נדב מן, ביתמונה, הפיק אלבום ובו 600 צילומים של דוד פרלמוטר ז"ל מכפר מנחם. המיוחד באלבום הזה הוא שהצילומים שנעשו במקור כולם בשחור לבן, עברו עיבוד חדשני והם מופיעים כולם בצבע. סוגיה לדיון – האם רשאים אנו בזכות יכולות טכניות חדשניות לשנות את המקור? כותב הכתבה סבור שלא
נדב מן מקיבוץ מרחביה הוא ידיד אישי. אנחנו אוחזים בתחומי עניין משותפים, פרשנות ונראות חזותית של ארץ ישראל המתחדשת. אני פועל במסגרת הארכיון התנועתי ביד-יערי, גבעת-חביבה, ואילו נדב מתוך "ביתמונה", המעבדה שלו במרחביה לסריקה, שיחזור והצלה של תצלומי ארץ ישראל. הקשר ביננו שוטף, כך שאנחנו מרבים להחליף רעיונות ודעות בתחום. כאשר סיפר לי שהוא עובד על אלבום תצלומים חדש של הצלם דוד פרלמוטר ז"ל מכפר מנחם, והאלבום עומד לצאת לאור בצבעים, הרמתי גבה, הכיצד? דוד פרלמוטר כמיטב ידיעתי צילם בשחור-לבן! השבתי בסימן קריאה ברור. נדב השיב בגאווה: "יצרתי קשר עם חברה בעלת תוכנה שממירה צילומי שחור-לבן לצבע ובכוונתי להפיק את האלבום בצבעים". התוצאה מרשימה ביותר לדעת נדב, עד כדי כך שהוא החליט להפיק אלבומים רק בצבע.
עולות שאלות לא פשוטות בנושא זה של שינויי צבע בצילומים כאשר הדבר נעשה לאחר פטירתו של הצלם וללא רשותו ומעורבותו. חשתי שיש במעשה זה התערבות במעשה היצירה. סיכמתי עם נדב על פגישה לליבון סוגיה אתית זו. כמובטח הופיע נדב בקיבוצי בבוקרו של יום שישי, כאשר האלבום החדש של תצלומי דוד פרלמוטר בצבעים מוגש לי אישית כשי. (דוד פרלמוטר בעין מצלמתו, אלבום צילומים חדש. עורך ומעצב: נדב מן).
ביתמונה – מפעל של איש אחד
נדב נולד במרחביה בשנת 1947 לאהובה ויעקב ווג. כשהייה בן שנה נפל אביו בקרבות לטרון בתש"ח, כמפקד פלוגה. אמו נישאה בשנית למשה מן (מייסדה ומפקדה הראשון של חטיבת גולני) שהייה לאביו המאמץ. נדב גדל והתחנך במרחביה. התגייס לשריון וסיים את שרות המילואים שלו כמג"ד בחיל. בקיבוץ מלא שורה של תפקידים ביניהם רכז משק לאורך שש שנים. עשר שנים שמש כמורה לפיזיקה במוסד החינוכי "עמקים" (בקיבוץ מזרע). כאשר הגיע עידן המחשבים הוטל עליו להכניסם אל תכניות הלימוד.
היה זה ד"ר צבי צמרת שהזמין אצל נדב לראשונה סריקה של תצלומים עבור מכון יד בן-צבי. משם התפתחו והסתעפו הקשרים עם עוד מוסדות לאומיים נוספים ביניהם הספרייה הלאומית. בהמשך שמש נדב ככתב ב- YNET בו היה לו טור קבוע המתעד את פעילותם של צלמי הארץ. פעילות ענפה שכזו מחייבת שם מסחרי. נדב קרא למעבדת העבודה שלו בשם: "ביתמונה" . שם המגלם בתוכו את צירוף המילים בית ותמונה. כאשר הקשרים עם מוסדות אלה הסתיימו מסיבות תקציביות, הגביר נדב את פעילותו בתחום של הפקת אלבומי צלמים ויישובים. פרויקט חשוב לכל יישוב ולארכיון שבו, כמו למשפחות הצלמים שרובם כבר לא עימנו. נדב מונה בפני חלק מרשימת הקיבוצים והיישובים שהפיקו באמצעותו אלבומים ואכן, היא ארוכה ונכבדה (שער העמקים, מרחביה, כנרת, הזורע, המעפיל, משמר העמק, שריד, מזרע, העוגן ובימים אלה נתיב הל"ה, עין השופט, נהלל ועוד).
