מוגשת לשר החקלאות וביטחון המזון, ח"כ אבי דיכטר, דצמבר 2024
תוכנית עתיד החקלאות בענף הירקות ל-5 השנים הבאות
פתיח
מוגשת בזאת תוכנית, שיישומה יקבע את עתיד ענף הירקות בישראל בחמש השנים הבאות.
ענף הירקות הוא אחד הענפים המפוארים בחקלאות הישראלית, ענפים שיחד יוצרים את ביטחון המזון בישראל, את ביטחון הגבולות ופרנסת היושבים לאורכם, את השמירה על השטחים הירוקים ואת זמינות התפריט הים תיכוני המשובח של הצרכן הישראלי, שנהנה 365 יום בשנה מתוצרת איכותית, זמינה ובמחירים הוגנים.
משהו קרה בעשור האחרון. החקלאות הישראלית, ידידתו הטובה של הצרכן הישראלי ואחת ממקורות הגאווה של ישראל ברחבי העולם – הפכה להיות שק חבטות של ממשלות, חברי כנסת, גופים כלכליים ופוליטיים, שבאים לכלותה בשם סיסמאות ריקות מתוכן של שוק חופשי, תוך שמטילים עליה את האחריות ליוקר המחיה ולפער התיווך.
בפועל, סיסמאות אלה קידמו אינטרסים של בעלי הון ובעלי רשתות, שהתיאבון שלהם הולך וגדל.
החקלאות כולה וענף הירקות בפרט עברו להתגוננות. הפגיעה הלכה והחריפה: הסרת מכסי מגן, עידוד יבוא מתחרה, התייקרות מחירי המים, התייקרות העלויות של העסקת עובדים, שוק סיטוני לא מתפקד והעדר שוק חדש באופק. שוק חדשני יכול לתת חלופה לרשתות השיווק, המשתלטות על המסחר תוך שהן מתנהלות בו-זמנית בשלושה כובעים: קמעוניות, סיטוניות, יבואניות, מה שמאפשר להן לשלוט במחירים, ואין פוצה פה ומצפצף.
האשמת החקלאים ביוקר המחיה ובפער התיווך מעוררת גיחוך. החקלאים אינם קובעים את מחירי התוצרת. אכן, אלה נושאים שמתמודדים איתם שנים רבות, אך הטלת אשמה זו הינה דרך פופוליסטית של היבואנים, שנועדה לקדם את האינטרסים שלהם ביבוא חופשי וללא מכס, והנזק שייגרם לחקלאות הישראלית אינו לנגד עיניהם. כמו כן, גם ביטחון המזון אינו מעניינם.
לשמירה על החקלאות הישראלית יש חשיבות רבה במימוש ביטחון המזון, בשמירה על הריאות הירוקות ובשמירה על גבולות המדינה. יש לכך חשיבות רבה בעיקר בהיותנו מדינה מוקפת אויבים, הנתונה לחרמות גם בתחום הכלכלי.
כל התוכניות שעלו עד היום היו רק שליפות שאינן קשורות למציאות.
בכל התנהלות בחקלאות ובממשל הפוליטי עסקו בהרס ובהפקרה של החקלאות ולא בבנייתה, ובראש כל הצרות – היבוא והקטנת מכסי המגן. עידוד היבוא כמילת קסם הוא דגל של פורום קהלת והחושבים כמותו, והוא מהווה יום יום ושעה שעה איום על ביטחון המזון. היבוא אינו פתרון לפערי התיווך וליוקר המחיה, זה כבר ברור כשמש. כל המידע שנצבר מוכיח כי היבוא בראש ובראשונה אינו מביא אתו הפחתה במחירים לצרכן.
מה התוצאה? אין עידוד השקעות כיום לחקלאים, אין דור המשך, אין שוק סיטוני, יש הקטנת שטחים במקום הגדלתם, יש מסחר ריכוזי כושל מפאת העדר תנאים ראויים להתנהלותו.
החקלאים מחו אבל רצו להתקיים וזרמו עם המציאות. המדינה התנהגה כמו בפשע מאורגן – נוריד מכסים תקבלו תמיכה ישירה, אך שום תמיכה לא הגיעה, וגם מכסי המגן הורדו.
משרד החקלאות כיום, בראשותו של השר אבי דיכטר, מוביל את ביטחון המזון. אנו מרשים לעצמנו לחשוב שאולי נפתח כאן עידן חדש, שיש רצון אמיתי לחולל שינוי, שיש אוזן קשבת, ואולי אפשר יהיה באמת לצאת לדרך חדשה ולהתחיל לשקם ולצמוח.
יש להוסיף ולציין, כי הדו"ח החדש של ה-OECD נותן גיבוי למדיניות משרד החקלאות לעידוד השוק המקומי וביטחון המזון, תוך הגדלת השקעות בחדשנות ובמחקר חקלאי, כדי להגביר את היעילות והפריון בחקלאות בישראל. על פי הדו"ח, בשנים 2023-2021 תמכו כלל המדינות האחרות החברות ב-OECD במגזר החקלאי שלהן בסכום כולל של 842 מיליארדי דולר לשנה, בעוד התמיכה הממשלתית הממוצעת במשק חקלאי בישראל, באותן שנים, הייתה נמוכה בכמעט מחצית הממוצע במדינות אחרות ב-OECD, וזוהי אף ירידה משמעותית מהתמיכה בשנים 2022-2020.
