סלע שרלין, מושבניקית ומלכת היופי של ישראל 2019, מעמק חפר, מסבירה איך משלבים בין מלכת היופי ונינג'ה – בין טריאתלון ודוגמנות – ומעבירה מסר שבעבודה קשה ניתן לנפץ את תקרת הזכוכית * לאחר השחרור מצה"ל סיימה שרלין את מרתון תל אביב ב־4:31 שעות * חשוב לה שכל נערה תדע שהשמיים הם הגבול בכל תחום בחיים, גם בשרות הצבאי
סלע שרלין, מושבניקית מעמק חפר (24), מלכת היופי של ישראל 2019, היא גם מלכה של התנדבויות, ספורטאית, סטודנטית למנהל עסקים ומדעי המחשב (Business and Data Analytic) בבין תחומי בהרצליה. מאז זכייתה ועד היום היא עוסקת בהרצאות לבני נוער ובעיקר בהעצמת נערות. סלע, היא מודל מלכת היופי החדש – לא עוד שלום עולמי והחפצה של הגוף הנשי, אלא ניצול הפלטפורמה לקידום מסרים בעלי ערך חברתי. מאז הזכייה היא עוסקת בהרצאות לבני נוער במטרה להעביר מסר של עבודה קשה, סימון יעדים שנראים לעיתים בלתי אפשריים ונחישות והתמדה להשיגם. לתפיסתי היא מהווה דוגמה לכך שהיופי הפנימי הוא זה שחשוב באמת.
דבר ראשון ביקשתי שתספר על השם היוצא דופן, סלע שמורגלת בשאלה מספרת "כולם חושבים שסלע הוא שם המשפחה" וממשיכה, "למיטב ידיעתי אני הבת הראשונה בשם סלע בארץ. ההורים שלי אהבו מאוד את השם, ולפני שנולדתי אמרו לעצמם שלא משנה אם זה בן או בת, ככה הם יקראו לילד הראשון שלהם, כי זה שם שמסמל כוח ועוצמה ואני חושבת שאת המסר הזה הם העבירו לי מהרגע שנולדתי". העצמה של נערות היא השתלשלות מתבקשת ונראה ממש כמו ייעוד עבורה.
"בשנה האחרונה, פגשתי הרבה קבוצות של נוער, אני אוהבת לדבר בפני נערות המתלבטות לגבי גיוס לשרות קרבי. לספר להן שהן יכולות להיות גם טייסות, גם לוחמות, גם מדעניות וגם מלכות יופי וזה לא סותר האחד את השני". לדעתה נערות רבות מחזיקות תפיסות מגבילות לגבי עצמן וחשוב לה לפתוח בפניהן את כל האפשרויות.
סלע שרלין נולדה בבוסטון, מסצ'וסטס, שבארצות הברית, בזמן לימודי רפואת השיניים של הוריה. חשוב לציין ששניהם רופאי שיניים והשוויון המגדרי הוא חלק משגרת חייה. הם חזרו לישראל כשהייתה בת שנה, גרו במבשרת עד לסיום הכשרתם בהדסה עין כרם.
בשנת 2000, כשהייתה בת 4, עברו הוריה לבת חפר ובהמשך לבית יצחק. מגיל צעיר עשתה הרבה ספורט הייתה בחוגים של קרטה, ג'ודו ונניגיסטו, לא בדיוק באלט והתעמלות אומנותית. בנוסף רכבה על סוסים בסגנון ווסטרן וזכתה במקום שני בתחרות. כשהסוסה שלה מתה, עזבה את הרכיבה התחרותית.
היא מתארת את עצמה כילדה מאד הישגית ואפילו תחרותית. הכול התחיל בגיל שלוש עשרה כשהצטרפה לקבוצת הטריאתלון בעמק חפר. אחיה היה שם והיא הצטרפה בעקבותיו.
