איך מבחינים בקייטרינג בין מנהל בכיר לבין עובד רגיל, איך מנהלים חקירה סמויה, ואיך מוציאים עובד לחופשה כפויה?
במתחם האירועים גן הפקאן ברמת הכובש פועלת חברה המספקת שירותי קייטרינג למתחם האירועים וגם לחדר האוכל בקיבוץ (נקרא לה – הנתבעת). חברה זו פועלת תחת אגש"ח "גן הפקאן" של הקיבוץ.
בשנת 2011 מונה ל"מנהל הקייטרינג" עובד שהחל את דרכו כמלצר ובהמשך היה מנהל אירועים. כתוצאה מבדיקה ביחס לתפקוד הקייטרינג וטענות לאי סדרים, הוצא העובד ל"חופשה כפויה" וזומן לשימוע. בהמשך, לאחר שהודיע שלא יגיע לשימוע, הוא פוטר.
באמצעות עו"ד שרון טייץ, תבע העובד (הוא התובע) מאת הנתבעת 905,700 שקלים, בעד גמול שעות נוספות (כמחצית מסכום התביעה), פיצוי בעד פרסום לשון הרע (אותו תבע מאת מנהל גן הפקאן), פיטורין שלא כדין, פגמים בשימוע ועוד.
הנתבעת, באמצעות עו"ד נעמי אשחר (שלמה כהן ושות'), דחתה את טענות התובע. לעניין התביעה לגמול שעות נוספות (שלטענת התובע שולמו לו רק באופן חלקי), טענה הנתבעת כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדים ב"תפקידי הנהלה" או "במשרות אמון אישי". נסביר: חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר מושגי יסוד בתחום התעסוקה הנוגעים לשעות העבודה, וקובע, בין השאר, חובה לשלם לעובד בעד שעות נוספות. בחוק קיימת הוראה מיוחדת הקובעת שהוא לא חל על העסקה של עובדים שתפקידם או מתכונת העסקתם שונה מהמסגרת שקבע החוק. כך נקבע, בין השאר, שהחוק אינו חל על "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". מאחר שהחוק אינו מגדיר את התפקידים האלה, פוסקים בתי הדין מהו "תפקיד הנהלה", לפי מאפיינים מסוימים, שמוכחים בפניהם.
בתשובה לתביעת התובע לגמול שעות נוספות, אמרה הנתבעת שהתובע שימש בתפקיד מנכ"ל, ולכן אינו זכאי לגמול שנתבע. התובע השיב שהיה מנהל בדרג ביניים בלבד, בדומה למנהל עבודה, ואמר ששכרו כלל גמול קבוע לשעות נוספות.
אחריות כוללת
השופטת מיכל נעים דיבנר, מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בחנה אם התקיימו המאפיינים העיקריים של תפקיד הנהלה, שהם: מיקום בהיררכיה הארגונית, סמכות לקבוע מדיניות, שכר ותנאי עבודה וטיב התפקיד.
בית הדין מצא כי התובע היה הבכיר ביותר (מבין כ-200 עובדים) ושכרו היה הגבוה מכולם. הוא קבע לעצמו את סדרי עבודתו ונשא באחריות כוללת לכל פעילות הקייטרינג. הוא לא הקפיד על החתמת כרטיס נוכחות בניגוד להנחיות שנתן לעובדים האחרים. הוא ניהל את הקייטרינג ואת המטבח עם סמכויות רחבות, היה מורשה חתימה והשתתף בישיבות הדירקטוריון בו היה חבר. אומנם שכרו של התובע כלל תשלום גלובלי בעד שעות נוספות, אך בית הדין לא ראה בכך סממן המעיד על כך שאין מדובר במנהל, אלא סוג של חלוקה בין רכיבי השכר של העובד.
בחוזה ההעסקה של התובע נקבע שתפקידו הוא "ניהולי הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי ושעות עבודה חריגות". בית הדין השתכנע שהתובע שימש בתפקיד הנהלה ולכן לא חל על העסקתו חוק שעות עבודה ומנוחה. משכך, נדחתה התביעה ברכיב זה.
