גילגולו של ספר התורה בחגלה

מה קרה לספר התורה של קהילת וינה ערב מלחמת העולם השנייה ואיך הוא קשור למושב חגלה?  עדי שוח ערכה תחקיר מקיף אודות הספר, שהיה פגום ושוקם ע"י חברי חגלה ובאחרונה הוכנס בטקס מרגש ומלא שמחה לבית הכנסת של המושב. תעלומה אחת נותרה בלתי מפוענחת: מי כתב ומתי נכתב ספר התורה שניצל מהצורר הנאצי הגרמני והתגלגל לידי חברי המושב בעמק חפר?

ביום שישי, ה-11 בספטמבר האחרון, התקיים במושב חגלה שבעמק חפר אירוע הכנסת ספר תורה ברוח הקורונה. האירוע נחגג בשירה וריקודים בשיתוף עם תלמידים מישיבת בני עקיבא בכפר הרואה והמועצה הדתית. הכל התחיל בספר התורה הפגום המצוי בבית הכנסת בחגלה שנים רבות. לפני כחצי שנה החליטו מתפללי בית הכנסת לשקמו. כשחזר הספר לאחר תיקון ניסו להבין את מקורו. המידע שהיה בידי ותיקי הכפר הוא שהספר הגיע מאוסטריה בשנות ה-40  ונתרם על ידי החבר הפנר, מקיבוץ גבעת חיים לבית הכנסת המשותף לחגלה, עין החורש וגבעת חיים. מייד הבנו שיש פה סיפור, התחלנו להתחקות אחריו והנה תמציתו.

החלוצים החילוניים שהגיעו בעליות השלישית והרביעית והקימו את חגלה ויישובי הסביבה, לא גילו זיקה לדת. מספר שנים לאחר מכן, עם עליית האנטישמיות באירופה, הזמינו החלוצים הצעירים את הוריהם שיצטרפו אליהם למפעל הציוני ויברחו מאירופה, שעם עליית הנאציזם הפכה מסוכנת ליהודים. משנה לשנה הצטרפו ליישובים שזה עתה רק הוקמו – ההורים שהגיעו מאירופה.

כדי להבין את הקונטקסט ההיסטורי של אותם ימים חייבים לדעת שכמו במושבים רבים, כמו למשל אצלי במושב, הסבא והסבתא היו המקימים והוריהם הגיעו יותר מאוחר בעקבותיהם, כאשר האנטישמיות באירופה גאתה. כלומר ההורים של דור המקימים הצטרפו אליהם. במהלך התחקיר ראיינתי את מי שזכר את אותם ימים, אנשים כאימי שהם בסביבות גיל ה-80, שלמעשה היו הילדים הקטנים באותה תקופה, כלומר דור הנכדים. כששלום וציפורה הפנר המתינו לבניית הצריף שלהם בגבעת חיים, הם באו לגור בשכירות אצל סבא וסבתא שלי. שלום הפנר ז"ל היה עבור אמא שלי כמו סבא כי לא היה לה סבא, זה היה בשנת 1943. את הצריף שהיה בית הכנסת המשותף בנו עוד בשנות ה-30', 1935-36 (מספר שנים לאחר העליה לקרקע בחגלה 1932).

כמה שנים מאוחר יותר, ב-1939, עם פרוץ המלחמה, כאשר שלום וציפורה הפנר הבינו, כי חייהם של כל היהודים באוסטריה נתונים בסכנה גדולה, החליטו גם הם ללכת בעקבות ילדיהם ולעלות לישראל. שלום, שבאותה העת עבד ברכבת, נעזר בחבריו שהבריחו אותו ואת צפורה, אשתו, מסכנת הצורר הנאצי שאיימה עליהם. הבריחה, או לייתר דיוק הברחתם, נעשתה בחטף ללא פרק זמן להתארגנות. לא היה להם זמן למכור את רכושם או לארוז אותו ולשלוח. שלום בחר לקחת אתו את ספר התורה מבית הכנסת בו התפלל בווינה

