רקפת זהר היא גם וגם וגם: למדה היסטוריה ומשפטים, הפכה למזכירת קיבוץ בגיל 50 והייתה, בין השאר, יו"ר מעגן מיכאל ומנהלת קהילה בשער העמקים. וכתבה ספרים. עכשיו, כמנכ"לית והעורכת הראשית החדשה של הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, היא ניצבת מול אתגרים משמעותיים: איך להחזיר אנשים לקרוא ספרים ולא רק לכתוב אותם, וגם ממליצה על חמישה ספרים
*תמונה ראשית: רקפת זהר. לא האמנתי בחלומותיי הוורודים שיימצא לי התפקיד הזה". צילום: ליאור איסטון
הרזומה של רקפת זהר מכיל בתוכו, בצורה מרשימה ויפה, גם את הרוח וגם את התכלס. היא סופרת, עיתונאית ועורכת שכתבה, בין היתר, את "דבק שקדים או ציאניד", סדרת "מיתולוגיה יוונית" לילדים ו"האחיות שוסטר נכנסות להריון" והיא גם מילאה תפקידי ניהול במגזר הקיבוצי, הייתה מנהלת הקהילה של שער העמקים, יו"ר המוסד החינוכי מבואות עירון ויו"רית ומזכ"לית קיבוץ מעגן מיכאל. עכשיו היא משלבת את היכולות והניסיון שצברה בשדות האלו בתפקידה החדש כמנכ"לית והעורכת הראשית של הוצאת "הקיבוץ המאוחד – ספריית פועלים".
זהר, בת קיבוץ ברעם וחברת קיבוץ עין שמר, מילאה את תפקיד סמנכ"לית ההוצאה בשנה האחרונה. "לא האמנתי בחלומותיי הוורודים שיימצא לי התפקיד הזה, שמחבר בצורה מושלמת את שני העולמות שלי: הניהול והספרות, אבל הינה זה קרה", היא אומרת.
ה-AI שם סימן שאלה
"הקיבוץ המאוחד – ספריית פועלים" הוא איחוד של שתי הוצאות ספרים ותיקות ומובילות מבית התנועה הקיבוצית, ששילבו כוחות בשנת 2000, בדיוק שנה לפני התאחדות התנועות הקיבוציות, כפי שזהר מזכירה. "בשתיהן אנחנו מוצאים את הרצון לשקף את החברה הקיבוצית ואת החזון הקיבוצי וגם להתחבר למגמות המובילות של ספרות המופת בעולם ובארץ, על ידי מפעל תרגום אדיר. שתיהן מחזיקות במדף של ספרות מופת בת 90 שנה, כולל תרגומי שלונסקי, אלתרמן, לאה גולדברג ועוד. השירה העברית הגדולה נמצאת אצלנו, יש לנו מבחר ספרות ילדים עצומה". השאלה המתבקשת, כפי שהיא מנסחת בעצמה, היא איך להתחבר לעתיד. וזהו עניין משמעותי לפיצוח. "שוק הספרים נמצא במשבר עולמי, אפשר לומר בפשטות. יש ירידה דרסטית במספר הקוראים, מה שלא עומד בהלימה למספר הכותבים שרק גדל. כל אחד יכול להדפיס ספר אם הוא רוצה וה-AI שם סימן שאלה על כל נושא היצירה".
אז איך מתחילים להתמודד עם זה?
"בכל העולם הלא דובר אנגלית, הספרות הלאומית נתמכת כנכס לאומי. צרפת והסקנדינביות הן מדינות מובילות בנושא: המדינות תומכות בתרגום של ספרות לוקאלית. השוק הגדול הוא שוק האנגלית, אז כדי להיכנס אליו צריך לתרגם והמדינות שרוצות לקדם את הספרות הלאומית שלהן תומכות במהלכי תרגום. מדינת ישראל לא תומכת בספרות שלה".