אין צורך להיערך ל-50 שנה, בואו ניערך לקראת 5 השנים הבאות ונראה מה המדינה באמת תעשה, והאם מעשיה יישארו בגדר סיסמאות או שיש כוונה אמיתית לשנות את המציאות בחקלאות הישראלית. המתנה לתוכנית ל-50 השנים הבאות תותיר את החקלאות ללא חקלאים.
התוכנית נחלקת לשניים: תחומים קריטיים לקיומו של הענף וסקירה של הצרכים הדחופים בחלק עיקרי מגידולי הירקות.
טבלאות שוק מקומי, תעשייה ויצוא
צריכת ירקות נורמטיבית בשוק המקומי, כולל יבוא, שנת 2023 ירק נתוני יבוא ירקות שוק מקומי 2023 (טונה) נתוני שיווק ירקות כולל יבוא שוק מקומי (טונה) צריכה ממוצעת חודשית (טונה) צריכה ממוצע שבועי (טונה) תפוחי אדמה 5,000 260,944 21,745 5,436 עגבניות 43,000 188,906 15,742 3,936 אבטיח – 126,945 10,579 2,645 מלפפונים 16,000 123,553 10,296 2,574 בצל יבש 27,000 135,501 11,292 2,823 פלפל 6,000 104,654 8,721 2,180 גזר 5,000 89,490 7,458 1,864 חצילים – 50,784 4,232 1,058 כרוב 1,000 51,644 4,304 1,076 עגבניות צ'רי – 42,877 3,573 893 בטטות – 36,459 3,038 760 מלון – 29,930 2,494 624 קישואים 3,000 26,867 2,239 560 כרובית – 21,957 1,830 457 תות שדה – 20,977 1,748 437 שומר – 14,248 1,187 297 שום יבש 10,000 14,003 1,167 292 חסה – 11,796 983 246 קולרבי – 11,082 924 231 תירס – 10,582 882 220 סלק – 9,465 789 197 תבלינים – 8,645 720 180 פלפל חריף – 7,236 603 151 כרוב אדום – 7,229 602 151 ירקות שונים – 5,604 467 117 דלעת – 4,947 412 103 צנונית – 4,483 374 93 סלרי – 4,222 352 88 ברוקולי – 2,936 245 61 ארטישוק – 2,934 245 61 דלורית – 2,628 219 55 לוף – 2,341 195 49 בצל ירוק – 1,738 145 36 צנון – 1,659 138 35 לפת – 1,263 105 26 שעועית – 1,237 103 26 מלפפון ביבי – 642 53 13 חסה אייסברג – 495 41 10 שום ירוק – 494 41 10 ארטישוק ירושלמי – 487 41 10 שורש – 317 26 7 פול – 253 21 5 תרד – 222 18 5 מנגולד – 179 15 4 אספרגוס – 127 11 3 לוביה – 60 5 1 כרוב סיני – 51 4 1 חזרת – 43 4 1 חמציץ – 34 3 1 אפונה – 29 2 1 קרע – 17 1 0.4
שוק מקומי: הייצור המקומי מסוגל לספק את מלוא התוצרת הטרייה, למעט תקופות קצרות בעונות המעבר, ואת זה אפשר לעשות בשיתוף פעולה עם החקלאים.
יש יתרון באזורים השונים זה מזה באקלים, כי כך מתאפשר שיווק לאורך השנה במגוון גדול של ירקות.
כיום יש קיטון בשטחי הירקות, המביא להקטנת היקף הייצור. החקלאות נמצאת כיום בחוסר ודאות לגבי הצפוי לה, אין דור המשך, התייעלות המשקים נפגעת מהעדר השקעות, ואת זה צריך לתקן. כל זה החל ברגע שפגעו במכסי המגן ועודדו יבוא מתחרה לתוצרת הישראלית, שלא הביא להוזלת המחירים לצרכן, ואולי אף להיפך. בנוסף, בל נשכח כי ישראל רחוקה ממקורות יבוא, ואסור להישען עליהם כתחליף לתוצרת המקומית.
