יהודה שפרכר האדריכל – כ-50 שנה ברפת
שפרכר היה האדריכל שאיתו בנינו את הרפת החדשה בעין חרוד בתחילת שנות ה-80. קיבלנו עליו המלצה מאמיתי אבנון המהנדס שעבד במשרדי ההתאחדות בת"א.
כיום, אחרי 50 שנות תכנון ברפת, נפגשנו לשמוע חוויות ולקחים על הרפת בכלל והרפת שלנו במיוחד
איך הגעת לתכנון ולרפת?
אני יליד ירושלים 49, להורים משוויץ בני הולנד, שהגיעו לישראל בסוף 48 ואני צבר אמיתי.
בשנת 50 חזרו ההורים להולנד ואני גדלתי שם, כשסיימתי תיכון עם 3 אחים, בגיל 17, רציתי לנסוע לארה"ב וטסתי בשנת 1966 דווקא לירושלים, לשנת הכנה באונ. היו 6,000 סטודנטים, מהם 4,000 אמריקאים ו-40 אירופאים ואנחנו למדנו במסגרת הזו.
כללי – בסוף השנה הקימו את מנהל הסטודנטים ושם ביקשו שאשאר בארץ ואם אתקבל לטכניון אקבל גם מלגה (יש לי אח שהגיע לפניי לקיבוץ מצובה). וכך, למדתי ארכיטקטורה בטכניון עם מלגת קיום – לא הייתה לי אזרחות ישראלית ולכן לא קראו לי לצבא.
אחרי הלימודים עבדתי שנה בירושלים ותכננתי ישיבה תיכונית.
התנדבתי לצבא, שירתי 3 שנים בפיקוד מרכז בסיני, בתפקיד משק – לא יריתי פגז אחד והשתחררתי בגיל 28.
ההורים נשארו בהולנד ובאו לביקורים בלבד.
איך הגעת לתכנון רפת? מתחילים עם תוכנית אב כוללת לרפת…
בלימודים – גרתי בדירה של משפחתו של אמיתי אבנון בנווה שאנן, מהנדס בהתאחדות מגדלי בקר, שהייתה ממוקמת ברח' ארלוזורוב בת"א. הוא שלח אותי למפלסים, לא ידעתי רפת ומשם הדברים התקדמו בענף.
נשאבתי לתחום הרפת והייתי בקשר קרוב עם אמיתי – הוא בזווית המהנדס ואני כאדריכל. התחלתי עם עין חרוד ועין החורש, עשינו מכוני חליבה טריגונים וקרוסלות, למדנו שהדברים הפשוטים היו הטובים, לימדו אותנו כלל של, 3 שעות לכל היותר, בחליבת פרות וזו המגבלה בתכנון מכון חליבה. באותה תקופה, רפתן ישראלי היה "יודע הכול" והוא מזמין מה שהיה ייחודי.
לזכותכם בעין חרוד, קיבלתם את המחשבה להתחיל בתוכנית אב, עם ראייה לטווח ארוך ואז למקם את המבנים, תוך מחשבה על טובת הפרה…
ואז, לעלות בעלייה עם עטין מלא, עדיף על הליכה בירידה…
אתם רציתם מכון חליבה ואני רציתי סככות, אחרי סככה ראשונה ומרכז מזון, החלטתם לבנות מכון חליבה עם התחייבות של הצוות ל-5 שנים. מיקום המכון הישן לא היה נכון, כי הוא היה בירידה, בקצה הרפת ורצינו לבדוק מיקום בצד שני, שהפרה עולה למעלה, למיכלית חלב יש מרחב והיא תוכל להסתובב. עשינו תוכנית טובה וגם אני למדתי הרבה, נגענו בדברים הבסיסיים.
בתכנון אב חשוב לראות את העתיד ולתכנן בהדרגה, ממקמים את כל האלמנטים לפי מיטב ההבנה והוא בסיס לפיתוח העתידי.
יש סקיצות על מכון חליבה שני ויש רובוט, מרכז המזון היה חלק ואני המשכתי אותו. תוכנית האב נעשתה איתך ועם יוחאי. בתום החליבה, הפרה צריכה ללכת ולעשות את הסיבוב מחוץ למכון. וכך, הפרות יוצאות מחוץ למכון ועוברות משני הצדדים לשביל יציאה אחד. הצוות יורד בגרם המדרגות מקומת המשרדים ומשתלב במכון החליבה.
למדנו לאט את התנהגות הפרה
- הפרות צריכות גישה ישרה וברורה, באותם ימים לא הבנו כמה הפרה חיה מורכבת. בחצר ההמתנה היא בקבוצה, היא יודעת שהיא רוצה להיות בעמדה 3 משמאל ומתארגנת כבר בחצר ההמתנה, להיות בתור.
- אם יש עמדה ריקה, מה עושים? האם לחייב בכוח? ואז היא עלולה להחזיק את החלב במצב זה.
