שיחה מתגלגלת עם יונתן גרוס, דורון בר ויורם שטיגליץ
*תמונה ראשית: הצוות: יונתן, יורם ודורון (מימין לשמאל)
הסיפור של חברת Coexist התחיל ברפת עין-גב, כאשר באחד מימי העבודה בשנת 2015 יונתן קרא בחוברת סיכום כנס מדעי הבקר כתבה שבה נטען כי מידת השימוש בטכנולוגיה בענף החלב רחוקה מלממש את הפוטנציאל הקיים. במוחו של יונתן נדלקה נורה ואיתה העניין והתשוקה לתת מענה לאתגרים קיימים, במיוחד בתחום ההזנה, שהינו תחום מרכזי בחשיבותו מבחינה מקצועית וכלכלית.
החברה עוסקת בפיתוח מערכות וטכנולוגיות שמטרתן העיקרית היא לייעל את עבודת הרפתן, אך כמובן לצד שמירה על רווחה, בריאות ויצרנות הפרות. יתר על כן, הדגש המרכזי הינו איסוף מידע, ניתוח וקבלת החלטות באופן פרטני לכל פרה בעדר, תוך שימת דגש על בחינה מקצועית וכלכלית ברמת הפרה ולא רק ברמת העדר. המוטו שלהם: איסוף נתונים ויישום = אופטימיזציה + אוטומציה.
אל יונתן חברו חברי צוות נוספים, ביניהם דורון בר מקיבוץ חפציבה- רפתן, וטרינר, בעל ניסיון מקצועי רב בענף; יורם שטיגליץ ממושב כנף- בעל שנות ניסיון רבות כרפתן וידע מעמיק בהיבטים מקצועיים.
בימים אלו מתחילות התקנות מסחריות של מערכת צינון שפותחה על-ידי הצוות, לאחר שבוצע פיילוט ברפת דגניה ב' ורפת א.א.א בכנף, וכן הותקנה גם ברפת אביגד במושב עידן שבערבה.
הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הפיתוח הינו חסכון בכמות מי הנגר המתקבלים כחלק מתהליך הצינון, ובנוסף חסכון עלויות התקנה ותפעול (חשמל).
מערכת מאווררים ומתזים ממוקמת מעל האבוס ופועלת באופן ממוקד רק כאשר החיישנים מזהים פרה. בנוסף, ברפת מותקן חיישן מרכזי שמודד טמפרטורה ולחות ובהתאם לעומס החום המחושב קובע את משך האינטרוולים בין כל שתי הרטבות, כאשר המאוורר עובד באופן רציף. המתזים ממוקמים באופן כזה שההרטבה מגיעה לצידי ומרכז הפרה, כך שהפרווה תהיה רטובה וכמות המים שמטפטפת למדרך מינימלית.
ככל שיכולת האידוי גבוהה יותר כך יש שימוש ביותר מים, כלומר במזג אויר לח משך הזמן בין האינטרוולים גדל. יחד עם זאת, המערכת רלוונטית לשימוש גם באזורים יבשים וגם באזורים לחים, המאוורר עובד בעוצמה חזקה במרחק 2-3 מטרים ומאדה את המים מהפרווה גם במזג אוויר לח.
כפי שצוין, האוורור עובד כל זמן שהפרה עומדת קרוב ומפעילה את החיישן, המים פועלים לפי האינטרוולים. כאשר היא מתרחקת מהאבוס כל פעילות הצינון נפסקת וכך יש חסכון משמעותי בחשמל. כמו כן, הם מציינים שהמאווררים מאוד זולים לרכישה ופשוטים להתקנה וכן כל המערכת זולה יותר מבחינת התקנה, תפעול וחסכון בחשמל, זאת לצד תמורה טובה לפחות כמו מערכות הצינון הקיימות בשוק. הצוות שם דגש על התקנת המערכת בשלוחת היבשות, שגם הן סובלות מעומס חום ופתרונות הצינון עבורן מאתגרים יותר. לעיתים סככת היבשות נמוכה/ ללא מאצרה/ ללא גישה נוחה לחצר צינון וכו', השילוב של תשתית בעייתית וחוסר מודעות גורם לכך שהיבשות מוזנחות מבחינת צינון.