"כשהתחלתי לא ידעתי בכלל לשחות, אבל רציתי את זה מאד וגם רציתי לנצח. היום השחייה היא התחום הכי חזק אצלי. זה המסר שלי כשרוצים משהו ועובדים קשה בשבילו, הדבר הופך אפשרי. לילדה שלא ידעה לשחות זה פלא." והיא מוסיפה: "בהרצאות חשוב לי להעביר את המסר של הרבה עבודה קשה מאחורי הקלעים שאנשים לא רואים אותה ואם עובדים קשה מגיעים להישגים."
הנחישות וההתמדה הביאו אותה בגיל 16 לזכייה באליפות אירופה שהתקיימה באותה השנה בארץ.
.
סך הכל רציתי אופניים חדשות
אם אתם תוהים, מה בין ספורט לדוגמנות. אז הסיפור הוא כזה. בגיל חמש עשרה התחילה סלע לדגמן כי רצתה אופניים חדשות לטריאתלון. אופניים הם עניין יקר והיא חשבה שהדרך המהירה ביותר להרוויח את הכסף לו היא זקוקה היא בדוגמנות.
הכול היה תוך כדי אימונים למשך שש עשרה עד עשרים שעות בשבוע ואת הלימודים היא שמה תמיד במקום הראשון. היו הרבה אודישנים, כך שבסופו של דבר את האופניים קנתה בעזרת ההורים, שהשלימו את הסכום החסר. הייתרון הגדול מבחינתה הוא שלמדה לעשות ניהול זמן יעיל. מאז היא עושה כל הזמן הרבה דברים במקביל.
היא מספרת: "אפילו היום אני עוברת בין ראיון בבוקר, שיעור בזום, עבדתי בקידום מרתון תל אביב, עשיתי עבודת יצירה לעמותת 'מעגלי שמע' ועכשיו את מראיינת אותי. אני מאד נהנית מהעומס והגיוון."
למרות שכבר בנערותה עבדה בדוגמנות, במרכז חייה היו הלימודים והטריאתלון. זה דרש משמעת עצמית רבה וגם מחיר חברתי: "חזרתי מוקדם ממסיבות, תחשבי שבשבת, בזמן שכל החברות שלי עדיין ישנות, אני מארבע בבוקר כבר התאמנתי. זה ללכת לבית הספר, לחזור הביתה ולצאת לאימון, או להתאמן לפני שיוצאים ללימודים. היה איזה שלב שחשבנו שאצטרף לנבחרת ישראל ואעבור לווינגייט, אבל זה באמת היה דופק לי את הלימודים והחלטתי לעצור שם."
"פגשתי הרבה נערות שהסתכלו על עולם דוגמנות בעיניים נוצצות. היה לי חשוב שיידעו שיופי זה לא הכל ולהציג להן את החלקים המכוערים של עולם הזוהר, להראות שלא הכל מושלם ולמי שבוחרת ללכת לתחום שתדע להיזהר"
סלע למדה פיזיקה, מתמטיקה וערבית. תוך כדי הלימודים בבי"ס תיכון התמיינה למספר יחידות לצבא, ובסופו של דבר התגייסה לקורס טיס. קורס הטיס היה הגשמת חלום, היא זוכרת את הטיסה הראשונה והמראה שנפרש מלמעלה. בקורס החזיקה מעמד עד צ'ק-15 ושם נפלה. זו הייתה אכזבה מאד גדולה עבורה, אך כמו כל ספורטאי שיודע שלעיתים הוא מנצח ולעיתים מפסיד, התגברה גם על האכזבה הגדולה הזו.
משם שובצה לשרת כלוחמת ביחידה מסווגת. התפקיד המסווג דרש ממנה שירות צבאי מלא, במסגרת זמן הזהה לזו שנדרשת מגברים – שלוש שנים והיא שמחה על האפשרות לשירות משמעותי.
