עבודת מחקר שחברת אקוטריידרס ביצעה עבור המשרד להגנת הסביבה מצאה, כי פוטנציאל הייצור הסולארי במרחב המבונה בישראל נאמד בכ-46% מסך צריכת החשמל. פוטנציאל זה כולל חידושים טכנולוגיים בתחום הסולארי – שימוש דואלי בשטחים מבונים אותם ניתן לנצל לקירוי במערכות סולאריות – כגון כבישים, בתי קברות, חזיתות מבנים ועוד
בשנים האחרונות החלה מהפכה של ממש במשק החשמל העולמי והישראלי, ממשק המבוסס דלקים פוסיליים למשק שכיום נמצא בדרכו למעבר מלא או כמעט מלא בעשורים הקרובים לאנרגיות מתחדשות -תחום האנרגיות המתחדשות בישראל, מאתגרים להזדמנויות
מהפכה זו, החלה כהכרח סביבתי. בשנת 2016, סקטור האנרגיה העולמי היה אחראי לכ-60% מסך פליטות גזי החממה, הגורמים לשינוי אקלים. מתוך כך, ייצור חשמל אחראי לכ-30% בעולם, ולכ-50% בישראל, מסך פליטות גזי החממה. רק בעשור האחרון, הסיכונים הקשורים לשינוי אקלים (כגון: אירועי מזג אוויר קיצוניים, כישלון הפחתת פליטות גזי חממה והתאמה לשינויי האקלים ע"י ממשלות ועסקים, נזקים סביבתיים מעשי ידי אדם, ואסונות טבע גדולים ומשמעותיים) זוהו על ידי הפורום הכלכלי העולמי בדבוס, במסגרת הדו"ח השנתי בדבר סיכונים גלובליים, כסיכונים החמורים ביותר עם רמת הסבירות הגבוהה ביותר לכלכלה הגלובלית ובעלי השלכות מרחיקות לכת על כדור הארץ והחברה האנושית בפרט. על כן, נדרשת פעילות אנושית מאומצת להפחתת פליטות גזי חממה, כאשר אחד מאמצעי ההפחתה המרכזיים הינו ייצור חשמל באנרגיות המתחדשות.
בנובמבר 2002 נקבע לראשונה יעד רשמי לייצור חשמל באנרגיות מתחדשות בהחלטת ממשלה 2664, אשר קבעה כי משנת 2002 2% מצריכת החשמל תיוצר על ידי מתקני אנרגיה מתחדשת. בינואר 2009 החלטת ממשלה מס' 4450 קבעה יעד לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בהיקף של 10% מצריכת החשמל בשנת 2020.
בספטמבר 2015, כחלק מהיערכות המדינה לחתימה על הסכם פריז, הסכם היסטורי וגלובלי מחייב למאבק בשינויי אקלים, התקבלה החלטת ממשלה מס' 542 בעניין הפחתת פליטות גזי חממה וייעול צריכת האנרגיה במשק. במסגרת ההחלטה, נקבעו יעדי ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בשיעור של 13% בשנת 2025 ו-17% בשנת 2030.
עם זאת, תחום האנרגיות המתחדשות מתפתח בעשור האחרון לא רק עקב ההכרח הסביבתי והצורך בהפחתת פליטות גזי חממה, אלא גם כתוצאה מהכדאיות הכלכלית ההולכת וגוברת של אנרגיות מתחדשות ביחס לחלופות. כבר כיום, במקרים רבים, זול יותר להקים תחנת כוח סולארית מאשר לייצר את החשמל בתחנת כוח קיימת ויעילה המוסקת בגז טבעי. כדאיות כלכלית זו צפויה להמשיך ולגדול בעשורים הקרובים – על פי הערכות בלומברג, עד 2030 צפויה ירידה של כ-40% במחירי מערכות סולאריות (ביחס למחירי 2017).
