רם שפע, בן קיבוץ גבעת חיים איחוד, בן למשפחת שפע הענפה (אביו הוא כידוע גרשון שפע- שחיין עבר אולימפי, אלוף ישראל ושיאן ישראל בשחייה. ויש לא מעט דודים ובני דודים מפורסמים במשפחה), רם שפע נשוי לאפרת ואב לשניים קטנים, רק בן 36 וכבר הספיק להיות חבר כנסת מטעם כחול לבן, להיות בין אלו שפיזרו את הכנסת האחרונה, לעבור (מבחינתו לחזור) למפלגת 'העבודה' ולהתמקם במקום השישי, שכפי הנראה הופך להיות ריאלי מאד.
העיסוק של רם שפע בפוליטיקה התחיל כשלמד חינוך בסמינר הקיבוצים, הצטרף לאגודת הסטודנטים ונבחר ליו"ר האגודה. "שם הבנתי לראשונה את הקשר בין חינוך לפוליטיקה ואיך זה מתערבב". לאחר שכיהן שנתיים כיו"ר אגודת הסטודנטים בסמינר נבחר להיות סגן אגודת הסטודנטים הארצית ובהמשך נבחר ליו"ר שלה.
ל'חוסן לישראל' הגיע דרך חילי טרופר, אותו הכיר דרך פעילות אגודת הסטודנטים במשרד החינוך וגם מעמותת 'אחריי!' (פעילות הכנה לקראת שירות משמעותי בצה"ל).
"הייתי שנים פקוד של מפלגת העבודה, מעורב ומנסה להשפיע. חילי פנה אלי כחלק מהקמת מפלגת 'חוסן לישראל'. בתקופה זו הייתי בקשר גם עם אבי גבאי (אז יו"ר מפלגת העבודה) וחשבתי שיש סיכוי גדול יותר להחלפת השלטון אם אלך עם 'חוסן לישראל'.
המטרה הייתה להחליף את השלטון. גם מבחינת היחס להתיישבות העובדת, היה נראה ש'חוסן לישראל' יתנו יחס טוב יותר, וקיוויתי שכך אוכל להשפיע לטובת האינטרס הקיבוצי. לקחתי החלטה ונכנסתי ל'חוסן לישראל'. שהפכה למפלגת 'כחול לבן'."
'כחול לבן' היא מפלגת ימין מרכז. איך זה מסתדר עם מה שגדלת עליו?
"יחד עם אלון שוסטר שמרנו על מקומנו כסמן השמאלי של המפלגה. מה שהניע אותי היה הרצון להחליף את השלטון. זו לא הייתה החלטה פשוטה עבורי, אבל הרגשתי שהרבה כמוני חושבים שזה הדבר הנכון לעשות. באותו זמן מפלגת 'העבודה' לא נתנה עדיפות גבוהה לקיבוצניקים ברשימה. עשיתי מה שחשבתי להכי טוב, מה שיוכל גם לייצג את האינטרסים של המרחב הכפרי."
מרגיש טוב, שלם עם עצמי
עם כניסת 'כחול לבן' לממשלה ביקש שפע להתמנות ליו"ר ועדת חינוך. "למדתי חינוך, עסקתי בחינוך, עבדתי בעמותת 'אחריי!'. גם בתוך המפלגה ומתוך הממשלה היה לי חשוב להשפיע ולשמור על ערכי ליבה כמו שמירת הדמוקרטיה, למשל, כשהצבעתי נגד החוק שאוסר הפגנות. נלחמתי מול שר החינוך ולפעמים הלכתי כנגד החלטות הממשלה, על אף שהייתי חבר בה. אני חושב שהממשלה לא הבינה ולא מבינה את עוצמת המשבר והנזק שנגרמו לילדים ולנוער בתקופה הזו. סדרי העדיפויות היו מעוותים, שר החינוך נכשל. עמדתי בפרץ מול המון קרבות, לא הכול מקבל הד תקשורתי. אני רציתי ונלחמתי לפתיחת בתי הספר".
