בשטח הקיבוצים ישנם פריטים ומבנים בעלי ערך היסטורי הראויים לשימור

בעבודתי בארכיון התנועתי, אני שותף לעתים לדילמות ולשאלות מצד ארכיונאים יישוביים בנוגע לדרכי הגשת חומרי ארכיון חזותיים לציבור המעוניינים.

הדילמה העיקרית עוסקת בסוגיית חוסר המקום המוקצב על ידי מוסדות היישוב לטובת הארכיון: כיצד מטפלים, משמרים ומציבים תצוגות ארכיוניות אטרקטיביות שיוסיפו עניין וידע?  

כיצד מכילים בארכיון את מלוא היש הרב שנאגר עם השנים ביישוב? שאלות פרקטיות כביכול, המבקשות תשובה עניינית מקצועית.  

"סניף" של הארכיון 

בפרפרזה לאמירתו של שקספיר "כל העולם במה וכולנו שחקנים" (ויליאם שקספיר), מוצע לקבוע: "כל היישוב ארכיון וכולנו ארכיונאים!". 

יש לראות את מלוא שטח היישוב המקומי כאופציה ארכיונאית. לצאת מקופסת בית הארכיון שהוקצה על ידי מוסדות היישוב לשמש כארכיון (לעתים מה שמתאפשר אינו אלא מקום קטן בקצה הישוב), גישה המרחיבה את מושג האחריות הארכיונית ממה שהורגלנו לו בעבודה הארכיונית השוטפת אל מלוא כל המרחב היישובי. 

כל שטח ומקום ביישוב יכול להיות "סניף" של הארכיון במידה והוא מטופל בגישה ארכיונית מקצועית ובאחריות מקצועית של רכז הארכיון.  הגישה לוקחת את מכלול הנקודה היישובית לטובת ההיסטוריה הארכיונית המקומית. 

חומרים ארכיונים חזותיים הם אותם ערכים חזותיים הנמצאים בשטח היישוב, הן כחלק מאוסף ופריטים השמורים במקומות סגורים, והן ערכים חזותיים הנמצאים במרחב הציבורי כמו ציורי קיר, מבנים ייחודיים, פסלים וכו'.

היישוב עצמו הוא מרחב ארכיוני בו נמצאים מבנים משמעותיים ייחודיים, היסטורית ואדריכלית, בעלי ערך היסטורי-נוסטלגי, שיש לשמרם לדורות הבאים. נכסי תרבות אדריכליים שהם חלק מהביוגרפיה היישובית.  

בהיותי מזכיר קיבוץ עם תודעה אמנותית ארכיונית, דאגתי לשמר בשנות ה-80 את אותם כלים חקלאיים שפג תוקפם והיו זרוקים בחצר הקיבוץ או אף קבורים באדמה על יד המוסך. הכלים נאספו ורוכזו במקום היאה לתצוגה, ובכך נהפכו לנכס ארכיוני שטופל ונשמר לדורות.  

כקיבוץ הכרזנו על מספר בתים מיוחדים כבתים לשימור (מגדל המים, אסם התבואה, חדר האוכל, בית הבאר הראשון וכו'), החלטה שאף היא הכניסה את אותם בתים אל המרחב הארכיוני. במקביל קבענו שלטים אינפורמטיביים על בתים שהיה להם בעברם תפקיד היסטורי.  

נכסי צאן ברזל 

את בית הארכיון היישובי רצוי לחלק לשלושה חלקים: האחד הוא מרחב אכסון חומרי הארכיון בארונות מותאמים (קומפקטוס) ממתכת. השני הוא מרחב לתצוגה ארכיונית חזותית והשלישי, בתווך, מרחב עבודת הארכיונאים וקבלת הקהל.  

ראוי שהמבנה הארכיוני בעצמו יהווה נכס ארכיוני. בית שבעברו יש סיפור שאפשר לדבר עליו. שהוא חלק מההיסטוריה המקומית. סביבתו של הארכיון אף היא חלק מהנראות הארכיונית, סביבה מטופחת ומזמינה, עטופה בנכסי צאן ברזל מקומיים.

בקיבוץ המעפיל הוקם לאחרונה בצמוד לארכיון, גן זיכרון לבנים ולחברים שנפלו במערכות ישראל. רעיון המשלב את הזיכרון עם ההיסטוריה המקומית.  

אין רשימה זו באה לתאר את מבנה תכני התצוגה הארכיונית, כל יישוב בונה אותה בדגשים הנובעים מהממצאים שנשמרו ומההיסטוריה המקומית, מהביוגרפיה היישובית. 

ברור שהיא חייבת להיות מקצועית, מובנת ומוסברת, ומדברת בשפה אוצרותית, ברורה, מעניינת המזמינה שאלות. 

עליה להציג חפצים הנושאים עמם את שיני הזמן ומאחוריהם לעתים "דם, יזע ודמעות". 

סיפור מקומי 

לאחרונה אירחנו בהמעפיל קבוצת ארכיונאים יישוביים מהגליל העליון. התבקשתי להסביר ולהראות את החזון הארכיונאי שלנו בהיבט החזותי שבו.  

התחלנו את מסענו במרחב חיצוני בסביבת המרכז הממסדי הקיבוצי (חדר אוכל, מזכירות, מועדון) בו נפגש משוריין הקיבוץ מתש"ח עם מחרשות הברזל מתש"ח שחרשו עד שנות ה-70.

השילוב בין הגנה וביטחון לבין חריש ועבודה, הוא שהנחה את הרכב המוצגים במרחב החיצוני. עמדנו מול המרחב הארכיוני הסביבתי, מתוך הבנה שמה שחבורת הארכיונאים מהגליל רואים הוא חלק מהארכיון היישובי המקומי.  

בהמשך נפגשנו בחדר הישיבות "שבמועדון לחבר" לשיחת הסבר. גם שם הראינו את סניף הארכיון הקיבוצי, שנבנה בשפה ארכיונית ועליו ובתוכו חפצי ארכיון מההיסטוריה המקומית המגיע אל ישיבות הנהלת הקיבוץ נכנס אל חדר ארכיון קיבוצי ממשי, שמזכיר באוסף חפציו למקבלי ההחלטות את המקורות.  

בסוף הסיור הגענו לארכיון הקיבוץ השוכן בבית התינוקות הראשון (1946) שתכנן שמואל מסטצ'קין. הארכיון נשמר בחזותו החיצונית המקורית על דלתותיו וחלונותיו המקוריים.

בתוך הארכיון נבנתה תערוכה ארכיונית בה עומד מאחורי כל חפץ ודימוי חזותי, סיפור מקומי. מכלי אבן פרה היסטוריים דרך הטורייה, ועד פטיש הסנדלר. 

אכן, הארכיון אינו אלא "סיפור מקומי" וסיפור שכזה יכול להתרחש בכמה מקומות ופינות ובכך להרחיב את מושג הארכיון היישובי.