סג"מ שילי וסטלנד (22) הובאה למנוחות בקיבוצה ניר עוז, ביום א' 4.7 אחר הצהריים, בנוכחות כאלף איש ואולי יותר, לבטח ההלוויה הגדולה ביותר בתולדות הקיבוץ.
נערכה לה הלוויה צבאית מלאה, כולל משמר כבוד ומטחי כבוד. כמחצית מהמשתתפים היו לובשי מדים, רבים מהם קצינים, מחיל האוויר, מבית הספר לקצינים ומיחידות אחרות.
שילי, צוערת בקורס קציני מטה בבה"ד 1, התמוטטה ביום שלישי שעבר ופונתה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים כשהיא במצב אנוש. בחמישי בלילה נקבע מותה.
בצה"ל מסרו כי נסיבות המוות נבדקות על ידי צוות מומחים של חיל הרפואה וביום ראשון פורסם בערוץ 11, שמעריכים שקריש דם גרם למותה. לאחר המוות הועלתה לדרגת סגן משנה.
שילי היא בת קיבוץ ניר עוז. הוריה – יפעת, סייעת לרופא שיניים ומנהלת מרפאת השיניים, שהפכה למוסד אזורי שמשרת לקוחות חיצוניים רבים.
האב, אנדי וסטלנד, הגיע לפני שנים רבות לקיבוץ כמתנדב מאנגליה, עובד ותיק בגד"ש. שילי הפסיקה את לימודיה בביה"ס האזורי ועברה ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר בבאר שבע שענה על ציפיותיה.
אחרי שהשלימה בגרות בבית הספר הטכני סיימה בו גם שנתיים לימודי הנדסאות בחשמלאות מטוסים. שרתה כחיילת בטייסת התחזוקה בחיל האוויר, ובהמשך צוערת שכמעט סיימה את ביה"ס לקצינים.
שילי התאהבה בסוסים ומגיל 9 בילתה אין ספור שעות בחברתם, קודם באורוות הרכיבה של הקיבוץ ובהמשך התאמנה ברכיבה אמנותית ואף הייתה סגנית אלופת ישראל בתחום.
הייתה נערה נאה מאוד ונעימת הליכות שדמותה התמירה והשברירית כביכול הייתה מטעה והסתירה אופי חזק ונחישות מרבית בדרך להשגת היעדים הקשים שהציבה לעצמה.
אמה יפעת סיפרה שתמיד היו לה הרבה חברים וידידים, אבל רק אחרי מותה הופתעה להיווכח כמה רבים הם היו. אחותה היחידה והבכורה, מעין בת ה-24, סיפרה ששילי הייתה האחות הקטנה, אבל במקרים רבים פעלה בבגרות ותבונה ותפקדה למעשה כאחותה הגדולה. שילי המוכשרת תמיד שאפה לשלמות.
פעם, סיפרה האחות, חזרה שילי מתחרות רכיבה שבה זכתה במקום הראשון כשהיא כעוסה ומתוסכלת: למרות שניצחה, היא חשה שלא מיצתה את מלוא יכולתה וכישוריה.
האסון הכבד והבלתי צפוי, מותה של צעירה בריאה, חזקה ומוכשרת שעתידה נראה כה מבטיח, המם קשות את כל חברי הקיבוץ, שמתקשה לחזור לשגרה.
דברים שאמרה בלוויה נציגת הקיבוץ עידית אינטראטור.
"מה כותבים על בחורה כה צעירה, בהירה, תמירה ויפה, שביום אחד הפכה להיות בעלת תואר כה זר ואכזר – זיכרה לברכה.
שילי נולדה בסורוקה ב-28.9.1999, בת שניה ליפעת ואנדי, אחות צעירה למעיין. ההורים נתנו לה את השם המיוחד במינו שילי בעיקר כי אנדי אהב את הצליל האנגלוסקסי שבו. ואכן, במהלך כל עשרים ושתיים שנותיה, היא הייתה מתנה ומקור גאווה למשפחתה ולסביבתה.
ילדותה, עברה עליה כאן בניר עוז, בחינוך המשותף. עד כיתה ד' גדלה בקבוצת בני גילה, אך בעקבות עזיבות שהיו, מכיתה ד' נשארה לבד בקבוצה ואת חבריה מצאה בקבוצות אחרות. ההורים מציינים שהייתה בה תכונה שמגנטה אליה חברים ולאורך כל שנותיה הקצרות ליווה אותה שובל של חברים מכל קצווי הארץ.
בסוף כתה ט' בבית הספר נופי הבשור, שילי בחרה להמשיך וללמוד בבאר שבע, בבית הספר הטכני של חיל האוויר, החלטה שהייתה יוצאת דופן בין בני ניר עוז.
הלימודים שם הם לימודים תובעניים עם משטר צבאי קפדני. שילי עמדה במשימות הלימודיות וסיימה את לימודיה בתחום הנדסת החשמל. עם סיום הלימודים התגייסה לחיל האוויר. חודשיים לפני סיום השרות, התמיינה לקורס קצינות. מטרתה בבחירת מסלול זה הייתה לנסות ולשנות דפוסי פעולה צבאיים מסוימים.
אהבה גדולה ומשמעותית ביותר הייתה לשילי לרכיבה אמנותית על סוסים. עיסוק שליווה את חייה מגיל 9 והמשיך גם בזמן השירות הצבאי. בעידודם העיקש של ההורים היא הגיעה לתחרויות ברחבי הארץ ואף זכתה להיות סגנית אלופת הארץ בתחום זה. גם בנושא הרכיבה הייתה שילי יוצאת דופן עם הנחישות, העקשנות וההתמדה שהיו אופייניים לה כל כך.
את מותה הכל כך מיותר, מצאה שילי במהלך קורס הקצינות. היא אושפזה ונפטרה בבי"ח סורוקה המקום שבו נולדה לפני עשרים ושתיים שנה.
אנדי, יפעת, מעיין, ומעגלי המשפחה הנוספים: קהילת ניר עוז כואבת ואבלה על מותה הכל כך לא צפוי של שילי ומבטיחה להיות עבורכם כתף תומכת ומכילה בכאבכם הגדול. יהי זכרה ברוך."
