יבול שיא
הרפת והחלב
האהבה והנחת

מה ירחיב את האהבה והנחת בבית שלנו

3 דק' קריאה

שיתוף:

שני בידודים, שעברנו יחסית בשלום וסגר שלישי, שכבר הוציא מאיתנו את כל המיץ. פתאום, כשכולנו נמצאים כל כך הרבה זמן בבית, חלוקת התפקידים המסורתית – מה אמא עושה, מה אבא עושה, מה האחריות שלוקח כל ילד – מתערערת. מה שהמצב הזה דרש מאיתנו הייתה הנכונות להתגמש ולבחון את האמונות שלנו מחדש.

כבר שנה עברה מאז הגיעה "המלכה קורונה" לבקר במחוזותינו. מה לא קרה לנו מאז? סגר ראשון בו היינו באופוריה משפחתית, היו אלה ימי מרץ אביביים ועוד לא העלינו בדעתנו שזה הולך להמשך כל כך הרבה ימים; סגר שני, בו כבר הקושי התחיל לבצבץ אבל הרגשנו "סופר הורים", נכונים לכל משימה, מהכנת ארוחות ועד תפעול שיעורי זום; שני בידודים, שעברו יחסית בשלום וסגר שלישי, שכבר הוציא מאיתנו את כל המיץ

מה שקרה בעצם, מסגר לסגר ומבידוד לבידוד, הוא שלא יכולנו להחזיק יותר. אם בהתחלה ניסינו עוד להחזיק מסגרת כלשהי של זמני ארוחות או צחצוח שיניים, הרי שלאט לאט גילינו שאפשר לאכול ארוחת בוקר גם ב-11:30 ולצחצח שיניים רק ב-12:00.

אם בהתחלה ניסינו להחזיק את שעות ההשכבה והשינה, מהר מאוד גילינו שהגדול, בן ה-11, אמנם נכנס למיטה אבל קורא בה עד 22:00 בלילה. הוא ילד כזה צמא ידע ואין בית ספר עכשיו, אז מי אנחנו שניקח ממנו את מקור האושר והלמידה הזה שנקרא ספרים?! גם האג'נדות החינוכיות שלנו לאט לאט החלו להיסדק ולא פעם נאלצנו לשנות את דעתנו או להבין שכל מה שחשבנו עד כה שנכון הוא פשוט לא רלוונטי יותר.

אני מאמינה שלכל זוג הורים, לכל משפחה, יש את האג'נדות החינוכיות שלהם. חלק מהאג'נדות האלה הן אותן אג'נדות שאנחנו גודלנו על ברכיהם כילדים וכשנהיינו הורים פשוט המשכנו איתן, בין אם עשינו את זה באופן מודע ובין אם לא.

חלק אחר הן האג'נדות שנולדו עם בואם של ילדינו לעולם, בחירות חדשות שעשינו ואנחנו ממשיכים לעשות כל יום, מרגע שהפכנו להיות הורים. מהן אותן אג'נדות? בהגדרה הכללית, אם תיגשו לויקיפדיה, למשל, תגלו שאג'נדה פירושה "סדר יום, לוח זמנים, תוכנית, סעיף המפרט סדרת פעולות וזמנן, סדרת אירועים מפורטים עם ציון זמנם, סדרת אירועים מתוכננים, לוח פעילויות לפי סדר הזמן, אך משמשת את דוברי העברית הישראלית, בעקבות Political agenda באנגלית, לתיאור סדר היום הציבורי שאדם או קבוצה מעוניינים לקדם".

 

איך עושים את זה?

בהגדרה הפרטית שלי, אג'נדה חינוכית יכולה להיות הרבה יותר מסדר יום או לוח פעילויות. אלו הן האמונות והתיאוריות שלאורן אנחנו מבקשים לגדל ולחנך את ילדינו. איזה אנשים אנחנו רוצים שהם יגדלו להיות? איך אנחנו מאמינים שנכון להתנהג בבית שלנו או בציבור? מה היחס שלנו לסביבה או אחד לשני?

ואז הגיעה הקורונה. סדר היום שכולנו הורגלנו בו השתבש לחלוטין ונאלצנו ללמוד לחיות יחד, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. פתאום אנחנו פחות פוגשים אנשים אחרים ופחות יוצאים אל הטבע, אבל פוגשים הרבה יותר את עצמנו. פתאום, כשכולנו נמצאים כל כך הרבה זמן בבית, חלוקת התפקידים המסורתית – מה אמא עושה, מה אבא עושה, מה האחריות שלוקח כל ילד – מתערערת. מה שהמצב הזה דרש מאיתנו הייתה הנכונות להתגמש ולבחון את האמונות שלנו מחדש.