זהר מסבירה שהכנת הספר היא מלאכה קלה יחסית והקושי טמון בנושא ההפצה – שנשלטת על ידי הרשתות "צומת ספרים" ו"סטימצקי" (הספרות הדיגיטלית, לדבריה, תופסת רק 15% מהשוק, אצל כל ההוצאות) "וכל הוצאות הספרים תלויות בשתיים האלו. כולן באותה מצוקת הפצה. המדינה הייתה צריכה להגן על המחירים ולא לאפשר 'ארבע במאה', ואנחנו נשארים – כמו בהרבה עניינים אחרים – תלויים בעצמנו או במגזר הפרטי".
באותה נשימה היא מוסיפה ש"למזלנו ולשמחתנו, ההוצאה שלנו נחשבת מהמובילות בארץ באיכותה, עם סופרים כמו אורלי קסטל בלום, א"ב יהושוע ודויד גרוסמן, ומדף השירה שלנו הוא החזק ביותר. יש לנו איכות יוצאת דופן ואנשים באמת מעולים, ועם הדבר הזה אנחנו צריכים לעבוד".
ההיא מ"עלילות ג'וזפינה"
"מעשה בחמישה בלונים", "דירה להשכיר", "תירס חם", "שמוליקיפוד" ו"האריה שאהב תות" הם רק חלק מקלאסיקות הילדים של הספרייה, שמדברות וידברו לעד את ההקשר להתיישבות העובדת, גם כשהעולם השתנה ואיתו הנאיביות של פעם, ובטח זאת הקיבוצית. "אני חושבת שהסנטימנט הקיבוצי מורגש ברגע שנכנסים לאתר ההוצאה. האנשים שעובדים שם הם בעלי סנטימנט עמוק לקיבוצים. זה תחום שצריך לחזק אותו ושם יכולה להיות לי תרומה ייחודית. אחרי שאברם קנטור ממזרע, שהיה עורך ראשי ומנכ"ל הוצאת ספרית פועלים יצא לגמלאות באוגוסט האחרון, לא נשאר שם אף חבר קיבוץ.
יש מקום להנכיח ולחזק את ההוויה הקיבוצית בחברה הישראלית, בין אם על ידי יוצרים קיבוצניקים או אקס קיבוצניקים ובעיקר בספרות העיון, שהיא אחת החזקות. לתת מקום לחשיבה הקיבוצית ולתפיסת העולם שלנו. אז הסנטימנט קיים, צריך לרענן את המערך הזה".
הזכרת קודם את "סטימצקי" ו"צומת ספרים". עד שנות האלפיים בערך לכל קיבוץ הייתה ספרייה עם תקציב, שהזמינה ספרים על בסיס חודשי. זה השתנה מאוד.
"היום כשאני מסתכלת על המכירות של ההוצאה, אני רואה את הקיבוצים השיתופיים שהספריות שלהם קונות באלפי שקלים בשנה, אבל רוב הקיבוצים כבר לא משקיעים בספריות המקומיות וכל חבר קיבוץ עצמאי לקניותיו. היום, כדי להגיע לקהילה הקיבוצית את צריכה להגיע לאנשים עצמאית. עכשיו, למשל, פניתי לתנועה הקיבוצית ושאלתי אם יש רשימת ספרנים שאני יכולה להתקשר איתם והתשובה הייתה שלא. שאפשר לפנות באופן עקיף לרכזי התרבות. וזה אתגר, צריך לבנות את זה".