הספקת ירקות (בטונות) לתעשייה 2023-2021 ירק / שנה 2021 2022 2023 ממוצע (טונה) לתעשייה עגבניות 184,888 148,044 178,822 170,585 תפוחי אדמה 96,559 73,732 101,576 90,622 תירס 53,230 40,292 41,375 44,965 גזר 15,419 13,537 11,763 13,573 אפונה 13,240 8,475 9,463 10,393 שעועית 8,238 7,056 4,088 6,461 ברוקולי 4,586 3,142 4,174 3,967 כרובית 2,457 1,784 1,641 1,961 בטטות 1,216 1,158 475 950 בצל יבש 1,057 668 1,005 910 חצילים 1,306 668 755 910 פלפל 900 509 1,038 816 כרוב 603 829 416 616 חסה 846 559 373 593 ירקות שונים 492 524 427 481 חסה אייסברג 348 780 0 376 קישואים 322 0 140 154 כרוב אדום 0 272 0 91 דלעת 149 – 0 74 דלורית 70 – – 70 שום יבש 200 0 0 67 תבלינים 81 104 0 62 סלק 94 51 19 55 סלרי 153 0 0 51 קולרבי 146 0 0 49 ארטישוק ירושלמי 74 12 14 33 מלפפונים 80 3 0 28 צנונית 34 4 0 13 שורש 37 0 0 12 תרד 0 16 0 5 פלפל חריף 0 5 3 3 סה"כ (טונה) צריכת ירקות לתעשייה 386,826 302,227 357,566 348,944
ירקות לתעשייה: התעשייה היא הסמן המובהק ביותר לתהליכים המאיימים על המשך גידול הירקות בשוק המקומי, כי תוצרת מעובדת קל יותר לייבא, והיצרנים המקומיים הם הראשונים להישבר כתוצאה מהיבוא ומהורדת המכסים. נכון להיום, למעלה מחמישים אחוז מתוצרת הירקות המעובדת מגיעה מיבוא, והתוצאה היא חוסר כדאיות לייצר ולעבד בישראל. הנורה האדומה צריכה להידלק במוצרים המעובדים, כהשלכה לשוק המקומי של התוצרת הטרייה.
מפעלי עיבוד הירקות הם הצינור לשיווק התוצרת של מגדלי הירקות ומהווים שרשרת אחת לגידול, עיבוד ושיווק. בעבר, לפני כמה עשרות שנים, פעלו בארץ עשרות מפעלי עיבוד ירקות, וכיום נותרו פחות מעשרה מפעלים. יש שתי בעיות קשות ביותר. האחת, המפעלים הולכים ונסגרים, וברגע שמפעל נסגר, מניסיון, יש סיכוי קלוש שייפתח מחדש, וגם הציוד שלו הולך לאיבוד. הבעיה האחרת היא שיקר יותר לגדל בארץ, שכר העבודה יקר, גם שאר עלויות הייצור של חקלאי התעשייה התייקרו, ונוספת לכך מגבלה של עבודה במשך חמישה ימים בשבוע בלבד, מטעמי כשרות.
חלק גדול מתעשיית הירקות המעובדים נמצא בעמק החולה. השטחים שבהם הפסיקו לגדל עוברים לגידולי שדה. קבוצות גדולות של אוכלוסייה באזורים מוכי אבטלה נותרות ללא פרנסה.
כאמור, למעלה מחמישים אחוז של התוצרת המעובדת מיובאים. ומי השתלט על היבוא, אם לא מונופולים, וכך נגמרה התחרות החופשית, והפכנו תלויים בהם. במצב בו אין יבוא לא יהיה לנו מענה לצורכי האוכלוסייה המקומית.
בימים אלה, למשל, חסרה באירופה תוצרת מעובדת בגלל קרה ומחסור בגשמים, אין יבוא, אבל התעשייה בישראל כל כך הצטמצמה, כך שאינה מסוגלת לענות על דרישות הצרכנים בארץ. זאת דוגמה למה שיכול לקרות גם בהספקת ירקות טריים בשוק המקומי.
יצוא: בשנים האחרונות כמויות היצוא הולכות וקטנות, ובהעדר יצוא אין מנוע צמיחה. היצוא היה בולם זעזועים לחוסרים בשוק המקומי. ברגע שיורדים היקפי היצוא, לא שווה להחזיק מערכי יצוא, וכאשר אינם קיימים, הדבר פוגע ברווחיות החקלאי.
היעד המרכזי היה תמיד השוק המקומי, והיצוא היה של עודפים. כיום אף גידול ירקות אינו משווק ליצוא יותר מאשר לשוק המקומי. גם גזר, פלפל, תבלינים ומלונים, למשל, שהיו מוכוונים בעיקר ליצוא, מיועדים כיום לשוק המקומי.
לדוגמה, אם בעשור הקודם היה יצוא של 180 אלף טונות גזר לעומת 80 אלף טונות לשוק המקומי, לא חסר אף פעם גזר לאוכלוסייה בישראל, כי במקרה הצורך הועברו עודפי היצוא מיד לשוק המקומי, אבל כיום, אם 500 דונם הולכים לאיבוד בגלל קרה, אין מאין להשלים את המחסור, שהיה בעבר מיועד ליצוא.
היצוא נותר כיום בעיקר בתפוחי אדמה, ובשאר הגידולים הוא בשוליים.
בנוסף, אין לשכוח שהיצוא תורם לפרנסתם של נותני שירותים רבים וכן כי בסופו של דבר היצוא משלם במטבע חוץ, שחיוני למדינה.
חשוב לשמר עד כמה שאפשר את שוקי אירופה, בעיקר מערב אירופה, ואת השוק בארה"ב. אולם, כאשר היצוא מישראל יוצא מהתמונה, המדפים בחו"ל כבר נתפסים על ידי תוצרת אחרת מתחרה.
