יותר מ-13 שנה שחנות התקליטים "השריטה" מושכת אליה חובבי מוזיקה (בעיקר סיקסטיז וסבנטיז) ולקוחות קבועים, שמגיעים גם למופעים ולקפה טוב ולא חוששים לקנות יד שנייה. ולחובבי המוזיקה הקלאסית ממתין שם האוסף הגדול של ישראל (יולק) ברזילי מנגבה
*תמונה ראשית: "השריטה". חנות תקליטים ראשונה בתנועה הקיבוצית. צילום: בר הראל
מודעה שונה בנוף עיתון "זמן קיבוץ" תפסה את תשומת ליבי: חנות "השריטה" במעברות מודיעה שהגיעו אליה 400 תקליטים מאוספו של ישראל (יולק) ברזילי מקיבוץ נגבה. ברזילי, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל מטעם מפ"ם, כיהן כשר הבריאות למעלה מתשע שנים (תקופת הכהונה הארוכה ביותר של שר בריאות בישראל) בשנות ה-50 וה-60 ועל שמו נקרא המרכז הרפואי באשקלון. בנוסף, היה חובב מוזיקה מושבע ותלמידו של הצ'לן פבלו קאזלס, והיה ידיד לאומני מוזיקה רבים בשנות ה-50 וה-60. האוסף, כך דבר המודעה, כולל ביצועים מיוחדים של טוסקניני, יאשה חפץ, ארתור רובינשטיין ועוד.
את המודעה פרסם בנו, אבנר ברזילי, לאחר שקיבוץ נגבה, אצלו נשמר אוסף התקליטים הקלאסיים של האב, הודיע שלא יחזיק בו עוד. כ-1,200 תקליטים הועברו לבן ששם לעצמו מטרה להאזין לכולם… הוא כבר סיים לשמוע 800 מהם והחליט למכור את האוסף, דרך "השריטה".
"לצערי לתקליטי מוזיקה קלאסית כמעט ואין ביקוש בישראל ובכלל", אומר אורי בן שאול (51), דור שלישי במעברות, בעל חנות התקליטים "השריטה" הממוקמת בקיבוץ שהופרט רק לאחרונה, אליו פנה אבנר למכרם. "מעטים קונים תקליטים של מוזיקה קלאסית, ומי שקונה מחפש דברים מאוד ספציפיים", וכשאורי אומר, הוא יודע על מה הוא מדבר.
לשכנע את הקיבוץ
כמעט 25 שנה שהוא עובד ומנהל חנויות תקליטים. זה התחיל כשהיה עוד סטודנט, חי בתל אביב ועבד לפרנסתו בחנות הספרים והתקליטים "קדמת עדן", המשיך ב-"קצת אחרת", שישבה בפינסקר-בוגרשוב, הלב של המרכז של תל אביב והתמחתה בעיקר במוזיקה של שנות ה-60' וה-70'.
גם כשסיים לימודיו המשיך לעבוד בחנות והפך למנהל, פגש את מי שתהיה לאשתו, חי את העיר הגדולה ולבסוף השניים עברו לגור במעברות. "הייתי כמה שנים עובד חוץ, נוסע יום-יום לתל אביב לחנות".
כמה שנים לאחר מכן, העסק, שכלל מספר סניפים, נקלע לקשיים והבעלים החליט לסגור את כולם. "ממש באותו זמן נולד לנו בן ראשון והחלטתי להקים את 'השריטה', חנות תקליטים ראשונה בתנועה הקיבוצית". לקוחות רבים נשארו נאמנים ובאו בעקבותיו לחנות החדשה.
"לא היה פשוט אז לשכנע את הקיבוץ שעוד היה שיתופי שיש עתיד בחנות תקליטים. לא הבינו שהביקוש חי וקיים ונמצא בעלייה מתמדת, אבל לזכותם ייאמר שנתנו לי את הצ'אנס", אומר אורי ומספר שלמרות שהעסק שלו נתפס אולי כהזוי וועדת משק נדרשה לדון בעניינו, הקים יזמות "ויותר מ-13 שנים ש'השריטה' במעברות ומקיימת גם אירועי הופעות מדי שנה".