נדב שייך למעטים העומלים ללא לאות על תיעוד צילומי ארץ ישראל היפה והאובדת. זו שבנתה את ההתיישבות והארץ כמו מצווה עלינו באמצעות התצלומים לזכור ולכבד את מעשי הראשונים. נוסטלגיה במיטבה. נדב מזמן אותנו למסע במנהרת העבר, לא בשחור לבן אלא בצבעים.
מהי אותה תוכנת קסם היודעת לצבוע?
נדב: "אותם סרטים יתר אוטנטיות והנגשה של צבעי הזמן והתקופה. טכנולוגיית צביעה זו הותאמה גם לצילומי סטילס שחור/לבן. זו תכנה יקרה מאוד שנרכשה ע"י חברות בארץ לצרכי שיחזור צילומי משפחות (גנאלוגיה). אני מנוי של חברת my Heretag המאפשרת למינויים להשתמש בידע שאצור בחברה. התצלומים נצבעים במעבדות החברה בתהליך מיוחד שהוא סוד מקצועי המתאים את הצבע והדימויים אל התקופה וסוג האובייקטים. אני מתקן בפוטושופ פגמים שמתגלים.
"תהליך הוספת הצבע עשוי להביא קהל גדול יותר להתעניין באותם תצלומים ישנים והרי זו כוונתי לעניין ציבור רחב באוצר צילומים זה . וספת גווני הצבע לא פוגעת בהעמדת האובייקטים הנמצאים בצילום, הם נשארים בדיוק כפי שנעשו בידי הצלם אבל הצילום מתעורר לחיות חדשה ושובר את החדגוניות … אם פגעתי ברגשות קהל שומרי האמונים לצילום המקורי בשחור – לבן הריני מתנצל על כך" (מתוך מבוא לאלבום: על הוספת צבע לתצלום ש/ל).
לגבי הרשות להתערב ביצירה, משיב נדב, שהתצלומים שנצבעו קיבלו את רשות הבעלים, שהם יורשי הצלם, כך שמבחינה חוקית הרשות נתונה.
דעתי האישית מתנגדת לכל התערבות חיצונית בכל יצירת אמנות ותיעוד, כולל שיפוץ כלי, פריט או חפץ מכל תקופה, גם אם שיני הזמן או יד אדם פגעו בו. קיים ויכוח עקרוני-מקצועי בין המשמרים למיניהם. ישנם כאלה המחייבים שיקום ותיקון, השלמת החסר וכו'. אני מאלה החושבים שהזמן ותלאות השנים שחפץ עבר לאורכם הם חלק מההיסטוריה והביוגרפיה של האובייקט.
התצלומים של פרלמוטר המופיעים באלבום שייכים לסוגה התיעודית. רובם מספרים את סיפורו של כפר מנחם מראשית הקיבוץ וכשכאלה צביעתם לדעת נדב מוסיפה אינפורמציה החסרה למעשה התיעוד. ישנם תצלומים שהצביעה הממוחשבת שלהם זולגת בין התחומים, ומוסיפה גרעיניות לתצלום. התוספת העיקרית היא בתחום האווירה ומסירת רוח התקופה. סוגיית תוספת הצבע שייכת לתחום האתי – פילוסופי של האמנות. האם רשאים אנו בזכות יכולות טכניות חדשניות ככל שיהיו לשנות את המקור? דעתי כאמור נחרצת, ומעדיפה את השארת המקור כפי שצולם ללא צבע.
דוד פרלמוטר – בעין מצלמתו
מפעל ההצלה והגילוי של תצלומים היסטוריים שנדב עמל עליהם, הם מעשה קודש. הוא מביא לציבור הרחב פיסות היסטוריה מצולמות. עומס על שכמו את תיעודה, שימורה וצביעתה של המדינה, ההתיישבות הקיבוצית, הכפרית והעירונית.
