בגיל 94 צופה האדריכל פרדי כהנא מבית העמק בדאגה, איך המדינה הופכת ליער של מגדלים מאשדוד ועד נהריה, וקורא לתנועה הקיבוצית ליזום הקמת מרחבים קהילתיים חוץ עירונים, בטרם תהיה ישראל למדינת עיר.
פרדי כהנא מבית העמק (94), הוא הקיבוצניק האחרון שנותר מקבוצת אדריכלים חברי קיבוץ, אשר פעלה בתנועה בין אמצע שנות ה-50 לסוף שנות ה-80 של המאה שעברה. ביניהם היו: חיליק ערד (סער), מנחם באר (געתון), חנן הברון (רעים), מוסה חריף (צרעה) ונעמי יודקובסקי (לוחמי הגטאות). חבר נוסף שעודו עמנו, הוא ויטוריו קורינלדי (פעם ברור חיל, כיום בתל-אביב).
זו קבוצה שתכננה קיבוצים מן המסד עד הטפחות: חדרי אוכל, בתי מגורים, בתי ילדים מועדונים, מוזיאונים, כמעט הכל.
תקופת הפעילות האינטנסיבית ביותר שלה הייתה אחרי מלחמת ששת הימים. בתקופה זו, לאחר עשור שחון שבו כמעט ולא קמו קיבוצים חדשים, החלה תנופת בנייה גדולה של קיבוצים, בבקעה, בגולן, בצפון ים המלח, שם היה צריך "לקבוע עובדות", וגם בערבה ובגליל.
פרדי כהנא נולד בצ'כיה בשנת 1927. בשנת 1939 הוא הועלה על רכבת ילדים שהוברחו לאנגליה.
ב-1945, עם תום המלחמה קיבל את ההודעה על כך שכמעט כל משפחתו נספתה. לצד הידיעה המרה הזאת, הוא הוזמן להשתתף במשלחת של סטודנטים לאדריכלות, בקונגרס הסטודנטים העולמי בפראג.
שם, בשיחות עם פרטיזנים משרידי בני משפחתו ועם חברי תנועות הנוער החלוציות שנותרו בחיים, "נפתחה בפני אופציה חדשה ומסקרנת", כדבריו, הצטרפות לתנועת הבונים.
הוא חזר ללונדון, הצטרף לתנועה והמשיך בלימודי האדריכלות. ב-1954 הוא עלה עם חברי הגרעין שלו לבית העמק. חבר נוסף באותו גרעין היה ההיסטוריון ד"ר הנרי ניר, שהמשיך לפעול בתנועה והגיע לקיבוץ מאוחר יותר. פרדי כהנא נראה צעיר בהרבה מגילו. "נתתי" לו 84-85. הופתעתי מגודל הפספוס.
לצדו בקיבוץ נמצאים כלתו אורית, בנו עילי ונכדיהם. בן אחר, דני, גם כן אדריכל, חי עם משפחתו במנוף. את הבן אורי, שהיה מורה ומחנך, הוא שכל בשנת 2001 ואת אשתו חנה לפני חמש שנים. על בית העמק הוא אומר ממרום גילו, כי זאת קהילה טובה מאוד. "לא הייתי מחפש מקום אחר להזדקן בו", כדבריו.
תכנון ייחודי בעולם
"באתי לקיבוץ כאדריכל", נזכר כהנא "ואז מרכז הבניין עזב ונכנסתי לנעליו. במקביל, התחתלי לעבוד במקצועי, קודם בשביל הקיבוץ ובהמשך גם עבור האזור."
בתנועה, במחלקה הטכנית של האיחוד, התחלתי לעבוד ב-1956, בחצי תקן". פרדי "שולף" מן הזיכרון כמה מעבודותיו העיקריות: חדרי האוכל של ראש הנקרה, יטבתה, כפר החורש, אושה, כפר בלום, בתי ילדים, בתי חברים, כמה מועדונים, "בית בוכנוואלד" בנצר סרני וכמובן את המבנים בקיבוצו.
ב-1961, הוא מספר, "נשלחתי לפתור איזו בעיה בכפר המכבי ושם נולד רעיון התכנון מחדש של הקיבוץ. היה בלגן נוראי, כי את הבניה ארגנה הסוכנות שהתיימרה לדעת הכל, אבל לא באמת ידעה."
"עשינו תכנון חדש של הישוב כדי להתאימו לצרכים, ובהמשך עשיתי רה-תכנון של כ-30 קיבוצים, בהם קיבוצים גדולים מאוד כמו בית השיטה ועין חרוד. זאת הייתה עבודה מאוד אינטנסיבית, שחייבה פגישות, דיונים ושיתוף של החברים. העבודה הזאת הובילה אותי לתחום של מחקר, פיתוח וחשיבה."
"הגבלתי את עצמי לשלושה מבנים בשנה, את יתר הזמן הקדשתי לתכנון. אותי עניין תכנון הקיבוץ, האדריכלים האחרים עסקו בעיקר בעוד בניין ועוד בניין".
ב-1968, אוחדו מחלקות התכנון של איחוד הקבוצות והקיבוצים ושל הקיבוץ המאוחד וזה, לדברי פרדי כהנא, "עבד יפה. הקמנו את המדור לתכנון קיבוצים שהיה עד אז בסוכנות. תכננו את ההתיישבות החדשה שאחרי מלחמת ששת הימים. את גוש תפן בגליל ואת יישובי הערבה החדשים. בין לבין, הייתי פעמיים מזכיר קיבוץ".
אחרי בוא ההפרטה, מסביר פרדי, "הכל השתנה. ב-1990, בימי משבר החובות, הוחלט לסגור את המחלקה. עד אז התכנון הקיבוצי היה ייחודי בעולם: תכנון כולל של יישוב, על עסקיו בתיו ומפעליו, שעשינו יחד עם החברים. זה היה ייחודי."
"השוויתי את סגירת המחלקה לאבדן הנפש של הקיבוץ. כשהמחלקה נסגרה, לא הייתה חשיבה לאן ממשיכים, כל קיבוץ דאג לעצמו. למעשה התכנון הקיבוצי תם ב-1990. מאז אין תכנון קיבוצי".
מגדלים מאשדוד עד נהריה
הריאיון הזה לא נועד להתרכז בעבר, הגם שהיה מפואר בחלקים ממנו.
הריאיון הזה בא לעסוק בעתיד, במראה של הקיבוצים ובמקומם על מפת המדינה המצטופפת, שצפויה להיות "יער מגדלים בין אשדוד לנהריה", כפי שנכתב בחוברת "עתיד צפוף – ישראל 2050", שפורסמה בשנת 2018 ועסקה בנושא.
פרדי כהנא מודאג וסבור שגם התנועה הקיבוצית צריכה לעסוק בכך. הקיבוצים המופרטים יהפכו לישובים קהילתיים, הוא אומר בפסקנות, "זה ברור. רשות מקרקעי ישראל מבינה זאת ומחכה שזה יקרה מעצמו. קיבלנו את האדמות כשהיינו מה שהיינו והיום אנחנו כבר לא מה שהיינו, ולכן ישאלו: 'למה לכם האדמות'."
"לי אין תשובה לכך, השאלה אם לתנועה יש. במצב זה, חשוב איך ייראה המרחב שלנו. האם נהפוך לפרברים של הערים, או שנהיה חלופה שתאפשר קיום חיים חוץ עירוניים במדינה שבה מעל 90% מהאוכלוסייה חיים בעיר. היום איש לא דן בשאלה: כיצד יחיו עשרה האחוזים, כ-300,000 נפש, שירצו לחיות מחוץ לערים"?
את מחשבותיו פרסם כהנא במאמר גדול "העולם כעיר – העיר כעולם, בחזרה לייחודיות מרחבית", שהופיע לאחרונה.
במאמרו יוצא כהנא נגד המונח "מרחב כפרי" שבו מרבים להשתמש בתנועה, כדי לבדל את הקיבוצים וסביבתם מן הערים. במקום זאת הוא כותב על מרחב "חוץ עירוני". לדבריו, המונח "מרחב כפרי", גם אם כבר התקבע, הוא מרחב היקפי לעיר והמשך שלה, מקום שבו יש פארקים, גנים ומקומות בילוי. מרחב "חוץ עירוני" מהווה חלופה לעיר, לעיור ולעירוניות.
"התנועה הקיבוצית", הוא כותב, "על שני מרכיביה: הקיבוץ המתחדש והקיבוץ השיתופי, לא מודעת למקומה ולתפקידיה המרחביים. בחזונה ובוועידותיה לא נאמר דבר על ייחודיותה המרחבית והקהילתית, המהווה חלופה ל'עירוניות' של הכרך האמורפי, לאינדיווידואליזם ולאנונימיות; לניכור של הפרבר ולאקסקלוסיביות של היישוב הקהילתי הפרברי: עלינו להיות לא עיר, לא כפר – וגם לא פרבר …
יש לשאול האם ניתן ליצור מרחב חוץ-עירוני 'אחר' על גבי האושיות של ההתיישבות העובדת ובעיקר על הקהילתיות של הקיבוץ, שנשארת וכוללת את כלל האוכלוסייה הנקראת 'כפרית'".
