ורדית, האחות של מושב עידן ובעלה רם, הגיעו לערבה התיכונה בשנת 1987 עם איתמר, בכור הילדים שהיה בן שנה. הם הגישו ניירות קבלה לשלושה מושבים: פארן, צופר ועידן והתקבלו לשלושתם.
"זיהיתי בעידן פוטנציאל חקלאי" אומר החקלאי רם אלוני, בעל משק של שישים דונם: עגבניות, חציל, אבטיח. לאיתמר העניק אביו שישה דונם עגבניות.
גם כשהחל את דרכו כחקלאי במושב עידן היו לרם אלוני שישה דונם עגבניות עם תוצרת שעשתה דרכה לשווקים המקומיים. אחר-כך גידל מלון בשדה פתוח, אבטיח על עשרים דונם לייצוא באמצעות חברת "אגרקסקו", ולשוק המקומי – חציל על שלושים דונם ופלפל.
"רוב הגידולים היו מלון + אבטיח. קטפנו מוקדם מהאחרים, השגנו יתרון טוב והקדמנו בשבועיים את התוצרת שיצאה מדרום הערבה".
אחרי 34 שנות חיים בערבה התיכונה, אני שואל את רם אם הוא רואה ברכה בעמלו. הוא מחייך ומשיב ללא היסוס: "רואה ברכה בעמלי. בוא נתחיל מהטוב.
שניים משלושת ילדיי החליטו לחזור לערבה. זה בעיניי סימן שהילדות שלהם הייתה בבחינת חוויה טובה והשפיעה עליהם לחזור לגור כאן. רותם, בת 33 נשואה+2, חברה בוועדת הקליטה במושב.
אשתו של איתמר פעילה בוועדת תרבות של המושב. ואני? כל החברים שלי ברחבי הארץ מקנאים. אני נוסע בכביש הערבה בלי פקקים. לא עומד כל כמה מטרים.
לא מצפצף, לא צופרים לי או מקללים אותי. רוב הזמן אני לבד על הכביש. חוץ מהשעות שהתאילנדים יורדים לשדות ועולים מהשדה על טרקטורים. אז נוצר עומס מסוים".
כאן מסתיים הפרק הטוב, החיובי של שיחתנו. מכאן עובר רם אלוני לתאר את קשיי היום-יום ואת התייחסות או אי התייחסות הממסד לחקלאי הישראלי.
"החיים נעשים קשים משנה לשנה. כלכלית מקשים עלינו העובדים הזרים. העלויות להחזיק אותם הם בשמיים. אין קשר בין החקלאים לפוליטיקאים שעושים מה שטוב להם."
"יש בארץ משתלמים מהעולם שבאים לכאן והשכר החודשי שלהם בארצותיהם 100-200 דולר לחודש. תלוש שכר של עובד מתאילנד בחקלאות 6000-7000 שקלים לחודש והעלויות מעצימות את השכר שלו."
"יש אגרות של משרד הפנים שבסך הכול שם חותמת על הגעתו של התאילנדי והחותמת הזו שווה 2100 שקלים. תעשה חשבון פשוט – 26 אלף עובדים תאילנדים שווים הכנסה למדינה של 52 מיליון שקלים."
"אנחנו משלמים למינהל כל שנה 2800 שקלים כדי שיסכים שהתאילנדים יגורו במבנים בשטח שמוכר כמגורים ועלי להפקיד ערבות של 7000 שקלים בבנק, והבנק גובה בשנה 500 שקלים על החתימה על עמלת הערבות. אותי זה עיצבן."
"יום אחד אמרתי למנהלת הבנק שעדיף שהיא תיקח את הערבות של 7000 שקלים וביום הפינוי של העובד שישאירו את הכסף אצלו. היא לא הסכימה אבל הלכה לקראתי והורידה ל-300 שקלים את עמלת הערבות."