ההמצאה האחרונה שהחברה עסקה בה גם היא בתחום הצינון- מתקן שמטרתו לצמצם את כמות המים הדרושה לטובת צינונים בחצר ההמתנה. המתקן שבפיתוח כולל חיישנים ומתזים, הוא נע הלוך וחזור בחצר ההמתנה ורק במיקומים בהם החיישנים מזהים פרות מופעל הצינון.
כיום, רפת גדולה מוציאה עד מאות אלפי שקלים בשנה על טיפול במי הנגר. יתר על כן, מבחינת תקנות איכות הסביבה הרפת נדרשת לעבוד עם מפרדה, לרכוש ולהשתמש במתקן טיפול בפאזה הנוזלית ורק לאחר מכן להעביר את השפכים לטיפול במט"ש אזורי. דורון ויורם סבורים שבעזרת המתקן המוצע תופחת כמות המים באופן דרסטי, המים יוכלו לזרום ישירות למאצרה וייתרו את השימוש במתקן הטיפול ברפת ושינועם למט"ש חיצוני.
הם מעריכים שעל-ידי שימוש במערכות הצינון המוצעות יתכן חסכון של כחצי מליון ₪- צינון יעיל באבוס ושימוש במתקן צינון בחצר המתנה, הפחתת כמות המים והחשמל וכן טיפול זול יותר במים.
יונתן מדגיש ואומר שהם "שואפים לנצח את הקיץ, להגיע להשפעה שלילית מינימלית של מזג האוויר ללא עלויות תפעול של מאות אלפי שקלים ".
נוסף למערכות בתחום הצינון, החברה פיתחה אב-טיפוס מהפכני, לטענתם- עול חכם משולב צינון ומערכת הזנה פרטנית. "העול מתפקד כעול לכל דבר ועניין, התוספת המרכזית היא היכולת לסגור את הפרה בעמדה בזמן שהרפתן קבע למשך הזמן שהחליט, כולל אינדיקציה במחשב מי נעולה איפה ומתי לצורך טיפולים. העול מאוד ידידותי לפרות, גם פרות עם קרניים באורך מלא יכולות להכניס ראש. בנוסף, שחרור חרום לפרה שנפלה מתבצע בנגיעה ללא צורך בכלים כלשהם, בעתיד יפותח שחרור חירום אוטונומי".
המטרה העיקרית הינה ניטור ושליטה בכמות המזון. בכל ביקור באבוס הפרה מזוהה באמצעות תג אוזן ממשלתי בעול ייעודי משלה, המערכת מודדת כמה מזון צרכה כל פרה ובעזרת מערכת בינה מלאכותית קובעת את כמות המזון בארוחה הבאה, היכן תוגש ואפילו שולטת באופן חלקי בהרכב המנה. הרעיון הוא להגיע למצב שבכל זמן נתון יש ניתוח של נתוני העבר- יצור חלב וצריכת מזון וכך לקבוע מה נדרש בעתיד. בפועל, לכל פרה מונח מזון באופן מדוד לאחר שקילה באזור האכילה שלה, מכיוון שידוע כמה מזון הוגש, כאשר האבוס ריק אפשר לדעת כמה זמן לקח לה לסיים את המנה ועל בסיס נתונים אלו מתקבלות ההחלטות להמשך.
דורון ויורם מציינים שתהליך הלמידה של הפרות מהיר מאוד וכל אחת מזהה במהרה את מיקום העול שלה. בנוסף, הם מדגישים שהעול עצמו מאוד פשוט ויעיל מבחינה מכנית ותוכנן מנקודת מבט שלוקחת בחשבון מה יהיה טוב, קל וזול לרפתן ולפרה.
