לד"ר הני זובידה, מרצה למדע המדינה במכללת עמק יזרעאל, יש מדור בערוץ הכנסת בשם "משכן לילה" שבה הוא מביע את דעתו על נושאים שונים ומראיין אנשים שלדעתו יכולים לתרום לדיון. את המדור על שידוריו ניתן למצוא ביו-טיוב.
לאחרונה, בחודשי יוני ויולי השנה, הוא קיים סדרה של חמישה פרקים שדנה בנושא קרקעות וקיבוצים. כסיוע לדיון הוא הביא את דוד בן שבת שהוזכר כבר במאמר הקודם שלי ומוצג עתה כמנהל מכון חקר ים המלח.
על פעילותו בהר עמשא חלוקות הדעות. מכל מקום, זה לא הנושא הנידון כאן, אלא הדברים שהשמיעו ד"ר זובידה ובן שבת על קיבוצים וקרקעות. בנוסף לשניים אלה השתתפו בחלק מהפרקים גם יעקב בכר ממענית שהתנדב לייצג את התנועה הקיבוצית ועדיאל שמרון, שהיה יו"ר רשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
אני צפיתי בכל הפרקים. במסגרת מאמר זה לא אוכל להתייחס לכל הטענות של זובידה ובן שבת, אלא רק לעיקריות שבהן.
גילוי נאות, אני מכיר את ד"ר זובידה ובעבר ניהלתי עמו שיחה על בעיות חברה ופוליטיקה בישראל, שיחה שהסתיימה בצעקות, שלו, כשלא היה מוכן לשמוע מה יש לי לומר בנושא העדתי.
עמדותיו של ד"ר זובידה בנושא הקרקעות והקיבוצים ידועות עוד מהמאמר שלו עליו הגבתי בגיליון קודם של "הזמן הירוק". עמדותיו של בן שבת הן כעמדותיו של זובידה והוא מחזק אותן בניתוחים ודוגמאות.
ד"ר זובידה פתח את הסדרה בשאלה שחזרה על עצמה מספר פעמים: כיצד ייתכן ש-8% מאוכלוסיות המדינה שולטים על 85% מאדמות המדינה המצויות במרחב הכפרי.
בכל הפרקים השתדלו זובידה ובן שבת להראות שהקיבוצים ושאר צורות ההתיישבות במה שקרוי 'המרחב הכפרי' – מושבים, מושבים שיתופיים ויישובים קהילתיים המאוגדים במועצות אזוריות עתירות שטחים– מפיקים משליטה זו רווחי עתק ודוחקים לשוליים את ערי הפיתוח; לא מאפשרים להן מרחב לגדול ולהתפתח.
לדעתי, ולא רק לדעתי, זוהי דמגוגיה נטו ויש בדבריהם גם עובדות לא נכונות הנובעות מבורות או מזדון. אנסה להראות זאת במאמר זה.
מי שולט על השטח?
להשכלה כללית צריך לדעת, כי הקיבוצים והמושבים לא שולטים על הקרקעות, לא בתחומי היישובים ולא במרחב שמחוצה להם. לכל יישוב בארץ יש מה שקרוי תב"ע, תכנית בניין עיר, שמכינים אותה אנשי היישוב יחד עם מהנדסים ומומחים אחרים, המאושרת על ידי מנהל התכנון שבמשרד הפנים ועל ידי רמ"י.
התב"ע בתוך הקיבוץ, בשטח המחנה שגבולותיו מסומנים בקו כחול על המפות, יש חלוקה לאזורים – מגורים, מבני ציבור, שטחי נוי, כבישים פנימיים, מבני משק, מפעל, מלון, מתקני ספורט, וכו'. כל יישוב מכין את התב"ע שלו ומגיש למנהל התכנון שבמשרד הפנים ולרמ"י לאישור. הרשויות מאשרות או תובעת שינויים שעל היישוב לקבלם. שינויי יעוד הקרקע חייבים אישור של מנהל התכנון ורמ"י.
