היא גדלה בציונות הדתית וסיפורי התנ"ך תמיד ריתקו אותה אך לכשהתבגרה ואחר לימוד ממושך החלה לראות את הסיפור המקראי בצורה שונה. היום שלי אשכולי ממושב אביעזר היא אחת ממורות הדרך המבוקשות בישראל ומשרד התיירות אף קורא לה להדריך קבוצות מיוחדות. הידע הנרחב שלה בתנ"ך מאפשר לה תמיד לחדש למטיילים, גם במקומות כאשר נדמה להם שהכל ברור מראש. באחרונה הוציאה אשכולי לאור את ספרה המרתק "גלויות – נשים שנמחקו מהתנ"ך" – עשר מגילות המגוללות את הסיפור התנ"כי מזווית הראיה של הנשים הגדולות בתנ"ך, שמקומן נמחק ביד מכוונת מן הטקסט המקראי
לפני חמש שנים, בתחילת חודש מרץ, הוזמנתי להשתתף בסיור מחליטנים כחלק מחיזוק התיירות בירושלים. התיירות הייתה אז בשפל דווקא בבירת ישראל המשופעת באתרים ובאפשרויות לתיירנים וכשקוראים לי לחזק את העיר שאני כה אוהבת – אני מתייצבת.
את יום הטיול ליוותה מורת דרך שלא הכרתי – זהובת שיער, גבוהה וחייכנית. "ברוכים הבאים לירושלים, נעים מאוד, אני שלי אשכולי ואני אדריך אתכם היום," כך פתחה שלי אשכולי את היום שלנו. לקראת אמצע היום כבר היה לי ברור שזכינו לקבל את אחת הטובות בתחום הזה ומומחית גדולה לירושלים על כל נדבכיה.
שלי אשכולי
שלי אשכולי ואני נשארנו בקשר מקצועי נפלא. כמי שעובדת בתחום התיירות כמפיקת טיולים אני יודעת כמה חשוב תפקידו של מורה הדרך, והוא מתווה את מצב הרוח ביום שבו מטיילים מגיעים למקומות חדשים או מוכרים, אך לא מהזווית שתכף יפגשו.
ככל שמורה הדרך יעורר עניין במטיילים, כך תתעצם חווית הטיול. שלי הדריכה לא מעט קבוצות שלי ובכל פעם התפעלתי מחדש מרמת הידע שלה והדרך הנעימה בה היא מצליחה להעביר אותו.
מאוחר יותר גיליתי אותה בניוזלטר השבועי שהייתה מוציאה ואותו קראתי בעניין רב. כך נוכחתי לדעת שמדובר כנראה באישה רבת פעלים, מהסוג החוקר לעומק שגרם לי להיכנס לעולם שלם שבו רב הנסתר על הגלוי, וכדי לגלות את מה שעדיין נסתר – עליי לצאת למסע בעולם של נשים בתנ"ך, בדרכים שעד כה לא הכרתי.
העלמת הנשים
ההזדמנות הבאה שלי להיחשף לעומק לאחת הנשים המרתקות בתנ"ך הגיעה לפני שלוש שנים. הזמנתי את שלי להרצות בפני קהל של גימלאים וגימלאיות אוהבי תנ"ך.
שלי אשכולי בחרה עבורנו את אחת הנשים שלא היה לי מושג עליה, חוץ מזה שהיתה אשתו של המנהיג הגדול – משה ואחת משבע בנותיו של יתרו. ציפורה מוזכרת בתנ"ך ממש במשורה, אנחנו לא יודעים עליה יותר מידי וזה לא כי היא היתה דמות שולית, להיפך.
היא זו שעיצבה את רוב שנות חייו של משה אך היא, איך לומר בעדינות – נמחקה מהתנ"ך. ההרצאה על ציפורה הכניסה את קהל השומעים למסע מרתק שגם אוהבי תנ"ך, כמוהם, לא ציפו ללמוד משהו חדש היום, והנה – אני צופה בהם נשאבים לעולמה של בת יתרו ומידי פעם נשמע באולם המשפט: "בחיי שלא ידעתי, איפה כל זה הוסתר עד היום?"
השנים חלפו והידע הרב שהצטבר אצל שלי הפך לספר בן כמעט 300 עמודים שמהדורה ראשונה שלו הודפסה ממש לפני חודש. על רקע סגול באותיות מוזהבות מתנוסס לו השם: "גלויות – נשים שנמחקו מהתנ"ך".