כמו כן, נוסף על המטרות הראשוניות אותן רצו לבחון, התקבל מידע נוסף מעניין לא פחות, כגון השפעת המערכת על ההיררכיה בקבוצה. הם מספרים: "מרתק לראות את השפעת המערכת על ההיררכיה הקבוצתית, כאשר לכל פרה יש עול משלה אתה בעצם מנתק את הקשר בין היררכיה ומזון. פרות דומיננטיות כבר לא מצליחות למנוע גישה לאבוס ואכילה של פרות חלשות יותר. כמו כן, כבר לא רואים התנהגות אגרסיבית בסמוך לאבוס ועקב כך ירידה במתח של הפרות בקבוצה". הם מסבירים שמכיוון שעול פרטני מהווה מתקן נוח ויעיל לטיפול ועלותו לא גבוהה, הוחלט לבנות לכל פרה עול ולא למקם מספר פרות באותו עול.
המחקר הראשוני ברפת א.א.א בכנף עסק בפרות לאחר שיא חלב שחשודות ב"אכילת יתר". בשלב הראשון נמדדה צריכת המזון שלהן כאשר הוגשה הזנה חופשית, בשלב הבא החלו להפחית ולהגביל את כמות המזון בהדרגה תוך בחינת ההשפעה על מדדי יצרנות, בריאות והמצב הגופני. לדעתם פרות אלו אוכלות יותר מדיי וחלק מהמזון הנכנס אינו משמש כמקור ליצרנות אלא לעודף משקל. ניסוי המשך צפוי להתקיים בקרוב ברפת חפציבה.
הם מוסיפים שהמערכת מסוגלת לסייע לרפתן להחליט כמה אוכל לחלק על בסיס האכילה בפועל ולא רק לפי מצב האבוס. כמו כן, היא צפויה לתת פתרון גם עבור התנהגות ברירת מזון על-ידי הפרות, כיון שפרה שבוררת לא תוכל להשפיע על המנה של חברותיה אלא רק על שלה.
משאית חלוקת המזון מעבירה אותו למיכל ביניים שממוקם באבוס, בדרך זו יש אפשרות לספק
לכל פרה את המנה הפרטנית שלה.
הם שבים ומדגישים את ההיבט של הניתוח הפרטני ובמיוחד של הפרות בשלוחת היבשות, עליהן אין לנו כמעט מידע. אחת השאלות שמעניינות אותם היא כמה הפרות היבשות אוכלות?
מרבית הרפתנים לא יודעים את התשובה. הם מסבירים ש"ידוע ממחקרים שפרות יבשות לא אוכלות את הכמות שהן צריכות ומגיעות לתחלובה העוקבת במצב גופני ירוד או לחילופין, הן אוכלות יותר מדי (ביחס למצבן הגופני) ומגיעות בעודף משקל לתחלובה, מצב לא פחות גרוע מפרות בחוסר. הפרות שלנו במרתון 365 יום. פרה ממוצעת בשיא תנובה צריכה לצרוך 4 פעמים תצרוכת קיום. פרות חלשות מבחינה היררכית צפויות לסבול אף יותר ולא להתאושש ביובש בשל צריכת מזון לא מספקת. בנוסף, אנחנו יודעים שפרות חולבות אוכלות כ-3 שעות ביום, היבשות כ-6 שעות ביום, למרות שמבחינת כמות אוכלות כחצי מכמות החומר היבש. ברפת מאוד בולט שיש פרות 'חזירות' שמתנהגות באגרסיביות כלפי פרות אחרות ולמרות שאינן רעבות הן תוספות מקום ליד האבוס ומונעות גישה ליתר. מכיוון שקבוצת היבשות פחות מנוטרת קשה יותר לאתר ולפתור מצבים מסוג זה. מהצד השני, הפרות הדומיננטיות שצורכות יותר מדיי מזון בסיכון גבוה לסבול מבעיות מטבוליות. המערכת צפויה לתת מענה לכל האתגרים הללו באמצעות מדידה ושליטה במזון- מתן תוספת לפרה רזה והגבלת כמות מזון לפרה שמנה. אנחנו מקווים שבממשק זה נצליח לשפר את הבעיות הבריאותיות של הפרות הממליטות וכן את הביצועים שלהן. אנחנו עדיין בשלבי למידה של המערכת, למשל איך לאפיין את המצב של כל פרה, מה ההשפעות של עול פרטני שמסיר את התחרות על האוכל מבחינת עקה, השפעה על צריכת מזון, פוריות וכיוב'."