אשר לטענת התובע בדבר פגמים בשימוע ובהליך פיטוריו – נמצא כי לאחר שעלו חשדות לאי סדרים כספיים, בוצעה ביקורת חשבונאית של רואה חשבון וחוקר פרטי, שבסופה הוצא התובע לחופשה. התובע ראה בכך "מעשה גמור" בדבר פיטוריו, עוד קודם לשימוע אליו זומן, וטען שהם נעשו שלא כדין וללא סיבה מוצדקת. מנגד, הנתבעת הסבירה שנוהלה חקירה סמויה "עקב חשדות שעלו ביחס לתפקוד הקייטרינג והתובע בראשו". בשיחה עם החוקר התובע התבקש להסביר גם את "סוגיית רישום הנוכחות שלו שלא באמצעות טביעת אצבע ובאופן שאינו תואם את שעות עבודתו בפועל". בית הדין מצא שהייתה זו "בדיקה לגיטימית של מעסיק, שנעשתה ללא פגיעה בפרטיות העובד או בזכויותיו".
לנוכח האמור, דחה בית הדין את טענות התובע כי פוטר לפני השימוע. התנהלות הנתבעת, אמר בית הדין, "מעידה שלא קיבלה החלטה ביחס להמשך העסקתו של התובע, אלא רק לאחר שזה סירב להגיע לשימוע". לצד זאת, בית הדין מצא פגם בכך שהנתבעת החליטה (בתום אותה חקירה) על הוצאת התובע לחופשה כפויה והודיעה על כך לעובדים, מבלי שהודיעה לתובע קודם לכן.
אומנם אין מדובר בחופשה ללא תשלום, הסביר בית הדין, והיא לא נגרעה משכרו של התובע, אך התנהלות זו כפתה על התובע חופשה למשך שבועיים (לאחר שזה בחר שלא לבצע בדיקת פוליגרף שלא היה חייב בה), מבלי למסור לו הודעה מסודרת ומנומקת. לעובד נודע על כך מעובדים שהיו כפופים לו. זו התנהלות פוגענית וחסרת תום לב, מתח בית הדין ביקורת, שהתעלמה ממעמדו הבכיר של התובע, מכך שהחשדות נגדו טרם נבחנו ומכך שהועסק אצל הנתבעת שנים ארוכות. "לא ניתן לקבל התנהלות מסוג זה, תהא ההצדקה הפנימית שהנתבעת האמינה בה, אשר תהא", קבע בית הדין.
התנהלות זו, המשיך בית הדין, "שנעשתה ללא מתן הסבר או נימוק, גרמה לתובע לתחושה הגיונית שדינו נחרץ", "ריפתה את ידיו ופגעה בו, באופן שאינו הולם את חובת תום הלב", שחלה על הנתבעת. בגין כך, פסק בית הדין שהנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 15,000 שקלים.
אשר לטענת התובע כי דבריו של מנכ"ל גן הפקאן, בשיחה עם העובדים, עלו כדי פרסום לשון הרע, אמר בית הדין שהוא מבין לליבו של התובע שקיום בירור וחקירה בזמן שהתובע יצא לחופשה יכולה "לקשור בין הדברים, באופן שהשומע יכול לשער שהתובע חשוד באי הסדרים". אך הדבר לא נאמר ואיש לא ייחס לו מעשים פסולים, משכך, פסק בית הדין כי לא נאמרו דברים בניגוד לחוק איסור לשון הרע, וגם התביעה ברכיב זה נדחתה.
שורה אחרונה: עיקר התביעה נדחתה. לצד הפיצוי שתשלם הנתבעת לתובע (בסך 15,000 שקלים כאמור), חויב התובע לשאת בהוצאות המשפטיות של הנתבעת בסך 12,000 שקלים.
תגובה אחת
שעות נוספות לא מופיעות בחוק כזכאות וניתן להם שיקול דעת השופט/ת. עדין ניתן לערער לבית הדין הארצי.