הגאווה המגדרית שאפיינה אותה כל חייה בספורט וכמובן גם בקורס טיס, המשיכה ליחידה בה שובצה בהמשך. "כבר על ההתחלה ביקשתי שיתאימו את סרגל המאמץ שלי לזה של הלוחמים בשטח. מבחינתי אין 'זמן ריצה של בנים' ו'זמן ריצה של בנות'. מה שהם יכולים לעשות גם אני יכולה, ובאמת עמדתי בכל היעדים שהציבו לי. בקורס הייתי בת יחידה בין גברים והם היו החברים הכי טובים שלי ותמכו בי לאורך כל הדרך." סלע גאה מאד בשירותה הצבאי והיא עושה שם מילואים עד היום.
את הטריאתלון שהיה מאד מרכזי בחייה עזבה עם הגיוס, והבטיחה לעצמה שאחרי השחרור תרוץ מרתון שלם – וכך היה. היא סיימה את מרתון תל אביב ב־4:31 שעות. עד היום היא זוקפת את ההצלחות שלה למשמעת העצמית שהספורט מחייב. גם היום הספורט נוכח מאד בחייה כתחביב ולא באופן תחרותי.
"להביא שלום עולמי"
עם השחרור מהצבא סלע יצאה לטיול גדול, "ניסיתי לחשוב מה אני עושה עם עצמי, נהניתי מאד מעולם הדוגמנות, ובאותה מידה מהספורט והשרות הצבאי. שני עולמות שנראים מנוגדים האחד לשני."
היא מתארת נסיעות חווייתיות בעולם, תחרות דוגמנות בינלאומית בשנחאי, שבוע אופנה בפאריס ועוד נסיעות רבות ומגוונות: "אנשים סביבי כל הזמן אמרו לי שהסיפור שלי מעורר השראה עבור נערות, בשילוב בין הספורט לדוגמנות ולשרות צבאי, וכן במטרות שאני מציבה לעצמי ובנחישות להשיגן. לא התחברתי לזה בהתחלה ובעיקר לא ייחסתי לכך חשיבות. ואז הגעתי לתחרות מלכת היופי. זה היה מעבר קל וטבעי מהדוגמנות. בהתחלה הייתה שבוייה בתפיסה המקובלת, הרואה בתחרות רדידות והחפצה ופרשה במיונים.
"לא הבנתי בשביל מה אני צריכה את זה. אחד המפיקים לקח אותי לשיחה במטרה לברר מדוע אני רוצה לפרוש והוא אמר לי, אם יש לך משהו שאת רוצה להגיד ולקדם, אז יש לך בשביל מה להישאר, אחרת הפרישה מובנת. כך עשיתי את הטוויסט במחשבה, כל מה שאמרו לי קודם על האפשרות להעצים נערות, לשבור קונספציות על מסוגלות נשית ודעות קדומות על הקשר בין ספורט ונשיות, פתאום הבנתי שיש לי מה להגיד.
"אני באמת מאמינה שאני לא מיוחדת. עבדתי קשה וגם נכשלתי בדרך. אנשים לא יודעים שלא ידעתי לשחות כשהתחלתי להתאמן לטריאתלון, וכך בכל דבר, אם צריך אני לוקחת תגבורים ולא מוותרת. אנשים מסתכלים על הסוף וההישג, שהכל נראה יפה ונוצץ, צריך לפרק את זה לכל הרגעים הטובים והרעים. הדרך יותר חשובה מההצלחה בקצה"
המשכתי בתחרות ומצאתי את עצמי מכהנת, בגלל הקורונה, כמעט שנה וחצי. השנה הזו הייתה שנה מאד משמעותית עבורי. ייצגתי את ישראל בתחרות מיס תבל, הכרתי בנות מדהימות שעד היום אנחנו שומרות על קשר. זו הייתה חוויה מטורפת של מפגש התרבויות והשפות."
תחרות מיס תבל התקיימה חודשיים לפני הקורונה, היום קשה לדמיין את זה. תחרות הומה אנשים, ששודרה בשידור חי בתשעים מדינות לשישה מיליון צופים. סלע כמו בכל דבר שהיא עושה מוציאה את המקסימום מכל אירוע: "אני נורא רצינית, לעיתים לכיוון הרע.
