אלי ויוסי חזיזה, אב ובנו ממושב שעל בגולן, עובדים יחד ומטפחים את משק הפירות שלהם – מאפרסקים, קיווי, ענבי יין ועד דובדבנים ואוכמניות. למרות כל המשברים, הגזרות והבעיות נחוש הבן יוסי להמשיך ולקדם את גידולי המשק
בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר בני הדור הצעיר והממשיך, הנוטשים את המשק החקלאי ופונים למגוון עיסוקים הרחוקים מהחקלאות, במיוחד בשנה האחרונה, עם ההחלטה ליישום "הרפורמה בחקלאות", חדשנות בחקלאות במשק, במיידי.
רבים הכריזו כי אין להם בשביל מה להישאר. ואפילו כאשר מדובר על סגירת משק ההורים, או של דור המייסדים הנחשב כ"מפעל חיים".
לכן כששומעים על יוסי חזיזה, חקלאי צעיר שבניגוד לאביו מאמין ב"חדשנות בחקלאות במשק" שיזמו משרדי האוצר והחקלאות, מסקרן להכיר מי האיש ומה הרעיונות המובילים אותו.
בימים אלו אחרי שהפירות המגוונים של משק חזיזה במושב שעל כבר נקטפו, הידיים מלאות עבודה בגיזום ופינוי הגזם והכנת העצים לעונה החדשה. השנה שנת שמיטה, לכן אין נטיעות חדשות. משמרים ומטפחים את הקיים ומתפללים שהשנה הבאה תהיה טובה ורווחית יותר.
שורשים שמחלחלים עמוק
אליהו חזיזה (67), המגדיר עצמו כציוני גדול בנשמתו, חקלאי בכל רמ"ח אבריו ואיש שאכפת לו, מספר את קורותיו עד הגיעו למושב: "משפחת חזיזה במקור הייתה משפחת סוחרים ובעלי עסקים מכובדים בקזבלנקה. המשפחה עלתה בשנת 1954 לארץ כמשפחה מורחבת ממרוקו, עם הורי אימי, הדודים וילדיהם.
"כשהגיעו ארצה נשלחו למושב זרחיה בחבל לכיש, יחד עם עולים חדשים נוספים ממרוקו. הם שהו במושב זמן קצר והחליטו שהתנאים ואופי החיים במקום אינם מתאימים להם.
תופעת העזיבה התחילה, כאשר כמה משפחות נטשו בטיעון שהעבודה החקלאית בשמש הקופחת אינה מתאימה להם, וקשה לאנשים שרובם היו בעבר סוחרים עירוניים.
האימרה שלהם הייתה: 'מי שסוחר, קשה לו להיות חקלאי' ולכן משפחות רבות נטשו לעיר. כשמספר משפחות עוזבות, זה גורר עוד משפחות נוספות ללכת בעקבותיהן."
אלי מציין שמשפחתו עברה מזרחיה לעכו, כי העיר הזכירה להם את קזבלנקה. כל השנים הוא התגורר עם משפחתו שמנתה ארבע ילדים בעכו, עד שהתגייס לצה"ל והגיע לבית רק בשבתות, חגים ובחופשות.
את אשתו פליסיה הכיר מאותה שכונת מגורים בעכו: "אני שנולדתי בארץ רציתי תמיד לחזור לקרקע ולחקלאות. דווקא בעיניי העבודה בחקלאות הייתה והינה ערך ציוני חשוב. כי בעצם למה הגענו לארץ? בשבילי לעבוד בשטח חקלאי, לזרוע, לשתול ולהפריח את האדמה – כל אלו הם בחזקת נס.
"שירתי שש שנים בצה"ל: התחלתי בצנחנים, בקבע וכקצין באוגדה 36. בשנים 77'-79' שימשתי כרב סרן. לקראת השחרור תפקידי היה עוזר קצין אג"ם, באוגדה 36, בנושא החי"ר בגולן."
"היה לי קשר טוב עם וועדי המושבים. התאהבתי ברמת הגולן והתחברתי לאנשים המיוחדים שבחרו להקים בה את ביתם. הרגשתי שזה המקום שלי להקים בית ומשפחה."
