שתי אמניות ממושב באר טוביה – הפסלת אילת זר שיינבוים והציירת ענת גבסו – מציגות בימים אלו, ב"המחלבה", שתי תערוכות שהנושא המשותף שלהם הוא בקיצור: פרות * אלמוג סורין נסעה לברר איך נולד הרעיון ואיך זה מתקשר למצב החקלאות כיום
אילת זר שיינבוים וענת גבסו ממושב באר טוביה הרימו תערוכה משותפת שבמרכזה עומדות …פרות. יצירות שתי האמניות – האחת בציור והשנייה בפיסול, מוצגות ביחד, משלימות זו את זו ומנסות להציג תמונה עדכנית של החקלאות הישראלית.
לאחר הסתגרות של כמעט חודשיים בבית (או בילוי באזורים המוכרים והבטוחים עבורי) – החלטתי לצאת ולבדוק כיצד מתחילה ישראל להתאושש מהמכה הקשה שקיבלה, לפחות מבחינה חברתית ואומנותית. וכך, בנסיעה אל מושב באר טוביה – נסיעה שהוכיחה לי עד כמה החיים חזרו במלוא כוחם לכבישים, לתחנות הדלק, למסעדות ולבתי הקפה שמצידי הכביש – הגעתי אל תערוכת "בין השמשות" ו"פרות" – שתי תערוכות מחוברות המעוררות מחשבה של האמניות אילת זר שינבוים וענת גבסו.
באר טוביה הוא מושב הממוקם במישור החוף הדרומי, ממערב לקריית מלאכי ומוכר ברפתות ובלולים שפעילים או פעלו בו, ובעבודות אומנות המוצגות מידי חודש במבנה התרבותי 'המחלבה', המשמש היום גם כגלריה וגם כמרכז קהילתי.
בין הפסטורליות של משטחי החקלאות הכה ארצישראליים, סמוך לרפת פעילה, פגשתי את אילת זר שינבוים. אילת היא אמנית, בוגרת המדרשה לאמנות, בעלת גלריה וסדנת קרמיקה.
"התחברתי דרך הורים של ילדים"
"נולדתי בפתח תקווה ולמדתי אומנות במדרשה לאומנות, זה היה לפני 30 שנה," מספרת אילת. "התחתנתי עם רועי שהוא בן באר טוביה. הוריו גדלו כאן וסביו הגיעו לכאן שנתיים אחרי קום המושב. רועי נולד כאן וכך גם אביו. סבא וסבתא שלו הגיעו לכאן בעקבות הסבתא רבתא, כשמדובר על שנת 1932! המשק המשפחתי נבנה ובעלי גדל לתוך החקלאות. רועי הוא בן ממשיך ולמרות שניסה לשנות קצת את הקריירה שלו להייטק, חזר למשק והמשיך את דרכו כחקלאי עד היום.
"המעבר מהעיר לכפר היה קצת דרמתי עבורי, כי הייתי עירונית: גרתי בפתח תקווה ולאחר מכן בתל אביב עם רועי, וזה היה שינוי גדול – אבל רועי רצה לבוא לכאן. כשהגענו עבדתי כמורה לאומנות בקרית גת, וכשהתחילו להגיע ילדינו לעולם, התחברתי יותר למושב דרך הורים של ילדים. כך נחשפתי ליותר אנשים ולקהילה מאד נחמדה ותומכת. יש כאן המון פעילויות חברתיות ותרבותיות. מדובר במושב גדול ומגובש עם גרעין חזק של חקלאות, עם צביון חקלאי. יש כאן לולים, רפתות ושדות. החקלאים מנסים להתאים עצמם לרפורמות, לתקנות, ליבוא, למלחמה ולמשברים. ילדיי עובדים ברפת ועוזרים לבעלי על בסיס יומיומי."
כעת, אילת מספרת על החיבור שלה לאומנות: "אני לא מגיעה מבית של אומנים. אבי היה קבלן בניין ואמי אחות. אבל סבי היה אומן. בגיל צעיר הוא למד עיצוב תלבושות ומסתבר שעיצב בגרמניה תלבושות לתיאטרון. היה לו את חיידק האומנות שאליו חזר רק בפנסיה.
