קיבוץ מיצר הוקם בשנת 1981 ברמת הגולן. לאורך השנים הוא התמודד עם אתגרים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים. בשנות האלפיים התדלדלה האוכלוסייה לחברים מעטים שבקושי הצליחו לקיים את עצמם. בשנת 2009 ביצע הקיבוץ, בהסכמת "הגורמים המיישבים", מהלך של שינוי ארגוני, שנועד 'להפוך' את הקיבוץ ל"מושב עובדים".
רשם האגודות אישר תקנון חדש ומתווה שינוי ארגוני, במסגרתו הועברו חלק מענפי הקיבוץ (זית, שקד וכרם, רפת חלב ולולי פטם) וכן החזקות הקיבוץ באתר התיירות "חמת גדר" לאגודה חדשה בשם "מייסדי מיצר" (שבבעלות 33 החברים הוותיקים של הקיבוץ).
השינוי הארגוני נועד לאפשר למושב (הקיבוץ לשעבר), להקצות נחלות למתיישבים חדשים ולהבטיח את זכויותיהם הכלכליות והסוציאליות של ותיקי הקיבוץ ואת עתידם הכלכלי.
לחברת חמת גדר בע"מ הסכם חכירה עם רמ"י, לפיו היא מנהלת ומחזיקה את האתר. בחברה מחזיקים הקיבוצים מבוא חמה, כפר חרוב, אפיק ומיצר. לפי הסכם החכירה, העברת זכויות מקיבוץ מיצר אל אגודת המייסדים – טעונה הסכמה של רמ"י.
בסוף 2013, פנה המושב אל רמ"י כדי לקבל את הסכמתה להעברת הנכסים ומניות הקיבוץ ב"חמת גדר" לאגודת המייסדים.
לאחר שנים, הודיעה רמ"י למושב מיצר, כי העברה זו תהיה כרוכה בתשלום ניכר. מיצר ואגודת המייסדים פנו, באמצעות עורכי הדין שגיא מירום ומקבי מירום, לבית המשפט המחוזי בנצרת וביקשו לקבוע שהעברת הזכויות אינה כרוכה בתשלום כלשהו.
מייסדי מיצר הסבירו, שחברי אגודת המייסדים הם למעשה אותם החברים שביום השינוי היו חברי אגודת-הקיבוץ. כמות המניות שלהם לא השתנתה ולמעשה מדובר בהחלפת השם של היישות המשפטית המחזיקה במניות בלבד.
כך גם קבעה רשות המיסים כשהחליטה שלא לחייב אותם בתשלומים כלשהם. לכן, לטענתם גם העברת הזכויות מאגודת-הקיבוץ לאגודת-המייסדים, אינה מקימה חובת תשלום לרמ"י.
הם תיארו שרמ"י הייתה מעורבת כל העת בהליך ארוך השנים של שינוי הסיווג של היישוב, אך היא לא העלתה, באופן פוזיטיבי את הדרישה לתשלום. דרישתה של רמ"י כעת, בחלוף זמן רב, התרעמו המייסדים, מנוגדת לעקרונות עליהם התבסס השינוי התאגידי, שנועד גם להבטיח את עתידם הכלכלי של מייסדי היישוב. משכך, הם טענו שרמ"י מושתקת כעת לדרוש תשלום כלשהו.
מנגד, רמ"י, באמצעות עו"ד אונגר-עמית, מפרקליטות מחוז צפון, טענה כי דרישתה מבוססת על חוזה החכירה והחלטות מועצת מקרקעי ישראל
השופטת רננה גלפז מוקדי הסבירה, כי "עקרון ההשתק" חל כאשר אדם יצר מצג כלפי אדם אחר, אשר הסתמך עליו ושינה את מצבו לרעה. במצב זה, ההסתמכות מונעת מיוצר המצג מלהתכחש לתוכנו והוא מושתק מלטעון אחרת. הפעלת עקרון ההשתק כנגד רשות מנהלית, חייבת להיעשות במשנה זהירות תוך שקילת אינטרס הציבור, וניתן לפסוק נגד הרשות, כאשר אדם הסתמך בסבירות ובתום לב על מצג של הרשות המנהלית ושינה את מצבו לרעה.
"שתיקתה" של רמ"י ביחס לחוזה חמת גדר, "התמהמהותה בהתייחסות לפניות אליה, ובמיוחד אישורה את מהלך השינוי תוך הימנעות מהעלאת דרישת התשלום בגין העברת הזכויות בחמת גדר, תוך הדגשת הצורך בתשלום אחר (לגבי בתי המגורים), יצרה בפני התובעים מצג", לפיו אין לה כל דרישה כספית כתנאי להעברת המניות.
מדובר במהלך שהיו מעורבים בו גורמים ממשלתיים ורמ"י שידעה על כך, הייתה חייבת להתייחס, במיוחד כשמדובר בדרישה כספית של מיליוני ש"ח, שיש בה כדי למנוע את ההעברה של המניות.
מייסדי מיצר, "שהסתמכו על המצג, המשיכו בתהליך שינוי הסיווג אל מול גורמי הממשלה השונים ולמעשה, בתום לב, הם שינו את מצבם לרעה, שכן הסתמכו על כך שחמת גדר היא חלק מאמצעי הייצור שנמסרו להם".
תגובת רמ"י, הייתה רק בחלוף שנים ולאחר שהשינוי יצא לדרכו ולא ניתן היה עוד לשוב לאחור. "התנהלות זו נגועה בחוסר תום לב ומנוגדת לחובת תום הלב המוגברת הרובצת על רשות ציבורית". משכך, הוסיפה השופטת, "ואף מנימוקי צדק ויושר, רמ"י מושתקת מלטעון כי היא זכאית לכספים בגין העברת מניות מיצר בחמת גדר למייסדי מיצר".
השופטת פסקה כי העברת הזכויות בחמת גדר מקיבוץ מיצר אל מייסדי מיצר לא תחויב בתשלום כספי לרמ"י. בנוסף, היא חייבה את רמ"י לשאת בהוצאות המשפט בסך 50,000 שקלים.
צילום, הנהלת חמת גדר, מתוך ויקפדיה
