פוליטיקאים יטענו לעולם, שהאמת היא נר תמיד לרגליהם. יחד עם זאת, השקר הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מחייהם הפוליטיים
מדבר שקר תרחק: על פי אחת ההגדרות 'פוליטיקה' היא אמנות האפשרי. לכך אפשר להוסיף תוספת שולית זעירה: לא פחות משהיא אמנות האפשרי, היא גם אמנות השקר וההונאה. פוליטיקאים שיקרו, משקרים וישקרו תמיד ולעולם, בלי עכבות וללא בושה. אף שמבחינה מוסרית-אטית שקר ניתפס במשמעותו השלילי, אין הדבר כך בפוליטיקה. המציאות מוכיחה ומלמדת שפוליטיקאים חייבים לשקר, כדי לזכות ביתרונות פוליטיים, מפלגתיים וחברתיים.
פוליטיקאים יטענו לעולם שהאמת היא נר תמיד לרגליהם. הם ממש מאמינים ומשוכנעים ביושרם ובצדקת דרכם. יחד עם זאת, השקר הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מחייהם הפוליטיים. בדרך תפיסתם המעוותת, מי שאיננו משקר לא יוכל להתקדם בפוליטיקה. מבחינתם, הצלחה בפוליטיקה מותנית ביכולת לשקר, כי אלו הם 'כללי המשחק' המקובלים. ככל שהם ותיקים יותר ב'מקצוע' הם מפרשים את השקר כדרכון להצלחה וכמצפן לניווט בנתיבים המפותלים של הפוליטיקה.
סיפור קצר ומאלף: לפני שנים, עוד טרם עידן "הפריימריז", קיימה מפלגת העבודה ועידה ב"בית ברל", שבה היו אמורים צירי הוועידה להצביע ולבחור שמית את מועמדיהם לקראת הבחירות לכנסת. אחד המתמודדים עשה לילות כימים בניסיון לשכנע מצביעים-צירים לבחור בו ברשימת המועמדים. כל מי שהוא פנה אליהם, לרבות מנהיגי ובכירי המפלגה, הבטיחו לו חגיגית ונשבעו בתקיעת כף תוך אמירה שאין מועמד מוצלח ממנו, וכי ללא פקפוק יטילו בקלפי פתק הנושא את שמו. אותו חבר – אז פעיל מוכר בשורות המפלגה – היה משוכנע כי המינוי מונח בכיסו וכי עוד באותו הערב הוא ימצא עצמו במקום מכובד ברשימת מתמודדי "העבודה" לכנסת.
להלן לקט שקרים שנכנסו להיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. בן גוריון (1960) על הקמת הכור האטומי בדימונה: "אנו נמצאים בתהליך הקמתו של כור למטרות מחקר שישמש למטרות תעשיה, חקלאות, בריאות ומדע". מנחם בגין (1978): "ממשלת ישראל לא תחתום על שום הסכם שלום עם מצרים, אשר איננו מבטיח שליטת ישראל על חבל ימית". אריאל שרון בישיבת הממשלה (יוני 1982): "מבצע 'שלום הגליל' לא נועד לכיבוש בירות, אלא רק להרחיק את הרקטות והארטילריה מיישובינו. אנו מדברים רק על טווח של 40 ק"מ. אם נשיג את המטרה, נעשתה המלאכה ותיפסק הלחימה". בנימין נתניהו (2008) בהתייחסו לראש הממשלה דאז אהוד אולמרט: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל-כך גורליים למדינת ישראל. קיים חשש אמיתי שהוא יכריע הכרעות על בסיס אינטרס אישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי". בני גנץ (2019): "מפלגת כחול לבן לא תשב לעולם בממשלה שהעומד בראשה מואשם בפלילים".
אלו רק קמצוץ זעיר של שקרים שנאמרו ע"י אישים בכירים בפוליטיקה הישראלית. יקצר המצע מלרשום כאן 'דוגמאות' נוספות. פוליטיקאים משקרים, בין היתר, במטרה למצב עצמם באופן חיובי בספרי ההיסטוריה ובעיני הציבור. הם מנסים כל העת לעצב את המציאות לפי צרכיהם ולשם כך הם אינם בוחלים בשקרים. השקר בפוליטיקה יוצר אצלם לעיתים קרובות תחליף למציאות. כך, למשל, האמירה החוזרת ונשנית בפי מנהיגי 'הימין' ונספחיו, על כך שמדינת ישראל נמצאת תחת איום קיומי מתמיד מצד אויביה באזור, זאת כאשר מדובר במדינה שהיא מעצמה צבאית אזורית בכל קנה מידה שהוא.