המוזיקה ב"שריטה" מתמקדת בשנות ה-60' וה-70' אבל לא רק בהן: פרוגרסיב רוק (רוק מתקדם), מוזיקה פסיכדלית, ג'אז, פופ, פולק, בלוז, פאנק, ניו וויב, ועוד ועוד. גם רוק קלאסי, מוזיקה ישראלית "ומוזיקה מהעשורים האחרונים. ההתמקדות שלי היא בז'אנרים שנבטו בתקופה נפלאה שהצמיחה מוזיקה מדהימה. זו חנות נישה ייחודית, ומי שאוהב מוזיקה ומחפש אותה – מכיר אותה".
החנות מציעה בעיקר תקליטים, אבל גם דיסקים נדירים, ספרים, תקליטונים ובקרוב חולצות. "רק מה שקשור למוזיקה". החנות עצמה נראית כמו סלון גדול ועמוס שכיף ללכת בו לאיבוד "עם ספה, עוגיות וקפה טוב. אנשים מגיעים מכל הארץ, אספנים מגיל 12 ועד בני 85, רובם לקוחות קבועים".
גם שעות הפתיחה לא שגרתיות, שלוש פעמים בשבוע (שלישי, חמישי ושבת) החנות פתוחה גם בין תשע בערב ועד אחרי חצות. "זה מאפשר להגיע לפה בלי פקקים, בלי בעיות חנייה, מכל מקום בארץ, בזמן סביר". בימים אחרים פתוח מהבוקר עד אחר הצהריים וגם מי שבא בשעות אחרות יוכל להתקשר לאורי, ש"כמעט תמיד נמצא כאן".
למרות שיש אפשרות לשמוע מוזיקה בחינם, תקליטים נשארו מוצר לא זול.
"תקליטים חדשים שמייצרים היום מתחילים במחיר של יותר ממאה שקל. תקליטים חדשים מעולם לא היו מוצר צריכה זול. כשהייתי צעיר הייתי קונה רק יד שנייה ויש פה תקליטים גם ב-50, גם ב-25 ואפילו בעשרה שקלים. יש בחנות הדפסות מקוריות במצב מעולה משנות ה-60, כל תקליט ברמת מחיר שונה. אבל גם תקליטים ישראלים וגם תקליטים תוצרת חוץ לא חייבים להיות נורא יקרים. זה עניין של היצע וביקוש והכי חשוב: מצב התקליט".
לקוחות חוששים לקנות יד שנייה?
"ממש לא. תקליט שכולו שרוט לא שווה בדרך כלל כלום", פוסק אורי בהחלטיות. "אני מאוד פדנט בנושא והלקוחות שלי יודעים את זה. תקליטים עולים על מדף אחרי ניקוי במכונת ניקוי מיוחדת, ולאחר ייבוש מקבלים ניילון חדש, פנימי וחיצוני. אני מקפיד שלא יעלו על המדף תקליטים במצב לא טוב".
במקביל לחנות אורי משדר ברדיו FM88, את התוכנית "ריח ויניל" כל יום שישי בין 20:00 ל-22:00, תוכנית המוקדשת, איך לא, לשנות ה-'60–70'. עד לשינוי שעבר על מעברות בינואר האחרון, עסק במקביל ב-12 השנים האחרונות גם בתיעוד סיפורי החיים של ותיקי מעברות והיה עורך העיתון "ידיעות מעברות".
אוסף התקליטים של ברזילי נקנה?
"בינתיים עוד לא קנו. אבל הסיפור ריגש אותי. הסתבר גם שאבנר עצמו מכיר היטב את אבא שלי מימי 'השומר הצעיר', אז הייתה פה סגירת מעגל מפתיעה". אז לכל מי שמעוניין, התקליטים עדיין שם, לצד הרבה אחרים. ואל תשכחו להפוך לצד השני.
