ענף האבוקדו הישראלי ימשיך להתחזק. כניסת מגדלים חדשים לא תפגע בו אלא תחזקו עוד יותר. השווקים עוד יתחזקו, והביקושים יתמידו במגמת הגידול, עוד שנים רבות.
רמי כהן נולד בקיבוץ בית זרע. אחרי הצבא נסע לחו"ל ואז חזר ארצה, למד חקלאות ברופין וב-1986 הגיש מועמדות לחברות בקיבוץ מגל.בין השנים 82'-85' כיהן כהן כמזכיר וכגזבר במושב אמץ. אחר כך כיהן שבע שנים כגזבר וכמרכז המשק של קיבוץ מגל, בו הוא חי.
בשנת 1995 מונה כהן לתפקיד מנהל תאגיד האבוקדו במועצת הפירות. משנת 2000 ועד לשנה שעברה יצא כהן לדרך עצמאית כיזם, משקיע, שותף, מנהל ויועץ בתחום האבוקדו בארץ ובעולם. במשך שנים נחשב כהן לאחד ממגדלי האבוקדו העצמאיים הגדולים בישראל, באמצעות חברת האבוקדו "גורי אבוקדו". בשנתיים האחרונות, מאז יצא לגמלאות, כהן משמש כחוקר שווקים ואנליסט אבוקדו בארץ ובעולם, בנוסף לשאר עיסוקיו.
מקור האבוקדו
קצת רקע, מקור האבוקדו הוא במכסיקו שהינה יצרנית האבוקדו הגדולה בעולם. פירוש השם באצטקית הוא אשך.
תור הזהב של האבוקדו, המכונה "הזהב הירוק", החל בשנות ה-20' בארה"ב, כאשר מגדלים מקומיים בקליפורניה החלו לגדל ולשווק אבוקדו מזן פוארטה. מאוחר יותר פיתח חקלאי אמריקאי בשם רודולף האס את זן ההאס, שכיום הוא הזן הכי פופולארי במסחר העולמי. עד לשנת 1993 נהנו המגדלים האמריקאיים משליטה ושגשוג בשוק האמריקאי, כיוון שעל האבוקדו המכסיקני הוטל עדיין מכס. ב-1993 חתם הנשיא ביל קלינטון ונשיאי מכסיקו וקנדה על הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (הסכם נפט"א NAFTA), שלמעשה הוריד את המכסים מהאבוקדו המכסיקני.
הסכם נפט"א נכנס לתוקף (בהדרגתיות) בינואר 1994. משנת 2000 הוצפה ארה"ב באבוקדו מקסיקני זול יחסית, ומאז לא הפסיק ענף האבוקדו לגדול. סייעה לכך וועדת האבוקדו האמריקאית שפתחה בקמפיין נרחב שהדגיש את תכונותיו הבריאותיות של האבוקדו ומאז האבוקדו רק ממשיך לצמוח. היום מתקשים מגדלי אבוקדו בקליפורניה להרחיב את גידוליהם בשל בעיות של מחסור במים ובצורת ממושכת, אך במקסיקו, פרו, קולומביה ובארצות רבות נוספות, כולל בישראל, הענף ממשיך לגדול.
רמי, ענף האבוקדו העולמי הוא ענף מורכב?
"ברמה הגלובאלית ענף האבוקדו הוא מורכב לפחות כמו ענף הסוכר, ענף החיטה וענף הכותנה. זה שיש ישראלים שמתייחסים אליו ברמה של שוק מחנה יהודה זה על הכייפק, אבל ענף האבוקדו העולמי הוא פי מיליון יותר גדול ויותר מורכב, ומה שמשפיע עליו זה דברים גדולים ומשמעותיים הרבה יותר מהענף בישראל. אני מנתח את הענף כמו שהוא מבלי ליפות דברים ובלי אינטרסים כאלה או אחרים, מה שיש במציאות. אני מנתח את השווקים כמו שאני רואה אותם, אני אוסף מידע מכל העולם ואשתו וגם בארץ, אני דוגם ומתעד את הקיים, לא רק מחירים וכמויות, היצע וביקוש, אלא גם את איכות האבוקדו על המדפים – אני מנתח את הנתונים שאספתי ומפרסם את המסקנות שלי.