"אני תמיד ציירתי, החדר שלי היה גלריה של ציורי קיר. בתיכון למדתי במגמת אומנות, לקחתי חוגי ציור והספרים הראשונים שקניתי היו ספרי צילום וציור. אחרי השירות הצבאי שמעתי על בית ספר 'המדרשה'. מאד רציתי ללמוד אומנות לכן התקשרתי לבית הספר, אמרו לי שההרשמה נסגרה אבל שאנסה בכל זאת. הגעתי עם תיק עבודות מהתיכון, והתקבלתי! למדתי את כל תחומי האומנות וזאת הייתה חוויה מדהימה של ארבע שנות לימוד עם תעודת הוראה. למדתי המון טכניקות והתנסיתי המון באומנות.
"כשהגעתי למושב עם בעלי, לא ראיתי את עצמי כאומנית אלא כמורה לאומנות. לקח זמן עד שהבנתי שזה כבוד להיות מורה. בהתחלה התביישתי לומר לחבר'ה התל אביביים שלי שאני מורה לאומנות. לא קראתי לעצמי 'אמנית', כי תמיד חשבתי שאמן חייב מרפקים ופוליטיקה וזה היה משהו שלא היה באופיי. אז נמנעתי ממנו. את הסטודיו (בגלגול הזה שלו) הקמתי לאחר שלימדתי הרבה שנים, אחרי שהילדים שלי גדלו וסיימתי תואר שני. החלטתי שהגיע הזמן להעביר חוגים, ללמד, ליצור פריטים לתערוכות. עשיתי יחסי ציבור ושיתופי פעולה כדי להפיץ את האומנות שלי.
"כאומנית קרמיקה יש לי כמה ערוצים בהם אני פועלת: אני חברה בעמותת אומנים יוצרים, אני פעילה ומתנדבת שם, אני עונה לקולות קוראים, הולכת להשתלמויות, משתתפת בתערוכות ועוד. בסטודיו שלי יש כלים שימושיים שאני מוכרת בשווקים, ירידים ובסטודיו עצמו ואני מעבירה חוגים לילדים ומבוגרים, לזוגות ומשפחות המגיעות לסדנאות חד פעמיות או ממושכות. הצגתי במגוון תערוכות קרמיקה בתל אביב ובגלריות בטבעון, בגבעת חביבה, בגלריה העירונית בראשון לציון ועוד."
הסחת דעת ויצירה
ספרי לי על מה שעבר עלייך ב-7.10 כי איך אפשר שלא…
"אנחנו נמצאים 40 קילומטר מעזה ויש לנו 45 שניות להגיע לממ"ד – אז היינו כל השבת בממ"ד. בדיעבד הבנו שהמחבלים היו ממש קרובים לכאן ושתושבי המושבים שנמצאים כאן יכלו להיות חלק מהנרצחים של השבת השחורה. הרגשנו חוסר בטחון מוחלט! הבת שלי הייתה תקועה בבאר שבע אצל חבר שלה שבועיים בבית בלי ממ"ד, כי פחדנו שהיא תיסע אלינו כי לא ידענו אם יש כאן מחבלים.
"כאשר פרצה המלחמה חששנו שלא יהיה לנו למי לשווק את התוצרת שלנו. לא ידענו אם המחירים יצנחו או אם תהיה יכולת שיווק. אבל בסוף זה הסתדר.
"כשבועיים אחרי כל מה שקרה, יצאתי מהבית ונסעתי לאמא שלי בכפר סבא. להפתעתי ראיתי שהכול חזר לחיים: היו אנשים ברחובות ובבתי הקפה. לא ידעתי שזה מה שקורה בשאר מקומות בארץ. בד בבד הרגשתי שאני לא יכולה לשבת ולא לעשות כלום, אז החלטתי להשתתף ביוזמה מיוחדת ופתחתי את הסטודיו חזרה לחוגים.
"מסתבר שאנשים ובעיקר התלמידות שלי ממש חיכו לזה!. לסדנאות מגיעות גם נשים שילדיהם נמצאים בעזה ולמרות הקושי במציאת שלווה, הן אומרות לי: 'את לא יודעת מה זה עשה לנו שאמרת שאת מעבירה סדנאות'. הן הזדקקו לזה. אל הסדנאות הגיעו אנשים ממקומות קצת יותר מרוחקים, אנשים שעשו את הדרך עם אזעקות ברקע רק בשביל כמה שעות של הסחת דעת ויצירה.
"בנוסף, לכך, הקמנו קבוצה של אמנים מהמושב ממש חמ"ל יצירה בהתנדבות כשכול יום הייתה פעילות לקבוצה אחרת: נוער, נשים, ילדים וגם השתתפנו במיזם הכלניות שרץ עכשיו בכל הארץ."
פרה, פרה!