נתוני יצוא ירקות (בטונות), עונה חקלאית 2023-2020 ירק / שנה 2020 2021 2022 2023 ממוצע (טונה) עונה חקלאית תפוח אדמה 147,901 168,665 156,231 169,407 160,551 גזר 86,449 90,466 78,450 76,266 82,908 פלפל 73,955 54,168 43,138 33,088 51,087 צנונית 16,070 16,496 16,588 15,388 16,135 כרוב סיני 1,255 641 755 2,181 1,208 סלרי עלים 16,689 13,476 10,493 5,370 11,507 פלפל חריף 116 106 128 183 133 קישוא 218 128 111 121 144 פרחי מאכל 40 37 80 62 55 ירקות מצוננים 0 0 0 16 4 שורש פטרוזיליה 1 66 0 54 30 חסה 14 4 0 12 8 בטטה 2,906 3,191 1,552 1,225 2,219 כרוב 22 0 0 0 6 עדשת מים 0 0 0 0 0 צנון 8 0 23 10 עגבנייה 34 93 10 10 37 אחר 2,476 1,585 471 58 1,147 סה"כ עונה חקלאית (טונה) 348,156 349,121 308,030 303,439 327,186
מים
השימוש במים לחקלאות בכלל, ולגידולי הירקות בפרט, הינו תשומה מרכזית, במיוחד לאור זאת שבשנים האחרונות יש גשמים לא במועדם וימי חום קיצוניים, המעלים את היקף צריכת המים בחקלאות.
מחירי המים כיום מהווים חסם בפני האפשרות להגדיל את כמות המזרעים. חריגות בצריכת מים מעבר למכסות מביאות את חיובי המים למצבים בלתי אפשריים.
כך הדבר הן באשר למים שפירים והן לגבי מים מושבים, שהחקלאות מהווה פתרון לניצולם. אי צריכת המים המושבים תחייב את המדינה להזרימם לים בעלויות אדירות.
מחירי המים משתנים מדי חצי שנה (בינואר וביולי). ברור כי יציבות מחירים לאורך זמן היא קריטית לקיומה של חקלאות משגשגת, כיוון שהחקלאות בישראל זקוקה לוודאות בזמינות ההספקה ובמחירים של גורמי הייצור שלה.
כאשר אנו מדברים על יציבות, זו אינה יכולה להתקיים במחירי מים גבוהים, שהחקלאות אינה יכולה לשאתם.
את הקביעה הבסיסית הזאת, שתעריפי מים לחקלאות הינם ידועים, סבירים ויציבים לאורך זמן, חייבים לעגן בהחלטות של רשות המים. אם זה לא יתקיים, לא ניתן יהיה לפתח את מפעלי המים ואת החקלאות המקומית.
ידוע לכולם כי כיום מתקיים תהליך מתמשך וארוך טווח שבו משתנה תמהיל המים הנצרכים לחקלאות ממים שפירים למים מושבים לסוגיהם. תהליך זה מהווה תרומה ממשית, כלכלית וסביבתית למשק כולו, תוך האפשרות לשחרר מי שתייה לבתי האב ומים מושבים לשימוש חקלאי.
לאור זאת, עלות מי שפד"ן למשל, העומדת כיום על כ-1.43 ש"ח למ"ק, חייבת להיות מוזלת ב-50% לפחות. לעומת זאת, מים שפירים צריכים לעמוד על לא יותר מ-1.3 ש"ח למ"ק. כאמור לעיל, מחירים אלו חייבים להיות קבועים לתקופות ארוכות, ללא אפשרות לשנותם, ולבטח לא פעמיים בשנה, כפי שזה מתנהל כיום.
המים הם המשאב החשוב בחקלאות. הענף צורך כ-500 אלף קוב. הוזלתם תאפשר את ביטחון החקלאות וביטחון המזון.
עובדים זרים
כללי
לענף הירקות יש דרישות כוח אדם גבוהות, שאינן בנמצא בישראל, ולכן נדרשים החקלאים הישראליים להעסיק עובדים זרים. כל הניסיונות לתמרץ עובדים ישראליים לעבוד בחקלאות לא נשאו פרי.
עובדים ומים הן התשומות המרכזיות של החקלאות – בלעדיהם אין חקלאות. בעבר הועסקו בחקלאות גם עובדים פלסטיניים מהשטחים, שכיום כניסתם אסורה.
כיום, בזכות שר החקלאות וצוותו, הוגדלה מכסת העובדים הזרים, והיא עומדת כיום על 70,000 עובדים.
הבעיות בהעסקת עובדים זרים
- העלות הישירה של העובדים הינה גבוהה ביחס לקיים במדינות אחרות.
- החוק הישראלי מחייב תשלום על-פי חוקי המדינה (שכר מינימום) ובנוסף לכך תשלום על-פי צו הרחבה כולל תשלום פנסיה.
- בישראל ניתן לקזז משכר העובד עבור הוצאות דיור כ-570 ש"ח בלבד – על אף העלות הגבוהה יותר לחקלאי (כ-1,500 ש"ח לעובד).
- החקלאי מחויב, בנוסף לכך, בתשלום אגרות בגובה של כ-2,100 ש"ח לכל עובד לשנה, כתנאי לשימור הוויזה.
- כיום, העובדים מגיעים בעיקר מתאילנד, והחקלאים נתונים להחלטות הנוגעות לעובדים שמתקבלות בממשלת תאילנד, היוצרות בעיות בהגעתם ארצה.
- לעיתים מגיעים ארצה עובדים שאינם מתאימים לעבודה בחקלאות – עובדה זו מגבירה את כמות הברחנים במשקים.
- במצב זה חקלאי, שברח לו עובד שלא הסדיר עצמו אצל מעסיק אחר, מאבד את הוויזה למשך 3 שנים.