"באבוקדו כמו בפרי הדר יש חצי כדור דרומי וחצי כדור צפוני ואנחנו בחצי הצפוני. אבל צריך לדעת למשל שצ'ילה, שהיא בדרום אמריקה, היא דווקא בחצי שנה של הכדור הצפוני, אבל פרו למשל היא בחצי הכדור הדרומי, כאשר אנחנו מדברים על ההאס, כך שהדברים אינם שחור ולבן. הסיבות להבדלים הן רבות ומתאימות לכתבה אחרת."
והרי התחזית
את התחזית הזאת לתעשיית האבוקדו כתב רמי כהן כבר בשנת 2017: "ענף האבוקדו הישראלי ימשיך להתחזק. כניסת מגדלים חדשים לא תפגע בו אלא תחזקו עוד יותר. השווקים עוד יתחזקו והביקושים יתמידו במגמת הגידול עוד שנים רבות, ולכן אני מעריך שמותר לתכנן בישראל על מטע אבוקדו שמניב כ-2 טון לדונם האס וכ-3 טון לדונם ירוקים. אני מעריך שמותר לתכנן בישראל על מחיר של 2.5 עד 4 ₪ לק"ג בשער המטע לפרי ירוק. אני מעריך שמותר לתכנן בישראל על מחיר של 4 עד 6 ₪ לק"ג בשער המטע להאס – וכל זאת לתקופה של 30 שנות חיי מטע. בתנאים כאלו אפשר להמשיך ולהתמיד, בחקלאות ישראלית מצליחה."
כהן: "מאז כמובן עדכנתי את התחזית ובתערוכת 'אגרו-ישראל יבול שיא 2021' האחרונה הצגתי את העדכונים. לגבי העבר אספתי את הנתונים כבר לפני שנים רבות, למשל אז הנתונים בישראל התקבלו ממועצת הפירות ומאוחר יותר ממועצת הצמחים ואלה המספרים שהיו להם. בדיעבד אני חושב המספרים לא כולם מדויקים אבל אלו הנתונים שהיו אז וזה מה שיש."
"כשמסתכלים על הגידול בענף האבוקדו זה מדהים. ארה"ב היא כיום צרכנית האבוקדו הגדולה בעולם ותראה בגרף איך במשך השנים היא גדלה מכלום להכל. הגרף הבא שבניתי הוא המסחר העולמי של האבוקדו בטריליוני יורו. כאן לא מדובר בייצור אלא במסחר, כמה ענף האבוקדו מעביר כסף מיד ליד בייצוא וייבוא הפרי בכל היבשות ברחבי העולם, כאשר כל השוק המקומי בכל מדינה ומדינה לא משוקלל בגרף הזה. כשמסתכלים על התפתחות היבוא לארה"ב רואים את היבוא לארה"ב גדל משנת 2000 בקצב היסטרי וזה בלי הייצור המקומי.
"כאשר מדברים על המסחר העולמי באבוקדו בהשוואה לפירות אחרים, האבוקדו ממוקם במקום הרביעי מבחינת מחזור המכירות. את המקום הראשון תופשות הבנות, מקום שני ענבים והשלישי תפוחים ואז האבוקדו שמחזור המכירות העולמי שלו מגיע ל-6.6 טריליוני דולרים, עם צמיחה שנתית של 10.1%, צמיחה שנתית אדירה! צמיחה שנתית דומה מציג ענף האוכמניות, שמשווק בכלל בסדרי גודל ובהיקפים הרבה יותר קטנים.
"במבט על מגמת גידול הכמויות ביחס למחיר מכירה באירופה בעונת החורף, שהיא התקופה שלנו, ניתן ללמוד מהגרף שלא רק הכמויות עולות אלא גם המחירים עולים על פני התקופה. אמנם יש תקופות בהן המחיר יורד אבל מדובר בירידות זמניות, שנובעות מגורמים שונים.