אלבומו האחרון עניינו קיבוץ כפר מנחם ועוד נופים ומקומות בארץ, כפי שתיעד וחווה צלם הקיבוץ דוד פרלמוטר. האלבום מכיל 600 עמ' וצילומים בכריכה רכה, ובהפקת ביתמונה. נדב מספר שהתצלומים שבספר הם מבחר מתוך 6,000 צילומים אותם סרק עבור הספרייה הלאומית. לנדב אג'נדה עיצובית של בניית אלבומי צילום: הוא נותן את מלוא הכבוד והמקום לכל צילום. כל דף מכיל צילום בודד. נדב מקפיד להוסיף אינפורמציה מילולית מינימליסטית הכרחית, כמיטב ידיעתו. מתוך בחירה מושכלת, של ארגון התמונות באלבום בחר נדב בדרך האקלקטית. לא מתודיקה של נושאים סדורים לפי שערים, אלא חלוקתם על פני דפי האלבום. מתוך רצון להפתיע. לא בניית משנה סדורה הידועה מראש, אלא פיזור נושאים לאורך האלבום.
דוד פרלמוטר נולד בעיר ביאליסטוק (פולין בחסות גרמניה) בשנת פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914). לאחר המלחמה היגרה משפחתו לקנדה ושם בעיר טורונטו חבר דוד לתנועת הנוער השומר הצעיר. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה עלה עם זוגתו חיה לארץ ישראל. בשנת 1939 היה ממייסדי קיבוץ כפר מנחם. דוד לא למד את אמנות הצילום, הכול בא לו בכישרון טבעי ובעזרת הניסיון שצבר לאורך השנים. במשך חייו הקים את ארגון צלמי הקיבוץ הארצי, ערך תערוכות צילום רבות, פרסם אלבומי צילום וצילומיו פזורים במקומות שונים בארץ ובעולם. היה צלם הקיבוץ שצילם במקביל את נופי הארץ ואנשיה וצילומים רבים במחנות צה"ל וחיילותיו. דוד פרלמוטר נפטר בקיבוצו בשנת 1993.
"יש המנהלים יומן או מחברת רשימות, אני ביקשתי לתת ביטוי לבניין הקיבוץ והתפתחותו – על הנוף הסובב אותו והנוף האנושי אשר בו באמצעות עין העדשה. כשניגשתי לממש את כוונתי, אפילו מצלמה לא הייתה ברשותי, אלא מה שקיבלתי בהשאלה מחברים שברשותם היו מצלמות" (מדבריו של פרלמוטר המופיעים באלבום).
לפרלמוטר עין רגישה הצדה את הפכים הקטנים. את חיי היום, יום. את האלבום פותחת תמונה של שער הקיבוץ בראשיתו (תקופת חומה ומגדל). על עמודי השער הפתוח לרווחה כמו מזמין את החברים להיכנס אל חצר הקיבוץ, עומדות מפוסלות שתי דמויות: המסקל והזורע. יצירתו באבן של נחום (נחקה) רומבק. כדי לזרוע, ולאחר מכן לקצור, יש לסקל ראשית את האבנים והסלעים ולבער את הקוצים. הכשרת השטח וזריעתו היו צעדים בוני אמון עם המקום. לאחריה באה סדרה של צילומי "חומה ומגדל". מצאה חן בעיני תזמורת המנדולינות הפורטת להנאתה מזמרת הארץ למרגלות מגדל העץ, להמחיש שקיבוץ ותרבות הולכים בצוותא.