בכל זאת אי אפשר להתעלם מהקורונה ומהעלייה במספר הנדבקים, שקרתה גם בבתי הספר
"מה שחשוב לתלמידים ולתלמידות זה לאו דווקא להגיע פיזית לבתי הספר ולסכן את עצמם. החשיבה צריכה להיות איך לתת להם מענה רגשי ולימודי. אפשר למצוא פתרונות. לא רק בפתיחת מתקני בתי הספר, או בית ספר שפתוח לכל התלמידים כל הזמן. הייתי בקשר הדוק עם מנהלי בית ספר במרחבים הכפריים כדי להציע כל מיני פתרונות. הפתרון חייב להיות דיפרנציאלי. בתי ספר נסגרו גם ביישובים ירוקים, בקיבוצים וביישובים שלא הייתה סיבה לסגור בהם את בתי הספר. הילדים נשארו בבית ושילמו מחיר. אני סומך על מנהלי בתי הספר במרחב הכפרי. לו הייתה ניתנת להם האוטונומיה – הייתה נעשית עבודה טובה יותר, שנותנת מענה לתלמידים רבים יותר, בלי שגרף החולים יעלה בגלל זה. לא בכל מה שניסיתי לעשות הצלחתי, ולפעמים הייתי צריך לפעול כנגד הממשלה."
מעבר למשבר הקורונה מדבר שפע על החשיבות של נציגות בכנסת ובממשלה של הקיבוצים ושל המרחב הכפרי. "יש הרבה החלטות קטנות בדרך. למשל ההכרה בחינוך הבלתי פורמלי, החינוך המשלים במרחב הכפרי. אגף התנועה בתנועה הקיבוצית פעלו מול הממשלה והיו גם הצלחות בהכרה בחינוך הקיבוצי."
ספר על ההחלטה להצביע נגד המפלגה שלך ובעד פיזור הכנסת, מה שנקרא 'ליל החניונים'
"במשך חודשים שהייתי חלק מהקואליציה הייתי מיוסר. היה לא פשוט, והנפתי אלפי דגלים אדומים בפניו של בני גנץ, שאנחנו מתרחקים מהדרך עליה הצהירה המפלגה ונכנעים לתכתיבים של ראש הממשלה. היו מספר צמתים בהם לא יכולתי לשתף פעולה עם קו המפלגה, וניסיתי להשפיע בתוכה.
"בשבוע האחרון לפני ההצבעה על פיזור הכנסת התבשרנו שחיים רמון הצטרף למשא ומתן על תנאי ההמשך של הממשלה. הבנו שהכוונה לתת לביבי להתערב בנושאים שחרגו מהסכם הכניסה לקואליציה, כמו מינוי שופטים ומינוי היועץ המשפטי. גם אני וגם אבי ניסנקורן לא הסכמנו לזה. הייתה הצבעה על פיזור הכנסת ואני הרגשתי שבצורה שהממשלה מתנהלת היא צריכה ללכת הביתה. המו"מ הזה היה מנוגד לערכים שלי. התרענו על זה בפני גנץ מספר פעמים, שלא נסכים להתקפל מול ביבי.
"זו הייתה אחת ההחלטות היותר קשות שנאלצתי לקחת. הבנתי שאני בצומת דרכים קריטי: אם אני נשאר נאמן למפלגה – אני פוגע בערכים שלי ופוגע בציבור שהצביע בעבור המפלגה ומה שהיא ייצגה. החלטתי שאני מצביע נגד המפלגה ונשאר נאמן לערכים שלי ולעצמי. החלטתי לקחת את הסיכון ולהשלים את מה שבאתי לעשות – להחליף את השלטון".
ספר על המעבר למפלגת 'העבודה'
"עברתי, מבחינתי – חזרתי, למפלגת העבודה. אחרי שהכנסת פוזרה הייתי בשיחות עם כל המפלגות במרכז שמאל. התלבטתי מה נכון לעשות. שוחחתי גם עם מרב מיכאלי וברגע שהיא נבחרה ליו"ר המפלגה – הצטרפתי אליה. מרב מיכאלי אישה נחושה, פמיניסטית, שמנהיגה מפלגה. זה לא קרה לנו הרבה שנים. אני מרגיש טוב, שלם עם עצמי, מחובר למה שמניע אותי וזו הרגשה טובה. אני מאמין שיש סיכוי להחליף את השלטון. אם כל ציבור של מחנה המרכז-שמאל ייצא להצביע, אפשר להקים ממשלה אחרת. אם נשאר אדישים ולא נצא להצביע, כנראה שלא נצליח."
מה אתה חושב על ניסיון הפסילה של של אבתיסם מראענה?
"כל ענין הפסילה הוא ענין פוליטי. מי שהצביע לפסילתה אלו נציגי המפלגות הימין שזה האינטרס שלהם. מראענה בעצמה הבינה שחלק מהדברים שאמרה לא מייצגים את ערכי תנועת 'העבודה' והתנצלה. עובדה שבית המשפט העליון אישר את מועמדותה. אחרי הרבה שנים שמפלגת 'העבודה' מדברת על הצורך לשלב את החברה הערבית, חשוב שתהיה נציגה של החברה הערבית, שתביא איתה גם את המורכבות."
