רוני טופולנסקי לבית לוי מנהלת במושב תלמי-יחיאל את "הירקנייה", אשר משווקת ירקות ופירות מיוחדים, טריים ישר מן השדה, שגדלים במשק שלהם
כביש מפריד בין מושב ערוגות לבין מושב תלמי-יחיאל בדרום, ליד צומת קסטינה. וחייה של רוני טופולנסקי לבית לוי שזורים בשני מושבים אלו במקביל. רוני נולדה בשנת 1964 בחיפה, להוריה מיכאל ונעמי לוי.
בשנת 1982 עברה המשפחה דרומה, למושב תלמי-יחיאל ליד צומת קסטינה. "לעומת הכרמל בחיפה זה נראה אז סוף העולם עבורנו," אומרת רוני. אביה מיכאל היה במשך כל השנים מנהל בתי-ספר תיכוניים ברשת "אורט" והמשיך בכך גם במעבר דרומה. מי שלקחה על עצמה לטפח משק חקלאי היתה האם נעמי.
מפרויקט הלביא לפרויקט חקלאי
נעמי ז"ל, אימה של רוני, היתה דוקטור לפיסיקה בהשכלתה, בעת מגוריהם בחיפה עבדה בפרויקט "הלביא", מטוס הסילון המודרני שפותח בישראל ולבסוף בוטלה ההחלטה לייצר אותו.
עם סיומו של פרויקט זה היא עברה לטיפוח המשק החקלאי ברצינות האופיינית לה. "אמי היתה אוטודידקטית. היא ניסתה ולמדה רבות על הגידולים השונים," מעידה רוני.
"בסופו של דבר היא החליטה להתמקד בגידולים מיוחדים, שלא היו נפוצים אז בארץ, בעיקר עגבניות שרי, וגם אננס, ארטישוק, אספרגוס, גידולים שבזמנו נראו הזויים."
רוני נרתמת לפרויקט
רוני למדה בבית הספר התיכון בבאר-טוביה, ושם הכירה את חגי טופולנסקי ממושב ערוגות, הנמצא ליד תלמי-יחיאל, ממש מעבר לכביש. השניים היו חברים החל מכיתה יא' ונישאו בשנת 1988.
רוני הכשירה עצמה בכמה תחומים במשך השנים: "בתחילה למדתי תעשייה וניהול במכללה בבאר-שבע, ואחר כך למדתי באוניברסיטת בן גוריון ויש לי תואר ראשון ב'מדעי ההתנהגות' ותואר שני ב'מדיניות ציבורית.'"
חגי, אלוף בצה"ל, איש חיל האוויר, מילא במהלך שירותו כמה תפקידים בכירים. מספרת רוני: "עקב שירותו של חגי התגוררנו במשך שנים רבות בבסיסי חיל האוויר. בשנת 2004 היינו במשך שנה באלבמה, ארצות הברית, לצורך הלימודים של חגי שם."
עם שובם ארצה, הם בנו בית במושב ערוגות, והאם נעמי הזמינה אותה לעבוד עימה במשק של המשפחה בתלמי-יחיאל. "בתחילה היססתי קצת," מעידה רוני, "אבל אמי אמרה לי: 'כל משק חקלאי הוא בעצם מפעל, בו מייצרים ומשווקים ותוכלי לנצל את כל הכישורים שלך'.
אז נזכרתי שבעת שהותנו בארצות-הברית, נוכחתי לדעת שבכל החוות שמזמינות מבקרים, יש חנויות לממכר התוצרת. ולכן הצעתי לאמי שנפתח חנות – אני אנהל אותה והיא תמשיך בגידולים. ואכן כך עשינו."
המשך המפעל של נעמי ז"ל
באותה תקופה להקים חנות ירקות במושב היה מהלך חדשני באזור. היתה אז רק "כפרייה" אחת. לכן בתחילה היו מבני המשפחה שהביעו ספק: "מי יגיע לתלמי-יחיאל לקנות ירקות ופירות?" הם שאלו – אבל העסק השתלם והוא מתרחב ופורח.
"לרוע המזל חלתה אמי בלוקמיה בשנת 2005", אומרת רוני, "והיא נפטרה מן המחלה במרץ 2006. כך שלא הספקתי לעבוד עמה זמן רב, אבל החלטנו להמשיך במפעל הגדול של חייה, בתנאי שהוא יהיה רווחי."
"כדי שהמשק יהיה רווחי," מספרת רוני, "הורדנו את הגידולים הלא רווחיים. לדוגמא: אמי ז"ל ניסתה לגדל פפינו שמוצאו ממרכז אמריקה. זהו פרי בגודל תפוח, שצבעו צהוב-סגול והוא דל סוכר, מתאים לחולי סכרת. אלא שהגידול שלו היה מאוד בעייתי, לכן היינו צריכים להפסיק לגדלו, לצערנו.
"בעצם בזכות החנות עברנו להיות משק מגוון מאוד," ממשיכה רוני לספר. "המשכנו לגדל ולפתח עגבניות שרי בכל הצבעים, אספרגוס, אננס, חמישה סוגי פלפלים, חצילים, קישואים. גן הירק גדל מאוד."
ומה עם היצוא?