היא נולדה ב-1960 וכאמור, את הקריירה שלה התחילה ככותבת, גם בעיתונות הקיבוצית. היא אומרת שהרבה מכירים אותה מ"עלילות ג'וזפינה" שהיה הטור הקבוע שלה בעיתון "הקיבוץ" ועסק בהווייתו. היא למדה היסטוריה לתואר ראשון, לימדה בתיכון "אנה פרנק" בסאסא ועם נישואיה עברה לעין שמר. יש לה ארבעה בנים ואג'נדות ברורות שמובעות בספריה. לכתוב על הצבא מנקודת ראות של חיילת ב-1992, למשל. ב"דבק שקדים או ציאניד" התחשבנה בין היתר עם המוסדות החינוכיים של "השומר הצעיר". "כשאנחנו היינו במוסד, זאת הייתה חברת נעורים ללא מבוגרים. להשאיר נערים צעירים בני 18-13, לבדם ללא השגחה, הייתה הפקרות (…) אמרה בריאיון ל"הדף הירוק" ב-2011. "כל הסיפור הזה, שמחמש אחר הצוהריים אין מבוגר בשטח, הוא פשוט חוסר אחריות שקשה לתאר אותו (….) מוכרחה להיות יד מכוונת".
גם בסדרת המיתולוגיה היוונית, עליה עמלה 11 שנה וקיבלה שבחים רבים, היא הכניסה את האג'נדה הקיבוצית. "באופן כללי אני מרגישה את עצמי כחלק בלתי נפרד מהתרבות הקיבוצית, שרואה את מורשת היהדות 'כמקור השראה ולא כמקור סמכות' (…) כשם שאנו מרשים לעצמנו לספר מחדש את ההגדה של פסח ולנסח מחדש את הקדיש המקומי שלנו, כשם שאנחנו חוגגים את החגים בדרכנו, ו(חלקנו) נישאים בטקסים חילוניים מתחת לחופה, באותה מידה ובאותו אופן אני מרגישה חובה וצורך להביא לילדינו את סיפורי התנ"ך, כשהם מסופרים בלשון וברוח המתאימה לי ולשכמותי", אמרה ל"הדף הירוק".
חיכיתי עד גיל 50
היא לימדה ספרות ומגדר במבואות עירון וכתבה תוכניות לימוד בנושאי מגדר עבור משרד החינוך, ואז התחילה, במקביל להוראה, בגיל 50, להיות מזכירת קיבוץ עין שמר. "הייתי צריכה 20 שנה לכך", אמרה ל"הדף הירוק".
מה גרם לך לעזוב זמנית את הכתיבה לטובת תפקידי הנהגה וניהול קיבוציים?
"יש איזו אמירה כזאת שמי שכותב לא עושה ומי שעושה לא כותב, והרגשתי הרבה זמן שאני יכולה לכתוב על ההוויה הקיבוצית כשאני 'יושבת על הגדר'. כשנכנסתי לזירה פחות התאים לי להסתכל על זה מבחוץ. רק נתן שחם, כנראה, היה מסוגל להיות גם מזכיר (שלוש קדנציות בקיבוצו בית אלפא, ע"ט) וגם לכתוב רומנים מקסימים על ההוויה הקיבוצית. התחלתי לכתוב פרוטוקולים ומכתבים לעורכי דין. הכתיבה עברה לתחומים אחרים".
היית מזכירת קיבוץ בעין שמר במשך 7 שנים. זה המון. ואת אומרת שלא העבודה הפרטנית מול חברי הקיבוץ, גם בהמשך בקיבוצים אחרים, היא ששחקה אותך.
"אין לי בעיה עם נושאי פרט. הפוליטיקה של התפקיד – ממנה נפטרתי. את עובדת מול ציבור חברים וכל החלטה תלויה, בסופו של דבר, בהסכמה של מאות אנשים. ואת עובדת הרבה על גיוס הסכמות וזה שוחק. הייתי מנהלת מהסוג שמוביל מהלכים וזה מורכב מאוד".
למדת משפטים אבל את לא עורכת דין. למה הלכת לשם?
"כי העולם שלנו היום הוא עולם משפטי והתחום הזה שימש אותי מאוד כמנהלת קיבוצית וגם בניהול ההוצאה. את חייבת שתהיה לך את העין הזאת להבין טקסט משפטי ולתרגם רעיון משפטי. ידעתי שאני מעוניינת להיות אדם פועל בעולם עם הבנה משפטית".