סיפור קצר ומאלף: לפני שנים, עוד טרם עידן "הפריימריז", קיימה מפלגת העבודה ועידה ב"בית ברל", שבה היו אמורים צירי הוועידה להצביע ולבחור שמית את מועמדיהם לקראת הבחירות לכנסת. אחד המתמודדים עשה לילות כימים בניסיון לשכנע מצביעים-צירים לבחור בו ברשימת המועמדים. כל מי שהוא פנה אליהם, לרבות מנהיגי ובכירי המפלגה, הבטיחו לו חגיגית ונשבעו בתקיעת כף תוך אמירה שאין מועמד מוצלח ממנו, וכי ללא פקפוק יטילו בקלפי פתק הנושא את שמו. אותו חבר – אז פעיל מוכר בשורות המפלגה – היה משוכנע כי המינוי מונח בכיסו וכי עוד באותו הערב הוא ימצא עצמו במקום מכובד ברשימת מתמודדי "העבודה" לכנסת.
כאשר תמה ההצבעה ונספרו הקולות בקלפיות, התברר כי שמו לא נכלל ולא הופיע ברשימת הנבחרים. הוועידה הסתיימה, הצירים שבו לבתיהם והבחור נשאר ב"בית ברל" מתוסכל ומאוכזב. כאשר עשה סיבוב סביב הבניין שבו נערכה ההצבעה, הוא גילה להפתעתו, כי מארגני הוועידה לא גרסו את דפי ההצבעה שנערכה עפ"י סדר 'אלף-בית' של המועמדים. כאשר הוא בחן את עשרות הדפים שהושלכו לפחי האשפה, התברר לו, לדאבון לב, כי בדפי המצביעים ששמות משפחתם נפתח באות 'אלף', הוא לא זכה ולו גם אפילו בקול תמיכה אחד. בשקט הוא לקח את הדפים, שב לביתו, התקשר טלפונית לכל אותם צירים באות 'אלף' שנשבעו והבטיחו שיצביעו עבורו, ו"הודה" להם על 'תמיכתם'….. אלה לא ידעו כמובן כי הוא מחזיק בידו את דפי ההצבעה הרלוונטיים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, סיפרו לו בהתרגשות ובהתלהבות עד כמה שמחו לבחור בו ……..
הגדיל עשות מכולם החבר א.א. (אבא אבן זצ"ל). כאשר אותו בחור התקשר לביתו וכביכול "הודה" לו על "תמיכתו", א.א. ממש נעלב על כך שכאילו הוטל ספק בהצבעתו. "כמובן שהצבעתי עבורך, והרי הבטחתי לך אישית" – כך אמר ואפילו לא מצמץ !!!….. סיכום הסיפור: לנוכח גודש התגובות השקריות שקבל, האיש נכנס להלם רגשי ובהמשך אף נזקק לאשפוז נפשי. במפגש עמו מאוחר יותר, כשהחלים, הוא סיפר לי כי בחלומותיו הגרועים ביותר לא תיאר לעצמו עד כמה עולם הפוליטיקה נגוע בשקרים ובהעמדת פנים. אגב, בעקבות המקרה הנ"ל, אותו פעיל מוכשר 'נגמל' לחלוטין מפוליטיקה.
אין ספק ששקרים של פוליטיקאים מזהמים את התהליך הדמוקרטי. הגזמה בשקרים גורמת בהכרח לאובדן אמון במנהיגות הפוליטית. אם למנהיגים מותר לשקר מדוע לאזרחים אסור. דווקא ב"ימי הקורונה" העוברים עלינו לרעה, אנו שומעים אמירות של יותר ויותר אזרחים המבטאים בקול ובכתב חוסר אמון גובר והולך במערכת הפוליטית-מפלגתית, זו שלדבריהם משקרת, מסלפת, מתחמנת ואינה מספרת את האמת. האמירה במקורותינו: "כי מדבר שקר תרחק" אינה מוכרת ואף לא חלה, כנראה, על הפוליטיקאים…..