"מושב שעל היה אז בתחילת דרכו, שש משפחות ראשונות בלבד עלו לקרקע בעזרת ובתמיכת תנועת חירות בית"ר בשנת 1976."
"רציתי להיות שותף בהקמה ובצמיחה של מושב חדש, ולא דווקא להצטרף למושב ותיק יותר כמו גבעת יואב ואחרים. פניתי אליהם בבקשה להתקבל. באותו הזמן הייתי עוד רווק ולשמחתי התקבלתי. משמעות שם המושב הוא 'שב עם לאדמתו'.
"בהמשך התחתנתי עם חברתי פליסיה, הקמנו בית משק לתפארת ומשפחה של שלושה ילדים ושמונה נכדים – ומאז אנחנו בשעל, נהנים ממעשה ידינו ומהערכים הטובים שהקננו לשלושת ילדינו: יוסי (38), הדס (35), שמתגוררת בקצרין ומור (21), שמתגוררת בחריש."
כל השנים חזיזה מדווח שהיה גם פעיל ציבורי בוועד המושב ובכל מה שנדרש. התפקיד הציבורי הראשון היה חבר בוועד המושב, שהתמנה לו "ועד ממונה" מטעם הסוכנות ותנועת חירות בית"ר. עד לשנת 1982 ליווה "הועד הממונה" את המושב הצעיר ובשנה זו הוועד הפך לעצמאי. במשך השנים שימש חזיזה מספר פעמים כיו"ר הוועד וכחבר וועד.
חקלאי בלב שלם
יוסי חזיזה (38), הבן הבכור במשפחה, רצה בילדותו להיות כדורגלן, אך משבגר וראה את הנחישות, ההתמדה והדבקות במשימות של אביו, שנה אחרי שנה – גמלה בו ההחלטה להיות חקלאי במשרה מלאה: "בשבילי להיות חקלאי זה לא רק מקצוע."
"זוהי דרך חיים שאני אוהב מגיל צעיר. כי כבר כילד עזרתי ועבדתי במשק, בכל מטלה שהתבקשתי. בקטיף הפירות, בדילול, במיון, השקיה ועוד."
"לחיות במושב בחיים הקרובים ביותר לטבע, כעדים ישירים להתחלפות והיופי בשינויי העונות. זוהי זכות גדולה.
"אפילו במחזוריות החוזרת משנה לשנה, יש המון מסרים ומסקנות. זהו איזה מצב של סיכום לקראת התחלה חדשה, דין וחשבון על מה שעשינו במשך השנה. מה למדנו? מה נעשה בעתיד ונשפר? זהו אתגר עצום בשבילנו."
"כשאני סורק את חיי, אני מבין שהתחנות שעברתי בדרך עיצבו והרחיבו את השקפת חיי, דעותיי המקצועיות ואת אופן הפעילות שלי: במשק, בוועד המושב, בציבוריות ובקהילה."
חזיזה התגייס ליחידת דובדבן כלוחם, וקבע ששלוש השנים היו מאד משמעותיות ומעצבות לגביו. בהמשך יצא לטיול הגדול בדרום אמריקה וארה"ב, במהלכו החליט על חזרה למשק, החלטה מכריעה ביותר: "משחזרתי כבר נכנסתי לעול העבודה השוטפת במשק."
"במקביל עבדתי גם במשקים נוספים במושב, כאחראי על ההשקיה וכמפעיל תא לחץ באזור. העבודה נתנה לי מגוון גדול של כלים בעולם החקלאות ועזרה לי לשים לב טוב יותר למצב העצים."
"תוך כדי העיסוקים הרבים החלטתי ללמוד הנדסאי, תעשיה וניהול ב'מכללת תל חי'. לימודים אלו הוסיפו לי זוויות נוספות על יעילות העבודה במטעים."
"הלימודים עזרו לי לשלב את הפן התעשייתי במשק, מה שהצריך לערוך שינויים משמעותיים במשק. משנת 2007 הרכב המטעים השתנה ללא היכר והמשק גדל בשטחו."
אנחנו מעבדים כ-120 דונם
ב-2007 היה המשק מורכב מ-30% תפוחים, 10% דובדבן, 30% אפרסקים ונקטרינות, 15% כרמים לענבי יין ו-15 דונם קיווי, ואילו היום החלוקה שונה ומגוונת יותר, עובדה המאפשרת לנו לחלק את רמת הסיכונים ולפזר את העבודה במשק, כך שתתאים יותר למצוקת העובדים, איכותם וכמובן למחסור במים – ובכלל לשינויי האקלים המורגשת כיום."