תצלום המקלחת הציבורית משנות החמישים, מדגיש את הצד האחורי של המתקלחים כאשר הפנים המתגלחות נשקפות מהמראה. אלו הם שני צדדיו של הקיבוץ "במערומיו" שנהפכו לפולקלור של סיפורי המקלחת הציבורית. מימין למקלחת צילום צריף מחסן הבגדים הבנוי מלוחות עץ לא מהוקצעות וגג ברזנט מרופט שהוא ניגוד גמור לשמלות השבת והערב ולחולצות המגוהצות, שיא האופנה של שנות הארבעים-חמישים. תפארת הלבוש מול דלות צריף מבנה הקומונה. מהצילומים למדתי, שבכפר מנחם שכנה תחנת משטרה בצריף ועליה קבוע שלט בעברית ואנגלית: "משטרת הישובים היהודיים תחנת כפר-מנחם". תצלום נוסף קבוצתי של גפירים (נוטרים) חברי כפר מנחם במשטרת היישובים. עומדים לתפארת ככוח הביטחון והמגן המקומי (העברי) חבושי כובעים אוסטרליים, לבשי מדים מגוהצים, מכנסים קצרים וגרביים עד הברך, הכול בצבע חאקי ייצוגי בנוסח הוד מלכותו המוכר. אפנה צבאית לתפארת משטרת היישובים מהקיבוץ המשרה סמכותיות ובטחון.
צילומי עבודת השדה הם מהתצלומים המרגשים שבאלבום. לפרלמוטר הייתה זיקה מיוחדת לעבודת האדמה. הדבר בא לידי ביטוי באלבום דרך עובדי שדה כפופי גב האוספים בצל. טרקטורים בפעולה, חלקם מתבוססים בבוץ בשרשרותיהם. קלשונים מורמים מעל ערמת חציר. צילומיו של פרלמוטר את חבילות הקש ועובדי הפלחה העומסים את החבילות מהשדה אל עגלה עמוסת חציר כפי ששוררה רחל המשוררת מספרת לנו סיפור ידוע, תמים, שחייב מאמץ פיזי לפני בא הגשמים. סדרה מיוחדת מוקדשת לבעלי מקצועות, סנדלרים תופרות, אנשי חרושת חשמל בניין ועוד. כמו בכל ראשית התיישבות, לא נפקד מקומם של עסקני היישוב שהיו מגיעים לישוב החדש לעודד ולטעת שתיל. בראשם מנחם אוסשקין (על שמו נקרא הקיבוץ) עם שפם וזקן מטופחים, אברהם הרצפלד עם "שורו הביטו ראו, מה גדול היום הזה"… יוסף ווייץ, וכמובן מאיר יערי המנהיג ההיסטורי, נואם בהתלהבות בישיבת הוועד הפועל שהתכנסה בקיבוץ, ויד ימינו המונפת בלהט, מספרת משהו על חשיבות ותוכן דבריו.
הפעוטים וילדי הקיבוץ נוכחים בלא מעט תצלומים. הצברים החמודים, ילדי הקיבוץ הם התשובה האולטימטיבית להמשכיות ולקיום. אפשר ללמוד רבות מהתצלומים על סיסמאות התקופה והמפלגה שנתלו על כותלי חדר האוכל ובחצר הקיבוץ: בהתכנסות חברים בחדר האוכל באחד במאי נרשם באותיות קידוש לבנה: "לציונות חלוצית וסוציאליזם מהפכני"! מנגד סיסמה משלימה: "דיקטטורה של הפרולטריון = שלטון העם". בשדות הקיבוץ בחג נטיעות נפרש בד לבן ארוך ועליו הכתובת: "והיה הנטע לאות ברית בינינו ובין הארץ הזאת". בתווך בין עמודי התורן המחזיקים את סיסמת החג עומדת עגלה רתומה לפרדה ועליה שתילים רכים המיועדים לשתילה. כך גם חברי הקיבוץ על מקצועותיהם, מן הסנדלר, דרך הבנאי עד התופרת. לכולם מקום של כבוד במצלמתו של פרלמוטר. האלבום מחזיק מעגל חיים שלם מהשנים הראשונות של כפר מנחם שלפתע לבשו צבע.
אפשר להתווכח על נכונות צביעתם של תצלומים, אי אפשר שלא לשבח את עבודתו של נדב, את תצלומיו הנפלאים של דוד פרלמוטר ואת חברי כפר מנחם שנחישותם וחזונם ועמל כפיהם מהווים בסיס לאלבום זה. האלבום מלמד אותנו מהי צניעות, עבודת כפיים, תמימות וישרות דרך ואמונה גדולה בחזון קיבוצי.