ביקשתי תקציב ללמוד דיפלומטיה ציבורית ממשרד ההסברה והאסטרטגיה, כדי לדעת איך להציג את ישראל באור הנכון. זה היה הפרויקט המרכזי שלי לתחרות מיס יוניברס, למדתי קורסים של דיבור מול קהל, עבדתי על האנגלית וגם על המבטא."
תוך כדי התחרות היא הבינה שגם שם יש הרבה פוליטיקה: "היה מאד מעניין לראות שבכל העולם המגמה משתנית, היו שם עורכות דין מצליחות וכמעט כולן אקטיביסטיות, שהחליטו לנצל את הפלטפורמה של התחרות לקדם דברים שהן מאמינות בהם.
נשברו אצלי כל הסטיגמות על מלכות יופי וראיתי שהעולם הזה הולך למקום חדש. בתחרות נפלתי בשלב מוקדם, אך החוויה הייתה שווה את זה."
שנת המלכות – מלכת ההתנדבויות
מאז שנבחרה חילקה את הזמן בין צילומים ואירועים, אך בעיקר שמחה להתנדב בעמותות רבות שפנו אליה. מלכות יופי התנדבו שנים רבות בווראייטי עם חולים סופניים, ובעמותות המגשימות חלומות לילדים חולי סרטן. וכך גם סלע. היא מספרת בהתרגשות על פרויקט הגשמת חלום לילדים חולים, "הלכתי ביחד עם ילדה בת ארבע עשרה לקורס איפור, איפרתי אותה והיא אותי. התאפקתי לא לבכות."
אני מתנדבת גם ב'יוניסטרים' זו עמותה המקדמת נוער בפריפריה בכל המגזרים, מכשירים אותם ליזמות עסקית, מלמדים אותם איך להתנהג בעולם העסקים ונותנים להם כלים לעבודה אפקטיבית. בכל שנה מתקיימת תחרות בין המיזמים של בני הנוער בקבוצות השונות ושופטים אותם אנשים בכירים בתחום הבנקאות, המנכ"לים של גוגל ופייסבוק, זמרים וגם יעל ארד.
העמותה קיבלה מהאו"ם אות הוקרה על קידום נוער. היא מתנדבת בעמותה שמקדמת ספורט לילדים עם מוגבלויות, ב'אתנה לקידום ספורט נשים', שזה נושא שחשוב לה מאד והיא שמחה על ההזדמנות לעזור לקדם אותו. הזכרתי כבר את 'מעגלי שמע' – השבוע הם נתנו למפורסמים לעצב פסל, ציירתי וקישטתי אותו. הם מוכרים את הפסלים וכל הרווחים מופנים לילדים עם בעיות שמיעה."
סלע מתנדבת גם בעמותת sos ובעוד עמותות רבות אחרות. לעשות טוב בכל מקום שאפשר, זה גם אחד המסרים שלה: "לא מוצאת סיבה להגיד 'לא' למי שמבקש. זכיתי לתת מזמני לאחרים."
נינג'ה ישראל
בדצמבר 2020 השתתפה סלע בנינג'ה ישראל. כשהציעו בפעם הראשונה היא סירבה. פחדה מכישלון, הספורט שהיא עוסקת בו הוא יותר אירובי ופחות פיזי ובכלל איך תצטלם כשהיא נופלת למים, היא חששה שהתחרות תפגע בדימוי מלכת היופי.
כשפנו אליה בפעם השנייה, היא כבר הסתכלה על זה אחרת: "הבנתי שהפחד לא משנה וגם אם אפול למים לא יקרה כלום, קיבלתי פירגון מטורף." תחרות כזו מחייבת הכנה ממושכת, לא היה לה הרבה זמן. היא שילבה אימונים לבד ביחד עם אימונים במכון של מתן בלו ביפו.