לכל יישוב חקלאי יש מה שקרוי "משבצת" הכוללת את כל הנחלות המוקצות לו כקרקע חקלאית. כל בית אב ביישוב חקלאי מקבל "נחלה" שבאזור הנגב משתרעת על 70 דונם. יישוב עם 120 בתי אב מקבל משבצת בת 8400 דונם. שינוי יעוד במשבצת מחייב אישור של המוסדות המוסמכים.
גם המועצות האזוריות, בניגוד לטענת זובידה, אינן שולטות על הקרקעות שבשטח השיפוט שלהן. גם להן יש תב"ע שמאושר על ידי מנהל התכנון ועל ידי רמ"י. המועצה לא יכולה לשנות יעוד של קרקע בלי אישור של גופים אלה. הקמת יישוב חדש בשטח המועצה תלויה בתכנון מוקדם ובהחלטת ממשלה.
זובידה טען כי ארבע מועצות אזוריות דרומיות – תמר, רמת נגב, ערבה תיכונה וחבל אילות – שולטות על 45% משטח המדינה עם 17 אלף תושבים בלבד. לדעתו, זה לא בסדר. לא ברור מה הוא רוצה ואל מי הוא בא בטענות.
אלה ברובם הגדול שטחים מדבריים צחיחים. ברמת נגב, המועצה האזורית הגדולה ביותר, 4 מיליון דונם, הרוב הגדול אלה שטחי אש של צה"ל. יש בה, באזור ניצנה, יישובים מתוכננים. אבל הם לא קמו כי אין מתיישבים. לא רצים לבוא לנגב. גם זרם המתיישבים במועצות המדבריות האחרות הוא דליל מאד.
בן שבת טוען כי המועצה האזורית תמר שולטת על ים המלח. מי ששולט על ים המלח זו חברת כימיקלים לישראל (כי"ל), אשר בשליטת הטייקון עידן עופר. כי"ל היא שינתה את מצבו וצורתו לצורך הפקת אשלג ועשיית רווחים שלא על כולם שולם מס.
מן הראוי להזכיר כי במרחב הנגב דרומה לבאר שבע יש חמישה יישובים עירוניים יהודיים – ירוחם, דימונה, ערד מצפה רמון ואילת. שטחי השיפוט של ערים אלה אינם חלק משטחי השיפוט של המועצות האזוריות ולא חסרים לערים אלה שטחים להתרחבות והתפתחות.
לירוחם יש 50 אלף דונם, לערד 102 אלף דונם, למצה רמון יש 55 אלף דונם, לאילת יש כ-99 אלף דונם ולדימונה יש 173 אלף דונם (הנתונים מוויקיפדיה). אינני בקיא בנושא הפזורה הבדואית לכן לא התייחסתי ליישובים הבדואים.
ועדת הפרוגרמות
ה"בייבי" של בן שבת הוא גוף הנקרא 'ועדת הפרוגרמות'. ועדה זו נמצאת במשרד החקלאות. יושבים בה נציגי ההתיישבות – קיבוצים, מושבים ואנשי משרד החקלאות בלי נציגות של המגזר העירוני, בעיקר לא נציגי ערי הפיתוח שגובלות במועצות האזוריות.
הוועדה הזאת, לדברי בן שבת, מקבלת הצעות לתוספת קרקעות מאלה הפנויות ומחלקת אותן למגזרים שבמרחב הכפרי, לעצמם ולדומים להם. הם.
לדבריו, חילקו קרקעות ליישובי המועצה האזורית אשכול שעל גבול רצועת עזה ומנעו מאופקים אפשרות להתרחב עבור בניית שיכונים לאוכלוסייה חדשה ואיכותית.
עדיאל שמרון, לשעבר יו"ר רמ"י, אמר במשדר, כי ועדת הפרוגרמות יכולה רק להציע חלוקת קרקעות, אבל מי שמחליט זו רמ"י. וועדת הפרוגרמות הגישה הצעות רבות לרמ"י לתוספת קרקעות לישובים חקלאיים ורובן נדחו.