צריך להבין שכאשר ההורים הצטרפו לילדיהם שייסדו את היישובים, פרצו מריבות רבות סביב הדת, כי רוב ההורים היו דתיים וילדיהם לא היו דתיים. אני מכירה את הסיפורים האלה מסבא שלי, שהיה אתאיסט, מאותם חילונים ציוניים שהיו מאוד נגד הדת. ואז, כשהגיע אמא שלו, באמצע שנות ה-30', שהייתה אישה מאוד דתיה. אני מכירה את הסיפורים המשפחתיים על העימותים איתו, היו אז המון קונפליקטים. סבי לא רב עם הוריו, הם מאוד כיבדו את זה שהוא רצה לעלות אך מאוד כעסו שהוא יצא נגד הדת וזה היה הסיפור במשפחות רבות באותם ימים. גם בחגלה, גם בגבעת החיים, בהרבה משפחות היו הורים שהתאחדו והגיע והיו המון קונפליקטים. עצם זה שהחליטו על הקמת בית כנסת משותף מעיד על כך ככל הנראה שגם  לא היו יותר מידי אנשים שהיו מעוניינים בבית כנסת, מה גם שהיישובים הצעירים הללו היו בשנים הראשונות ממש קטנים ומנו מעט משפחות. מה שהיה מעניין בעת הכנסת התחקיר, גם חגלה וגם בגבעת חיים, שכולם זכרו את הילדים שמאוד, מאוד אהבו ללכת עם הסבים והסבתות לבית הכנסת. עם ההורים שלהם הם לא הלכו – הם היו הולכים לבית הכנסת עם הסבא והסבתא. זו היתה רוח התקופה. עם כל מי שדיברתי בעת הכנת התחקיר – זה היה משהו שהעלה לכולם זיכרון ילדות מתוק כזה של בילוי משותף עם סבא וסבתא באותו בית כנסת היסטורי.

בית הכנסת המשותף

כאמור, בניגוד לדור החלוצים החילוני, ההורים שמרו על המסורת ובכדי לאפשר להם את שמירת היהדות, כפי שנהגו באירופה, החליטו להקים בית הכנסת משותף לחגלה, עין החורש וגבעת חיים. בית הכנסת הוקם על גבול חגלה וגבעת חיים, בצריף ששימש קודם לכן ביתם הזמני של משפחת לינדנפלד.

כמה שנים מאוחר יותר, ב-1939, עם פרוץ המלחמה, כאשר שלום וציפורה הפנר הבינו, כי חייהם של כל היהודים באוסטריה נתונים בסכנה גדולה, החליטו גם הם ללכת בעקבות ילדיהם ולעלות לישראל. שלום, שבאותה העת עבד ברכבת, נעזר בחבריו שהבריחו אותו ואת צפורה, אשתו, מסכנת הצורר הנאצי שאיימה עליהם. הבריחה, או לייתר דיוק הברחתם, נעשתה בחטף ללא פרק זמן להתארגנות. לא היה להם זמן למכור את רכושם או לארוז אותו ולשלוח. שלום בחר לקחת אתו את ספר התורה מבית הכנסת בו התפלל בווינה. זהו ספר ששימש את הקהילה היהודית בעיר ונכתב שנים רבות קודם לכן. שלום וציפורה הגיעו לישראל עם תיק קטן של חפצים אישיים וספר התורה והתאחדו עם בנם, חיים הפנר, שגר בגבעת חיים.

בתקופה הראשונה בישראל, עד שנבנה עבורם הצריף בקיבוץ (הבניה החלה ב-1943), הם גרו אצל משפחת יוסילבסקי בחגלה, (הוריה של חנה חי) והיוו עבור חנה סבא וסבתא. גם לאחר שעברו להתגורר בקיבוץ שמרו על יחסים חמים עם תושבי הכפר.