השוק בישראל
"לגבי ייצור ויצוא אבוקדו בישראל, נתוני היצוא הם נתונים ודאיים כי בסופו של דבר הנתונים מגיעים מהמכס והכל רשום. אבל לגבי נתוני הייצור זה משהו הרבה יותר משתנה, כי יש פה את כל השוק המקומי והנתונים הם נתונים שהתקבלו ממועצת הצמחים. מ-2018 התחלתי לחשב לפי הנתונים והאנליזות שלי.
"אחת הבעיות הכי קשות של השוק המקומי זה שאין נתונים אמינים, כל אחד 'משחק' עם הנתונים, ואני לא מחפש נתונים פיזיים, אני מחפש כלים סטטיסטיים כדי לעבד את המידע. אני משיג נתונים שאני חושב שהם הכי טובים שישי וכל פעם שאפשר אני משפר אותם. להבדיל מהייצוא, שם יש מכס והכל מתועד, הרי שבשוק המקומי אין מי שיושב וסופר ומדווח בדיוק, פה כל אחד מספר את הסיפור שלו ואני בונה מודלים סטטיסטיים כדי לדעת מה קורה, וכך אני מוציא תחזית שבועית אבל חשוב לזכור, אני מה שאני עושה זה סטטיסטי ולא אריתמטי.
"בגרף "מדד 'גורי אבוקדו' – מבט על מגמת הכמויות ביחס למדד מחיר המדף בשוק המקומי בעונת 2020-21 בהשוואה לעונת 2019-20'", כאן השוויתי כמויות פרי ומחירים לכל שבוע ושבוע. אמרתי שלדעתי בעונה הזאת – אנחנו נתייצב על מחיר שהוא בסביבות ה-10 שקלים מחיר מדף. בפועל אנחנו על הרבה פחות.
"במבט העתידי שלי על ענף האבוקדו בישראל אני מעריך שהענף כמובן ימשיך לצמוח, כאשר כבר לאור הנתונים שיש לנו בהווה, אנחנו כבר יודעים שעד לשנת 2030 נגיע לרמה של כ-175 אלף דונם וייצור של כ-350 אלף טון, אנחנו יודעים זאת כי הנטיעות שנעשו אתמול והיום מכתיבות את מה שיקרה בשטח הנטוע וביבול הנובע ממנו עד 2030. בתחזית לשנת 2041 הוספתי את הנטיעות העתידיות המשוערות וזה ההבדל בין הווה לבין עתיד, כאשר התחזית היא המשך מגמת הגידול עד כ-580 אלף טון ב-2041. בכל מה שקשור לעתיד מ-2030 עד 2041 אני לוקח כל מיני פרמטרים סטטיסטיים, ולפי מכפלת יבול לדונם אני קובע את השטחים המניבים והיבול. ברגע מסוים, בשל שדרוגים טכנולוגיים עתידיים שצפויים להגיע היבול לדונם קצת גדל וכמובן משפיע על מגמת הגידול במקטע העתידי."
כיתוב
מדד 'גורי אבוקדו' – מבט על מגמת הכמויות ביחס למדד מחיר המדף בשוק המקומי בעונת 2020-21 בהשוואה לעונת 2019-20
הזדמנויות:
"השוק המקומי חזק מאי פעם! וממשיך להתחזק!!! גם תעשיית האבוקדו העולמית הולכת ומתרחבת. גם הביקוש לאבוקדו בארץ ובעולם גדל מאוד, הוא עתיד לגדול עוד שנים ואין סיכוי בשני העשורים הקרובים לספק ביקוש זה. עדין לא נכנסו למעגל הביקושים העולמי שווקים גדולים וחזקים, סין, הודו כדוגמה.
"כתוצאה מהביקוש המטורף ישנן עליות מחירים בכל השווקים. אני לא רואה שהולכת להיות מגמה של ירידה בביקושים ובמחירים, תיתכן אולי מגמה של התייצבות אבל הביקוש והמחירים ימשיכו לעלות בעתיד. קיים ידע מפותח מאוד בכל חוליות הערך של תעשיית האבוקדו במדינת ישראל, המתאפיינת בבעלי מקצוע טובים, המוכרים שרותי ידע, באופן יעיל וזמין, בכל התחומים."