בשנים בהן חברת "אגרקסקו" פעלה ייצא משק לוי באמצעותה לחו"ל. עם סגירת "אגרקסקו" הוחלט במשק לוי להתמקד בשוק המקומי, אבל לא דרך השוק הסיטונאי. הם חברו לגופים משווקים שונים, ביניהם "עלה עלה", שמספקת ירקות טריים ומובחרים למסעדות גורמה וקייטרינג.
כך הגיעו עם הגידולים המיוחדים שלהם למקומות רבים ושונים בארץ. במשק לוי מגדלים גידולים רבים שונים, ובעיקר אננס, אספרגוס, אפונה סינית, שעועית תאילנדית ועגבניות צ'רי.
רוני מציינת בהערכה רבה את איתן פּייקינג, ממושב תימורים, שעבד עם אימה במשך שנים רבות ועדיין עובד במשק לוי עד היום. איתן הוא מנהל עבודה, אחראי על הגידולים "ועובד המון," כדבריה.
ואז הגיעה הקורונה
עם תחילת הקורונה נסגרו המסעדות. משק לוי נכנס למשבר כספי, כי גופים שונים היו חייבים להם כסף רב מאוד: "וכאן באו לעזרתנו הילדים שלנו, הדור הצעיר," מציינת רוני "הם סיפרו לנו על המתרחש בפייסבוק: קבוצות רכישה של תושבים שמעוניינות לקנות באופן ישיר ממגדלים. ואכן כך עשינו.
מילאנו אוטו גדול בירקות ופירות, גייסנו שני סטודנטים כנהגים – והם הביאו את התוצרת למקומות שונים בארץ, למפגש עם קבוצות הרכישה. זה ממש הוציא אותנו מהבוץ."
הסטודנטים שעזרו למשק לוי בשיווק חזרו בינתיים ללמוד, חורף 2020 הסתיים ובקיץ יש פחות עגבניות שרי.
שוב היתה התלבטות במשק לוי כיצד להמשיך, וכיצד להרוויח. "אז עלה במוחי רעיון," אומרת רוני "להכין ארגזים לשיווק ובכל ארגז כל מה שאנחנו מגדלים. במקביל הבן שלנו דָר הכין אפליקציה, באמצעותה ניתן להזמין משלוח של תוצרת טריה היישר לבית."
בתחילת השבוע רוני מפרסמת רשימה עם הפירות והירקות שניתן עתה אפשרות לקנות. אנשים בוחרים את הירקות והפירות שהם רוצים, ואלו נכנסים לארגזים באריזות.
אין צורך לנקוב בכמויות בעת ההזמנה. למחרת קבלת ההזמנה מגיע הארגז לבית הלקוח עם המשלוח שהוזמן." בינתיים צצה גם בעיה, והיא שיווק הארגזים באמצעות מכונית גדולה, כיוון שלא לכולם יש רישיון מתאים לכך. לכן חלק מן הזמן רוני נוהגת וחלק מן הזמן איתן.
כל המשפחה עובדת
רוני וחגי הורים לארבעה ילדים: חן בת 30, רן בן 27, שי בת 23 ודר בן 18, תלמיד כיתה יב'.
"כולם מחויבים לעבוד," מציינת רוני, "גם אלו שלומדים ועובדים מחוץ לבית, עוזרים ככל יכולתם. במיוחד אני מבקשת לציין את אבי מיכאל. בהכשרתו הוא בעל תואר שני בהנדסת חשמל וכאמור שנים רבות עבד כמנהל בתי ספר של רשת 'אורט'.
הוא ניהל בתי-ספר בירושלים, באשקלון ובקריית מלאכי. עם צאתו לפנסיה הוא נרתם לעבודה במשק. כאשר אמי היתה בחיים הוא נחשב ל'שר החוץ' שלנו, מוביל סחורות ועוד.
היום הוא ממשיך להיות פעיל ועדיין עובד עמנו. הוא עוסק באדמיניסטרציה, וגזברות, עובד מול הבנקים ולעתים גם נוהג."
"תהליך מרגש"
מסתבר שמשק לוי בתלמי-יחיאל בעל קשר הדוק לחברת "הזרע", וזה עוד מימיה של נעמי ז"ל: "אנחנו 'חממת התצוגה' שלהם," מציינת רוני ומסבירה: "בחלקה שלנו יש דונם אדמה, בו אנחנו מגדלים עגבניות שרי מזנים שונים, שהם עדיין בפיתוח.
מכל זן שותלים 10 עד 15 שתילים ועוקבים אחרי גידולם. זה מאפשר לנו להיות מעודכנים בזנים חדשים, ואחר כך לקבל אישורים לגדל אותם בכמות מסחרית. לדוגמא: יש עגבנייה שנקראת 'מגי', והיא עגבניה קטנה וטעימה ביותר. אנחנו היינו בין הראשונים לגדל אותה ולשווק אותה."
"בסך הכול," מסכמת רוני "מאוד נעים ומרגש לראות את התהליך, החל מן הזריעה ועד שאתה פוגש פנים אל פנים את הלקוח – והוא מרוצה מהתוצרים שלך. אין סיפוק גדול מזה."
עוד מוסיפה רוני: "יש להתייחס אל המשק החקלאי כמו אל מפעל. כי הקטע של השיווק חשוב מאוד, במיוחד כאשר אין תמיכה ממשלתית, והשוק בארץ קטן. חקלאי חייב להיות יצירתי."