כל אחד מעשרת הפרקים מתחיל במילה: מגילה. מגילת ציפורה, מגילת בת יפתח, מגילת אשת לוט, מגילת בעלת האוב וכו'.
"הרעיון לקרוא לכל פרק מגילה עלה כי רציתי לתת במה לקול הצלול של כל אישה. הכוונה היא למעיין גלויה מרחוק שהיתה כותבת לנו כל אישה מהנשים בספר, בשפה של ימינו," מסבירה לי שלי.
וכך נפתחת מגילת ציפורה: "הייתי צעירה כשעקרנו לכאן. השכנים בעיר בזו לרעיונותיו המוזרים של אבי, ולעגם הביא אותנו לעקור לחלקת מרעה רחוקה, שבאר אחת לה.
אבי הוקסם מעוצמתן של המופלאה של נשים. כילדה, התיר לי להגיע למקדש ולצפות בו עורך את טקסיו המרהיבים. אך משהגעתי לגיל בו חברותיי כבר תפרו לעצמן נדוניות, את ידי שלי – אף נער לא ביקש".
את המפגש שלה, בהמשך, עם משה היא מתארת: "ויום אחד הוא הופיע. הלך זר, לא מכאן. זקנו ארוך ושערו פרוע, בלואיו מעידים על לילות רבים שעשה במדבר."
"כך ראיתיו לראשונה, כשנדחקנו מפני הרועים האחרים בבאר המים. כשקם להושיענו, ראיתי כי בוערת בעיניו אותה האש שהכרתי מעיניי שלי בערב סעד איתנו. נסיך מצרי היה, נמלט מפני החוק. אבי התאהב בו מייד… שנים חלפו, ונקראנו לצאת אל ארץ היאור הרחוקה. עם שלא הכרתי נועד להיות לנו לתלמידים.
"יצאנו עם שחר, ילדינו על החמור ואנו מצדדיו. תכננו איך ניכנס לארמון ונדרוש את שחרור העבדים. לעת ערב פרשתי שמיכות להכין לנו מקום לינה. על מה שקרה באותו לילה איני רוצה להרחיב את הדיבור. די אומר כי ביקש להמיתו."
"מיהרתי להגיב, הכשרתי הכינה אותי היטב: דלפתי את סכין הצור, הקזתי את הדם וקראתי בשמו של האלוהים… משה לא שב להיות כשהיה, ובעלות היום נטל את מטהו והמשיך בהרים לבדו.
את שחלמנו יחד – הותיר מאחורין, ולארמון נכנס לבסוף כשלצידו אחיו…. אני חשה איך היה הכול שונה כל כך, אילו הייתי אני זו שנמצאת איתו שם מול העם, ברכות ובעוצמה שכל כך אהב בי".
לאחר קריאת הפרק על ציפורה בת יתרו (הכהן הגדול של מדיין שכונה רעואל ממנו יצאה הדת הדרוזית), אשתו של משה רבנו – המנהיג הגדול של עם ישראל, זה שהוביל אוותו מעבדות לחירות במשך 40 שנה במדבר – אני בודקת עם שלי איך יתכן שהתנ"ך מסכם לנו בפסוק אחד, אולי שניים, תקופה ארוכה ומשמעותית בחיי העם ואפילו בחיי משה.
"יש ייחודיות בכתיבת התנ"ך, הכול מאוד מקוצר. בקריאת התנ"ך צריך לשמוע את האין ולהקשיב לבין השורות. מה שיש לנו בראש הוא לרב ממה שלמדנו בבית הספר – סיפור עשוי שאינו בהכרח אחד לאחד ממה שבאמת קיים."
"לרב אנו קוראים את הסיפור ושמים אותו בתפאורה של ימינו. אני מציעה קריאה אחרת ששמה את הסיפור בסטינג נכון לתקופה. כאשר אני ניגשת לטקסט – אני מקלפת את הסיפור ולא חושבת על מה שלמדתי בבית הספר או מה שידעתי."
עוד נחזור לציפורה ולהקשר של משה, כפי שרוב האנשים מכירים וזוכרים מסיפור המדבר. אך קודם אכיר לכם את שלי שהרומן שלה עם חקר התנ"ך החל בגיל צעיר ואולי אפילו במקרה.
שלי אשכולי – בקיצור
שלי נולדה לפני 45 שנים וגדלה ברמת גן בחינוך במסגרת הציונות הדתית, שבה לימודי התנ"ך יותר מתעמקים ברש"י, הפרשן המפורסם ביותר ופחות מתעסקים בקריאה צמודה של התנ"ך.
