גד שטילמן עו"ד, אריאל רוט עו"ד
לאחרונה, פסק בית המשפט לענייני משפחה פסק דין* תקדימי והדגיש כי רישום פורמלי של "בן ממשיך" בסוכנות היהודית וברשות מקרקעי ישראל ואף רישום הנחלה על שם הבן הממשיך לאחר פטירת ההורים אינו סוף פסוק ולא בהכרח מבטיח "לבן הממשיך" זכויות מוחלטות בנחלה.
בפסק הדין נדון מקרה של משפחה במושב במרכז הארץ, בו ההורים המנוחים מינו בשנת 1987 את בנם ואשתו כ"בנים ממשיכים" בין היתר לצורך בנית בית מגוריהם. המינוי אושר כדין בסוכנות היהודית ודווח לרמ"י. לכאורה, במקרים שכאלה זכאי הבן הממשיך לרשום את הנחלה על שמו לאחר פטירת הוריו גם אם בצוואתם הוא אינו יורש את הנחלה.
לאחר רישום הבן כבן ממשיך הביע האב בצוואתו את דעתו כי בעת המינוי הוא לא היה מודע לכך שהמינוי מקפח את יתר ילדיו. כן הסביר, כי היה מעוניין לאפשר חלוקה שווה ככל הניתן של הנחלה למעט הזכויות בבית שנבנה על ידי הבן הממשיך.
לאחר שנים רבות מפטירת האב כתבה האם צוואה משלה בה הביעה רצון מפורש וחד משמעי לבטל את המינויו של בנה כבן ממשיך בשל התנהגות מחפירה מצדו ומצידה של אשתו, שכללה ניתוק הקשר מהאם, הרחקת הנכדים ממנה והשתלטות על הכנסות המשק. בנוסף ציוותה האם בצוואתה את הנחלה במלואה לבתה שגרה במשק.
לאחר פטירת ההורים פעל הבן לרישומו כבעלים יחיד של הנחלה ברשות מקרקעי ישראל מכח המסמכים שנחתמו בחיי ההורים בסוכנות וברמ"י. רמ"י נענתה לבקשתו ורשמה אותו כבעלים יחיד של הזכויות. מכאן, דרכו הייתה פתוחה להגשת תביעה לפינוייה של אחותו מהבית בו היא גרה במשק.
הבת מצידה תבעה את אחיה לביטול מינויו כבן ממשיך ורישומה כבעלת הזכויות בנחלה מכח צוואת האם.
בית המשפט נדרש להכריע האם הרישום של הבן ואשתו כ"בנים ממשיכים" ולאחר פטירתם כבעלי הזכויות הבלעדיים בנחלה, מקנה להם זכויות מוחלטות במשק. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מינוי "בן ממשיך" כשלעצמו אינו מתנה שהושלמה אלא התחייבות לתת מתנה, ממנה ההורים רשאים לחזור בנסיבות מסוימות.
במקרה זה נקבע כי התנהגותם המחפירה של הבן ואשתו כלפי האם המנוחה היוותה עילה חוקית לביטול ההתחייבות. ומשהביעה האם בחייה את דעתה כי היא מבקשת לבטל את המינוי, הרי שעל אף שהודעתה נעשתה בצוואה, יש בה כדי להוות ביטול כדין.
יתר על כן, נקבע כי גם לו היה מדובר במתנה שהושלמה, הרי שמתנה כזו מותנית בתנאי מפסיק של כיבוד ההורים ועיבוד המשק. הבן, אשר לא עיבד את המשק ולא כיבד את אימו, הפר תנאים אלה, ולפיכך המתנה בטלה.
כמן כן קיבל בית המשפט את תביעת הבת, שהייתה מיוצגת על ידי עוה"ד משרדנו, וקבע כי הבת זכאית לרשום את הנחלה על שמה מכח צוואת האם.