מקום שישי במפלגת 'העבודה', הולך ומתבהר כמקום ריאלי לכנסת הקרובה. מה תעשה אם תצליח להיכנס לכנסת, אולי לממשלה?
"אני איש חינוך ורוצה לעסוק בחינוך. נדרש שיקום אדיר למערכת החינוך ואני רוצה להיות שם ולתקן את מה שקרה. יש תכנית מורחבת שזה עוד לא הזמן לחשוף. אומר רק שהקורונה חשפה הרבה כשלים של הרבה שנים במערכת החינוך. מצד שני נוצרה הזדמנות אדירה לחולל שינוי. בית ספר זה לא בייביסיטר ולא רק מקום לרכישת ידע. בי"ס, לתפיסתי, הוא קודם כל מענה רגשי ונפשי לצורך של הילדים, כנפשות בעולם, כאזרחים של המחר. אני מקווה שבעקבות משבר הקורונה ומה שהביא עמו, שר החינוך הבא ישכיל להבין שכל אחד מהתלמידים והתלמידות צריך להיות במקום שבו הם מרגישים טוב. ללמד אותם מיומנויות למידה ולא ידע שנשכח רגע אחרי המבחנים. לא רדיפה אחרי ציונים, זה לא מצמיח שום דבר חיובי."
איזה תלמיד אתה היית?
"ידעתי שנגיע לשאלה הזו. סיימתי בי"ס ללא בגרות. הבגרויות לא עניינו אותי, ידעתי שכשארצה אממש את זה. סיימתי בית ספר בזכות גישה פתוחה של בית הספר בו למדתי ('מעין שחר') ובזכות המחנך שהיה לי בתיכון, עמית גבעוני, שאמר לי אל תעשה בגרויות, אבל אל תעזוב, סיים את בית הספר. הוא שמר עלי. בהמשך חיי מימשתי מה שרציתי ולמדתי מה שרציתי. הבגרויות הן לא חזות הכול. נער/נערה צריכים חוסן פנימי. יכול להיות שחלק מהבחירה ללכת לתחום החינוך היא רצון לתקן את החוויה שאני עברתי. זו זכות לעסוק בחינוך ואני מקווה שאוכל לעסוק בחינוך גם בכנסת הבאה ולהיות חלק מהתיקון של המערכת."
"מעבר לכך", מוסיף רם שפע, "יש הרבה חוקים שהייתי רוצה לקדם לטובת התנועה הקיבוצית – נושאי קרקעות ודיור. שנים שאנחנו נרמסים תחת שלטון שלא "סופר אותנו" והפך אותנו לשק חבטות. נושאי קרקעות, חינוך, וגם חקלאות, פנסיה, מיסים, מים – כל אלו דורשים טיפול."
מה המסקנות שלך ממה שקרה ל'כחול לבן'?
רם שפע צוחק ומנסה לחמוק מתשובה. יש לו יחסים טובים עם האנשים והוא לא רוצה שהכתבה תהפוך לביקורת על המפלגה, שהייתה עד לפני מספר חודשים מפלגתו. "המסקנה מבחינתי, להיות במקום שמייצג אותך באופן עמוק. מקום שמייצג את הערכים ותפיסות העולם שלך. אני חושב שב'כחול לבן' התפשרנו יותר מידי".
מה אומרת המשפחה על המעבר ל'עבודה' ובכלל על העיסוק בפוליטיקה?
"המשפחה מאוד תומכת ומאד שמחו שחזרתי למפלגת 'העבודה'. הם תומכים ועוזרים: המשפחה הקרובה, אשתי מעורבת ואח שלי, יחד עם החברים, כולם נתנו את הנשמה שאצליח, יש תמיכה חזקה סביב. זה לא פשוט, יש מחיר משפחתי. כל החלטה שלי כיו"ר ועדת חינוך משפיעה ישירות על מילונים של ילדים והורים. זו תחושת שליחות יום יומית, וזה מכניס מורכבות ומתח לחיים."
מה להערכתך הסיכויים של העבודה בבחירות הקרובות?
"בשבועות האחרונים יש חזרה הביתה. ותיקי התנועה מבינים שהעבודה חוזרת להיות שחקן מרכזי בבמה וגם הצעירים מבינים את זה. יש הנהגה צעירה, מרב שם, אני שם ועוד הרבה אנשים מוכשרים. זה מעורר תקווה, וזו תחושה של בית. זו מפלגה עם חזון ארוך טווח, זו המפלגה היחידה שתוכל לתת לאזרחים שלטון אחר. המפלגה חוזרת לבמה. קורא לכולם לחזור הביתה – רק מפלגת 'העבודה'."
רם שפע: תמונות אלבום משפחתי