"כשסיימתי את השירות הצבאי שלי, לא הייתה מסגרת ללימוד תורה כפי שחיפשתי. לפני 25 שנים היו רק שני מוסדות שפעלו כמו ישיבה לנשים. אינטרנט לא היה ובחרתי ללמוד בירושלים, במדרשת ברוריה (היום מדרשת לינדנבאום), שבה הדגש הוא על הגמרא.
על הדרך התאהבתי בירושלים וכמובן בתנ"ך. כשהייתי יורדת בתחנה מרכזית בירושלים לא לקחתי אוטובוס כדי להגיע למדרשה. הרגליים לקחו אותי בדרך לא קצרה עד שכונת ארנונה, כשאני מגלה המון מקומות נסתרים ומרתקים בעיר.
היום אני מבינה שההליכה הזו ברגל בשכונות העיר היתה שלב הטמנת הזרעים לעיסוק הנוסף שלי כמורת דרך."
איך בגיל צעיר, נשאבת לעולם הזה של לימוד התנ"ך ומה כל כך סחף אותך?
"בגיל 21, בסוף השנה הראשונה שלי במדרשה, הוריי נסעו לשבתון בארצות הברית. אני הצטרפתי אליהם לתקופה של כמעט שלושה חודשים. התחלתי להדריך במחנה נוער יהודי ובמקביל נכנסתי לאוניברסיטת ונדרבילט בנשוויל שבמדינת טנסי, כעוזרת מחקר זמנית של אחד המרצים.
סייעתי לו למצוא ולתרגם קטעי משניות ספציפיים. נקרתה בדרכי ההזדמנות להצטרף לחלק מהקורסים שבהם שולבו גם לימודי הברית החדשה. שם נחשפתי לראשונה לכך, שיש קהלים שמבחינתם דוד לא היה קיים ומשה לא כתב את התורה. לאחת כמוני, שבאה מהחינוך הדתי, גם אם פתוח, זה היה שוק."
שלי חזרה לישראל ללימודי התנ"ך. לאחר התואר הראשון החליטה ללמוד גם את התואר השני ולאחריו החליטה לקחת פסק זמן מהאקדמיה. לאחר שנישאה נזכרה בחלום הישן שלה, שהדרך שעשתה ברגל בתוך ירושלים בכל נסיעה מרמת גן למדרשה, עוררה בה אותו: "רציתי ללמוד להיות מורת דרך אבל לא על מנת להדריך, אלא כי התכנים ריתקו אותי וידעתי שהלימודים הללו יהיו בבחינת תוספת משמעותית עבורי.
במהלך הקורס הבנתי שימי השוטטות שלי בירושלים הפכו לחומר גלם נהדר וככל שהלכתי יותר את האדמה הזו – חזרו אליי הדמויות מהסיפור התנכי והוא נקרא באור אור אחר.
את ההדרכה הראשונה שלי עשיתי מיד לאחר שילדתי את בתי הבכורה. אזורי ההדרכה שלי היה באזורי השפלה ומדבר יהודה כשהאהבה הגדולה שלי היא בכלל לירושלים."
את הטיולים הראשונים שהדריכה שלי בירושלים היא לא היתה צריכה לתכנן יותר מידי, היא כבר הכירה את העיר על כל רחובותיה וסמטאותיה.
הטיולים כבר היו לה בראש עוד הרבה לפני שנכנסה לקורס מורי הדרך: "ההנאה שלי היא לקחת מטיילים ולפתוח בפניהם עולמות חדשים, גם אם נדמה להם שהם כבר מכירים את המקום.
מטרת הטיול איתי איננה הקניית ידע אלא פתיחת עולם חדש שגורם לכל מטייל התמלאות פנימית. אני מתרגשת בכל פעם שאני מבחינה שהמטיילים שלי מרגישים כך."
שלי הפכה למורת דרך מבוקשת בקרב קבוצות, משפחות, אורחי עיריית ירושלים, מקומות עבודה ומי לא. שמה הולך לפניה בתחום ומשרד התיירות קורא לה כשמגיעות לכאן קבוצות מיוחדות.
היא בעצם סוג של יחצ"נית של ישראל, כי היא הפרצוף שהאורחים מחו"ל פוגשים והיא מלווה אותם לעיתים מספר ימים. בשנה האחרונה היא מתמקדת בטיולים לישראלים, כי התיירים עדיין לא מגיעים ועד שיתחילו לקרוא לה שוב, היא פתחה הרשמה לטיולים בכל יום שישי ואנשים נרשמים מראש, מטיילים ונהנים. זה פיתרון למגבלות הקורונה אליהן נקלענו בשנה הזו.