יתר על כן, איסוף הנתונים בתחום ההזנה וניתוח פרטני יאפשר גם טיפוח גנטי והשארת עגלות לתחלופה על בסיס תכונות חשובות כגון ניצולת מזון. הם מדגישים שנדרש לטפח לתכונות נוספות ולכלול באינדקס הטיפוח את נתוני האם והאב. נוסף על כך, יתאפשר זיהוי של תחלואה, פרה חולה תראה שינוי בצריכת המזון 12-24 שעות לפני יתר המדדים שיושפעו.
הם מסכמים ואומרים: "בהסתכלות מאוד רחבה ופשטנית כלכלת הרפת מבוססת על שתי משאיות- המשאית שמביאה מזון (הוצאות) והמשאית שלוקחת חלב (הכנסות). הנתונים שיש לנו לגבי המשאית הראשונה הם אותם נתונים שידענו בשנות ה-80 של המאה הקודמת, לכן מבחינתנו מתבקש לבחון את הנושא. אמנם עבדנו וטיפחנו את מדד היצרנות והן אכן נותנות יותר חלב אבל גם אוכלות יותר ומכיוון שיש שונות של עד 30% בניצולת המזון בין פרות שונות, הסיפור הוא לנהל את תחום ההזנה באופן פרטני כמו יתר התחומים שמנוהלים באופן הזה (בריאות, פוריות, חלבנות)."
הם לא נחים ועובדים על מוצרים גם בתחום ניהוג ותנועת הפרות בתוך הרפת במטרה להוביל להתייעלות בעבודה והפחתת העקה הכרוכה בכך. לשם כך הם מפתחים מערכת שמאפשרת לכל פרה שהגיעה למכון חליבה ו/או לחצר טיפולים לחזור לחצר באופן עצמאי לפי זיהוי פרטני.
כל הפיתוחים מובילים לכך שמבחינת הרפתן מדובר בפחות עבודה, מצב רוח טוב ויכולת לדייק את העבודה, ומבחינת הפרות- חיות יעילות יותר לצד שמירה על רווחת הפרה וגם הסביבה מרוויחה.
לא פחות חשוב, לתת מענה גם בהיבט הקיימות, הם שואלים את עצמם איזו רפת אנחנו רוצים שתהיה עוד 10 שנים?
ועונים: "הכיוון הוא חסכון בחשמל ומים, חותם סביבתי נמוך יותר, באירופה זה שווה הרבה כסף כבר היום. פרות יעילות פחות מזהמות, הן צורכות פחות מזון ופולטות פחות מתאן."
לסיכום, "כשיש לך מידע על כל פרה כך אתה מנהל את הרפת. בגלל שאנחנו מגיעים מהשטח אנחנו מסתכלים מנקודת המבט של הרפתן, כאשר המבחן האמיתי של כל מוצר הוא ברפת ולכן אנחנו מפתחים פתרונות עמידים, אמינים, פשוטים וזולים, מוצר שלא עומד בארבעת התנאים, מבחינתנו הוא מוצר לא טוב".
המטרות שלנו הם אוטומציה ואופטימיזציה. לדעת כמה כל פרה אוכלת זה אתגר לא קל, אבל לדעת כמה היא אוכלת ולשלוט בכך באופן אוטומטי ללא מגע יד אדם זה הרבה יותר מעניין".
"לנהל רפת זה אירוע תובעני ושוחק, זמינות ועלות כוח האדם הם מאתגרים ואין מי שמפתח פתרונות לבעיות השוטפות כגון החזרת הפרות מחצר הטיפולים לחצרות או עלות מי הנגר שכרוכים בזמן עבודה ובהוצאות גבוהות. אנחנו מחפשים פתרונות לפעולות שגרתיות, כמו טיפול בפרה במהלך היום ולא אחרי חליבת בוקר באמצעות מערכת שערים שיאפשרו תפעול קל ונינוח של האירוע".
לדעתם, אחרי שנים של קיפאון מקצועי בארץ, היום יש אפשרויות ישימות לניתוח פרטני באמצעות טכנולוגיה מתאימה, זמינה וזולה שמאפשרות התקדמות אמיתית בענף.