 


כהורים, כאזרחים, כבני אדם. זה השינוי שמתרחש כרגע, בפנים ובחוץ, ואם נתכחש אליו וננסה לאחוז במבנים הישנים, מהר מאוד נגלה שכוחנו תש ומאמצינו אינם נושאים פרי. זה מאבק שרק הולך ומחריף


 

איך עושים את זה? איך בוחנים אמונות מחדש? ולמה כדאי לנו בכלל לעשות את זה? הרי גם ככה הכל מתערער סביבנו, אז לפחות שהבית יישאר יציב. אז זהו, שאני לא חושבת שיש לנו ברירה. כהורים, כאזרחים, כבני אדם. זה השינוי שמתרחש כרגע, בפנים ובחוץ, ואם נתכחש אליו וננסה לאחוז במבנים הישנים, מהר מאוד נגלה שכוחנו תש ומאמצינו אינם נושאים פרי. זה מאבק שרק הולך ומחריף.

העולם כולו עובר שינוי, כמעט בכל תחום אפשרי, וגם ההורות שלנו מוזמנת להצטרף אל התנועה הזו. להתחדש, להשיל מעצמה את מה שהתאים, כנראה, לעולם הישן, ולמצוא את החדש שמתאים ל"כאן ועכשיו". חדש כזה שמבין ששגרת הלמידה של ילדינו השתנתה, שהקשר בינם ובינינו לבין הדמויות החינוכיות המשמעותיות בחייהם השתנה, שמה שנדרש מאיתנו כהורים השתנה, שמה שנדרש מאיתנו כמפרנסים השתנה, שמה שנדרש מהם כילדים של ו/או כאחים ואחיות של השתנה. ובתוך כל השינויים הרבים האלה, עלינו למצוא שוב את מי שאנחנו ואת מה שנכון לנו, כפרטים וכמשפחה.

כשאני מנסה לבחון את זה אני מגלה כי אבן הבוחן המשמעותית ביותר עבורי, שעוזרת לי לקבל החלטה לכאן או לכאן, היא השאלה – מה ירחיב את האהבה והנחת בבית שלנו עכשיו? כשאני שואלת את השאלה הזו הרבה ממה שיוצר מאבק מיותר יורד בסולם סדר העדיפויות.

ברור שיש דברים שחשוב לי להתעקש ולהקפיד עליהם, אבל כשדברים אלה הם באמת משמעותיים לי יש להם נטייה להתקבל יחסית בקלות. כשאני שואלת את עצמי את השאלה הזו – מה ירחיב את האהבה והנחת בבית שלנו עכשיו ומה מיותר – אני מגלה בתוכי, וגם מצידם של ילדיי, יצירתיות שהולכת וגדלה. כשצריך למצוא דרכים חדשות ללמוד, להסתדר ולחיות, יצירתיות הופכת להיות כוח על. רק בשביל לגלות אותה שווה לבחון לעיתים דברים מחדש.

האהבה והנחת בבית שלנו  –  צילום: שאטרסטוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"בדרך כלל אני כותבת על אחרים," אומרת עדינה בר-אל, כתבת העיתון, חברת מושב ניר-ישראל * "הפעם החלטתי לכתוב עלי, ויותר נכון – על כל בני הדור שלי, הדור שגדל עם המדינה החדשה, הדור שהוריו
8 דק' קריאה
בצל המלחמה, ובצל הביטולים במערכת החינוך לאור המצב הביטחוני והאיום האיראני, הצליחו בתנועה החדשה בשומר החדש לקיים את מפעלי פסח המסורתיים כשהשנה המסעות היו מרגשים במיוחד.החניכים והחניכות צעדו בעקבות הגיבורים והגיבורות, וערכו מפגן הזדהות
2 דק' קריאה
בעקבות ביקורו של המחנך הנודע יאנוש קורצ'אק באשדות יעקב הוא שלח לילדי בית הספר מיקרוסקופ, מפות וציוד לימודי יקר. הילדים החזירו בחוברת בה דמיינו כיצד יסתיים ספרו "המלך מתיא הראשון" בכתבה משולבים קטעים מכתבה
3 דק' קריאה
למה חשוב שהטילים האיראנים יהיו מדויקים ואיך זה קשור לסדרת המשטרה C.S.I לאס וגאס? הרפתקאות הדי בן עמר בלילה אביבי אחד שלא ישכח   בעשר בלילה ירדה חניה זוגתי-לחיים-ארוכים מחדרה וניצבה בפתח החדר שלי.  "עשרות
4 דק' קריאה
אנשי תנועות הנוער הציוניות, אשר רבים מהם הפכו לחברי קיבוצים, פעלו ב-1944 בבודפשט להצלת יהודים תוך סיכון חייהם. בני הדור השני, "שגרירי המחתרת", פועלים כדי שמפעלם של ההורים לא יישכח *תמונה ראשית: משה אלפן,
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן