האגודה השיתופית "תיירות ניר דוד גן השלושה" תבעה פיצוי של 200,000 שקלים מתושב בית שאן שמנהל את קבוצת הפייסבוק "משחררים את האסי" בגין העלאה של סרטון תדמית ששייך לאגודה
לסתום את פיות המתנגדים
"תיירות ניר דוד" (התובעת), שמנהלת את עסקי התיירות של קיבוץ ניר דוד, טענה, בתביעה שהגישה (בנובמבר 2020) לבית משפט השלום בנצרת, שהנתבע פרסם בעמוד הקבוצה (שמנתה כ-23,000 איש) סרטון שעשה שימוש ב"יצירות מוגנות בזכויות יוצרים", שנלקחו מתוך דף פרסומת וסרטון תדמית שערכה התובעת לקידום עסקי התיירות שלה.
באמצעות עורכי הדין, יואב שימשי ומעין אוחיון (שלמה כהן ושות'), תארה התובעת, כי סרטון התדמית והתמונות, בהיותן יצירות אמנותיות, מוגנות בחוק זכויות יוצרים.
לטענתה, הנתבע הפר את זכויות היוצרים שלה, בשתי היצירות הללו. היא ביקשה מבית המשפט להוציא כנגד הנתבע צו מניעה שימנע ממנו לעשות שימוש ביצירות המוגנות וכן לפצות אותה, כאמור.
הסרטון הוסר לאחר מספר ימים, בעקבות פניית התובעת, אך לאחריו פורסם סרטון שני שאף לגביו טענה התובעת שהוא מפר את זכות היוצרים שלה.
הנתבע, באמצעות קלעי, רוזן ושות' משרד עורכי דין, דחה את הטענות נגדו. הסרטון הראשון, תאר הנתבע, הוסר מיד לאחר פניית התובעת. אשר לפרסום הסרטון השני, הוא טען שהוא לא פרסום אותו וגם הוסרו ממנו התכנים של היצירות המוגנות, כך שאין לתובעת עילת תביעה נגדו.
זהו "סרטון ביקורת לגיטימית", אמר הנתבע, על רקע המחלוקת הנוגעת לגישה לנחל האסי העובר בניר דוד.
הוא הכחיש כי הפר זכויות יוצרים של התובעת וטען שהחוק מתיר לעשות "שימוש הוגן ביצירה" למטרה של ביקורת, כפי שנעשה, ואין בכך הפרה של זכויות היוצרים.
התובעת, הלין הנתבע, "גוררת" אותו לבית המשפט "באֲמַתְלָה של הפרת זכויות יוצרים, בלא שנגרם לה נזק".
מדובר ב"תביעת השתקה מצד הקיבוץ, שהתובעת היא אחד התאגידים שלו, כנגד תנועת המחאה החברתית בה הוא חבר". התביעה נועדה "להרתיע אותו ופעילים חברתיים מפני פעילות ציבורית ופוליטית הכוללת העברת ביקורת על התובעת". הוא ביקש לסלק את התביעה נגדו "על הסף" (עוד קודם שיתקיים דיון לבירור התביעה).
אין זו תביעת השתקה, השיבה התובעת. אין זהות בינה לבין הקיבוץ. היא מנהלת את מערך התיירות בקיבוץ. זו תביעה הנוגעת להפרת זכות היוצרים שלה, ודווקא הנתבע, הוא שמבקש להשתיק אותה מלתבוע אותו.
לעמוד על הזכויות
השופטת רים נדאף, דחתה את הבקשה ל"סילוק על הסף". כדי להכריע בשאלה אם מדובר בתביעת השתקה, יש להוכיח "זהות אינטרסים של הקיבוץ יחד עם התובעת, ואם זה המניע היחיד שעמד מאחורי הגשת התביעה", היא אמרה.
בית המשפט "לא ימהר לסלק תביעות על הסף, וְיִטֶּה לתת לכל בעל דין את יומו בניסיון לברר את התביעות לגופן ולהגיע לחקר האמת".
סילוק על הסף ייעשה "במקרים חריגים בהם ברור שאין לתביעה על מה לסמוך וסיכוייה אפסיים". לא כך הם פני הדברים כאן.
יש לברר את התביעה לגופה, פסקה השופטת, וחייבה את הנתבע לשלם לתובעת שכר טירחת עו"ד בסך 2,500 שקלים.
טענה מקדמית נוספת העלה הנתבע: התביעה הוגשה "בחוסר סמכות". לשיטתו, התובעת כאגודה לא הייתה מוסמכת לתבוע אותו.
פרקליטי הנתבע הסתמכו על סעיף 4 לפקודת האגודות השיתופיות שקובע שמטרות אגודה שיתופית הן "טיפוח החיסכון, עזרה עצמית ועזרת גומלין בין אנשים בעלי אינטרסים כלכליים משותפים, כדי להביא לידי שיפור תנאי חייהם, עסקיהם ושיטות היצור שלהם", ואמרו שהתביעה "אינה נכנסת בגדר מטרות אלה".
התובעת, נטען, היא "תאגיד ציבורי שפועל על מקרקעי ציבור" ש"אינו רשאי להגיש תביעות כנגד אנשים פרטיים".
עוד נטען כי כאשר תאגיד מגיש תביעה עליו להראות שזו אושרה בידי האורגן המתאים (מי שפועל במסגרת התאגיד, ורואים את פעולתו בעניין מסוים כפעולת התאגיד באותו עניין), ונחתמה בידי מורשי החתימה בתאגיד.
פרקליטת התובעת, עו"ד מעין אוחיון, השיבה שאגודה שיתופית היא גוף פרטי, שפועל בתחומי המשפט הפרטי, בשונה מ"תאגיד ציבורי", שהוקם מכוח חוק.
האגודה השיתופית מבוססת על קשר אישי בין החברים ומבקשת לקיים שיתוף או עזרה הדדית בין חבריה להשגת יתרונות כלכליים ואחרים עבורם. אגודה שיתופית כשירה לבצע פעולות משפטיות שונות ללא החרגה בחוק.
מטרתה של התובעת כאגודה, הסבירה הפרקליטה, היא לקדם את האינטרס הכלכלי של חבריה, בדרך של ניהול עסקי התיירות, וחובתה "לעמוד על זכויותיה כאשר הן נפגעו, בדרך של הגשת תביעה".
ההחלטה, ציינה התובעת, בדבר הגשת התביעה התקבלה בידי האורגנים המוסמכים ואף הציגה את ייפוי הכוח להגשת התביעה, שנחתם בידי שניים בצירוף חותמת התאגיד.
השופט דניאל קירס דחה בימים אלה, את טענת "חוסר הסמכות כביכול של התובעת להגיש את התביעה". התובעת, "אינה תאגיד ציבורי אלא תאגיד במשפט הפרטי".
זהו "תאגיד מסוג אגודה שיתופית ולא מסוג חברה, כך שגם אין מדובר ב"חברה ציבורית" או "חברה לתועלת הציבור", כהגדרתן בחוק החברות.
עילת התביעה, הסביר השופט, היא "הפרת קניין רוחני, והגשתה בידי התובעת היא במובהק עזרת גומלין של חברי האגודה כדי להביא לשיפור תנאי עסקיהם, כאמור במטרות האגודה לפי פקודת האגודות השיתופיות.
הוא קיבל את עמדת התובעת שהתביעה אושרה בידי האורגנים שלה, וחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובעת "בגין טענות הסמכות", בסך 1,200 ש"ח. הדיון בתביעה עצמה יימשך.
