בקיבוץ מחניים מתרחש פלא אמיתי שעשוי להיות מודל לחברה ישראלית בריאה, מכילה ואמפתית. "בית יחד" מספק מגורים ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים בגילאי 62-21. ״החברים כאן יודעים להוקיר תודה מהמקום הכי אמיתי, אין בהם רוע, אין מניפולציות ולכן זה מקום נורא נקי"
*תמונה ראשית: "בית יחד", פתרון אישי וחברתי לאנשים עם צרכים מיוחדים. צילום: גיל פלוטקין
בין בתי קיבוץ נעימים וחמים לסדנאות עץ ופינת חי מתרחש פלא שרבים אולי לא מודעים לו. עמותת "יחד בגליל" נותנת בית ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים, במה שיכול להיות דגם לחברה ישראלית, טובה, מכילה, בלתי שיפוטית, ומלאת שותפות ואמפתיה.
הפלא מתקיים בקיבוץ מחניים. העמותה מפעילה מסגרת מגורים ("בית יחד") ומרכז יום לתעסוקה. "בזמן מלחמת איראן", מספר מנכ"ל העמותה הנמרץ יונתן פרידמן, "נכנסתי לרכב שלי בקיבוץ חולתה ונסעתי מייד לכאן, לבדוק מה קורה. כשהגעתי, כבר חלק מצוות העובדים היה פה. אחרים התקשרו לשאול מה צריך. שותפות ואכפתיות כזו לא חוויתי מעולם, והיא זו שהופכת את 'בית יחד' למה שהוא".
פרידמן, נשוי ואב לשלושה ("שניים בצבא והשלישי בדרך לשם"), ניהל לא מעט קיבוצים בעברו, היה מחנך ב"הר וגיא" ועשה מאות ימי מילואים במלחמה האחרונה כקצין מודיעים ומפקד לוויות. מלחמת חרבות ברזל תפסה אותו כמנהל קיבוץ יפתח על גבול הלבנון.
את "בית יחד" הוא החל לנהל לפני 9 חודשים. "אני עדיין נמצא בהודיה ובהוקרה על התפקיד שלקחתי על עצמי", הוא אומר בהתרגשות, "אני מגיע לכאן כל בוקר ומתמלא שמחה וחיוך, והחברים מחייכים אלי בחזרה".
קיבוץ לכל דבר
ב"בית יחד" 18 חברים שישנים במקום, ו-39 חברים שמועסקים בו. הצוות מקפיד לקרוא לדיירים "חברים", כי התפיסה היא של קיבוץ. פרידמן למעשה מנהל פעם נוספת קהילה קיבוצית, אך הפעם היא מורכבת מאנשים עם צרכים מיוחדים (בגילאי 62-21), צוות חינוכי ותעסוקתי וקבוצת ההורים. הוא רואה בזה קיבוץ לכל דבר.
את העמותה והתפיסה המיוחדת שהמקום נושא בחובו ייסדו גדעון ויויו פלס, חברי קיבוץ מחניים. כאשר בני הזוג הבינו שלבנם צרכים מיוחדים, ושמערכת החינוך מסתיימת עבורו לאחר 21 שנים, הם פעלו ליצירת המשכיות חינוכית וחברתית. כך הוקם לפני 40 שנים הבית שהספיק לאכלס מאז מאות חברים, כפתרון אישי וחברתי כאחד. בנם של בני הזוג עדיין מתגורר במקום.
"בין הבית לבין הקיבוץ אין גדרות ואין חומות", אומר פרידמן, "כך ששתי הקהילות הקיבוציות מתמזגות יחד". החברים שגרים במקום מחולקים לדירות של עד שישה בכל דירה. רוב הדירות משלבות בנים ובנות יחד, והמטפלות הן נשים. בדירה אחת בה ישנם רק בנים, המטפלים הם גברים. החברים לא מחולקים לפי דרגה תפקודית (בינונית או נמוכה) כי אם חיים יחד. הרצף התפקודי כולל צרכים מיוחדים מסוגי תקשורת, עיכוב התפתחותי, נכויות ותסמונות.
האוכלוסייה במקום מגוונת מאוד ומגיעה מהעיר, מהקיבוץ ומהמושב. ישנם חברים מקרית שמונה, חצור, כפר תבור, עמק הירדן, גליל עליון וחבר דרוזי אחד. החברים מקבלים שתי ארוחות שמבשלים אנשי הצוות במקום, ארוחות חמות וטובות.
להעריך באמת
"התעסוקה חייבת להיות בעלת ערך ומשמעות", מדגיש פרידמן, "המוצרים שהם מייצרים חייבים להיות בעלי ביקוש בשוק, והם רואים את זה". החברים עוסקים יחד עם המדריכים בחיבור טפטפות, עבודה שנעשית יחד עם אחד מקבלני האזור. הם מגדלים תה, טוחנים אותו ואורזים אותו. התוצאה מרהיבה: תה זוטה לבנה, תה תפוז וקינמון, לואיזה ולימון, הכול טבעי, טעים וארוז בצורה אלגנטית ומהודרת.
המקום מתמחה בשילוב של תעסוקה עם ערך וטיפול. לכל חבר יש תכנית טיפול מותאמת אישית, אם זה דיבור, תנועה, תקשורת פיזית, תכנית בריאותית ועוד.
מה הביא אותך לכאן, אני שואל את פרידמן. "באתי לעשות משהו משמעותי. רציתי להרגיש שאני קם בבוקר ויש ערך למה שאני עושה. זכיתי לצוות שמאפשר לי את זה. העוגן של המקום הזה הוא צוות העובדים".
"אני לומד כל הזמן", אומר פרידמן, "למדתי להסתכל על כל אדם עם הייחודיות המדויקת שלו. לכל אחד יש המון יכולות, ואתה לומד להסתכל מעבר לדברים החיצוניים שאנחנו כל כך עסוקים בהם. לכל אדם יש הסיפור המיוחד שלו, וצריך להעריך את זה, להעריך באמת את הדברים הכי בסיסים".
במקום ישנן נגריה, פינת חי ובקרוב תוקם גם חממה טיפולית. "אני רוצה לגדל כאן שיחי תה נמוכים, כך שחברים בכיסאות גלגלים יוכלו לעבור ולקטוף אותם", אומר פרידמן. הוא מוסיף שהוא אוהב את המעבר בין הסדנאות כי זה גורם לחברים ללכת ולהתערבב בינם ולבין באי המקום.
יפעת ויסבקר, מקיבוץ כפר הנשיא, היא אחות "בית יחד". היא דואגת בעיקר לתרופות, להפניות של החברים, להדרכת הצוותים ולניהול סיכונים. ״החברים כאן יודעים להוקיר תודה מהמקום הכי אמיתי, אין בהם רוע", מסכמת ויסבקר, "לכן זה מקום נורא נקי. אין כאן מניפולציות, שמים את הלב על שולחן״.