ספרות דווקא לא למדת באקדמיה.
"עשיתי רק כמה קורסים באוניברסיטה, אז הוראת הספרות הייתה הזדמנות בשבילי ללמוד ספרות. אהבתי את היכולת להשפיע בתור מורה. יש לך שיח עם אנשים על העולם. ספרות היא פריזמה לראות ולהבין דרכה את העולם ומה יותר מעניין מזה? מאוד נהניתי מזה. עכשיו פרסמתי פוסט בפייסבוק על העבודה החדשה ובין המברכים היו התלמידים שלי. היה כיף גדול לקבל את ברכתם".
מזכ"ל התנועה הקיבוצית: להוביל את הוצאת הספרים אל מרכז הבמה
ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית בירך את רקפת זהר על מינויה לתפקיד מנכ"לית הוצאת הספרים. "אני סמוך ובטוח בהובלתה של רקפת את הוצאת הספרים 'הקיבוץ המאוחד – ספריית פועלים'.
בעידן של התפתחות דיגיטלית מואצת ותבונה מלאכותית, שנים של מהפכה תרבותית ואנושית גדולה, יש אפילו יותר חשיבות וחיוניות להעמקה בתוכן, בערכים, ברוח ובספר. התרבות הקיבוצית תמיד הייתה יוצרת, פורצת דרך ומצאה את דרכה עם רעיונותיה אל הרבים.
האתגר של זהר יהיה להוביל את הוצאת הספרים למרכז הבמה הישראלית בתוך שוק ספרים קשה ותחרותי, ומהיכרותי איתה ועם יכולותיה אני יודע שהיא תעשה את זה על הצד הטוב ביותר".
חמש המלצות קריאה של רקפת זהר, בהוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים
ילדים // תנין ברכבת, עמית טריינין
עמית טריינין (בן קיבוץ בית ניר) כתב ואייר ספר חדש ונהדר על תנין שנכנס לרכבת בבנימינה ותופס קרון שלם. אף אחת מהחיות לא מעזה להעיר לו על כך מלבד האפרוח אמיץ הלב. איורים משגעים והומור נהדר.
שירה // תפרים, ארז ביטון
ארז ביטון מספר על התעוורותו בגיל 10 כתוצאה מהתפוצצות רימון יד, ועל קריעתו מחיק משפחתו, שלמעשה ויתרה עליו לאחר הפציעה. הפגיעה העמוקה מתוארת ברצף שירים כואבים מאוד אך גם נגישים מאוד, גם לקוראים הפחות מורגלים בקריאת שירה.
עיון // עד קצה הגבול, עודד ליפשיץ
היה לי הכבוד לסייע בהבאתו לדפוס של ספר מאמריו של עודד ליפשיץ שנחטף מניר עוז ב-7.10 ונרצח בעזה. עודד מתגלה בספר ככותב נהדר וכלוחם בלתי מתפשר למען צדק חברתי ולאומי, ובה בשעה כאדם נדיב המבין לליבם של אויביו גם המרים ביותר.
פרוזה מקור // שבעה ימים אביב בשנה, סיון בסקין
ממואר מקסים. סיון בסקין מתארת מסע שורשים לליטא בה נולדה וגדלה עד גיל 14. כאב שתי המולדות שמלווה את הישראליות מאז לאה גולדברג, מקבל פה לבוש חדש, אירוני, נוגע ללב ובעיקר קריא מאוד. תענוג.
פרוזה תרגום // הנחלה, מריה טורצ'נינוף
נחלה פינית מבודדת העוברת מדור לדור במשך מאות שנים. טבע עשיר ומרגש, בנות יער מסתוריות, בִיצות וחיות פרא אך גם אנושיות עמוקה. קראתי את הספר בתקופת המלחמה כשכל מה שרציתי זה להיות במקום אחר, והוא סיפק לי אסקפיזם מושלם.