פרות ועגלים הם חלק בלתי נפרד בנוף הנשקף מביתה של אילת, אבל היא, למעט כמה חליבות התנסות, לא עובדת בחקלאות וכל עיסוקה אומנותי.
אז למה דווקא פרות?
"הכול התחיל בחברתי מיכל ברקוביץ, אצלה גיליתי תבנית אחת של פרה ותבנית אחרת של עמוד קלאסי (כמו של מבנה עתיק ביוון). משהו בתבניות האלה הדליק אותי ועשה לי חשק לנסות לעבוד עם החומרים האלה. עד הרגע הזה לא היה לי שום ניסיון עם תבניות או יציקות. אז מיכל ויתרה על התבניות בשבילי, מה שהוביל לתחילתו של מסע. היה לי עדר של פרות קרמיקה שעמדו מלפני ואני נתתי לכל פרה אופי אחר. במקביל, ענת גבסו סיפרה לי שהיא רוצה להציג ב'המחלבה' בבאר טוביה תערוכה של ציורי פרות שהיא ציירה. אז אמרתי לה: 'איזה כיף גם לי יש פרות – בואי נרים תערוכה יחד!'.
"והתחלנו: ענת ציירה את מרבית הציורים שלה בתקופת הקורונה אחרי טיולים רגליים שעשתה במושב. היא אהבה להסתכל על הפרות ולראות את הקהילתיות שלהן ומאד התחברה לזה, לכן צילמה אותן וציירה. בתערוכה ענת מציגה ממש דיוקנאות של פרות, ואני משלבת אלמנטים סביבתיים עם הפרות. יש דברים שקשורים לרפתות המגיעים לידי ביטוי בתערוכה.
"הפרה והעמוד מייצגים שני רעיונות שונים בסימבוליקה שלהם: העמוד מאד גברי, הנדסי, הם מייצגים את יוון הקלאסית, סוג של ערש התרבות המערבית, בזמן שפרה היא ההפך מזה. הפרה היא הטבע, היא אימהית, נשית ומכילה, מעניקה חלב, ממליטה ועוד – אלה שני ייצוגים לעולמות הפוכים אחד מהשני – לכן ניסיתי לחבר בין שני העולמות.
"אני מציגה עם הפרות שלי בסוג של 'מצעד האיוולת' שמטרתו לתאר גורמים שקשורים ברגולציה, בחקלאות, החל מפוליטיקאים שמעבירם חוקים שמקשים עלינו, עד פערי התיווך וצרכנים, וכלה בעיתונאים שחושבים שיוקר הירקות ומוצרי החלב קשור בחקלאים ולא בגורמים אחרים. אנשים לא יודעים שבסוף החקלאי מקבל גרוש וחצי ממכירת התוצרת שלו. בכלל: חקלאים הפכו להיות שק אגרוף, כי קל לראות בחקלאים כנהנתנים שחיים במשק גדול על קרקע שקיימת 90 שנה.
"הבית שלנו למשל, נבנה על ידי הסבים של בעלי על כמה דונמים אותם עיבדו בקור ובחום, בימי כיפור ובחגים. אני מבינה את מי שגר בדירה קטנה או את אלה שהוריהם גדלו בשכונות מצוקה, אני מבינה את הכעס, אבל זה לא צריך לבוא אחד על חשבון השני. אפשר לחלק דברים נכון יותר, אפשר להקים עוד ישובים כפריים וזה לגמרי מובן."
מי לדעתך יגיע לתערוכה?
"אני חושבת שאנשים מחפשים לצאת לראות אומנות ולהתאוורר דווקא עכשיו. התערוכה מאד רלוונטית למצב שלנו במלחמה, החל מהצורך במתנדבים לעבודה בחקלאות בעוטף ודרך והרפתות שננטשו ואנשים שבאו לתחזק את הרפתות. יש אנשים שרוצים לחזור לאיזו שגרה ולהרגיש לגיטימציה להמשיך את החיים. יש אנשים שהתנדבו והזדהו ורוצים דברים שיחזירו אותם לשגרה."
"עזרה אהבה והרבה חמלה "
בראיון עם ענת גבסו שציוריה המרהיבים תלויים על הקירות בתערוכה, היא מספרת על הציורים שלה, על השראה וקהילה. גבסו (52), היא אמא לארבע ילדים בוגרים: "תערוכת הציורים שלי ב'המחלבה' בבאר טוביה נקראת 'פרות'. אני גרה בבאר טוביה ב-15 שנים האחרונות. הגענו למושב מראשל"צ כשחיפשנו מקום איכותי לגדל את הילדים מקום עם חינוך טוב, אנשים טובים ומרחב. חשבנו על קרקע לבניה וגילינו חיי קהילה.