מרגע הגעתו השתלב שלום הפנר בפעילות בבית הכנסת. זמן קצר לאחר מכן, בתחילת שנות ה-40 החליטו לתרום את ספר התורה שהביא מוינה, שאכן שימש את קהילת המתפללים המשותפת, למשך שנים. שלום שימש כגבאי בית הכנסת למשך כל שנות פעילותו וביחד עם החזן אלחנן דורפלר (כפרי), הובילו את התפילות בשבתות ובחגים. מוביל קהילת המתפללים מחגלה היה צבי נטע קליפר, שהיה אביה של צירל פפרקורן. ילדי הכפר והקיבוצים הצטרפו לתפילות. עד היום הם זוכרים את ההתרגשות בתקיעת השופר ואת החגיגות הגדולות בשמחת תורה, בהן רקדו סביב התורה עם דגל ועליו תפוח ונר, זו הייתה חגיגה גדולה ובסיומה קיבלו כמובן ממתקים.

לאחר הפילוג בקיבוצים, שלום הפנר ומשפחתו, היום משפחת בן אור, שעברה לגבעת חיים איחוד, החליטה להשאיר את ספר התורה בבית הכנסת ששימש מאותה העת בעיקר את תושבי חגלה. מספר שנים לאחר מכן, כאשר ילדי חגלה עברו לבית הספר בכפר ויתקין והתפנה המבנה, עבר בית הכנסת למעונו הנוכחי – זה היה לקראת ט' באב 1958. גבאי בית הכנסת היה אפרים פפרקורן, אותו המשיכו הבנים תולי ופינוס אופיר. החזנים המקומיים היו צבי הרשטיג, פנחס טויב, חיים מוריק ומשה הימלפרב, כאשר ספר התורה ההיסטורי, שימש את המתפללים בכפר.

עם השנים הספר התבלה ונפסל, האותיות התפוררו נוצרו סדקים והצטבר לכלוך רב על הקלף. הספר הפסול נשמר בקפידה בארון הקודש בבית הכנסת ולא נעשה בו שימוש. לפני כחצי שנה, בתחילת שנת 2020, הוחלט לשקמו ובתרומה משותפת של מתפללי בית הכנסת, המועצה הדתית וועד הכפר גויס הסכום לשיקומו. לאחר שישה חודשי עבודה במכון "אות התורה" בירושלים, הוחזרה עטרה ליושנה והספר בעל הערך ההיסטורי חוזר לשמש את הקהילה.

זהו ספר היסטורי, הוא שימש את יהודי וינה בבית הכנסת המרכזי בעיר, ניצל בזכותו של שלום הפנר מציפורני הצורר הנאצי – ואף שימש את קהילת החלוצים של חגלה, עין החורש וגבעת חיים בבית הכנסת המשותף. בהמשך דרכו קראו בו תושבי חגלה, רקדו אתו, שמרו עליו כשנפגם, וכאמור בימים אלו הסתיימה מלאכת שיקומו. זהו רק תחילתו של התחקיר על הספר. לא ברור עדיין מתי בדיוק נכתב ספר התורה המיוחד הזה והיכן.

השנה, בלב עיצומה של מגיפת הקורונה, ביום כ"ב אלול, 11/9/2020 נערך טקס וחגיגת הכנסתו של ספר התורה לבית הכנסת שהיה אירוע מרגש מאד. באירוע נכחו בו נציגי משפחת בן אור ויוסי ומיכאל כפרי, שהם הנכד והנין של אלחנן דורפלר (כפרי) – החזן הראשון – הנעימו בפיוטים לשבת. לשלום וציפורה הפנר נכדה שאינה מתגוררת באזור ובעצם הנינים שלהם הם שהשתתפו בטקס הכנסת ספר התורה.

למשך שעה ארוכה תושבי הכפר ותלמידי הישיבה הקיפו את הרחבה המרכזית של הכפר בשירה וריקודים. בתוך השמחה הגדולה נחשפנו לעוד פרק בהיסטוריה המקומית, היסטוריה של ערכי כיבוד אב ואם, יחסי שכנות טובה, כבוד למורשת ועוד חוליה בשרשרת הזהות היהודית.

על גשר אחד