למה עדיף להפריד ולא לחבר ומה משותף לחרדים שנגזל מהם המימון ולקיבוצניקים לאחר הפרטה?
אין לי בפייסבוק חברים מהימין.
גם במציאות שמחוץ לפייסבוק אין לי כאלה, עכשיו שאני חושב על זה.
הסיבה שאין לי חברים מן הימין בפייסבוק היא שאינני מאשר אותם – אני נכנס לפני כל אישור של חבר חדש לדף הבית של הפונים ומנסה להבין מתוך הסטטוסים שהם מעלים לאן פניהם מועדות ומה מגמת הדברים, ואם אני מגלה שם שמץ מן המאפיינים שבקריטריונים הפרטיים – והבלתי מחייבים שלי – מוגדרים כ"ימין", אני מוחק את הבקשה ועובר הלאה.
בהמשך, היה ומסתבר לי לאחר אישור חברים חדשים שפה ושם הצליח מישהו עם נטיות ימניות להתגנב לחברות אתי – חברות שאיננה מציאה גדולה, אני כבר יכול לומר לכם – אזי אני מאנפרנד אותו או אותה במיידי ולא נודע כי בא אל קרבי.
ככה זה.
מכאן ניתן להבין שאינני מאמין גדול בחארטות מהסוג הקרוי "הידברות", "החלפת דעות", "שכנוע", ושאר מרעין-בישין שאנשים מפזרים באוויר כמו שמפזרים יודיד-הכסף בין העננים. במקרה הנדון גשם אמיתי לא ירד מזה – רק אותו גשם חומצי חורך שאיננו נותן חיים ואינו מאפשר אותם. גשם של קלישאות וציטטות ישנות במקרה הטוב, וגשם של קללות במקרה הפחות טוב, שהוא המקרה היותר מקובל במקומותינו כיום.
מרבית הדיאלוגים בנושאים פוליטיים שפגשתי במהלך חיי היו מורכבים משני מונולוגים. כשהתחלתי להקשיב למונולוגים הללו, משני הצדדים, השתכנעתי יותר ויותר שהדברים הנאמרים אין להם קשר לעובדות המציאות הממשית, תהיינה אלה אשר תהיינה, אלא הם נאמרים מעומק ליבו ונפשו של הדובר ומהמציאות כפי שנבנתה והצטיירה במוחו.
אל מה שקורה במוח ההוא ניתן להגיע, לפי הבנתי, רק באמצעים נוירולוגיים משוכללים או פסיכיאטריים עמוקים או תרופתיים, כולל מכות חשמל ברמת וולטאז' כזו או אחרת, אבל כמעט ולא באמצעי היומיומי הכי זמין, דהיינו – באמצעות מילים.
ים סוער של עוינות הדדית
מעט מאוד ידוע לנו על המועד בו החלה השפה להתפתח ולהפוך שימושית. אי-ידיעה זו נובעת בעיקר מכך שבין המאובנים מהם מתאפשר לנו ללמוד על התפתחותם של זני אדם קדומים כגון האוסטרלופיתקוס, ההומו-ארקטוס, ההומו האביליס וההומו-סאפיינס, לא נמצאו קלטות מאובנות של קולות אנושיים משוחחים.
ניתן להניח שעם היציאה של ההומו-סאפיינס ממרכז אפריקה בדרכו לכבוש את שאר העולם, שתחילתה מוערכת במועדים שבין לפני 70 אלף שנה לבין לפני מאה אלף, כבר היה הגזע האנושי מצויד בשפה.
לפני מאה אלף שנה נחשב למועד מאוחר ביותר. עד שהתפתחה השפה המילולית, הסימבולית, התפיסה האנושית של מצבים ורגשות הייתה בעיקרה ויזואלית: תמונות במוח, בתודעה ובדימיון, תודעה המחוברת למערכת הלימבית, הרגשית-בסיסית.
אין בינה לבין אינטליגנציה ולא כלום.
המערכת הזו עדיין פועלת גם כיום ברקע, כפי שפעלה אז, ומכתיבה רבות מפעולותינו. המערכת הכביכול-רציונלית, זו המבוססת על מרכז הדיבור, מרכז ברוקה שבמוח, ועל פעילות האונה הקדם-מצחית שבמוח, היא מערכת מאוחרת מאוד יחסית בהתפתחות הגזע האנושי. היא מייצרת את האליבי המילולי להחלטות שייצרה המערכת הלא-מילולית, הרגשית.
זה לא אני – על הגילוי שבחירות של אנשים אינן רציונליות ומבוססות על מערכת רגשית לא מודעת קיבל פרופ' דניאל כהנמן פרס נובל לכלכלה.
ב-14.9.2014 פורסמה ב-ynet ידיעה לפיה לגנטיקה תפקיד חשוב עד מהותי בקביעת עמדתו החברתית והפוליטית של אדם במהלך חייו. הידיעה ציטטה מתוך ספר מחקרי של אנתרופולוג אמריקאי בשם אשרמן, שעקב אחר מחקרים בנושא זה שבוצעו על זוגות של תאומים זהים. אם לתמצת את טענתו של אשרמן (המחוזקת על ידי הגנטיקאי גיל עצמון בראיון בתאריך שלמעלה לאחד מערוצי החדשות), אין שום טעם שאשב לשיחה עם מצביע ימין כלשהו ואנסה לשכנע אותו בצדקת עמדותיי בנושאים שונים – ולהיפך: חבל על זמנו שיבזבז עלי.
