תמיכה בתנועות הנוער הישראליות : הקרבות המתחוללים בין תנועות הנוער והתנועה הקיבוצית כואבים לרבים מאיתנו. אני מכיר היטב את מה שמצטייר כיום כשני עברי המתרס, וחש בפספוס אדיר. במקום קרבות אחד כנגד השני, יש מקום להיבנות משותפת ופעולה יחד.
התנועה הקיבוצית והקיבוצים מחד ותנועות הנוער מאידך שותפות לערכים רבים: דמוקרטיה, כבוד לאדם, שוויון ערך האדם…
אך נדגיש לתנועה הקיבוצית והקיבוצים יעוד מיוחד ומאבחן והוא העובדה שאנחנו בקיבוץ מציגים אלטרנטיבה לכלכלה הניאו-ליברלית השלטת בעולם, אנו מציגים קהילה שהיא גם כלכלה דמוקרטית. לעובדה זאת, נגזרות חברתיות רבות, אך בראש ובראשונה היא משימה.
אנו צריכים להפנות את המשאבים שלנו לחיזוק החברה הכלכלית והדמוקרטית שבה אנו חיים. כך במקום לתרום משאבים לתנועות הנוער והבוגרים, ראוי שנפנה משאבים לשותפות אמיתית אם אלו. אם זה על ידי קליטתם של אלו אלינו, לתוך הקיבוצים כחברים שווי זכויות ו/או לתוך התנועה כקיבוצים שווי זכויות ואם זה במאבקים בזירה הארצית.
קיבוץ כמציג אלטרנטיבה חברתית וכלכלית – הכלכלה הדמוקרטית
יש לנו לא רק זכות, אלא אף החובה לעמוד על יעוד עצמי כחברה שמציבה אלטרנטיבה לקפיטליזם החזירי ולשיטפון הניאו-ליברלי ששוטף ושולט בעולם המערבי.
עצם העובדה שאנו מקיימים חיים כלכליים דמוקרטיים, היא בפני עצמה אמירה חברתית חזקה, שראוי שנתמקד בה ונפיץ אותה. את ההגשמה יש להנחיל לעצמנו (נשמור על הדמוקרטיה הפנימית קיבוצית מכל משמר כדי לקיים דמוקרטיה כלכלית) וגם כלפי חוץ (חלחול אמונתנו בזירה הארצית). משימה לא קטנה אך ברת השגה.
התנועה, ככל שרוצה לנוע ולהתמקד במהותה כאלטרנטיבה של כלכלה וחברה, צריכה להתמקד בחזונה. אנו צריכה להשקיע משאבים בהקמת תשתית בקיבוץ שתאפשר לקיבוצים לנוע. תאפשר להנחיל את ערכינו ואת משימתנו הקיימות.
בבחינת הזרם התועלתני הקיים בקיבוצים – דפוס חשיבה של יעוד יביא לקיבוצים ולקיבוצניקים יותר אושר, שותפות וסולידריות ויתגלגל גם ליותר עושר. המשימה והיעוד מחוץ ל"אני" וכן השגת הישגים הינם מבין עמודי התווך להשאת אושר (מרטין זליגמן Flourish : a visionary new understanding of happiness and well-being או הרצאות שונות שלו ביו טיוב).
בעולם הקיבוצי של שותפות פנימית, יש לצאת לשותפויות חיצוניות (עסקית וחברתית)
הקשר בין התנועה לתנועות, צריך להיות קשר בין שותפים אמיתיים ולא של תורם ונתרם בנוסח עמותות.
למרות שהסגנון של יחסים – תורם (התנועה) נתרמות (תנועות הנוער) השתרש עם מות החטיבה והתבטלות עצמית ערכית של הקיבוצים, הגיע הזמן להתרומם ולהיות גאים במה שיש לנו ולא לחשוש מהעבודה שעוד לפנינו ולעבור ליצירה עצמית וצמיחה ולהמשיך ולבסס את התנועה הקיבוצית כגורם משמעותי בחברה הישראלית.
תנועות הנוער הינן גופים נתמכים ולמעשה אנו כבר משלמים להם פעמיים, הן בכספי המיסים והן בפעילויות השונות בהם ילדינו מעורבים (מדצים, תשלום שנתי, ותשלום לטיולים).
אם נרצה באמת להציג אלטרנטיבה ולהשפיע, אנו צריכים להזמין אלינו ביתר שאת שותפים חדשים אשר יהיו חברי קיבוץ ואין כמו בוגרי תנועות הנוער כפוטנציאלים ראשונים להצטרף אלינו לתנועה ולראיון הקיבוצי של 2020.
אנו בקיבוץ מקדשים שותפות ואין אנו כלל טייקונים ואין מקום לפעול בדומה להם ולהזרים כספים, אפילו לא לשותפים ערכיים שלנו, תוך התבטלות שליחותינו.
אנו בשליחות ממש, האחריות עלינו כבדה והמשימות מצריכות השקעת משאבים יעילה. די לרדת על עצמינו ולהיות ציניים כלפי עצמנו, היו גאים ואל לנו לבטל עצמנו עוד!!! התרומה שלנו אינה כספית לתנועות הנוער אלא חברתית ואותה יש להדגיש ולפעול לעבד. השדה שלנו נעזב על ידינו וגדלו בו דרדרים אשר כבר יבשו. הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולצאת חזרה לשדות שלנו לעבד את הערכים הרעיוניים שלנו!!!
הזמנה לחשיבה – תמיכה בתנועות הנוער הישראליות
יש לנו הזדמנות אדירה: עמיר פרץ שר הכלכלה, איציק שמולי שר הרווחה ואורלי לוי ואחינו חגי רזניק, אשר מחזיקים בתיק הקהילה וכמובן אלון שוסטר, שר החקלאות.
התנועה הקיבוצית בעלת שותפים ערכיים גם בממשלה, אך עלינו לשוב יום יום ולהוכיח מדוע אנו שותפים שלהם ומדוע על שרינו הנכבדים לסייע לנו בעמלינו ולתמוך ולדשן את הרעיון הקיבוצי.
מספיק להיתלות בטיעון האנכרוניסטי של שמירה על הגבולות או הטיעון המצמרר של אחוזי הקרבת בנינו. עלינו נטל ההוכחה לפעול כך שכולם יבינו מיד, מדוע תנועה קיבוצית חזקה וקיבוצים חזקים היא גם מדינה חזקה. ושיצטרפו אלינו הקנאים.
השותפות עם תנועות הנוער והקומונות העירוניות
בעניין תנועות הנוער, אני מציע שותפות אמיתית עם תנועות הנוער ויש לנו הרבה לתרום מעבר לכסף (דווקא כסף אין לתנועה באמת לתת). יש לנו הרבה להיתרם מעבר לשותפות בהפגנות בכיכר רבין.
כותב המאמר: עו"ד נימי לנגר
