תום תקופה – תחילת תקופה, האמנם? מה הסיכויים להיפוך מגמה?

מה מצפה לנו, מה תהיינה משימות העל של שר החקלאות בקדנציה החדשה, ומה הדרך ילכו בה, נציגינו החרדים לעתיד החקלאות

הבחירות הוכרעו, ממשלה חדשה תוקם. עדיין איננו יודעים מי הוא שר החקלאות החדש, מי אשר על האוצר, מי יאייש את משרד הכלכלה, ומה משנתם וחזונם.

למה אנחנו מתכוננים ואיך חוברים אליו ליצירת חזון ומעשה משותפים.

ומשכך, הדברים הנכתבים כאן, מכוונים אל השרים בתוקף אחריות משרתם לעתיד המדינה והחברה. הם מציבים מטרה, אליה צריך השר לכוון. המטרה היא אישוש החקלאות לעתיד מדינת ישראל. זהו תפקידם של קובעי המדיניות – שרים, חברי כנסת, בכירי משרדי הממשלה. על אלה לפקוח עיניים וראש, ובעיקר לב.

וכן, מכוונים הדברים אל הנהגת החקלאים (נציגינו), מהם נדרשת פעולה מיידית, אינטנסיבית ורחבת היקף.

• החקלאות והחקלאים מלקקים את הפצעים, ובהחרפה מתמשכת, מזה יותר משני עשורים. ברווחיות, בתנודתיות, באי-וודאות, בהיעדר דור צעיר בענף. התמעטות החקלאים וגילם העולה, מאיימים על סיכויי שימור הידע ותמיכה בדור ההמשך ובעתיד החקלאות.
• החקלאים חוו שרי חקלאות דורסניים בשתיים מתוך שלוש הקדנציות האחרונות, בעוצמה שמאיימת על קיום הענף ועל העוסקים בו, כולל מעגלים שניים ושלישיים המתפרנסים מהחקלאות.

זאת, בעוד החקלאות חיונית להבטחת תזונה, לאקולוגיה, לאיכות הסביבה והריאות הירוקות, לעצירת המדבור, לפרנסת הפריפריה, לאחיזה בקרקע, לשמירת אינטרס המדינה בשימושים בקרקע (רשימה חלקית).

• על שרי החקלאות, האוצר והכלכלה הנכנסים, להציב יעדים לחיזוק החקלאות, שייגזרו מתוכנית אסטרטגית. נדרשים צעדי חירום מיידיים, במקביל וללא תלות בגיבוש התוכנית:
• אכיפת תחרותיות הוגנת בזירה הנכונה –

על התחום מופקדות רשות התחרות, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, והמועצה לצרכנות (חברה ממשלתית), שבהתעלמותן מעוצמת מקטע השיווק בשוק המזון, מעודדות פערי תיווך דרקוניים והאמרת מחירי מזון לצרכן, כפי שהן עודדו במשך קרוב לשלושה עשורים את הריכוזיות במשק בתחומים רבים נוספים. הסרת מכסי המגן על תוצרת חקלאית טרייה, מייצרת תחרות בלתי הוגנת ובלתי אפשרית לחקלאֵי ישראל במקטע הייצור, בעוד פערי התיווך הצומחים במקטע השיווק הם הם המייקרים את המחיר לצרכן.

• ביטול צווי הסרת המכסים, וביטול תכנית התמיכה הישירה –

אזכיר לכולנו – חקלאים, הנהגת החקלאים, שרים וח"כים שיבואו: הסכם שעמד להיחתם ערב פיזור הכנסת, לעִסקת התמיכות הישירות, נכפה עלינו הר כגיגית, בניסיון למזער את הנזק מהסרת המכסים על הייבוא. הוא אינו הפתרון, לא לקידום החקלאות, ולא להקלת יוקר המחיה.

נהפוך הוא. ההסכם אך מכשיר את הרחבת פערי התיווך משני העברים:

• גם העלאת המחיר לצרכן
• וגם הורדת התמורה ליצרן. לחקלאי.

זהו "עקרון המסור": אוכל כשהולך ואוכל כשחוזר. ומשום כך, משימה ראשונה בחשיבותה ובדחיפותה של מי שיתיישבו בלשכות משרדי החקלאות, האוצר והכלכלה, וביתר שאת – מי שיאיישו את הכנסת בוועדות הכספים והכלכלה, היא ביטול הצווים להסרת המכסים ועצירת תכנית התמיכה הישירה.