נקודה נוספת בפסה"ד הייתה פעולת "המחטף" מצד הבן, אשר רשם את זכויותיו ברמ"י חרף ידיעתו על רצון ההורים לבטל את מינויו. פעולה זו הוגדרה כחסרת תום לב.
ההכרעה המשפטית שנקבעה בפסק הדין ברורה: הליך רישום "בן ממשיך" איננו מבטל את זכותם הבסיסית של ההורים לשנות את דעתם עקב נסיבות מיוחדות של חוסר גמירות דעת והתנהגות מחפירה. רצון ההורים, כפי שבא לידי ביטוי בצוואותיהם לביטול מינוי הבן הממשיך יכול לגבור על הרישום במוסדות הרלוונטיים.
לעניין זה יוער כי הן בפסק דין זה והן בעבר נפסק שככל ויוכח שמינוי בן ממשיך נעשה אך ורק במטרה לאפשר בנית בית ל"בן הממשיך", לא תוקנה הנחלה במלואה לבן הממשיך אלא רק זכויות בבית שבנה.
פסק הדין מדגים עד כמה מורכבת יכולה להיות הדינמיקה המשפחתית סביב הנחלה המהווה נכס רגשי עבור הצדדים המעורבים. הדגש שניתן להיבטים כגון התנהלות המשפחה, ציפיות ההורים ויחסם של הבנים הממשיכים להורים, יכול להכריע באופן משמעותי את גורל הנחלה. מקרים כאלה ממחישים את החשיבות של שמירת יחסים משפחתיים תקינים. הניסיון מוכיח ששמירת קשר חם ואוהב עם ההורים ודאגה לצרכיהם, יוצרת מחויבות רגשית של ההורים המקנה זכויות בנחלתם, ומי מהיורשים לעתיד שלעת זקנת הוריו מנתק את הקשר עימם בריב ובכעס מודר מצוואתם.
פסק דין זה הוא תזכורת חשובה למשפחות במגזר הכפרי כי רישום פורמלי של "בן ממשיך" הוא אמנם צעד הכרחי אך לא סופי. נסיבות החיים, מערכת היחסים המשפחתית, ורצונם הברור והמוכח של ההורים יכולים להשפיע באופן מהותי על קביעת הזכויות הסופיות בנחלה.
פסק הדין קבע כי הבת תקבל את הנחלה ולבן נותרו זכויות המגורים בבית שבנה**. אולם בית המשפט השאיר את ההחלטה בדבר זכויות הבן בבית מגוריו ללא הכרעה ברורה.
במקרים אחרים שכאלה היו מספר אפשרויות: האחת, הבן המשיך לגור בביתו שבנה עד סוף ימיו ללא כל זכות קניינית. השנייה, היורשים פיצו את הבן בין זכויותיו והוא יצא מביתו ורכש בית מגורים אחר. והשלישית, בית המגורים של הבן פוצל מהנחלה ויתרת הנחלה המפוצלת נמכרה על ידי יתר היורשים. במקרה האחרון קיימת מחלוקת על מי מוטלות עלויות הפיצול.
יצויין כי הקניית זכויות בהורשה לבן ממשיך מתקיימת רק במקרים בהם הבן הממשיך מאושר בסוכנות היהודית על פי ההסכם המשולש. במושבים בהם קיים הסכם דו צדדי, רמ"י אינה מקנה את הזכויות לבן הממשיך שנרשם באגודה אלא ליורש יחיד עם פי צוואה.
המסקנה המתחייבת מפסק הדין היא שחובה להיוועץ עם גורם משפטי מקצועי ומנוסה בתחום כדי להבטיח הסדרה חוקית ומשפחתית ברורה להענקת זכויות בחיי ההורים.
*תמ"ש 9094-10-22, תמ"ש 77027-01-23 כב' הש' מירה רום פלאי.
** טרם חלף מועד הגשת ערעור ולפיכך פסק הדין אינו "חלוט".