קול בודד בשטח
פרדי כהנא סבור שהקהילתיות כחלופה לעירוניות, "הומו קומוניטס" מול "הומו אורבנוס", הוא נושא ליבה שעל התנועה לאמץ ולהוביל לקראת חידושה של הייחודיות המרחבית החוץ עירונית.
לא "תכנון קיבוץ" אלא תכנון קהילתי ייחודי, אולי כ"קיבוץ קהילתי", קואופרטיבי, שיתופי ואף שוויוני. זהו לדבריו, עניין למחקר, דיון, לפעילות, כולל פוליטית, וחזון לתנועה קיבוצית כישות מרחבית, הנאבקת על קרקעותיה וזכויותיה לקיום חלופי.
בכנס חוקרים של הקיבוץ שדן בנושא זה לאחרונה, הפן הקהילתי כלל לא הוגדר: מהי קהילה, מה ייחודה כמרכיב של הקיבוץ המתחדש. האם המטרה של קהילתיות, היא רק קיום אורח חיים טוב בבית שבונים, או שנחוצים גם שיתופיות וצדק חברתי. לא רק יישוב קהילתי באחו".
מה זה מרחב חוץ עירוני אחר?
"זה לא מרחב כפרי, וזאת לא רק סמנטיקה. זו שאלה איך המדינה רואה זאת. היום התכנון במדינה, אם ישנו בכלל, הוא תכנון של מדינת עיר. כל היתר זה נספח לעיר ונקרא פריפריה."
"אם המרחב הכפרי היום הוא נספח למרחב העירוני ונקרא פריפריה, אז אנחנו במדינת עיר. אין הבדל. השאלה היא אם המרחב הכפרי הזה, הפריפריה, על ההתיישבות העובדת שבו, יכול להפוך למרחב חוץ עירוני משמעותי קהילתי, כחלופה לעיר, עיור ועירוניות."
"הגורם היחיד שיכול להעלות את הסוגייה ולדון בה זאת התנועה הקיבוצית. אם התנועה לא עונה, אז המרחב החוץ עירוני יהיה מרחב כפרי כהגדרה סטטוטורית של פריפריה ואז יש לנו מדינת עיר. התוכן שאני מציע הוא קהילתיות במקום עירוניות. החלופה לעירוניות זאת הקהילה".
אז למשל אנחנו, יישובי הגליל המערבי, צריכים להתאגד כקהילה?
"בדיוק. אלא שהקיבוצים לבדם לא יוכלו לעשות את זה. זהו עניין לתנועה, אם היא ישנה".
האם לא אחרנו את הרכבת?
"במובן מסוים – כן. 200 קיבוצים הם כבר מתחדשים, 80% מהם יהיו יישובים קהילתיים לכל דבר. במובן זה, אחרנו את הרכבת. אם יש סיבה לקיומה של התנועה היום, זה משום שהדנ"א שלה, מאפשר לה להיות חלופה לעירוניות."
"חשבתי שלפחות ידונו על זה בתנועה, אבל אין דיון. מצד אחד לא מבינים על מה מדובר, מצד שני פוחדים להגדיר את החזון. איש לא מתייחס למציאות בארץ שהיא חמורה מאוד ביחס לתנועה הקיבוצית."
"איזה מן חיים יהיו לנו כשיקום יער של מגדלים מאשדוד עד נהריה? בעוד 20 שנה 12 מיליון אנשים יגורו ביער הזה, שני מיליון יגורו מחוץ לו. איך ייראו חייהם? לפחות באופן חלקי צריך ליצור חלופה רעיונית של תאים קהילתיים מול העירוניות המתפשטת."
"החיים במגדלים של 60 קומות יוצרים אדם אחר, מבודד ומנוכר. אינני יודע אם הקיבוצים עצמם יכולים להוביל מהלך כזה. הם שייכים יותר למועצות האזוריות מאשר לתנועה. לכן אני מכוון את קריאתי לתנועה, אבל היא לא עונה".
יש עוד שותפים לקריאתך?
"אף אחד, אני קול בודד בשטח. מרכז המועצות האזוריות פרסם מסמך מפורט על העתיד של המרחב הכפרי, שיד טבנקין חתום עליו. כתבו אותו אדריכלים קיבוצניקים לשעבר, מחברת א.ב תכנון."
"הצעתי לדון על משמעותו בתנועה. בינתיים המסמך כבר מת, אבל עדיין מצטטים מתוכו. אין מי שעונה לקריאתי או מסכים לה. אני המוהיקני האחרון. טוב שלפחות אתה מתעניין".
אתה בעצם רוצה להחזיר קצת קיבוץ לחיינו?
"אמרת נכון".
בגיל 94, עוד יש לך כוח לזה?
"כן, עוד יש לי מוטיבציה".