• תכנית אסטרטגית לחקלאות ישראל –

 לשם כך, על שר החקלאות להקים מועצה מקצועית מייעצת לשר, מהכוחות המקצועיים המעולים ביותר שבשוק – האקדמיה, מכוני המחקר, חקלאים מובילים; להחזיר את בכירי משרד החקלאות המעולים אל שולחן הדיונים, ולהשיב להם את לשונם וכנפיהם שקוצצו בקדנציה שחלפה.

• לחקלאים תפקיד מרכזי בהשגת היעדים, בשילוב כוחות להשגת היעדים. לשם כך

נדרשת הפשלת שרוולי הנהגת החקלאים בעבודה קשה וממושכת, באמצעות:

• יח"צ – לחץ ציבורי ומשפטי על רשויות התחרות, לחץ כבד על המוסדות המקצועיים – קרי: אקדמיה, מכוני מחקר, המשרד להגנת הסביבה – לרדת ממגדלי

השן, לומר את דברם, ולצרף את תעשיית המזון ותעשיית האגריטק, הניזונות מהחקלאות.

• קשר הדוק יזום עם שר החקלאות – השתתפות במועצה מקצועית מייעצת לשר. גיוס שדולה חקלאית חוֹצת-מפלגות (בכנסת), לקשר עם שר האוצר. נוכחות אינטנסיבית וקבועה בכל זירות התקשורת, בכנסת, ואצל קובעי המדיניות הרשמיים ואלה שאינם רשמיים.
• העסקת חברת לובינג – המימון לכך יגויס מהקופות החקלאיות: ארגוני המגדלים, מועצת הצמחים, התאחדויות חקלאים למיניהן, המועצות האזוריות, ניר שיתופי ועוד. הכספים שנצברו בקופות הללו הם של החקלאים, נגבו מהם, הוקצבו עבורם ובזכותם. בלעדי החקלאים, הגופים האלה לא קיימים. וראוי שראשיהם יבחינו, כי השלולית בה הם שוחים מתייבשת אוטוטו, ואז מאליו הם ייעלמו.

נכון. לא קלה דרכנו:

כללי המשחק בכנסת, בממשלה, במשרדי הממשלה, ברשויות החוקתיות, הם מזמן דמוקרטיים למראית עין. קובעי המדיניות משרתים, בכוונת מכוון או מבלי משים, בעלי אינטרסים שאינם הצבור. שולחיהם הם שליטי השוק, שמפעילים אותם באמצעות חברות לובינג. נבחרים ופקידים בכירים, שבתום הקדנציה/השירות הציבורי מורידים גלגלים לנחיתה בשדות זרים, שאת ענייניהם קידמו במהלך הקדנציות – הפכו לחיזיון נפרץ.

מכשולים בדרכנו להשגת היעדים:

 הרגלי התנהלות פסולים, של שרים, ח"כים, מנכ"לי משרדים ורשויות התחרות הסטטוטוריות – בתהליך ארוך שנים ומתגבר, ערערו על זכותם של חקלאי ישראל להתפרנס, ועל חשיבות תפקידם למדינה, והכשירו את דרכם של שליטי השִיווּק להתרחב ולהתעצם ולאיים על ייצור המזון הטרי המקומי.

כיצד כל זה קרה ?

מעטים הם חברי הכנסת והשרים המצויים בענף החקלאות וחשיבותו במדינת ישראל. כפי שלא רבים מהם הגיעו לכהונתם עם ידע והיכרות עם המשק הישראלי בכלל. אל החלל הזה הוזמנו למשכן הכנסת בתנועת יד רחבה חברות לובינג, שעשרות מעובדיהן שוכנים קבע במסדרונות ובלשכות הכנסת. זהו מקום עבודתם. והם שמסייעים לח"כים ועובדי הממשלה "להתמצא בחומר".

ח"כים – שמתעצלים ללמוד ולחקור ולהשכיל כדי לגבש עמדה מבוססת-ידע, המובילה להבנה ולתכנון ולהחלטה ראויה, המשרתת את טובת המדינה והחברה – "מקצרים טווחים" בעזרת חברות הלובינג שמקדמות אינטרסים פרטיים בזירות הכנסת ומשרדי הממשלה.

