מה היה סוד קסמה ופועלה של בתיה דנציגר המופלאה מגלאון, שהלכה בשבוע שעבר לעולמה?
מחווה יפהפייה, מרגשת ויוצאת דופן לכדה את עינם של אלו שהתכנסו בבית הקברות בגלאון ביום חמישי שעבר, להלווייתה של בתיה דנציגר. ביום שאחרי פטירתה, נחרש בענק בשדות הקיבוץ שמה הפרטי ולב מצויר לידו, סמל למרחבים שכה הוקירה, ולקיבוץ שגמל לה באהבה (ראו ב"אורי כובע גרב", עמוד 30).
ליד קברה הפתוח, התפעלנו מהתיאורים על היותה מעמודי התווך של הקיבוץ, הלב הפועם של גלאון, אוהבת ואהובה.
טוב לב וכושר אבחנה
שניים מראשי המועצה האזורית יואב לשעבר, ספדו לה, בנוסף לראש המועצה הנוכחי, ועשרה חברי קיבוץ גלאון מכל הקשת החברתית. היא מילאה תפקידים רבים מאוד: הייתה רכזת חברתית בצפית, משקמת מרכז ההדרכה במרכז גבעת חביבה ומייסדת המתנ״ס של המועצה. רני טריינין מבית ניר, ראש המועצה לשעבר שגייס אותה לתפקידם האלו, קרא לה "שחקנית נשמה".
מטי צרפתי הרכבי, מסגולה, שגם היא הייתה ראשת המועצה בעברה, אמרה שבתיה הייתה מצפן ערכי וחברתי והצטיינה בכושר ארגון אדיר, ואילו ראש המועצה הנוכחי, נתי לרנר מרבדים, ציין שבתיה הייתה חולייה מרכזית בכל צומתי העשייה הרבים במועצה, בעלת רוח התנדבות מיוחדת ואשת אשכולות עם חיוך כובש.
ובמישור החינוכי, בתיה הייתה רכזת פדגוגית וניהלה את בית הספר האזורי "צפית" שבכפר מנחם, ותרמה להישג הגדול של מנהלי "צפית" שבנו חממה חברתית, ערכית, תרבותית וספורטיבית מיוחדת במינה. צפית, ממוסדות השמו"צ, מתפקד עד היום כפנימייה והוא זכה במספר פרסי הצטיינות של משרד החינוך.
זכיתי לפגוש את בתיה בתקופת הקריירה האקדמית שלה באוניברסיטת תל אביב. כסטודנטית מצטיינת, הציעה לה פרופסור אניטה שפירא, ההיסטוריונית הבולטת של תולדות ארץ ישראל, להיות עוזרת מחקר שעשתה על יגאל אלון. אך התשוקה של בתיה הייתה בפעילות החינוכית, האזורית והקיבוצית. שם קצרה פירות רבים והיוותה מודל להערכה וחיקוי.
בעשורים האחרונים, לאחר שעשתה לטובת האזור כולו, היא החליטה להתמקד בביתה הקיבוצי. קשה לתאר את היקף תפקידיה, עומק מעורבותה וההערכה הגורפת והאהבה שהרעיפו עליה חברות וחברי גלאון. היא ריכזה את הצמיחה הדמוגרפית בקיבוץ, והנקלטים החדשים תיארו את טוב ליבה וכושר אבחנתה ("התקבלת במרפסת של בתיה, אז אישור קליטתך היה מובטח", אמרו). היא הייתה גם רכזת התרבות המיתולוגית ורכזת צוות השיוך, אז איתרה את חלון ההזדמנות עם קיבוצים אחרים, כדי להסדיר במקצועיות את נושא רישום המגרשים לזכות החברים והבנים.
בת קבוצתה מילדות ספדה לה ואמרה כי בתיה הייתה מנהיגה קבוצתית כבר כילדה ונערה, שדאגה לגיבוש קבוצתי ולגאוות יחידה. ערך החברות היה עליון בעיניה. אחייניה סיפרו על דודה מעודדת, אוהבת ותומכת.
מנהיגות נשית עילאית
אוסיף את שלי: היינו קולגות בדרכנו הקיבוצית, החינוכית, האקדמית והפוליטית במשך 50 שנה. מרגש היה להיווכח איך בנתה קהילה למופת, הובילה תהליכים והתחדשות, ראתה קדימה, סחפה אחריה לאירועים גדולים (כמו חגיגות ה-60 לקיבוץ), איך כל רעיון הפך תחת ידיה לתוכנית, איך ידעה, עם האינסטינקט והניסיון המצטבר, לחלץ מכל אחד ואחת את הטוב, פרגנה והתעניינה בכולם. דלת ביתה תמיד הייתה פתוחה לכול. היא אהבה את אנשיה ושביליה של גלאון אהבת נפש, וזה היה הדדי.
ולסיום, שירת חייה של בתיה נפסקה כשבמקביל לכל אלה, התנדבה בעצרות העוצמתיות של חברי וחברות ניר עוז המופלאים בכרמי גת. בכל מוצאי שבת, הובילה צוות של כשמונה מתנדבים בגלאון שסייעו בהגברה בעצרות.
זה היה סיום לחיים מלאים ומשמעותיים. בתיה, במנהיגות נשית עילאית, הטביעה חותם והקרינה סביבה אור. זכתה ונהיתה לבנאית מיתולוגית של קהילת הקיבוץ והמועצה, תחת המוטו "כולנו רקמה אנושית אחת", עם ערכים, רעות וגאווה.