איומים:
"האיום הגדול ביותר לחקלאים הוא: 'הם עצמם' – בסופו של יום, חלק מהחקלאים יודעים להרוס לעצמם את התוצאה. אבוקדו הוא גידול לעשרות שנים, מי שמגיע לענף לסיבוב קצר, יכול להתאכזב מאוד. צריך להבין שאבוקדו זה לא אבטיח – זה להמתין שנים ליבול, זה ללמוד וכל הזמן לשפר. יש גם בחקלאות סיבובים קצרים, כמו גידול ירקות בשלושה חודשים אבל זה לא בענף האבוקדו.
"אבוקדו הוא גידול מאוד מקצועי, שיש בצידו סיכונים לא מבוטלים. מי שינסה לעשות קיצורי דרך ימצא את עצמו באין מוצא, אבל מי שיעשה את כל מה שצריך – אני לא רואה עבורו כל איום מחזית השווקים או מחזית יצרנים אחרים. תחזית המטבעות היא מאוד חמקמקה, אך עדיין, לא מאימת על עתיד הענף."
מה לגבי התחזית שפירסמת ב-2017, משהו השתנה?
"התחזית שפירסמתי בשנת 2017 התקיימה אחד לאחד, כשהמצב היה הרבה יותר טוב בענף. כאשר אנשים יתפקחו מהאשליות, הם יראו שהעונה הנוכחית שהיא עונה לא טובה יחסית מבחינתם, אבל היא בתוך הנתונים שצפיתי ולא חורגת מהם."
"את התחזית לשני העשורים הבאים כתבתי בשנת 2021, לפיה ענף האבוקדו הישראלי ימשיך להתחזק. כניסת מגדלים חדשים לא תפגע בו אלא תחזקו עוד יותר. השווקים עוד יתחזקו, והביקושים יתמידו במגמת הגידול, עוד שנים רבות – ולכן אני מעריך שמותר לתכנן בישראל על מטע אבוקדו שמניב: 1.5-2.5 טון לדונם האס, ו-2.5-3.5 טון לדונם ירוקים. "אני סבור שמותר לתכנן בישראל על מחיר של: 2.5 – 4 ₪ לק"ג בשער המטע לפרי ירוק. אני סבור שמותר לתכנן בישראל על מחיר 3.5 – 6 ₪ לק"ג בשער המטע להאס -וכל זאת לתקופה של 30 שנות חיי מטע. בתנאים כאלו אפשר ליהנות מענף האבוקדו. חשוב להראות שגם בשנה הזאת שיש הטוענים שהיא שנה קשה אפשר להרוויח מאבוקדו.
"השנה נחשבת לשנה קשה כי הכמויות מאוד גדולות והמחירים הם מחירים מאוד נמוכים, אבל הכל יחסי וגם תלוי בכמות היבול שאתה מוציא מדונם. במטעים שלנו, בזנים המקדימים סיימנו עם הכנסה לדונם של למעלה מ – 15,000 ₪. אין ענף בישראל שיודע להביא נתון כזה ושאף אחד לא יספר סיפורים. גם את האטינגר סיימנו עם הכנסה דומה לדונם. עכשיו, כשאני מסתכל על הכל, אנחנו נמצאים בתוך המסגרת של התחזית שלה בצד העליון שלה. אם מישהו נמצא בצד התחתון שלה זה עדיין בסדר גמור כי אנחנו בשנה קשה יחסית אבל עדיין רווחית, ואם מישהו נמצא רחוק רחוק מהסקלה אז יש לו בעיה והוא חייב להתמודד איתה."
אנחנו יכולים להתגאות בכך שישראל החדירה את האבוקדו לאירופה?
