דומה שעניין חבות המס על שני הרכיבים שבכותרת כבר בוּרר ונקבע בעבר ואין הוא מעסיק יותר את המעסיקים ואת שלטונות המס. ברם, להפתעתי באחרונה הוסבה תשומת ליבי לכך שביקורת מטעם רשויות המס באחד ממשקי העמקים הצפוניים העלתה כי קיבוץ שהעסיק עובדים זרים בחקלאות לא ניכה מס במקור בגין ההטבה ממנה "נהנו" העובדים הזרים. מגורים, תשלום הביטוח הרפואי. לטענת המבקרים – בניגוד לחובה לעשות כן.
כזכור, החוק מאפשר ניכוי מהעובד בשיעור חלקי בלבד של עלויות המגורים ושל הביטוח הרפואי. חוק עובדים זרים מחייב מעסיקי עובדים זרים בחקלאות להעמיד לרשות העובדים מגורים הולמים. תנאי המגורים נקבעו בפירוט ובדיוק בתקנות כך גם הסכום המותר לחיוב העובדים הזרים בגין תשלום הביטוח הרפואי אותו חייב המעסיק לערוך לעובד (שליש מהעלות בעובדים בחקלאות ובבניין חצי מהעלות בעובדי סיעוד).
בעקבות הביקורת, בעטיה נכתב מאמר זה, נצרכתי לפסק דין שניתן באותו עניין בדיוק, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. פסק הדין עוסק בערעור אותו הגישה חברה העוסקת בהעסקת עובדים זרים בענף הבניה. שלטונות המס חייבו את החברה במס בגין ההפרש שבין עלות העמדת המגורים כפי שעלתה לחברה ורכישת הביטוח הרפואי לבין הסכום שניכתה החברה מהעובדים בגין אלה (בחקלאות הסכום המותר לניכוי בגין מגורים עומד על סך 530 ₪; לפי סקר שנעשה – העלות האמיתית גבוהה מ-1,000 ₪ לחודש). פקיד השומה טען שמדובר בהכנסה של העובדים וממנה היתה החברה אמורה לנכות מס במקור.
טענות החברה
- ההפרש אינו הכנסה של העובדים משום שמדובר בתשלום חובה שחל על מעסיקי עובדים זרים מכ̇ח החוק. ההוצאה בעד מגורי עובדים זרים היא תנאי הכרחי להעסקתם.
- האינטרס להלנת העובדים במקום בו הולנו הוא של החברה. לעובדים אין שליטה, השפעה ושיקול דעת בעניין מגוריהם.
- חיוב העובדים הזרים במס נוגד אמנות בינלאומיות האוסרות אפליית תושבי מדינה זרה.
טענות פקיד השומה
סכום ההפרש הוא טובת הנאה אצל העובדים על כן היה על החברה לנכות מעובדיה את המס בגין סכום ההפרש בין העלות האמיתית לסכום בו חויבו.
דיון והכרעה
הכלל הוא כי כל תקבול או טובת הנאה שמקבל עובד ממעבידו מהווה הכנסה החייבת במס. במקרה הנדון קובע בית המשפט כי הלינה באתרים ששכרה החברה היו הכרחיים מבחינת העובדים הזרים שהועסקו ע"י החברה.
בית המשפט הוסיף כי כאשר מדובר בעובד זר הנאלץ לישון בישראל בתנאים המוכתבים לו, יש לראות בהוצאה של המעסיקה כהוצאה לנוחות המעביד יותר מאשר להנאת העובד. בית המשפט קבע כי הנאת העובדים מהמגורים היתה "הנאה בלתי ניכרת" לעומת התועלת שהפיקה מכך המעסיקה (טיפול מרוכז, הסעות מאורגנות וכד'). בית המשפט העיר כי אילו היה המחוקק קובע תנאי מגורים מיטיבים יותר עם העובדים ולא רק תנאים מינימליים, יתכן ומרכיב הנאת העובדים היה מעפיל על צרכי המעסיק, ובמקרה שכזה יתכן שהיה מקום לחייב את העובדים במס על הנאתם.
לסיכום קבע בית המשפט כי אין לראות בהוצאה שהוציאה המעסיקה לצורך מגורי העובדים הזרים כטובת הנאה של העובדים המחויבת במס. בית המשפט הוסיף כי עלות העמדת המגורים היא הוצאה בידי המעסיקה ואין מקום לנכות מס במקור בגין ההפרש כאמור. לעניין טובת ההנאה הנובעת מהתשלום שנעשה לטובת העובדים בגין הביטוח הרפואי לעובדים הזרים, קבע בית המשפט כי בעניין זה אין המעסיקה מפיקה תועלת מרכישת הביטוח הרפואי לעובדיה. לעומת זאת העובדים מפיקים מהביטוח הרפואי שמשולם בעדם תועלת ממשית ועל כן יש הצדקה לחיוב המעסיקה במס שהיתה אמורה לנכות מעובדיה בגין הביטוח הרפואי.