רמ"י אישרה הצעות הרחבה רק בעוטף עזה ורמת הגולן, לפי האינטרס של המדינה. זה לא הפריעה לבן שבת להמשיך ולהציג את וועדת הפרוגרמות כגוף הקובע מי יקבל תוספת קרקע. מכאן שאמינותו של בן שבת בלשון המעטה, נתונה בספק.
בן שבת טוען כי הקרקע החקלאית ניתנת על ידי המדינה לחקלאים בחכירה ל-49 שנים עם אפשרות להארכה פעם ופעמיים. כלומר, חכירה לדורות. הקרקעות האלה חונקות את ערי הפיתוח לא מאפשרות להן להתרחב ולהתפתח. ממש לא מדויק.
אופקים, לפי ויקיפדיה, החלה להתפתח מאז 2015. נבנו בה מרכז צעירים הכולל קולנוע ובית קפה, תחנת רכבת, וכן נבנות בה שכונות חדשות עבור אוכלוסייה חזקה וכן מרכזי מסחר ותעסוקה.
באתר הוותמ"ל, הגוף הממונה על בנייה מועדפת תכנית לבניית 1200 יחידות דיור באופקים שנחתם בשנה האחרונה. לדברי בכר, הוותמ"ל הביא להפקעת שטחים חקלאיים גדלים למען התרחבות אופקים. על זובידה ובן שבת כל זה לא עשה רושם…
כפי שכתבתי במאמר קודם, מצבו של כל יישוב תלוי במדיניות הממשלה ובאיכות ההנהגה המקומית יותר מאשר בשטח העומד לרשותו. ערי פיתוח לא מעטות התפתחו בגלל הנהגה טובה. יישובים לא מצליחים צריכים לבחון קודם כל את איכות ההנהגה שלהם.
בעניין הארנונה
זובידה ובן שבת טוענים כי המועצות האזוריות מקבלות כספי ארנונה ממחנות צה"ל ומעסקים, המגיעים בעצם לערי הפיתוח שתושביהן עובדים במתקנים אלה. הם לא מפרטים מהם כספי הארנונה ולשם מה הם משולמים למועצות האזוריות ולכל רשות מקומית.
ארנונה זה לא כסף שצומח על העצים. זה מס שנגבה עבור שירותים מוניציפאליים כמו פינוי אשפה והטיפול בה, תחזוקת תשתיות, תאורה לילית, סיוע לחינוך, תרבות, ועוד. צה"ל משלם עבור המתקנים שלו. בן שבת תובע שמפעלים ומחנות יעברו לרשות העירונית.
לדוגמה, מדוע המועצה האזורית תמר מקבלת ארנונה של המלונות ושל מפעלי ים המלח. התשובה – כי הם מצויים במרכז שטח המועצה. היא הנותנת את השירותים. במלונות יש תחלופת אנשים גדולה. לכן יש צורך במתן שירותים יותר צפופים.
חלו גם שינויים לטובת ערי הפיתוח באזור שלנו. למיטב ידיעתי, המועצה האזורית תמר העבירה את הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג, הכור) לשטח השיפוט של דימונה.
משמוליק ריפמן ז"ל, שהיה ראש מועצת רמת נגב במשך שנים רבות, שמעתי במו אזני כי המועצה העבירה את בה"ד 1 לשטח השיפוט של מצפה רמון. כמו כן ידוע לי כי בין ירוחם למועצת רמת נגב נחתם הסכם חלוקת הארנונה של עיר הבה"דים בין שתי הרשויות.
אני מניח שהמציאות שתיארתי במאמר הזה סותרת את הדמגוגיה של ד"ר זובידה ובן שבת. אם צריך, אוכל להביא עוד דוגמאות, אבל הסיכוי שכל זה ישכנע אותם לשנות את הסיפור שלהם שואף לאפס.