"בשנת 2007 מנה המשק כ-75 דונמים פעילים וכיום אנחנו מעבדים כ-120 דונם. לאבי נחלה של 60 דונם, כמו לכל מתיישב ואני נחשב בהגדרה 'בן חוזר' וגם לי משק בשטח 60 דונם – כל שטחי המשקים מעובדים במלואם ואנחנו אפילו בניסיון להגדיל במעט את השטחים."
הגידולים הם: תפוח עץ, אפרסק, נקטרינות, קיווי וכרמים לענבי יין (קברנה סובניון). הגידולים שתפשו נפח גדול יותר בשנים האחרונות הם: הענבים בכרמים, דובדבן וקיווי. נוסף גם גידול חדש יותר האוכמניות, על חמשת זניו: אוקכלוני, רייבל, טיטאן, הליוט וטיף בלו."
"היתרון במספר הזנים הוא בעובדה, שכל אחד מהזנים יבשיל וייקטף במועד אחר – וכך אפשר להשתלט על הקטיף ולשווק את התוצרת בהפרשי זמן קטנים."
פרט לעבודתו כחקלאי, חזיזה רצה לעצב מחדש את אוכלוסיית המושב. כבר בגיל 24 היה פעיל חברתי המשפיע על הקהילה: "התחילו לפתוח את המושב למתיישבים חדשים, ולא רק לבני המושב."
"אני דגלתי בפתיחת השערים, שנקלוט משפחות מרקעים שונים, חבר'ה שמעוניינים להיות חקלאיים ולהעשיר את הקהילה מבחינה אנושית וקהילתית."
"מתיישבים אלו אכן הוכיחו עצמם. משק אחד מגדל כמהין, משק אחר הקים יקב מצליח ומשק נוסף הקים יער מאכל המתאים מאד לאזור."
"הגישה הזו בעצם מובילה בשנים האחרונות את הקידמה בחקלאות ישראלית, שעיקרה לצאת מהקיבעון המחשבתי אליו התרגלנו – לצאת מאזור הנוחות, לגדול ולהתעצם ברבגוניות."
ולטווח הרחוק הוא מוסיף, שגיוון בהרכב האוכלוסייה משפיע גם על גידול הדור הצעיר. המשמעות היא שהמושב הינו חממה המגדלת אנשים טובים יותר, המועילים לקהילה ולמדינה. בחודש האחרון יצא יוסי חזיזה ללימודי "חדשנות בחקלאות" במכון וולקני, בכדי למקסם את הפוטנציאל הגלום במשק ובמושב."
"הוא מוכן בלב חפץ, עם ראייה ומחשבה פתוחה, לצאת מהבית בשעל פעם בשבוע במשך כמה חודשים. ומאמין שגם תחנה זו תסייע לקבלת רעיונות חדשים נכונים.
מה חלוקת העבודה והתפקידים ביניכם?
אלי חזיזה: "ראשית, עלי לציין שאנחנו מסתדרים מצוין – זה כייף מיוחד לעבוד עם הבן שלך! יוסי הכניס דם חדש למשק. יש לי עם מי להתלבט ולהתייעץ, פעם בשבוע אנו יושבים ודנים בישיבת צוות."
"אנחנו סורקים מה עשינו במשך השבוע? מה נעשה בהמשך? ואף מה מתוכנן לטווח ארוך יותר, כשצריך. טבעי שיש לפעמים ויכוחים, והבעת דעות שונות, אך זה נפלא ומלמד אותנו להקשיב ולשקול את כל הנתונים, ולהחליט החלטות."
אלי מוסיף שהם מאד רציניים, כותבים תוכנית שבועית ומידי שבוע בודקים, האם עמדו בתוכניות. האמון והכבוד ההדדי ביניהם גבוה מאד. ומגלה שזה אחד מסודות ההצלחה שלהם.
יוסי חזיזה: "אני עובד עם אבא כבר 13 שנים. בשבילי אבא הוא דוגמא ומופת. חבר, אך גם מודל לחיקוי והערצה. הנחישות והתיכנון שלו, באיזה גידול להשקיע ולעשות את ההחלטות הכי טובות ומקצועיות שאפשר."
"לדעתי עבודה משותפת עם ההורים, הופך אותך כאדם טוב יותר, אדם ערכי ומתחשב – אדם שלא חושש להביע את דעותיו, גם כשיש חילוקי דעות."
"הדירבון הזה שצריך לתת להורים דין וחשבון, להראות תוצאות ולשאוף תמיד להיות ברף גבוה – זוהי זכות גדולה שאני גדל ומתפתח ממנה
"הדוגמא הטובה ביותר לנושא חילוקי הדעות ביננו, זאת הגישה לגבי 'הרפורמה בחקלאות' החדשה שהתבשרנו עליה לאחרונה."
הרפורמה החדשה בחקלאות
אלי חזיזה: "אני מצר מאד על רב הרעיונות שהוצעו ברפורמה החדשה לחקלאות. לדעתי היא תפגע מאד קשה בחקלאים רבים. ההכרזות על הרפורמה בחקלאות יצאו בקול רם ותוכניות גרנדיוזיות."
"לבסוף כששמענו על מה מדובר, נחרדנו. שר החקלאות חדש בתפקידו – האם כבר הספיק ללמוד את כוונות הרפורמה בפועל, גם מהצד של החקלאים?"
"איתנו אף אחד לא נפגש או דיבר. הרי אי אפשר לקבל את ההחלטות 'ראה וקדש'. המשק שלנו מבוסס על מטעי נשירים ועוד. כאשר אני כמו חקלאים רבים אחרים מתכונן לטעת מטע – זאת לא החלטה של רגע."
"הנטיעה היא פרי של תיכנון מוקדם ושקול, שראשית היבול ייקטף, במקרה הטוב, רק אחרי 4 שנים… כלומר עד הקטיף הראשון, כל מה שאנו עושים במטע, זה רק השקעה והוצאת כספים, ללא כל רווח. כל דונם עולה לנו המון."
"זאת השקעה עצומה, בין 30-22 אלף שקל לדונם. אז השיקול לטעת ולהשקיע בגידול זה או אחר, הינה החלטה משמעותית ומכרעת לשנים רבות קדימה – ולא תלויה בהחלטות ממשלה ושר חקלאות זה או אחר, במיוחד במדינת ישראל שבה המצב ידוע כלא יציב וקבוע וכניסת שר אחר לתפקיד, עשויה להיות לאחר זמן קצר."
אני חקלאי ותיק
"נשאלת השאלה האם קובעי המדיניות וההחלטות, מודעים לנושא זה ואיזה פתרונות הם הציעו בעניין?
שהמבחן העיקרי כאמור מגיע, עם שיווק ומכירת התוצרת לשוק – ואז נאלץ החקלאי להתמודד עם פתיחת השערים ליבוא תוצרת חקלאית.
"אפשרות זו היא בעייתית ביותר. רב התוצרת אינה עוברת בדיקות קפדניות של הרשויות, באותה מדינת מקור. אולי המחיר יהיה נמוך יותר בעונות מסוימות, גם זה לא בטוח בכלל."
"אך גרוע מכך, הוא חוסר בפיקוח המחמיר שעוברים אצלנו, בפרמטרים שונים ומגוונים. ואפילו אם המחיר יוזל בכמה שקלים. האם זה שווה את הפגיעה בחקלאים המגדלים בארץ? היכן הסיסמאות 'קנה כחול לבן', המומלצות לקהל הצרכנים, בפועל? האם הן לא מחייבות גם את הממשלה? האם מי שהחליט את ההחלטות, שאל מה עם ציבור החקלאים?
"מי שעובד עונה שלמה: מעבד, מטפח, משקה, קוטף, אורז – ובנוסף מתמודד עם עליות המים הגבוהים, משלם מיסים, משלם משכורות לפועלים ועוד ועוד."
"ואז כשהחקלאי צריך גם להרוויח משהו למחייתו, הוא נאלץ להתפשר על מחיר נמוך ולא ריאלי, כדי שהרשתות יקבלו את תוצרתו? כי אחרת מה האפשרות המקבילה? לתרום או להשמיד? אז זו ההערכה שהחקלאי הישראלי מקבל?"