גם בזה תקופת הקורונה יצרה שינויים, אחת המשתתפות חלתה והכניסה את כולם לבידוד. זה היה מצוין, כי דחו את הצילומים, מה שאפשר לסלע עוד זמן אימונים. "זו הייתה חוויה מאד מאתגרת בשילוב בין צילומי התוכנית והדוגמנות, חשוב היה לי להיות מאופרת כשאני מצולמת וגם לעבור את המכשולים. האיזון בין שני העולמות הלחיץ אותי. רעדתי מרוב לחץ שאפול למים, יש לי הרבה סימנים כחולים אבל אני מרוצה. הרגשתי חזקה, התאהבתי בתחום ואני ממשיכה להתאמן."
העצמת נערות
"ההרצאה נולדה תוך כדי השנה בה הייתי מלכת היופי. לא תכננתי להיות מרצה, לא רציתי לעמוד מול קהל והלב שלי פועם לפני הרצאה. החלטתי לעשות את זה ברצינות. קיבלתי הדרכה וליווי – זו היה האתגר ללמוד לצאת מאזור הנוחות שלי. במשך כמה חודשים נתתי הרצאות פרונטאליות בבתי ספר רבים ובמכינות קדם צבאיות, ובעקבות הקורונה היום ההרצאה מתקיימת בזום. בהרצאות הראשונות ראיתי איך זה השפיע על הנערות, הבנתי שזה שווה את פחד הבמה שלי.
"פגשתי הרבה נערות שהסתכלו על עולם דוגמנות בעיניים נוצצות. היה לי חשוב שיידעו שיופי זה לא הכל ולהציג להן את החלקים המכוערים של עולם הזוהר, להראות שלא הכל מושלם ולמי שבוחרת ללכת לתחום שתדע להיזהר.
"אני מדברת בפני נערים ונערות על חשיבות הספורט, על המשמעת העצמית, על תחושת המסוגלות וההתמודדות עם כישלונות. אני מדברת הרבה על עבודה קשה והתמדה, אם לא מוותרים אז באמת הכל אפשרי. כל הגבולות שאנחנו חושבים שיש זה רק בראש שלנו ברגע שמשחררים אותם הכל אפשרי. אני באמת מאמינה שאני לא מיוחדת. עבדתי קשה וגם נכשלתי בדרך. אנשים לא יודעים שלא ידעתי לשחות כשהתחלתי להתאמן לטריאתלון, וכך בכל דבר, אם צריך אני לוקחת תגבורים ולא מוותרת. אנשים מסתכלים על הסוף וההישג, שהכל נראה יפה ונוצץ, צריך לפרק את זה לכל הרגעים הטובים והרעים."
"הדרך יותר חשובה מההצלחה בקצה. כל התהליך משמעותי, תמיד צריך להסתכל על מה הרווחנו מהדרך. אני משתפת בהרצאה בכל הכישלונות שלי, בלימודים בניו-יורק שהשקעתי רבות בתהליך הקבלה ולא התקבלתי. אני מדברת בהרצאות הרבה על הצבא, למה אין הרבה בנות בקורס טיס. זו תפיסה חברתית בעייתית, הרבה נשים ונערות לא מאמינות שהן יכולות. ריגש אותי שנערה אמרה לי בסוף ההרצאה שהחזרתי לה את המוטיבציה לנסות להתקבל לקורס טיס."
בהרצאה שהתקיימה בעמק חפר השתתפה גם אמא ביחד עם ביתה, שחיזקה אותי במסרים שאני מעבירה וזה היה משמעותי מאד עבורי. אני רוצה שהנערות לא יקבלו את החלטותיהן מעצם היותן נשים, אלא כאדם שהולך אחרי החלומות שלו. שתהיינה מוכנות לעבוד קשה, שלא תפחדנה מהכישלונות בדרך שתזכורנה שהשמיים אפשריים גם לבנות.
