמו כן יש לנו בחנות גם גבינת חלומי וחלב עיזים לשתייה."  

מסכם ניר: "הגשמתי את חלום ילדותי להיות נוקד ואני מאושר שזכיתי לממש את חלומי עם יעלי אהובתי וביחד לגלות ולהתאהב בעולם הגבינות, שמאפשר לנו להמשיך את המורשת החקלאית של הסבים והסבתות שלנו. הלוואי שמשק שמואלי ימשיך לעוד דורות רבים".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ובעיקר פשוט לא מתאים… השר ברקת הציג את הרפורמה של "מה שטוב לאירופה" ביוני 2023. שוב חזר על הבטחות דומות ל"הכנסת תחרות אמיתית", ל"הפחתת יוקר המחיה" ול"הורדות מחירים". הבטחות סרק המוכרות מ"רפורמות" קודמות. הרפורמה
2 דק' קריאה
״פורום מרכזי המשקים בגולן״ המתכנס באופן קבוע אחת לחודשיים ומהווה את הבסיס המרכזי בהנהגה החקלאית בגולן, התכנס לאחרונה בהרכב מרשים של כ-20 משתתפים, בחוות היישום וההכשרה שבאבני איתן, המנוהלת תחת היחידה לחקלאות וחדשנות שבמכון
< 1 דק' קריאה
‏משרד החקלאות וביטחון המזון והמשרד להגנת הסביבה, מפרסמים נוהל תמיכה בהשקעות בתשתיות לטיפול בפסולת חקלאית בהיקף תמיכה של 42.5 מיליון שקל השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן: "התמיכה של המשרד להגנת הסביבה היא חלק ממהלך
2 דק' קריאה
לראשונה לשנת 2024, נפתחת האפשרות לחקלאים שטרם מחזיקים היתר להעסקת עובד זר בחקלאות, להגיש בקשה מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל", חקלאות ישראל נכנסה למשבר כוח האדם הגדול ביותר מאז קום המדינה, זאת בשל עובדים שגויסו
< 1 דק' קריאה
רויטל לביא, מנהלת הספרייה האזורית של חוף אשקלון, יצאה לגמלאות לאחר 35 שנים * רויטל, בת מושב הודיה, סיפרה לעדינה בר-אל על עבודתה בספרייה, על השינויים שחלו בה, על מרכז ההנצחה לחללי היישובים שהקימה
9 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן