בשלוש השנים האחרונות עמדה איילת הריס ממבוא חמה בחזית הליווי והשיקום של הקהילות הקיבוציות לאחר 7 באוקטובר. עכשיו, כשהיא מסיימת את תפקידה כראשת אגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית ויוצאת לשליחות בקנדה, היא מסכמת את הרגעים הקשים, ההישגים והאתגרים שעוד מחכים לתנועה
*תמונה ראשית: הריס באנדרטת הקיבוצים. שמים דגש על הזהות הקיבוצית. צילום: אלעד גוטמן
לאיילת הריס (43), שעוד רגע מסיימת קדנציה כראשת אגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית ואורזת מזוודה ואת המשפחה בדרך לשליחות בקנדה, יש קילומטרז' של עשייה.
היא ילידת קיבוץ קטורה שבערבה ואת בעלה יוני הכירה כשהגיעה למבוא חמה לשנת שירות של התנועה הקיבוצית.
האהבה ליוני הולידה משפחה, שלוש בנות (10, 14, 16) ובית בקיבוץ שברמת הגולן, הרומן עם התנועה הקיבוצית שהחל בשנת השירות, הוביל למגוון תפקידי הובלה בתחומי החברה והקהילה הקיבוצית.
למטה התנועה הקיבוצית הגיעה ב-2018, לאחר שעבדה במועצה האזורית גולן, ונבחרה לניהול תחום צמיחה דמוגרפית ופיתוח קהילה, אותו ניהלה במשותף עם ענת מרלא מנירים.
"יש קשר הדוק בין הצמיחה הדמוגרפית בקיבוצים ובין ההבנה שצורכי הקהילה משתנים בהתאם לקליטה", היא אומרת.
את העבודה חילקו ביניהן גאוגרפית, כאשר תחת הריס קיבוצי הצפון וגם הערבה, שם גדלה.
בניהול משותף הובילו יחד את התחום במשך חמש שנים, וכאשר איילת גלס סיימה את עבודתה כמנהלת אגף חברה וקהילה, הציעה שהשתיים יחליפו אותה.
ביוני 2023, לאחר תהליך איתור מורכב ("לא ידעו איך לבלוע את הניהול המשותף") נבחרו השתיים לנהל את אגף חברה וקהילה.
"הייתה תוכנית להשיק ב-1 בנובמבר בבית עלמי בזיקים את היציאה לדרך חדשה. אבל אז הגיע טבח 7 באוקטובר ושינה את כל התוכניות".
ענת מרלא חזרה לנהל את נירים קיבוצה, במקומו של ניר מצגר מניר עוז, ששני הוריו נחטפו (אימו תמי שוחררה בעסקה הראשונה, אביו יורם נרצח בשבי).
הריס נותרה לנהל את האגף, כאשר דאגתה המיידית הופנתה לתמיכה באנשי צוותה – יניב הגי מבארי, דניאל (דניטו) ונגרובסקי מזיקים (שניהם מהמטה השיתופי), יעל רז לחייני מנחל עוז וענת שותפתה.
"היו 22 קיבוצים מפונים מהנגב מערבי והדבר הראשון שעשינו היה ליצור ולהפעיל מערך עוטף עבורם. להבין מה הצרכים של כל קיבוץ במקום הפינוי שלו ברמה היום-יומית, בעזרת מערך של אנשי קשר שלנו שהוצבו במקומות הפינוי, ולנסות לענות במהירות האפשרית על כל צורך שעלה מהשטח".
שיח קיבוצי
אגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית מוביל את הליווי, הפיתוח והחיזוק של הקהילות הקיבוציות ומאגד תחתיו תשע מחלקות שנותנות מענה לתחומי החיים השונים בקיבוצים, בהן: מחלקת צמיחה דמוגרפית, פיתוח קהילה והון אנושי, מחלקת תרבות, מחלקת צעירים, מחלקת בריאות ורווחה, מחלקת ביטחון סוציאלי, מחלקת זקנה.
בנוסף, הריס היא יו"ר קרן סלע שאמונה על השלמת פנסיה לאותם חברי קיבוצים שקיבוצם אינו מסוגל לכך.
עבודת המחלקות, מסבירה הריס, נעות סביב ארבעה צירים – ליווי ויעוץ לקיבוצים, הכשרות לבעלי התפקידים בימי עיון ארציים ואזוריים, מחקר ופיתוח של תכנים ורישות – רשת בין קיבוצית של ממלאי התפקידים.
"יש לנו ייחודיות, 259 קיבוצים שמאוגדים יחד בקבוצות עניין שונות. הרבה ידע וניסיון נמצא בקבוצות ברשתות החברתיות".
צייני שלושה דברים שאת גאה בהם במיוחד
"במהלך הקדנציה האגף שינה את פניו מבחינת המחלקות שתחתיו. בזכות ההתחדשות מיסדנו את בית הספר של התנועה הקיבוצית, שהוא בית מקצועי לקורסים בתחומים שונים, כולל מענים למחלקות שלא תחת אגף חברה וקהילה (למשל: חינוך, אנרגיה סולרי, כלכלה ועוד).
נכון שתמיד היו בתנועה קורסי הכשרה שונים, אך לא הייתה עבורם קורת גג אחת.
כיום, בנוסף לחלק המקצועי, יש גם דגש על השיח הקיבוצי, החיבור לקיבוץ, יש אחדות בנראות וברמת המקצועיות.
אנחנו שמים דגש גם על הזהות הקיבוצית, על ההיסטוריה.
ויש לנו תוכניות ייעודיות, מתוך הקשבה לשטח, מתוך צרכים שעולים מהקיבוצים עצמם, גם מהקיבוצים שלנו וגם בסיורים שמטה התנועה עורך בקיבוצים.
אנחנו בקשב לקיבוצים כדי להבין מה הם צריכים ולתת לזה מענה. זיהינו שאין אף גוף אחר שנותן לזה מענים ולנו יש איך לעשות את זה טוב".
כדוגמה היא מביאה את קורס מידעל'ך, קורס חלוצי לניהול תקשורת והעברת מסרים בקיבוץ.
"זיהינו כבר לפני כמה שנים את הצורך בניהול התקשורת בקיבוץ ועלו מחשבות איך לעשות זאת בעידן שלנו, מתוך מטרה לעזור למנהלים ולחזק את הקהילה.
עשינו מיפוי בשיתוף עם המועצה האזורית גליל עליון, מתוך הבנה שמה שקיים לא מספיק עונה על הצורך.
החלטנו לצאת להכשרה וגייסנו את ליאור צנגן מרמת רחל ואלעד אורמיאן מנערן מתחום פיתוח הקהילה.
המחזור הראשון נערך בעמק יזרעאל והיה מאוד מוצלח. היה הרבה ביקוש ומאז הקורס השתכפל".
תחנת טעינה
פרויקט נוסף שעליו הריס מספרת, כחלק מפרויקטים במסגרת קרן השיקום, הוא "תחנת טעינה".
"זה מיזם בשיתוף עמותת 'משיב הרוח' שמייצר מרחב עבור ממלאי תפקידים והנהלות של 'קיבוצי השיקום' (מהנגב המערבי ומהצפון), להיפגש יחד, לעבור חוויה משותפת של עיבוד רגשי ולחזור מוטענים לקהילות שלהם.
מתוך הבנה שממלאי התפקידים, שלפעמים הם חברי אותם הקיבוצים המפונים, הנמצאים בעשייה ובמענים, זקוקים למקום עבורם, ויש להם צורך רגשי בנוכחות וקשב".
הריס מספרת שהמיזם התאפשר באמצעות שימוש בכספים פילנתרופיים שהתקבלו בעקבות טבח 7 באוקטובר לטובת צרכים שונים לקיבוצים שנפגעו.
"התנועה הקיבוצית עצמה לא מתוקצבת על ידי הממשלה. הצלחנו לגייס כספים ולהביא תוכניות באופן עצמאי, כמו המיזם הזה".
מיזם נוסף שהריס גאה בו הוא ערכות השיבה הביתה, של חברי הקיבוצים "האדומים" ששבו לבתיהם.
"בתים חוללו במהלך השבת השחורה ההיא. מחבלים היו בבית, אך אם לא הייתה סיבה פיזית, הבית עצמו לא נהרס.
פיתחנו ערכה, יחד עם קרן השיקום והביטוח החקלאי, במטרה לשנות את התחושה של אלו ששבים אל הבית, למרות מה שהתחולל בו.
יצרנו ערכה לטיהור הבית, עם צרור מרווה לטקס טיהור, עם קלפים שמעוררים שיח של הורים וילדים, עם זרעים לשתילה ותפילה, ערכה שתעזור להתחבר חזרה לבית.
הדברים ששמנו בערכה נרכשו מבעלי עסקים בנגב המערבי, כך שגם זו הייתה עוד תמיכה באזור".
מהלך נוסף, שאף הוא קשור ב"קיבוצי השיקום", 22 מהנגב המערבי ו-19 מהצפון, הוא מעטפת תמיכה למנהלות בריאות ורווחה ותמיכה במשפחות שהקיבוץ לא הצליח לסייע להן.
"זו גם עזרה בהנגשת מענים ויש הרבה מאוד מענים – עזרה במיפוי, איתור מיצוי זכויות, יש המון מגזר שלישי", אומרת הריס ומוסיפה, "וגם במעגלי תמיכה עבור ממלאות התפקיד (לרוב נשים), שהוא תפקיד עם עומס רגשי גדול, שמבחינה מקצועית נדרשת בו דיסקרטיות ולא ניתן לחלוק מידע ולהתייעץ.
יצרנו רשת עמיתים כדי לתמוך בהן, לייצר אקו סיסטם משותף".
מעבר לכל אלה, גאה הריס בכך שהצליחה לשמר לכל אורך הניהול מערכות יחסים טובות עם כל אנשי צוותה.
"הם נתנו בי אמון וזאת על אף שאני הכי צעירה. יש שותפות טובה ומיטיבה, שלא הייתי יכולה לנהל את האגף בלעדיה".
אגב צעירה, יש תחושה של "רוח מתחדשת" באופן כללי במטה התנועה. גם בכנס ההנהגות נראה היה שיש יותר צעירים ואולי גם יותר נשים
"האגף עבר שינוי, גם כחלק מהעברת מחלקות או תחומים לאגפים אחרים או תחת המטה. הקמנו דברים חדשים וצוות האגף התחלף. שלוש עובדות יצאו לפנסיה ואיתי בקר נפטר במפתיע בנובמבר האחרון.
"יש הרכב מחודש, צעיר, בכלל במטה התנועה. אני חושבת שמבחינת מנהלי קהילות בקיבוצים תמיד זה התחלק פחות או יותר שווה בין גברים ונשים, אבל אני חושבת שיש איזה כוח אינרציה שחלחל לקיבוצים. גם ההכשרות שאנחנו עושים עוזרות לחברים להיכנס ולקחת תפקידים. ואני גאה בזה".
"האתגר הבא", אומרת הריס, "הוא חיזוק הזהות הקיבוצית. לדעת לדבר, להנגיש, לשיים, גם עבור חברים חדשים, גם עבור הוותיקים. הקיבוצים התפתחו, השתנו והחברים לא תמיד יודעים איך המנגנון עובד. מעמד האסיפה נשחק, יש לחברים עוד הרבה עיסוקים וקשה לתעדף את ענייני הקיבוץ. אנחנו צריכים לחזור ולדבר קיבוץ".