שיחה בינינו לא תיגע במקומות הרלוונטיים בהם העמדות שלנו נוצרו.
את זה, אגב, ידעתי עוד לפני שקראתי ולו מחקר אחד בנושא, סתם משנים של שיחות עם אנשים אחרים.
וזה בסדר מצדי, אני חסיד גדול של רב-תרבותיות: שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה ויאמין במה שהוא רוצה ויחיה לפי זה. שכל אחד יאמין באלוהים שבחר לעצמו ויקשיב למוזיקה המועדפת עליו ויאכל מה שנראה לו כמעדנים ויתלבש איך שהוא רוצה.
רק רבאק – אל תערבבו אותנו זה בזה!
ב-1848 ידעה אירופה את "אביב העמים" – לאומים נפרדו זה מזה והגדירו עצמם על בסיס שפה, עבר משותף, דת או כל גורם אחר שנראה לבני הקבוצה המוגדרת, "העם", "הלאום", כרלוונטי להגדרתו העצמית והגדרתו בנפרד מעמים ולאומים אחרים.
וזה נראה לי הגיוני לחלוטין – למה צריכים אנשים שאין להם מדורת שבט משותפת לשבת סביב המדורה הכבויה ולזרוק תפוחי אדמה אחד על השני, במקום להניח אותם על הגחלים וליהנות מזמן האיכות שלהם יחד?
או במונחים יומיומיים – על מה ולמה, לכל הרוחות, צריכים איש ימין שדעותיו מאוסות עלי ודעותיי מאוסות עליו, יחד עם חרדי שמואס בשנינו ולפחות אחד משנינו מואס בו קשות בתמורה, יחד עם ציוני-לאומני שקורא לי "אח" בלי שיש בינינו שמץ של קרבה – על מה ולמה אנחנו צריכים לחלוק באותה סירה ולהפליג בה בים שיכול היה להיות שקט ורגוע, ותחת זאת בזכות עוינותנו ההדדית הפך לים סוער?
הרי במדינת ישראל כבר לא חי עם אחד, כמו שחלמו ודמיינו אנשים שפעם היה ביניהם משהו משותף וכיום איננו עוד.
כשדתיים-לאומניים מטיחים בי לפעמים שגישתי תביא למלחמת אחים, אני תמיד עונה: "אין סיכוי – אתם לא אחים שלי".
למלחמת אזרחים אולי כן.
ואיך לא? כמה זמן עוד ניתן יהיה ללחוץ קבוצות שלמות של אזרחים לחיות בדרך חיים שהיא מנוגדת לחלוטין לאמונתם? לכל מה שהם דוגלים בו?
ולמה לעשות את זה אם אפשר להיפרד?
תארו לכם שמדינה כמו ארצות הברית תחדל לחיות בשנאה תהומית בין שני מרכיביה העיקריים – דמוקרטים ורפובליקנים. דמיינו שתושביה יחדלו מהמחשבה החולנית, המעוותת, שכך נגזר ושזה המחיר של לחיות במדינה הזו, המונה כ-330 מיליון תושבים, ויחליטו לחלק אותה לשתי מדינות של 165 מיליון שבכל אחת מהן תיערכנה בחירות משל עצמה, ייבחר הנשיא שהתושבים רוצים בו, וכך התושבים בשתי המדינות השכנות – USA ו-USB – יהיו מרוצים מעצמם וממה שקיבלו.
ואם תעלה בהם הקנאה ביחס לתושבי המדינה השכנה ואורח חייהם, יוכלו להכריז מלחמה על המדינה השכנה ולצאת להרוג באזרחיה, כמקובל בחברה תרבותית.
כך גם אפשר לעשות בישראל.
בישראל חיים כיום לפחות ארבעה עמים: החילוני-רציונלי, המשיחי-לאומני, החרדי והערבי – כל אחד מהם יכול לחיות טוב יותר ללא האחרים, למעט העם החרדי שימצא עצמו בבעיה מסוימת של מימון.
אבל יש להניח שיקרה לו מה שקרה בקיבוצים שעברו הפרטה – אנשים יתחילו לעבוד ולפרנס את עצמם.
המדינה היחידה מבין המדינות שתיגזרנה מישראל שגבולותיה די ברורים כיום, היא המדינה החילונית הרציונלית, שכנראה תתקיים בתחומי העיר תל אביב, שכבר כיום היא סוג של נטע זר בישראל העכשווית, הכללית.
והקיבוצים.
השאר יצטרכו להסתדר כמו הרשות הפלסטינית – כרצף רעיוני ולא גיאוגרפי.
ואז גם ניתן יהיה להקצות מדינה נוספת, לאנשים המוזרים ההם שאוהבים כוסברה – אנשים שלפי תפיסתי אין להם מקום בחברה תרבותית.