"הרי ידוע לכל שרוב יישובי הגבול, הם מושבים וקיבוצים האוחזים בקרקע בציפורניהם בשביל מדינת ישראל כולה."
חזיזה מדגים עם פרי הקיווי שהוא מגדל. בשיטת השערים הפתוחים מייבאים פרי מניו זילנד, שנמכר ברשתות בסביבות 22 שקל לק"ג ואילו הם המגדלים הישראלים מתחננים שישלמו להם לפחות 7 שקלים, כשעלות הגידול עולה לחקלאי במחיר כמעט זהה.
כך גם לגבי האוכמניות, שהוא פרי מיוחד ורגיש – היבוא המקביל מתחרה ופוגע במגדלים. ונשאלת השאלה למה זה צריך להיות כך?
"אני חקלאי ותיק לקראת גיל 70, כל כולי בחקלאות במשך עשרות שנים. מידי פעם אני עומד בפני החלטות קשות, כמו למשל כשצריך לכרות מטע זקן וותיק ולהחליפו בנטיעת מטע אחר חדש. אם מדיניות הממשלה היא כזאת, השאלה 'האם אטע מטע חדש?' היא מאד רלוונטית והתשובה היא: די בספק."
חדשנות בחקלאות במשק
יוסי חזיזה: "אני מצדד ומסכים לרוב החלטות 'הרפורמה בחקלאות'. הנימוק העיקרי שלי, הינו שדווקא בתחרות שתיווצר עם פתיחת השערים ליבוא מקביל, לתוצרת הישראלית זה יתרון."
"נתון זה יכול רק לגרום לחקלאי הישראלי להתאמץ יותר. להביא לסטנדרטים של עבודה טובה יותר. כמי שפעיל ב'שולחן מגדלי נשירים' בגולן, אנו דנים איך לשפר ולמקסם את איכויות התוצרת."
"לייצא ולייבא זה תרחיש דו כיווני. ומי שתוצרתו תהיה טובה יותר, הוא זה שינצח את התחרות.
"גם המגדלים בארץ צריכים לדעת, שכאשר הם קוטפים פרי מוקדם מהבשלתו – הם פוגעים באימון הציבור שקונה. מצב שמגלים שהפרי לא בשל ולא טעים. ולאלו שבעבור רווח כספי מוכנים לעבור עבירה כזו – זה מאד חמור. התנהלות קלוקלת כזו מוציאה שם רע למגדלים טובים ומסורים."
"שמעתי מחברים שאמרו, שהם מוכנים לשלם יותר ולא לקנות תוצרת ישראלית. מצב זה בולט גם בקטיף האבוקדו, במיוחד בתחילת העונה כאשר הפרי עדיין לא הגיע לבשלות. הרפורמה בנושא היבוא, עם כל העלויות הכרוכות בהן, היא באמת מטרידה, מצב שעליית מחיר התשומות, יקשה יותר."
תחביב הצילום
בנוסף לחקלאות ליוסי יש גם תחביב, צילום: "חלק מהשהייה בטבע בין המטעים והשטחים החקלאיים, מפגיש אותך עם היופי שביקום. כל החושים מתעוררים להנציח ולתעד את המופלא שראית. אפילו פרטים קטנים, לכאורה שלא חשובים. כשמצלמים ולעיתים אף מגדילים, הפרט נראה אחר והשולי הופך למוקד המרכזי.
"לדוגמא להסתכל על פריחת האוכמניות. לכאורה פרח קטן ולבן. אך כשמתמקדים בפוקוס עליו הוא נראה פרח פעמוני מדהים. עלי הגביע והגבעולים הוורודים, היוצאים ממנו מוסיפים לו גוון מיוחד וערך מוסף למראה"
"תוך כדי צילום הגיעו הדבורים וכל הצילום מקבל כיוון אחר של התרחשות. אני מצלם כל נטיעה חדשה ואנו נהנים לצפות בתחנות שעשינו בדרך החקלאית במשק. בנוסף, אני אוהב לצלם נופים מיוחדים ופורטרטים מעניינים בטיולים ברחבי העולם."
חדשנות בחקלאות במשק | צילום: אלבום פרטי