ספרי לי על קבוצה מיוחדת שזכורה לך מהתקופה שקדמה לקורונה, אני מבקשת משלי כדי לשמוע ממנה ממה היא התרגשה.
"לפני קצת יותר משנה, אחד מהסנטה קלאוסים הירושלמים יזם הזמנה של קולגות מהעולם. משרד התיירות נרתם ומימן וכך הגיעו לכאן במשלחת מיוחדת כמעט 50 סנטות מאירופה ומארצות הברית."
"זה היה אירוע מתוקשר בהחלט ואני זכיתי להכיר אנשים עם לב רחב והמון נתינה, אוהבי אדם שמסתבר שיש מאחוריהם גם עשייה חברתית לא קטנה. הופתעתי לגלות באיזו רצינות הם מתייחסים להופעה החיצונית שלהם."
"כל אחד מהם הכין את הלבוש המיוחד – ביד, לכל אחד יש פרטים שונים מהאחרים על הלבוש. התחלתי להבין את הדקויות בין פריטי הלבוש של כל אחד."
"ביקרתי איתם בנצרת ובים המלח, כשגולת הכותרת היא כמובן ירושלים. הם התאהבו בישראל כפי שהצגתי להם אותה והתרגשתי מהזכות לחשוף אותם לשפע ולדברים הטובים שיש לנו כאן. הביקור הזה הפך אותי לסלבריטי בקרב המשפחה."
נשים את הנשים במרכז
לפני כ-8 שנים הצטרפה שלי אשכולי לקבוצת לימוד קבוצה שבה בתום הלימודים נולד בהן הרצון להמשיך ולהיפגש לטובת הלימוד.
רק מי זה שילמד את הקבוצה? "הפור נפל עלי כמי שתעביר את התוכן – והרצאת הפתיחה שלי עסקה באשת לוט. כשקראתי את הסיפורים מחדש גיליתי שהראייה שלי אחרת. ישנו פער גדול בין מה שהרוב יודעים לבין מה שאני כבר למדתי.
ואיך מכל הלימוד ארוך השנים, הגיעה ההחלטה להעלות על הכתב את הידע ולהוציא את הספר "גלויות"?
"לאחר שנים רבות בהן אני עסוקה במחקר הגיעה התחושה שהקול הזה, הנשי, הגיע זמנו להישמע ולהדהד בעולם. רציתי להנכיח את הדבר הזה. יש מיתוס שצרוב לנו בזיכרון והוא קשור לאופן שבו למדנו את התנ"ך, זה המקוצר, שלמדנו לקרוא אותו בצורה מסויימת, עם מה שהונגש לנו."
"מצד שני, יש את כל מה שלא נכתב בו אך ידוע למי שלמד כמוני את הנושא, שאכן קרה ופשוט הוסתר. יש את הסיפור התנכי שהוא לרוב ממוקד מטרה ויש את הסיפור המלא והשלם שמאיר הכול באור אחר."
"חיפשתי לחבר בין שניהם. רציתי להביא אל קדמת הבמה את הקולות הנוספים, שברגע שהופכים להיות חלק מאיתנו – הראייה הקולקטיבית שלנו כעם – משתנה."
"לא מזמן חגגנו את חג הפסח המזוהה יותר מכל החגים עם משה רבנו. זה שסיפור ינקותו, (משה בתיבה) משמש השראה ליצירות שמכינים בכל גן, השיר על משה בתיבה, על בת פרעה שמשתה אותו מן המים, על משה שמכה איש מצרי למוות לאחר שזה היכה איש עברי ובעיקר – הסיפור הגדול של יציאת מצריים."
"מי מאיתנו שקורא בהגדה של פסח בערב ליל הסדר אינו זוכר משפטי מפתח כמו בפיוט, "בבהילו יצאנו ממצרים…" או "כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו!".
רובנו זוכרים שמשה גדל כילד וכנער בארמונו של פרעה המלך, אבל לא כולנו שמים לב שפרק חשוב ומעצב בחייו של משה – המנהיג שהוציא את עם ישראל ממצרים והלך איתם 40 שנה במדבר – הוסתר מאיתנו. אז מה קרה שם בין התקופה שמשה הוכשר בארמון להיות בן מלך לבין זו של המנהיג שעלה מן המדבר והוציאנו ממצרים ובדרך ירד מהר סיני עם לוחות הברית?