- רפתן צריך לבוא מאחורי הפרה בזמן כניסתה למכון.
- מכון חליבה, חצר המתנה, מיכלית חלב, משרדים למעלה, כולל גג ומרפסת תצפית וזה יצר חיי חברה שהצוות ברפת אוהב מאוד.
טריגון ופוליגון חיפשו אחר שיפור ויעילות וזה התחיל בעולם הגדול – בהמשך, ברקאי, עין החורש, ונחשונים. רפתנים בכפר ויתקין ובאר טוביה והם עדיין עובדים. היה פישל ז"ל , המחלקה לתכנון (שנקראה אח"כ אב תכנון עם רונן פייגנבאום ז"ל) אני הייתי תמיד עצמאי, התחלתי לתכנן בעין החורש ובהמשך הציעו לי להצטרף למחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי – מדור מבני משק. אני מתכנן והם לוקחים את השאר. בשיא הקריירה היו 12 איש.
מתכננים – המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי שנסגרה. בהמשך, המחלקה לתכנון של התק"מ – א"ב
אין פרויקט דומה למשנהו וכל הזמן לומדים ומתקדמים.
מתחילים בתוכנית אב – עין חרוד היו הראשונים לתוכנית אב ומכון חליבה – היינו משרד קטן שבו יעקב וסרמן עשה קונסטרוקציה והיה לי יועץ למים ולביוב והכול לבד עם יועצים חיצוניים.
איך התקדמת עם התכנון אחרי 20 שנה?
הרפורמה הגדולה – במועצת החלב גייסו אותי, עשינו סקרים וביקרנו ברפתות. 6 שנים הייתי יועץ במועצת החלב עם אבשלום דולב. בניתי מכון חליבה לפרות באגריטק 94.
ואז פנו אליי דרך יד שלישית, להגיע להודו.
עשינו הרבה דברים חדשים. בהולנד ראיתי משהו עם עגלות האבסה בסככה, הרדוף היה הראשון ואני עושה דברים דומים גם בהודו ובמצרים.
איכות סביבה – עשינו פתרונות לבע"ח ולא חיכינו לאף אחד. פתרון הפלשינג עם התעלה המרכזית היה מעולה וחבל שהרשויות לא אישרו אותו, כפתרון קצה.
תכנון – הסככות משולבות, דרך האבסה וגג שונה, חצר פתוחה בין רביצה ואכילה וזה היה דבר מהפכני, סככה מרחבית.
עד הקורונה, עבדתי בעיקר בהודו, במצרים ובמרוקו. כרגע בפרויקט במלזיה, הייתי בהודו וקיבלתי קרדיט. מעדיף מעט פרויקטים מהתחלה ועד הסוף, עם קולגה שמבין ברפת ומפתח רעיונות. מה שהרשויות לא נותנות כאן, מבצעים בחו"ל.
הבאתי את הדאגה לפרטים – ראייה מרחבית של כל האלמנטים והלקוח היא הפרה ועם הרפתן מתמודדים מול הרשויות.
מה אתה עושה כיום ואיך השתנתה תפיסת העולם האדריכלית שלך?
לבנות פרויקטים מאריכי ימים – מחפש את הערך המוסף שאפשר להביא וזה בפרטים הקטנים, כמו חגורת בטון לחיזוק כל עמוד מתכת. הסככה אינה על האדמה אלא עם בטון מסביב, 2 מ' בטון והעמוד עולה משם לגג.
היום אני בן 75 וממשיך לעסוק בתכנון בכפר ויתקין, רפת חממה והעולם הגדול. הקורונה הרגה הכול וכרגע בהתנעה מחדש. אני נותן תכנון אדריכלי, משרדים, מבנים להנדסה ומעביר ידע, הכול בבקרה שלי.
היום חברות שמספקות ציוד מכתיבות תכנון, הן נותנות את התכנון עם מה שטוב לציוד ולא בהכרח מה שמתאים לפרה – לא אוהבים את תפיסות העולם שלי.
אחרי 50 שנות תכנון, למדתי הרבה מהרפתנים ומהפרות. פיתחנו רעיונות ויישמנו אותם – בעין חרוד תכננתי מעבר לרפת גם דיר, ריקור ובתי העץ בבית ההארחה.
לא הכשרתי דור המשך בתחום ושוקל לכתוב ספר… רוצה רפת עם פרות בתנובה של 20 אלף ליטר לפרה..
כאדריכל לומד, מכיר, מייצר סביבת ייצור מיטבית עם הרבה מרכיבים שנותנים תנאים לרופא ולרפתן. פינת רופא מיטבית בחצר טיפולים ושם הוא יטפל טוב יותר. מתסכל על הפרה, לומד מהרפתנים ומיישם את השילוב של כל המרכיבים למיקסום יכולות…