פתרונות אפשריים
- העסקת עובדים צריכה להיות שונה. במקביל לקביעת הסדרים שלא יפגעו בזכויות העובדים, יש למצוא את הדרך ליצור עבורם מערכת שתנתק את העובדים מחוקי העבודה בישראל ולייצר עבורם תקנות חדשות, שלא יפגעו בכדאיות ההגעה שלהם ארצה.
- צו ההרחבה לא צריך להיות רלוונטי לעובדים הזרים, והוא למעשה נוצר בזמנו עבור עובדים ישראליים בחקלאות.
- יש לאשר קיזוז עבור מגורים לעובדים בהתאם לעלות החקלאי, המגיעה ל-1,500 ש"ח לחודש לעובד.
- יש לצמצם משמעותית את גובה האגרות המשולמות למדינה עבור כל עובד. יש לציין כי המדינה (על-פי נתוני משרד העבודה) גובה אגרות בעודף מול העלות האמיתית של הטיפול בהם על-ידי הפקידות (כך נאמר בוועדה לעובדים זרים בכנסת).
- המדינה צריכה לחתום על הסכמים עם מדינות נוספות במזרח אסיה.
- על המדינה לשתף את נציגי החקלאים במיון עובדים בחו"ל, כדי לאתר את המתאימים לעבודה חקלאית.
- היות שהמדינה קבעה כי: א. עובד זר רשאי לעזוב את מעסיקו לטובת מעסיק אחר ובתנאי שהוא מסדיר את המעבר; ב. איסור הכבילה – קרי החקלאי אינו רשאי לקחת מידי העובד את דרכונו – לפיכך האחריות על האכיפה הינה על המדינה, והקפאת ויזת הברחן ל-3 שנים הינה עונש לא מוצדק על החקלאי, ויש לבטלו ולהעמידו על 3 חודשים בלבד.
שוק סיטוני
המדינה צריכה לתמוך בשוק המתוכנן לקום באייר פורט סיטי, בתחום המועצה האזורית מודיעין, ולהקל על תהליכי הבירוקרטיה המעכבים את הקמתו. שוק מודרני מעין זה יקטין את פער התיווך, ייצור חלופה נאותה לשיווק הריכוזי באמצעות הרשתות, ואמור כתוצאה מכך גם להפחית את יוקר המחיה. שווקים מודרניים מעין אלה ראינו בצרפת, בטורקיה ובפורטוגל, ואין סיבה שלא יצליחו לפעול גם בישראל.
במדינת ישראל מגדלים מוצרים טובים ואיכותיים, אך המסחר מתבצע ממתקנים משנות הששים של המאה הקודמת.
הגיע הזמן, לצד הדגש המושם במשרד החקלאות על ביטחון המזון, שלתושבי ישראל ולחקלאים יוקצה מקום מכובד למסחר נגיש, נקי, איכותי, מקורה ומקורר. אין סיבה שלא נתקדם לצעד כה חשוב לביטחון המזון וליוקר המחיה ונשחרר את החקלאים מרשתות השיווק, שגובות עמלות בשיעור של 30% ומעלות את יוקר המחיה.
לפיכך, למשרד החקלאות יש הזדמנות למלא תפקיד חיוני בשינוי פני השיווק החקלאי בישראל ולעזור למועצה האזורית מודיעין במהלך זה, שחשיבותו לרבה לחקלאים ולצרכנים כאחד.
זה שנים שאנחנו שבים ומעלים את נושא השוק החדש בכל פורום. נקווה שהפעם זה באמת יצא לדרך, בסיוע כל הנוגעים בדבר.
מינהלת ההשקעות
כללי
חשיבות עליונה לקידום החקלאות היא שינוי משמעותי בתחום ההשקעות והקצאת סכומים ניכרים לתקציב מנהלת ההשקעות, לטובת הגדלת הייצור בשוק המקומי.
החזרת התמיכה בהשקעות לא רק תחזיר את החקלאות המקומית לתפוקה מלאה אלא גם תאפשר כניסת דור חדש וצעיר למשקים החקלאיים, מתוך ראייה שיש כדאיות בפרנסה מחקלאות.
השקעות בענף הירקות בעוטף עזה ובאזורי קו עימות בצפון
האסון שנפל על הקיבוצים והמושבים בעוטף עזה הוא מכה שלא חווינו כמותה. ברור שתקומת האזור תלויה גם בשיקום החקלאות, שהיא המשענת העיקרית של היישובים, בעיקר באשכול, בשדות נגב ובשער הנגב. אזור זה הוא אסם הירקות של המדינה, ובו מגדלים כ-80 אחוז מההספקה של גזר, תפוח אדמה, עגבנייה והדרים.
זהו אזור חקלאי למופת, וחשיבותו לביטחון לא פחות חיונית מאשר לכלכלה, ובמיוחד בימי מלחמה, סגר וחרם.
לפיכך, חיוני להגדיל את הייצור המקומי באזור ולהכניס דור צעיר לחקלאות בקיבוצים ובמושבים. יש להעניק ליישובים החקלאיים תמיכה משמעותית בהשקעות, ובמקביל להוזלת עלויות המים והעובדים לכלל החקלאות, יש לתמוך בגידולים חדשים ובמו"פ. גם זה יהיה הניצחון על אויבינו, והוא שיאפשר לנו להחזיר ולהגדיל את יישובי העוטף מכל הבחינות, כלכלית, חברתית, חקלאית, קהילתית וסביבתית.