התפתחויות אלו, הביאו לכך שבשנים האחרונות, התחום זוכה למהפכה של ממש. ממצב של תת-ביצוע ואי-עמידה ביעדי הממשלה, אל קידום החלטות ושורת צעדים אופרטיביים למימוש יעדי הממשלה בתחומים השונים (כגון בנושאי מיסוי, מקרקעין, אסדרה ועוד) ולגידול בשיעור הייצור באנרגיות המתחדשות עד כדי כך שישראל צפויה לעמוד ביעד שקבעה לשנת 2020.
יתרה מכך, במשרדי הממשלה כיום נעשית חשיבה מחודשת על יעדי הייצור באנרגיות המתחדשות, תוך הסתכלות תכנונית לטווח הארוך. כך פרסמה רשות החשמל להתייחסות הציבור את עמדתה, כי יש להעלות את היעד לשנת 2030 מ-17% ל-30%. באחרונה הודיעה שר האנרגיה יובל שטיייניץ כי יעד ייצור האנרגיה המתחדשת לשנת 2030 הוא 30%. בנוסף, בימים אלו מוביל המשרד להגנת הסביבה יחד עם המכון הישראלי לדמוקרטיה ושאר המשרדים הרלוונטיים – תהליך לגיבוש חזון ומפת דרכים למעבר למשק דל פחמן, בו נידונים יעדי ייצור בסדר גודל של כ-80-100% באנרגיה מתחדשת עד שנת 2050.
אתגרים קשים
מימוש היעדים השאפתניים שהוזכרו לעיל טומן בחובו אתגרים משמעותיים: ישראל מוגבלת במשאבי קרקע, בעוד שמתקנים סולאריים דורשים שטח רב. בנוסף, האזורים בהם קיים פוטנציאל קרקעי זמין, רחוקים מאזורי הביקוש, ועל כן מחייבים השקעות גדולות בפיתוח של רשת הולכה, בכדי להוליך את האנרגיה המיוצרת לאזורי הביקוש הנמצאים במרכז הארץ. לבסוף, התכנון וההקמה של רשתות אלה מתקדמים לאט מדי, בעיקר עקב הזמן הרב שלוקח לאשר תוכניות אלו בוועדות התכנון.
על כן, בשנים האחרונות מושקעים מאמצעים להגדיל את ניצול פוטנציאל ההתקנה של מערכות סולאריות בתוך שטחים מבונים, כגון על גגות, מאגרי מים, חניות ועוד. ביזור הייצור מהווה יתרון אסטרטגי בניהול הסיכונים הקשורים למקטעי רשת החשמל השונים. עבודת מחקר שחברת אקוטריידרס ביצעה עבור המשרד להגנת הסביבה מצאה, כי פוטנציאל הייצור הסולארי במרחב המבונה בישראל נאמד בכ-46% מסך צריכת החשמל. פוטנציאל זה כולל חידושים טכנולוגיים בתחום הסולארי – שימוש-דואלי בשטחים מבונים אותם ניתן לנצל לקירוי במערכות סולאריות – כגון כבישים, בתי קברות, חזיתות מבנים ועוד.
אולם, ניצול פוטנציאל זה מוסיף גם הוא אתגרים חדשים המצריכים פתרונות שונים: הצורך בהסכמת כלל הדיירים בבנייני מגורים משותפים, סוגיות מתח ובטיחות ברשת החלוקה וההולכה, דרישות רבות להיתרים ונטל רגולטורי רב. על כן, רשות החשמל הצהירה לאחרונה על שורה של צעדים אופרטיביים שיש לקדם בכדי לפתור חסמים רגולטוריים, תכנוניים ומימוניים לשימוש בשטחים דואליים אלו.
כיום, הממשלה בוחנת ומקדמת שורה של אמצעים שיפתרו חסמים מימוניים לפרויקטים סולאריים רבים. כך למשל, במסגרת דיונים על התוכנית הלאומית להתייעלות באנרגיה, נבחנת הקמת קרן הלוואות לרשויות מקומיות להקמת מערכות סולאריות על שטחים מבונים. כמו כן, לאחרונה הקים משרד האנרגיה בשיתוף עם מפעל הפיס ומרכז השלטון המקומי קרן הלוואות להתקנת מערכות סולאריות ברשויות. הלוואות אלו יאפשרו תנאי מימון נוחים ליזמים בשנים הקרובות.