"בגיל 6 התחלתי ללמוד ציור אצל עמנואלה סלומון, ציירת מחולון יוצאת ברית המועצות. אצלה למדתי לצייר בכל חומר מפחם טבעי ועד שמן, איתו מציירת עד היום. במהלך השנים השתתפתי בסדנאות שונות עם צבי תדמור במכון אבני ובתקופה האחרונה עם ארם גרשוני ודוד ניפו. עיסוקי הוא בתחום האדריכלות, לצידו תמיד ציירתי. בשנים האחרונות הציור תופס מקום משמעותי וגדול יותר בחיי.
"לפני שלוש שנים, בסגרי הקורונה, מצאתי את עצמי צועדת בכל בוקר ברחבי המושב, במהלכן פגשתי את הפרות ברפתות הפזורות בכל מקום. שמתי לב לדינמיקה של הפרות ברפת, הקהילתיות שלהן החמלה והרוך שנותנות אחת לשנייה. הדבר משך את תשומת ליבי וסיקרן אותי. מצאתי את עצמי מצלמת אותן בסיטואציות שונות ויושבת אחר כך בסטודיו מחפשת את התמונות שמספרות לי סיפור אותו העברתי לציור."
איך התבצעה העבודה?
"התחלתי לצייר על בדים בינוניים פרות שמוציאות את הראש מה'אולים'. אחר כך עבדתי על בדים קטנים שמצופפים ומקבצים אותן ולבסוף עברתי שינוי לציור ראליסטי בבדים גדולים, בציור ראשים בגודל כמעט טבעי. ניסיתי להעביר את הגודל העצום לעומת המבט בעיניים העצובות עם החמלה כאילו רוצות להגיד לנו משהו.
"אחרי 3 שנים של עבודה בסטודיו הרגשתי שהגיע הזמן להציג את הפרות ב'המחלבה' כשאילת שמעה שאני מציגה את התערוכה היא הציעה להצטרף, כי בדיוק עבדה בעצמה על פסלי הפרות הקטנים אותם היא מציגה."
ספרי לי על שיתוף הפעולה בינך לבית אילת…
"אמנם התערוכה משותפת אך כל אחת עבדה לבדה במקום אחר ובזמנים אחרים – ולמרות זאת העבודות מתחברות ויזואלית, הפרות על הבד עם קרן השפע בקרני הזהב ובדומיננטיות שלהן. רציתי להעביר בציור שלי את הפרה. זאת שנותנת לנו, יש לה גם מעבר, אם עוצרים להסתכל. יש לה קהילה תומכת עזרה אהבה והרבה חמלה. האם לא זה מה שגם אנחנו רוצים?" ענת מסכמת.
הגורל המעורפל של החקלאות
מיכל ניב אוצרת התערוכה של אילת הנקראת 'בין השמשות' ומוצגת בגלריית המחלבה בבאר טוביה, כותבת: "בזמן שבין השמשות, באזור דמדומים שבין אור לחושך ובין סוף להתחלה מתקיימות עבודותיה של אילת זר-שיינבוים, אמנית קרמיקה, תושבת באר טוביה. זר-שיינבוים מציגה בחלל הגלריה ייצוגים שונים ומשונים של פָּרוֹת לצד כלי פולחן זהובי קרניים.
"דרך העבודות מציעה לנו זר-שיינבוים מבט מרובד על הזיקות שבין תרבויות אנושיות ופָּרוֹת, מפולחני העת העתיקה, דרך טקסים משפחתיים שמקורם ביהדות גרמניה ועד לסיפורה העגום של חקלאות הבקר בישראל בימינו.
"העבודות לתערוכה נוצרו לפני השבת השחורה של השבעה באוקטובר. הטבח בישובי העוטף קשר את גורלן של הפרות ובעלי החיים האחרים, יחד עם גורל בני האדם, בקשר של אימה, פחד ומצוקה בלתי נתפסת. כחלק מהשבר הקיומי שאנו חווים, הפך הדיון על עתיד החקלאות המקומית אקטואלי ובוער מתמיד, אך גורלה מעורפל מאי פעם."
התערוכה תנעל בשבת 30.12.23 . הגלריה פתוחה ביום ב'-ה' 19:30-21:00 ובשבת 10:30-12:00 בכל מועד אחר אפשר לתאם מראש עם אילת 050-7632605 או ענת 050-6675623.