יחד עם זאת, כדי שלא תהיה חשבונאות בין היישובים הנמצאים באותו אזור, יש להפריד את היישובים שבתוך תקומה והנמצאים במסלול מתווה תקומה (עד 7 ק"מ), כך שלא יוכלו להגיש בינתיים גם בקשות במסגרת מינהלת ההשקעות במשרד החקלאות. כלומר, עד להסדרה ולתיקון ההפליה, יופנו בינתיים התקציבים במינהלת ההשקעות לטובת היישובים שמעל ל-7 ק"מ.
מתיל ברומיד
מתיל ברומיד יצא משימוש בישראל בשנת 2005. חומר חיטוי זה שימש במשך עשרות שנים כחומר פלא לחיטוי קרקע לאדמות מסוגים שונים, קלות ובינוניות. מאמצים רבים נעשו לאורך השנים על מנת לאתר חומרי חיטוי חליפיים, שיתנו מענה מתאים לבעיות קרקע, אך עדין לא נמצא מענה לכך. בינתיים, בשנים האחרונות אנו עדים לירידה דרמטית ברמת היבולים בגידולים אינטנסיביים בבתי צמיחה, במיוחד בעגבניות ובמלפפונים. יש המשערים כי בנוסף למחלות קרקע ידועות, הקרקעות תחת גידול אינטנסיבי סובלות מ"עייפות קרקע", תופעה ידועה בחקלאות, שככל הנראה התגברה על רקע הגידול האינטנסיבי. ישנה סברה שהתופעה התגברה על רקע הפסקת השימוש במתיל ברומיד. בימים אלה נעשה מאמץ של נציגי החקלאים, יחד עם גורמים מקצועיים במשרד החקלאות והשירותים להגנת הצומח, לבחון היתר לשימוש מוגבל במתיל ברומיד, אשר ככל הנראה אפשרי לפי התקנות לעתות חירום.
הנושא נמצא בבחינה, והוטל על פרויקטור להכין חומר כדי להגיש בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג. בשלב זה המשרד לאיכות הסביבה מתנגד, וחשוב שמשרד החקלאות יתמוך בבקשה ויבהיר באופן יסודי את חשיבות הנושא לביטחון המזון.
במקביל נמשך המחקר לאיתור חומרים יעילים נוספים, לצד שימוש במצעים מנותקים כחלופות אפשריות לפתרון הבעיות.
הדרכה, מו"פים ומחקר יישומי
מערכת ההדרכה, שצומצמה מאוד בשנים האחרונות, עברה התאמות ארגוניות ברוח החזון של שה"מ כמרכז לפתרון בעיות יישומיות בחקלאות ישראל. כפועל יוצא, שמים כיום בשירות ההדרכה דגש על המחקר היישומי ועל מתן מענה לבעיות רוחביות, תוך הגדלת הפעילות של הדרכה קבוצתית ופרסומים במדיות השונות.
שה"מ מעורבת מאוד בוועדות שונות ביחידות המשרד ובפעילות במסגרת "תקומה" ובמסגרות אחרות רלבנטיות, הקשורות בקידום החקלאות, תוך מתן מענה גם לדור ההמשך, בתקווה שיתאפשר לו להשתלב בחקלאות ישראל.
במקביל, לאור חשיבותו של המחקר היישומי, קיימת חשיבות עליונה גם לשמירתם ולקידומם של המו"פים הפריפריאליים ברחבי הארץ, העוסקים יום יום במחקר יישומי, לטובת החקלאי הישראלי.
קנט – קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות
החקלאים זכאים לפוליסה טובה יותר, כי הסיכונים שהחקלאי מתמודד עמם הולכים ומחריפים – יותר אירועי קיצון, יותר ימים של חום או קור קיצוני, יותר פגעים ומזיקים. הכול הופך מסוכן יותר.
כדי לשפר את הפוליסה לחקלאים צריך להגדיל את השתתפות המדינה בתשלום פרמיות הביטוח, שכיום עומד על 35% בלבד.
יש לשמור על קנט כגוף ציבורי חשוב לחקלאים ולמדינה, גוף הנותן מענה לרוב בעיות הביטוח של החקלאים.
מועצת הצמחים
ענף הירקות במועצת הצמחים הוא מהענפים המאורגנים ביותר במגזר החקלאות. תוך שיתוף-פעולה עם ארגון מגדלי ירקות והוועדות החקלאיות ברחבי הארץ, מתרכזת במועצת הצמחים פעילות ענף הירקות בכל המגזרים, קיבוצים, מושבים, חברה ערבית, חקלאים פרטיים, במגוון הגידולים.
ענף הירקות במועצה מספק בין השאר מידע למגדלים, תקליט מחירים, הלוואות, מחקרים, הדרכה גושית, ריכוז שולחנות גידול בשוק המקומי ובתעשייה, תמיכה ביצוא, ויסות שווקים, טיפול בכשלי שוק, הפחתת השימוש בחומרי הדברה, טיפול בפסולת חקלאית, טיפול בעובדים מהשטחים, פרסום וקידום מכירות, ביטוח חובה, ביטוח אסונות טבע, ואלה רק חלק מהמוצרים הציבוריים שאין אף גוף אחר במדינה שיכול לתת ולטפל בהם, שירותים שהפרט אינו יכול לטפל בהם בעצמו.