פרויקט שעליו עבדה אך טרם הושלם, הוא הקמת מערך ליווי מקצועי לממלאי תפקידים בקיבוצים, על ידי מנטורים שהיו בעצמם ממלאי תפקידים ויש להם ידע וניסיון.
"כשאנחנו (התנועה הקיבוצית) מתווכים ומסייעים. יש הרבה ידע שיכול לסייע בידי קיבוץ זה או אחר בתהליכי צמיחה שונים והכוונה לפתח מערך מלווים ויועצים מתוך הקיבוצים".
עוד אתגר שלהבנתה על כל קיבוץ לקחת על עצמו כפרט ועל "התנועה הקיבוצית" כגוף, הוא מציאת משימה החוצה, כלפי החברה הישראלית.
"אני רואה את זה כצורך ואתגר. אנשים רוצים להשתייך למה שיש לו משמעות, לייצר דבר בעל ערך ושיש לך תרומה משמעותית בו. המשימה תחבר את חברי הקיבוץ ותחזק את תחושת השייכות. זה אתגר למצוא את המשימה, אבל ברגע שתימצא, זה יכול לעשות רק טוב לאדם, לחברה הקיבוצית ולחברה הישראלית".
"7 באוקטובר שינה באופן מהותי את תפקיד התנועה הקיבוצית, גם עבור הקיבוצים וגם עבור החברה הישראלית", היא מציינת את השינוי שכבר מורגש.
"יש כיום יכולת לייצר קשר עמוק ורחב, שכלול צינורות העברת המידע. נוצרו ערוצי תקשורת, פנים קיבוציים ובין קיבוציים והחוצה לחברה הישראלית. ויש צורך להזדהות, להשתייך, לחזק את תחושת הגאווה. זה נעשה באופן מכוון וזה מבורך".
היעד הבא, קנדה
באוגוסט תארוז הריס ומשפחתה את הבית במבוא חמה והם יטוסו לטורנטו שבקנדה, שם תהיה הריס נציגה של הסוכנות היהודית ותרכז את כל פעילות קנדה.
400 אלף יהודים חיים בקנדה, מתוכם כ-200 אלף בטורנטו, ולסוכנות היהודית יש שם מגוון פעילויות, בהן עלייה, שנת שירות, פיתוח וחיזוק שותפויות בין ערים ומועצות אזוריות, חיזוק הזהות היהודית ועוד.
עבור הריס יש במהלך סוג של סגירת מעגל.
היא דור ראשון בארץ להורים שעלו מאנגליה. גם בעלה הוא דור ראשון להורים שעלו מסקוטלנד ואנגליה.
"השליחות הזו היא חלק מהרצון לעזור לעידוד עלייה ולקשר עם התפוצות".
סגירת מעגל נוספת היא הבית שבנו במבוא חמה.
ב-14 השנים האחרונות הייתה חלק מהובלת פרויקט של קליטת 28 משפחות לחברות בקיבוץ בבנייה מרוכזת.
"חברה ביקשה ממני שלא אצא לשליחות עד שתסתיים בניית השכונה ובמרץ האחרון נכנסה המשפחה האחרונה".
איך המשפחה עם המעבר?
"יש לנו חיים טובים ואנחנו אוהבים את החיים במבוא חמה, את החיים בישראל. אנחנו נמצאים בנקודה טובה בחיים והמעבר הזה מלווה בכל קשת הרגשות – התרגשות, שמחה, לחץ, פחד, געגוע, עצב. זה לא פשוט לעזוב בית פיזי ובית מקצועי.
"הגעתי למבוא חמה בשנת שירות של התנועה הקיבוצית ואני מרגישה שיש לתנועה תפקיד משמעותי בעיצוב נתיב החיים שלי. הכרתי את יוני בעלי, בנינו בית, משפחה, שכונה בקיבוץ, העבודה שלי בתנועה הקיבוצית היא קרקע להתפתחות המקצועית שבעקבותיה גם השליחות הזו מעבר לים. יש לי הרבה הערכה לתנועה ולקיבוצים כבית".