"שטויות במיץ עגבניות, זה מה ש'אגרקסקו' טענה שנים רבות וגם עכשיו יש אנשים שעדיין מפיצים את השטות הזאת. אם אתה רוצה בשלושה משפטים את ההיסטוריה של האבוקדו הישראלי אז ככה: ראשית, האבוקדו הגיע לישראל בסביבות שנות ה-40 תחילת שנות ה-50 על ידי נזירים בירושלים, נטעו כמה עצים במקווה ישראל ומאז התחילו לעקוב ולפתח אותו. האבוקדו התחיל כמין עץ אקזוטי ואחר כך בתור גידול חקלאי אקזוטי ורק בשנות ה-60 החל כגידול מסחרי. עם הזמן החלו לנטוע בכמויות גדולות ובמקביל הוא גם התפתח בעולם. התחילו לנטוע זנים בעולם – זן אטינגר זה פיתוח ישראלי, האטינגר לא תפש מקום משמעותי בעולם. זן האס זה פיתוח אמריקאי של חקלאי גרמני בשם רודולף האס, שעבר לקליפורניה. הוא רשם על זה פטנט, הפטנט נגמר ואז הזן עוד לא היה אז דרמה גדולה.
"האבוקדו המשיך להתפתח ומי שעשה את קפיצת המדרגה של האבוקדו בסחר העולמי היו המקסיקנים. עד שנות ה-90' בערך הפרופורציה הייתה בערך חצי-חצי בין זני האס לזנים הירוקים. במכסיקו ההאס היה הרבה יותר חזק ואט, אט הלך והתגבר. היום 95% מהמסחר העולמי הוא בזן האס אם כי גם הזנים הירוקים הטובים, הם בסדר ואפשריים.
"גם הטענה שהישראלים הביאו את האבוקדו לאירופה ושלטה בשוק האירופאי מגוחכת. האבוקדו כפי שאמרתי מחולק ליצרני הכדור הצפוני והכדור הדרומי, כך שלא יכלנו לשלוט בשוק האירופאי, כי שיווקנו רק במחצית השנה שמתחילה בפלוס-מינוס אוקטובר ונגמרת פלוס-מינוס במרץ. אבל תמיד הייתה עוד חצי שנה שהאבוקדו הגיע לאירופה מדרום אפריקה ומארצות אפריקאיות נוספות. גם בחצי עונה שלנו לא שלטנו, תמיד הייתה שם גם ספרד והיא לא הייתה פחות חזקה מאיתנו. מלבד זאת, בשנות ה-90' הגיעו המכסיקנים ואחר כך גם הצ'ילאניים לאירופה.
"מאז מה שקרה שנכנסו כמה שחקניות חדשות לשווקים. קודם כל, מקסיקו העבירה את רוב היצוא שלה לארצות הברית, כל תוספת היצור שהם הכפילו וריבעו ב-20 השנים האחרונות הלכה ברובה לארה"ב. הם כמעט ניתקו את הקשר עם אירופה כי המחירים שם לא היו מספיק טובים עבורם. במקביל נכנסו לאירופה שלושה מדינות: תחילה פרו וצ'ילה ואז קולומביה. פרו בתקופת החצי הדרומי, צ'ילה בתקופת החצי הצפוני וקולומביה פחות או יותר על כל השנה. בנוסף גם מקסיקו המשיכה לגדל ויכלה להיכנס ולצאת בהתאם למחירים. יש כמובן אפריקאיות כמו קניה למשל שהיתה תמיד ואף התחזקה בעשור האחרון בהיקפי היצור והיצוא.
"לא צריך לדבר על ישראל כמעצמת אבוקדו. תעשיית האבוקדו הישראלית היא תעשיית רצינית, יש בה מחקר ופיתוח טוב מאוד, יש בה הישגים יפים גם בטון לדונם וגם במחיר הכנסה לדונם. המגדלים הטובים, השליש העליון עומדים על הכנסה ממוצעת של 12 אלף שקל לדונם בשנה, זה המון, הכנסה לגמרי סבירה שלא מביישת אף חקלאי וצריך לזכור שזה לא הקצה העליון. זה בסדר. אנחנו startup nation אבל אנחנו לא מעצמת אבוקדו. בשורה התחתונה, תעשיית האבוקדו הישראלית מאוד רצינית ויחד עם זה לא צריך להפוך אותנו להרקולס ואף פעם לא היינו הרקולס."