גם במשרד החקלאות רואים במועצה גוף חשוב להתארגנות במוצרים ציבוריים, שהמשרד אינו יכול ואינו בנוי לבצע, ולכך אין תחליף. יש לשמור על מועצת הצמחים במתכונתה הקיימת, לטובת ענף הירקות ולטובת שאר הענפים החקלאיים הפועלים באמצעותה.
סקירת מיני ירקות
עגבניות
עגבניות הן מוצר בסיסי וסמל של הסלט הישראלי.
בשנים האחרונות זנחו המגדלים את הגידול בגלל היבוא – 40,000 טונות מטורקיה שוות ל-5,000 דונם.
מעבר לכך, הענף צריך לעבור שדרוג במבנים, בתשתיות ובמחקר.
החרם הטורקי הבהיר שאין לסמוך על היבוא מכל ארץ שהיא וכי יש להתארגן להגדלת השוק המקומי. יש צורך חיוני לסייע למגדלים בהגדלת שטחי הגידול של העגבנייה ב-5,000 דונם, בהשקעה של 200 מיליון ש"ח.
מלפפון
חלק גדול מגידול המלפפונים נעשה במושב אחיטוב שבעמק חפר, בו ישנם בדרך כלל 3 מחזורי גידול בשנה. הענף יציב יחסית עם חיי מדף קצרים. ביתר האזורים בארץ מדובר על מחזור גידול אחד בשנה, במסגרת של גידול ביניים, בגלל היותו גידול קצר.
גידול המלפפונים דורש ידיים עובדות רבות, כיוון שצימוחו מהיר ודורש קטיף לפחות אחת ליומיים. איחור של יום אחד בקטיף משמעותו פגיעה ביבול הנקטף ובהכנסה.
גידול מלפפון בעונת החורף מציב בפני החקלאים אתגרים מקצועיים רבים, תוך התמודדות עם תנאי אקלים בלתי צפויים, מחלות שורש ונוף.
הענף דורש הרבה ידיים עובדות, נדרש פתרון מקצועי לשרשרת הספקה קצרה בקירור, וכמו כן יש לתת מענה בהגדלת כמות בתי הצמיחה – לפחות 1,000 דונם נוספים.
שום
יש להחזיר את מכסי המגן ולפתח שוק שום ישראלי!
במרץ 2022 בוטלו מכסי המגן על יבוא שום, וכפי שצפינו והתרענו, תוך מספר שנים בודדות קורס ענף גידול השום בישראל , בכרוניקה ידועה מראש.
עד לפני שלוש שנים, בשני העשורים האחרונים, גידלו חקלאי ישראל כ-10,000 דונם שום בשנה, שהתחלק לשום ירוק ולח כ-4,000 דונם, שום יבש כ-4,000 והשארת שום עבור חומר ריבוי כ-20%, שהם כ-2,000 דונם מכלל הדונמים המגודלים כחומר ריבוי לשנה הבאה.
בעונה הקרובה (2025-2024) ננעצו בישראל בסך-הכול כ-2,000 דונם, קיטון של 80%.
השום בישראל אפשרי לריבוי רק בדרך וגטטיבית, ועקב כך במהלך השנים התאלח השום מהזן שני בווירוסים שונים בגלל שום הבר שגדל בארץ. כדי לנקות את הווירוסים, היה צורך בפרויקט מורכב ויקר ( במימון של מועצת הצמחים ומשרד החקלאות, שלקח כ-6 שנים על ידי משקי דרום הערבה ערדום וחבל אילות). פרויקט זה הוכתר בהצלחה, ואכן היבולים גדלו, וגם איכות השום הייתה טובה מאוד.
תנועת יצוא השום בעולם נשלטת על ידי יצואנים סיניים (כ-75%) ומוכוונת ברמה ממשלתית. מה קרה בשנים האחרונות? במדינות ארה"ב, קנדה, ספרד, כלל אירופה, דרום אפריקה, פיליפינים, תאילנד, ברזיל ועוד, קרה מה שקורה גם בישראל. ניתוח מכלול האירועים מבהיר את ה"שיטה הסינית", שבאה לידי ביטוי בכל מדינה שהם נכנסים עם השום שלהם. התוצאה תמיד זהה – לאחר מספר שנים נעלם הגידול המקומי, ועד כמעט בלתי אפשרי להתחיל לגדל בחזרה שום מקומי בגלל מורכבות הגידול וייחודיותו כגאופיט.
השום הסיני מיובא לישראל ללא מכס ב-7-6 ש"ח לק"ג ונמכר לצרכן בשרוול של 200-170 גרם במחיר של 10-8 ש"ח (בממוצע 45 ש"ח לק"ג). ידוע לנו שרשתות השיווק וחברות הבת שלהן הן היבואניות של השום הסיני, קונות בזול ומוכרות ביוקר, וכל שרשרת הערך והשיווק בידיים שלהם. נשאלת השאלה, כיצד זה פותר את בעיית יוקר המחיה?