והאריסטוקרטים שביניהם, מסתופפים בסדנותיהן. מצטיינת במיוחד אחת, סלבריטאית למהדרין, שפועלת בכנסת במימון חוצלארצי נדיב במיוחד. נקרא לה בקצרה ה"פועלת", ופועלה: "דבר הפועלת". ואותם ח"כים, פולטים את כרוז ה"פועלת", כשלשונם נמשכת כבובה על חוט, בעודם מפנטזים כי נמשחו בחוכמה בת-אלמוות.

ִלאמיתו של דבר, אין בכך אלא שימוש בִּכְּסוּת של תיאוריה כלכלית שהאוחזים בה מסרבים לעדכנה, על מנת להכווין מחוקקים וממשל, לשרת אינטרסים של בעלי ענין מהשוק.

ומילה על התורה ומקומה של ההתהדרות הרדודה בליברטריאניות לישראל:

בין הכלכלנים, כאלה שבמשוגותיהם מאמינים כי הכלכלה היא מדע מדויק, והתיאוריה מתקיימת לעד, בעוד שבסה"כ הם דוגמים התנהגות חברתית אל תוך נוסחה סטטיסטית, ומתוך זה מתנבאים על העתיד. אך, הרגלי החברה שונים תרבותית וגיאוגרפית ומשתנים עם הזמן. ומה שהיה נכון, אולי, לפני מאה שנים, כבר אינו תקף. ובעוד הקפיטליזם העניק לעולם קידמה ושגשוג, ניכר כי "החופש" ללא גבולות שניתן למְקַדשים את "היתרון לגודל", הצמיח ענקים גלובליים שפיתחו תיאבון ללא גבולות. בחלוף הזמן, נוכחנו כי היתרון לגודל הוא לַגָּדוֹל, והגדולים ניצלו אותו לרעה, הדבירו את התחרותיות, דרסו את המתחרים בצורה לא הוגנת, ופגעו בצרכן.

שנאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". (כלומר: היצר גדול מבעל היצר עצמו). "במקום להתחרות על צרכנים, הם צורכים את המתחרים". דברי הנשיא ביידן, שעם כניסתו לבית הלבן הציב את ריסון דורסנותם של תאגידי-העל (אמזון, גוגל ודומיהם) כמשימה השלישית בחשיבותה לממשל החדש.

יש בין חברות הלובינג שמגדירות עצמן "מכון מחקר". ואולם, בפועלן הן מכון מחקר כשם שחזיריית הקבוץ הדרומי היא מכון מחקר. שכן, האמת נמצאת במוצר הליבּה. במקום בו מושקעים עיקר המאמצים והתשומות.

תיאוריה שמתאימה לשוק האירופי, או האמריקאי, או הסיני, לא בהכרח מתאימה לשוק הישראלי. לא תמיד, ולא בכל תנאי ניתן להחליף מוצר חיוני מתוצרת מקומית בייבוא זול מהכפר הגלובלי, רק "בשם החופש" או בשם יוקר המחיה. ואם מחר תציע טורקיה לישראל מים מסובסדים, בחינם, בכמות בלתי מוגבלת? והיבואן יחבור לפועלת ויחד עם שר האוצר, בשם יוקר המחיה, יבטלו את התפלת מי הים. האם נסכים לחיות על מים מיובאים? גם אם בחינם? ומה יהא על בטחון המים בחלוף ירח הדבש? הקורא יקיש בעצמו לאן מכוונים דברַי.

לסיכום, בדברים שפתחתי:

עלינו, עם הנהגתנו, ללחוץ על קובעי המדיניות להסיג אחור את צווי הפורענות, לשלב כוחות ולרענן את ההכרה, בצבור ובמשרדי הממשלה כי:

החקלאות, היא תשתית חיונית לקיום המדינה ועצמאותה. על המדינה להתייחס אליה ככזאת. עם כל הכבוד לשוק החפשי והיד הנעלמה והחופש הליברטריאני, בכל המדינות המובילות, תשתיות חיוניות מתוכננות וממומנות ומוגנות ע"י המדינה.