במקביל, הממשלה פועלת גם במישור הרגולטורי ובוחנת צעדים שונים שיחייבו יזמים לשלב מערכות סולאריות כבר בשלבי התכנון, כגון חיוב בנייה מאופסת אנרגיה – מבנים בהם צריכת האנרגיה שווה לאנרגיה המיוצרת במבנה וכמו גם בחיוב התקנת מערכות PV בבנייה חדשה.
במקביל לצעדים שמקדמת הממשלה, קיימות יוזמות המתמרצות את צד הביקוש לאנרגיות מתחדשות. עם העניין ההולך וגובר של משקיעים וחברות בשינוי האקלים, יותר מ-100 חברות גלובליות לקחו על עצמן יעדים של שימוש באנרגיה מתחדשת, המחייבים את הארגון לצריכה של 100% מהחשמל ממקורות מתחדשים. מאחר ובישראל, הסכמי רכישת חשמל (PPA) עבור אנרגיות מתחדשות אינם חוקיים, נוצרה הזדמנות נוספת עבור מתקני אנרגיה מתחדשת – הנפקת תעודות אנרגיה מתחדשת (Renewable Energy Credit – REC) המונפקות כנגד כל MWh מיוצר. תעודות אלו נרכשות ע"י החברות הבינלאומיות לשם עמידה ביעדים הסביבתיים והן נותנות מענה לחברות אשר אינן יכולות להבטיח כי החשמל אותו הן צורכות מהרשת הינו חשמל שיוצר באנרגיות מתחדשות, ואינן יכולות לרכוש חשמל שיוצר באנרגיות מתחדשות ישירות מספקים פרטיים.
התעודות מונפקות במסגרת מנגנון ה-IREC (International Renewable Energy Credit) הבינ"ל, הפעיל במעל 20 מדינות בעולם, לרבות סין, הודו, ברזיל, צ'ילה, טורקיה וישראל. המנגנון פועל באופן דומה למנגנונים רגולטוריים הקיימים בצפון אמריקה (REC) ובאירופה (EECS). תעודות אלו מאפשרות לארגונים וחברות לסחור ב"תכונות הסביבתיות" של אנרגיה מתחדשת ללא ביצוע עסקת חשמל בפועל ובכך מסייעות בפיתוח תעשיית האנרגיה המתחדשת המקומית על ידי יצירת אופק מימון נוסף ליצרנים.
דוגמה בולטת להזדמנות הקיימת בתעודות אלו ניתן לראות בחברת וואטנפל השבדית, יצרנית אנרגיה שזכתה במכרז תחרותי בהולנד לבניית חוות רוח בהספק של 700 MW. הנפקת תעודות לייצור באנרגיה מתחדשת אפשרה לחברה אופק מימוני נוסף, אשר אפשר לה להתחרות במכרז שאינו מסובסד על ידי המדינה. בהולנד קיים ביקוש רב לצריכת חשמל מאנרגיות מתחדשות, דבר שמקנה וודאות רבה לביקוש לתעודות אלו.
בישראל, מנגנון ה-IREC נמצא עדיין בשלבי התפתחות ראשוניים יחסית ומניסיון חברת אקוטריידרס במנגנון, הביקוש לתעודות אלו עודנו נמוך. אך עם המחויבות ההולכת וגוברת של משרדי הממשלה לקידום האנרגיות המתחדשות מחד – ומחויבות חברות ועניין הצרכנים בצד הביקוש מאידך, אנו מקווים כי תחום זה יתפתח בשנים הקרובות כנהוג בשאר העולם.
תחום האנרגיות המתחדשות בישראל | כותבי המאמר: עומר תמיר, רון קמרה ואברי שכטר, חברת אקוטריידרס
תחום האנרגיות המתחדשות בישראל – מגזין אופק ירוק, אנרגיות מתחדשות וקיימות