בפרק "ציפורה – המנהיגה שכמעט הייתה" – מגלה לנו שלי את קורותיו של משה לאחר שיצא לראשונה מהארמון אל הרחוב. "ויגדל משה ויצא אל אחיו, וירא בסבלתם" – מספרים לנו המקורות, אך הם לא מספרים לנו איך משה הבין שאלו הסובלים הם אחיו. אנחנו מקבלים את הכתוב בקצרה כמובן מאליו. שלי נותנת פרשנות שיכולה בהחלט לגשר על הפער הקיים והיא ממשיכה לספר גם על מקרה האיש המצרי שמשה היכה בסופו של דבר."
"מילים מעודנות לכך שמשה הורג את האיש המצרי שקודם לכן היכה איש עברי. בפרק המרתק הזה אני לומדת על כך שמעשהו של משה – נראה גם נראה על ידי עוברי אורח ובעצם הפך לשיחת היום."
"העיר כולה עוסקת בשיחה על הנסיך שנטל את החוק לידיים, וכל העניין הזה הופך עד מהרה לכדור שלג, שסוגר על משה עד כדי כך שכשהסיפור מגיע לאזניו של פרעה, כאשר האחרון מבקש להרוג את משה."
"מאותו הרגע בו מחליט משה לברוח מפני פרעה ולשבת בארץ מדיין (דרום ירדן של ימינו) – ועד שישוב לגאול את עם ישראל מהעבדות במצרים – חולפות להן כמעט שישים שנה. תקופה מכרעת בחייו של משה, תקופה שבה עוצבה אישיותו והשקפת עולמו והפכה אותו למנהיג הגדול של עם ישראל."
האישה שכמעט היתה מנהיגה
"מקומה של ציפורה נפקד כמעט בכל הסיפורים על משה. לאור מה שגיליתי במחקריי על ציפורה, אני יכולה לומר שפספסנו פה את אחת הנשים שיכלה להיות בין הגדולות שיכלו לקום לנו ולהנהיג את העם."
"אני תוהה איזו תורה היתה מביאה לנו ציפורה ביחד עם משה? מתוך המעט שנכתב, עולה דמותה של אישה שאילו לא נותרה מאחור – יתכן שהיינו חיים היום בעולם שונה לחלוטין," מוסיפה שלי לסיכום שיחתינו.
"ציפורה בעצם לימדה את משה איך רועים את הצאן, איפה מוצאים מעיין, על איזה הר כדאי לטפס וכל מה שנוגע לחיים במדיין. ציפורה כבר ממלאת את תפקיד הכוהנת."
"עם השנים יתרו מעביר את שרביט הכהונה אל ביתו ואל חתנו המוכשר. יחד הם מנהלים את הטקסים, מנהיגים את שבטי האזור, כאשר התכנון של משה הוא להזדקן לצד אשתו בהרי מדיין, אך לאלוהים היו תוכניות אחרות."
"סיפורם של ציפורה ומשה מסתיים לאחר אותו לילה במדבר, הלילה שבו יצאו למסעם במדבר. לא ידוע האם היתה זו החלטה של ציפורה לקחת את הילדים ולחזור למדיין, או החלטה משותפת של שניהם."
"ציפורה מצטרפת מאוחר יותר למשה ואחיו, לאחר חציית ים סוף, אך היחסים לא חוזרים להיות מה שהיו בעבר. "הכוהנת הגדולה של המדבר נותרה בגדר חלום ולעולם לא נדע מה הפסדנו מהדרך שלא נלקחה" – כך מסתיים הפרק המרתק על ציפורה.
שלי אשכולי מתגוררת בשנים האחרונות במושב אביעזר שבעמק האלה. את הבית שבו היא מתגוררת עם שלושת בנותיה: תכלת (בכיתה י"א), טוהר (בכיתה ח') ויערה (בכיתה ד'), היא רכשה שלאחר שלתפיסתה לשכור בית זה לגור במושב, אבל עם רגל אחת בחוץ כל הזמן.
"חיפשתי לצאת מהעיר והתאהבתי במושב כבר בביקורי הראשון בו. חיפשתי שייכות לקהילה וכאן, באביעזר, מצאתי את מבוקשי. כתושבת כיהנתי בוועדת תרבות של המושב ובוועדת תיכנון טיול מושבי בכל שנה."
את הספר ניתן להשיג בחנויות הספרים ובאתר של שלי, בו גם ניתן לקבל מידע על הטיולים שהיא מוציאה מידי שישי.
