ניהול עצמי וגם מרכז מזון
קיבוץ באצבע הגליל, בצפון עמק החולה ומזרחית לקריית שמונה.
הרפת עברה תמורות רבות ומעניינות עם מנהלים והנהלות, שהשקיעו מאמצים וכספים רבים, לבנות רפת לתפארת. עם הזמן, הצוות המקומי נשר בהדרגה ובמקומו נכנסו מנהלים חיצונים וכיום המנהל הוא מקסים שטרק מקיבוץ דפנה שעושה מאמצים לשמור על שגרה מקצועית, גם בימים טרופים אלה
לפני כעשור הוזמנו לחנוך את הרפת המחודשת שרוני ליטבק חברי, בנה במסירות רבה ובהתמדה. הוא נדלק על רעיון הסככה המרחבית, ששיכון מתאים נותן לפרות את המרבץ המיטבי וגם חוסך בתוצרי לוואי – זבל ונוזלים. כך הוסיף אבוס חיצוני בסככות ובנה סככה נוספת מרחבית.
רוני השתתף באופן פעיל במאבקי הענף והיה יוזם ומוביל פרויקטים רבים ובהמשך, עבר לעבוד בענף המטעים. באתי לבקר ברפתות הצפון והזמנתי את רוני, להראות לי את הנושאים המיוחדים ברפת…
נפגשתי עם מקסים המנהל הנוכחי ושמעתי על מה שקורה בשנים האחרונות ברפת היפה.
מקסים ספר קצת על העשייה המעניינת שלך לאורך השנים
הגעתי ב-72 מצרפת בגיל 10 היישר לעיר לוד. בי"ס רמלה לוד, צבא בחיל התותחנים ואחרי הצבא עברתי לתעשייה האווירית לקורס תוכנות.
התחתנתי בלוד ויש לי 3 ילדים ו-8 נכדים, שכולם גרים בקיבוץ דפנה.
החלטנו לעבור לקיבוץ ובמקרה, יצרנו קשר עם קיבוץ דפנה, הוקסמנו מהמקום וב-88 התקבלנו. 3 שנים עבודה במטעים ובהמשך, נכנסתי לרפת ודי מהר לקחתי פיקוד. ברפורמה הגדולה, הייתה לי מלחמה גדולה עם הקיבוץ, שההנהלה רצתה מאוד למכור את המכסה ולצאת מהענף. 3 פעמים עשו קלפי ונשארתי עם הרפת כמנהל.
ואחר כך פרשתי.
לאן התגלגלת אחרי הפרישה מדפנה?
התלוויתי לכמה פרויקטים של רפי בראון בצפון הגולן ובתחנות נוספות בארץ ובעולם. בשהייתי בתנובה רומניה התקשרו מהקיבוץ וביקשו שאחזור, אחרי שנה חזרתי לניהול ועשינו תוכניות לבניית הרפת מחדש, עם הפנים קדימה. והנה, התחלף מרכז משק והכול שוב השתנה ועברו לניהול של פרוג'קט בר עם מינוי שושי רז כמנהלת הרפת. יצאתי מדפנה וקיבלתי הצעה ממורן, מנהל מרכזי מזון מילובר, לבוא לממ"ז עמיר ובאותו זמן כבר היה מו"מ עם עמיר על משרה אחת, לניהול הרפת ומרכז המזון הקטן, גם יחד.
כך ניהלתי את שני הפרויקטים ולאחרונה, במקום מורן נכנס מנהל חדש למילובר מרכזי מזון – רן דוד, אמרתי לו שאני פנסיונר וזה כבד לנהל את שניהם וכך שחררו אותי מניהול הממ"ז.
כיום אני סוגר שנה שנייה בניהול הרפת.
איך נראה הצוות בעמיר והתוצאות המקצועיות?
בצוות יש שני חברים – בעל ואישה רוני קובה ופטרה. 4 תאילנדים עזבו והוספנו עוד עובדים מטובא זנגרייה, יונקיסטית מקרית שמונה ויש גם חברים מתנדבים וכך שומרים על שגרה של 3 חליבות ביום.
מכסה 3.8 מ' והרפת מאוד מושקעת ומסודרת וזה הודות לישראל הדרי ז"ל שראה רחוק והקים מכון 16 עמדות, סככות, ועוד מבנים. גם רוני ליטבק הוסיף הרבה משלו והקיבוץ תומך ברפת ומוכן להשקיע.
איך מתנהלים בעת מלחמה?
הקיבוץ לא מפונה, למרות שבעבר כבר חטפו, אין נפילות ושקט בסך הכול.
אצלי בבית, בדפנה פינו את כולם ואני מגיע ממלון כינר, מול מושב רמות ומגיע בכל יום, 45 ד' לכל כיוון.
פינו הרבה קיבוצים בצפון – מעיין ברוך, הגושרים, בית הלל, שאר ישוב וכפר גלעדי. שומעים אזעקות ונפילות, אבל באזור קריית שמונה.
לאחרונה קיבלתי חדר בקיבוץ ויש מקלט מסודר.
עובדים לגמרי כרגיל, הרופא ד"ר שי ביטון של החקלאית, המזריע חגי ענברי ועמק הירדן מובילים את החלב.
רוני קובה מגויס לכיתת הכוננות ומשלב את שתי המשימות.
בקרוב אני פורש מהניהול ובמקומי ייכנס איתי זמיר מרפת איילת השחר ואצא לפנסיה.
מסגרת נפרדת
טיפול קצה מקומי לשפכי המכון
רוני ליווה אותי לראות את הפתרון הראוי שקיבוץ עמיר מצא לשפכים של הרפת.
בקיבוץ היו בעבר בריכות מגוונות לסוגים מיוחדים של דגים, במתחם מגודר וקרוב לרפת.
מתקן הפרדה מקבל את הנוזלים עם המוצקים והוא מפריד את הנוזלים בצינור, אל בריכות השיקוע הקרובות.
השפכים עוברים מבריכת שיקוע אחת לשנייה עד לבריכה הגדולה שהמים נקיים יחסית ומתאדים במהלך הקיץ.
המעגל הוא סגור והנוזלים נשארים במתחם עם הבריכות וכך חוסכים מטרדים רבים בסביבה וכספים רבים לרפת.
שפכי האדם ברפת מועברים למתקן המט"ש בקריית שמונה, כמו כל שפכי הקיבוץ.
הפתרון מאושר על ידי הרשויות ועובד שנים לשביעות רצון כולם.
וכך הזבל היבש בסככות יוצא לשדות והנוזלים במכון מתאדים בבריכות וכולם מרוצים..
הגדר הייתה נעולה ולא יכולתי להיכנס לרואות מקרוב, אז הצילומים מעבר לגדר..