תות שדה
ענף תות שדה הוא ענף יציב יחסית. היקף הגידול מוערך בכ-4,500 דונם. עיקר הגידול מתרכז באזור המרכז, בשטח פתוח במנהרות נמוכות. חלק נוסף של הגידול במרכז הוא במבנים בקרקע, לרוב במבנים שבעבר גידלו בהם פרחים או ירקות.
חלק נוסף של הגידול נמצא במצע מנותק תלוי, והוא פרוס בכל הארץ. בשנים האחרונות יש תוספת גדולה בשיטת גידול זו, בעיקר של מגדלי ירקות שעוברים מגידולים אחרים.
בנוסף, יש שתי נישות שהולכות ומתפתחות, האחת היא משקים של קטיף עצמי ותיירות כפרית, והשנייה היא הגידול הקיצי, נישה שהולכת ומתפתחת בעיקר באזורי גידול גבוהים (מעל 600 מטר מפני הים) ומתרכזת בעיקר בגולן, בגליל העליון ובאזור ירושלים.
הגידול דורש הרבה עבודה יחסית לגידולים אחרים, וכן דורש השקעות גדולות יחסית, בעיקר בשיטת הגידול במצע מנותק מוגבה.
האתגרים העומדים בפני הענף נובעים מכמה בעיות שהענף סובל מהם:
ניקיון ושמירת חומר הריבוי, זמינות ועלות ידיים עובדות, מציאת פתרונות למחלות קרקע קשות שמלוות את הגידול בקרקע וכן הופעה של מחלות קרקע חדשות, לצד מזיקים חדשים.
האפשרויות העומדות בפני הענף הן השקעה באימוץ של טכנולוגיות גידול חדשות, המאפשרות להתגבר על חלק גדול מהבעיות.
תפוחי אדמה וגזר
תפוחי אדמה: תפוח אדמה הינו הירק המרכזי בענף הירקות. מדי שנה נזרעים בישראל כ-180,000 דונם, המיועדים לצריכה טריים לשוק מקומי, לתעשייה וליצוא.
יש לשמור על הענף מכל משמר, לא לפגוע בו באמצעות הפחתת מכסים, מהיותו ענף ממוכן במלואו הדורש כוח אדם מופחת, ובמקביל הינו מרכיב מרכזי בתפריט הישראלי.
גזר: הגזר היה ענף מוטה יצוא, שנעשו בו השקעות אדירות בהקמת מערכי גידול, אריזה וקירור, וכיום הוא עובר משבר בעקבות הקטנת הביקוש ויעדי היצוא.
בצל
בדרך כלל יש מחסור בבצל בסוף הסתיו והחורף. בישראל קיימת האפשרות לספק בצל באיכות מעולה, אם ישלבו גידול של הזן אורלנדו עם טכנולוגיית אחסון בקירור ושמירה על לחות מתאימה.
יש להגדיל את השטחים, תוך הבטחת התמיכה של המדינה לפי טונה.
פלפל
הפלפל הפך להיות מענף מוטה יצוא לענף המתבסס על שיווק בשוק המקומי.
היצוא קטן, ואזור הערבה ירד מהותית מהגידול והסב שטחים רבים לגידולים אחרים.
יש לשקול הקמת בתי רשת לייצור פלפל בתקופת הקיץ והסתיו, כדי להוריד את מחיריו של הפלפל בתקופה זו.
גידולי עלים
ענף גידולי עלים כולל מספר גידולים רב, ובהם כרוב, כרובית, ברוקולי, קולרבי, חסה, סלרי, סלק אדום, שומר. הגדולים ביותר הם הכרוב והחסה.
רוב גידולי העלים הינם חורפיים. קיים ביקוש רב לגידולים אלה בכל השנה, אך גידול מחוץ לעונה נושא אתו בעיות בגידול.
האתגר הוא להצליח ולגדל גידולי עלים בכל ימות השנה, אפילו בעונות הבעייתיות ביותר, ואלה הפתרונות המוצעים לצורך זה: בחירת זנים הנכונים לכל עונה, ייצוב מקורות המים כדי להיערך בהתאם מבחינת הזנה, הוזלת מחירי המים והדשן, זמינות מתמדת של עובדים.
דלועיים
הבולטים בין הדלועיים הם אבטיח, מלון קישוא.
הדלועיים נחשבים לגידולים קיציים, ובעיתי לגדלם בחורף. עם זאת, בארץ יש טופוגרפיה שונה בכל אזור, והדבר מקנה יתרון יחסי ומאפשר לשמור על רצף הספקה כל השנה. בחורף אפשר להתחיל בערבה, תוך ניצול החום היחסי בחורף, להמשיך בשאר אזורי הארץ ולסיים בשיא הקיץ באזורים הגבוהים, כמו רמת הגולן והגליל.
האתגר הגדול הוא לגדל דלועיים כל השנה, בלי לפגוע באיכות ובכמות. לצערנו הדבר לא מתאפשר בעונות החמות, שהן מחוץ לעונה המרכזית.
כדי לשנות זאת, יש לקדם זנים מתאימים, בתי צמיחה, פיתוח שיטות הפריה חדשניות וייצור זרעים מקומיים בלי תלות בזרעים מיובאים.
