משולי הפריפריה אל מרכז העשייה המקדמת. הצעה – שותפות קואופרטיבית בין קיבוצים מושבים ובדואים, במיזמי יצור חשמל ירוק פוטוולטאי
סיפור חייו של הפרופסור ג'יהאד אל-סאנע, האיש שנולד וגדל בפחוני היישוב הלא מוכר "תל-ערד" והגיע בכוחות עצמו ובעידוד אמא שאינה יודעת קרוא וכתוב, להיות מומחה במדעי המחשב, מעורר התפעלות והשראה. האיש מלמד מדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון, שותף בסטארט-אפ מצליח, וחבר בעמותה המפעילה בית ספר למצוינות במדעים ביישובי הבדואים. לאיש הזה, שגדל בפזורה הבדואית במבנה ארעי ללא מים וחשמל, יש שמונה אחים ואחיות אשר פרצו את מסורת הייעוד להיות רועי צאן והגיעו בכוחות עצמם להיות רופא ילדים, רוקח, עורכי דין , מנהלת בית ספר תיכון, מורה, ורואה חשבון.
חרף העובדה כי מרבית 273 אלף הבדואים הישראלים הם עניים מרודים החיים בחצר האחורית של המדינה בתנאי מחיה ירודים ביותר (50% מתחת לקו העוני, 29% ביישובים לא מוכרים), גדלה וצומחת מודעות באוכלוסייה זו להשכלה תיכונית ועל-תיכונית כמפתח לקדמה: מספר הסטודנטים הבדואים בישראל במכללות ובאוניברסיטאות עמד ערב משבר הקורונה על כ-2,600 מהם כ-900 נשים. כ-7% מסטודנטים הבדואים לומדים מתמטיקה ומדעים , וכ-10% רפואה ומקצועות פרא-רפואיים. תנאי המחייה הקשים, שעורי תעסוקה מפרנסת נמוכים (גברים 60% לעומת 83% אצל יהודים, נשים 22% לעומת 80% יהודיות), מביאים לנשירת נערים בדואים ממערכת החינוך היסודית והתיכונית:(22% זכאים לתעודת בגרות לעומת 53% אצל יהודים,38% אצל כלל הנערים הערביים בישראל).
בהיות הבדואים בנגב חיים בשטחי מדבר נרחבים ולנוכח התייעלות והוזלה משמעותית בעלות הפקת חשמל ירוק סולרי פוטוולטאי, עשוי שילוב הבדואים בתעשייה זו להוות מנוף לחילוצם מן העוני ולהאיץ את קידומם אל הקידמה הטכנולוגית והחברתית
בהיות החברה הבדואית מאופיינת עדיין בהתפלגות משפחתית, חמולתית שבטית לא צלחו עד כה הניסיונות להיווצרות קואופרטיבים יצרניים חרף מאמצי עידוד של גופים וולונטריים משותפים לבדואים ויהודים כ "אג'יק – מכון הנגב הפועלים לקידום התארגנות קהילתית והכוונה חינוכית של הנוער באוכלוסייה זו. קימות תכניות משמעותיות לחיבור היישובים הפזורה ובתי האב הבדואים לרשתות האינטרנט יוזמה אשר עשויה לקדם בקצב מעריכי חינוך והשכלת ילדים בני נוער, וסטודנטים, אך מימוש תכניות אלו מותנה בקצב הקצאת משאבים לאומים למטרה זו.
בהיות הבדואים בנגב חיים בשטחי מדבר נרחבים ולנוכח התייעלות והוזלה משמעותית בעלות הפקת חשמל ירוק סולרי פוטוולטאי, עשוי שילוב הבדואים בתעשייה זו להוות מנוף לחילוצם מן העוני ולהאיץ את קידומם אל הקידמה הטכנולוגית והחברתית. המאבק בין המדינה לבדואים בנושא הסדרת שייכות/זיקת אדמות המדבר עיכב עד כה אישור מיזמי חשמל ירוק באזורי הבדואים. סנונית ראשונה – התאגיד הבין קיבוצי "משקי אנרגיה" הקים ומפעיל בשותפות עם מוסה טראבין ומשפחתו חווה סולארית על שטח בן 150 דונם דרומית לבית קמה – חווה סולארית בהספק של 8 מגהווט, ועוד כ 300 דונם נמצאים בתהליכי רישוי.
בשנים האחרונות הפך תהליך יצור החשמל הפוטוולטאי לתהליך הזול ביותר הנקי והידידותי ביותר לסביבה ולחי מבין תהליכי ייצור ושימוש באנרגיה. מדינת ישראל מייצרת עד כה כ-5% בלבד מצריכת האנרגיה שלה בתהליכים לא מזהמים, בעוד שבארצות מערב אירופה עבר יצור החשמל הירוק את סף 40% מכלל צריכת האנרגיה ועוד היד נטויה. גם התובלה וההסעה ביבשתית עשויה לעבור בעשור הבא להנעת רכבות משאיות וכל מגוון כלי הרכב הקטנים באנרגיה חשמלית וכך גם התעשיות המשתמשות עדיין בדלקים מזהמים. פיתוח מתקנים יעילים לאגירת עודף אנרגיית שמש בשעות האור לצורך ויסות השימוש לפי הביקוש, מתפתחים במהירות במקביל להאצת השימוש באנרגיה חשמלית ירוקה.
נניח כי הערך הכספי של צריכת אנרגיה חשמלית בישראל (לכל השימושים לרבות יצור חשמל והנעת כלי רכב ורכבות) עשוי להגיע בתוך עשור למחזור מכירות של כ-60 מיליארד ₪ לשנה במונחי מחיר לצרכן, ו-50% מאנרגיה זו תסופק ממקורות סולריים פוטווולטאים. פוטנציאל הרווח הנוסף לכלל יצרני/ ספקי אנרגיה זו עשוי לעמוד על 3 מיליארד ₪.
השאלה הסוציו-כלכלית העולה מהו נתח יצור האנרגיה הירוקה אשר ייועד להגדלה שוויונית של רווחה והכנסת תושבי הפריפריה בישראל , ומה הנתח אשר הרשויות יעבירו לאוליגרכים המקומיים והזרים בדומה למתן רישיונות הפקת הגז הטבעי ומכירתו לצרכן. קואופרטיבים אזרחיים הם הכלי הארגוני משקי המתאים לשיתוף נרחב ושוויוני של אזרחים במיזמי הפקת האנרגיה הירוקה. ניסיון הקיבוצים בהקמת והפעלת תאגידים קואופרטיביים יצרניים גדולים (הארגונים הכלכליים האזוריים והארציים), עשוי לשמש כמנוף להקמת מיזמים קואופרטיבים ליצור אנרגיה ירוקה תוך חברות/בעלות משותפת של בדואים, מושבים וקיבוצים בפריפריה בישראל.