"אחרי כל מה שציינתי הוסיפו לנו מערכות פנסיה + פיצויים לעובדים הזרים. שום חברת ביטוח לא תעביר את כספי הפנסיה לתאילנד או לווייטנאם, שגם משם מגיעים אלינו עובדים"."
רם אלוני מציין שבעקבות דרישת המדינה לשלם פנסיה לעובד הזר שמסיים 63 חודשי עבודה בישראל, צץ כהגדרתו "ביזנס חדש. פרנסה להרבה גופים במדינה.עורכי דין מגישים תביעות ביפוי כוח של העובדים הזרים, בסכומים אסטרונומים. אחי, חקלאי, קיבל תביעה של רבע מיליון שקלים על עובד שסיים כאן 63 חודשי עבודה."
"נגדי הוגשה תביעה על ידי עורך דין מטעם שגרירות תאילנד. סכום אדיר. תביעה על שעות עבודה, מחלה, פנסיה, פיצויים, חופשה. העובד העיד שהייתי בסדר גמור ודאגתי לו אבל…עורכי דין משכנעים את הזרים לתבוע עוד כספים. צריך למכור כליה כדי להחזיק את המשק אחרי תביעות כאלה. אני הרי משלם הכל, גם פנסיה, גם כרטיס טיסה חזרה לתאילנד."
"התביעה נגדי הייתה על 200 אלף שקלים בקירוב. ביקשנו פשרה. התאילנדי לא הסכים לפשרה. אחרי שיחות וויכוחים התאילנדי הסכים ל-80 אלף שקלים. הסכמתי על 30 אלף שקלים."
"בסוף שילמתי 50 אלף שקלים. חמישים אלף שקלים בבנק, אם יש לך עשרה עובדים שתובעים אותך זה כבר חצי מיליון שקלים, ולזה תוסיף אגרות והיטלים – אתה מגיע ל-750 אלף שקלים."
"הרבה חקלאים בערבה סגרו משקים כי לא בא להם להתעסק עם עובדים זרים. גם אם המשק פעיל והכל טוב, כך גם משק טוב יכול ליפול."
רם אלוני מדגיש כי הבעיה החמורה לדבריו היא ש"משרדי העבודה, האוצר והחקלאות לא מבינים את משמעות הדברים ולכן החקלאות נמצאת במצב שהיא נמצאת. אין רצון להבנה."
"קו לעובד" חזק יותר מהחקלאים. לי מותר לקזז לעובד זר 530 שקלים על מגורים אולם ישראלי שיהיה מוכן לעבוד בחקלאות צריך לשכור מגורים לעצמו ב-1500-2000 שקלים לחודש והוצאות נלוות, זה פי ארבעה מתאילנדי".
ויש לרם אלוני מה לומר גם בנושא פערי התיווך. "על חציל אני מקבל מהרשת 2.5 שקלים לק"ג. הרשת מוכרת ק"ג חציל ב-6 שקלים ויותר. נכון, יש עלויות לרשת אבל הפערים מגיעים לרמות אדירות."
"לנו יש סטנדרטים גבוהים: הדברה, חממות סגורות. חומר ריסוס שאני משתמש עולה לי 1000 שקלים לחצי ליטר. בגדה, בירדן עולה זרחן אורגני 50 שקלים לליטר".
ומה עשתה הקורונה למוצרים השונים? "כל המוצרים עלו בין 30 ל-100-200 אחוזים. אמון חנקתי עלה אשתקד 1250 שקלים לטונה, השנה 3000 שקלים לטונה דשן. הצלחתי במאמץ מיוחד להוריד מחיר ל-1900 שקלים לטונה."
"פלסטיק לכיסוי חממה עלה אשתקד 7.30 שקלים, השנה כיסוי חממה עולה 9.50 שקלים. אריזות קרטון עלו ב-20-30 אחוז. התייקרות ממוצעת של 30 אחוזים של התשומות. המובילים העלו את מחירי ההובלה על רקע ביטול הבלו בחמישה עשר אחוזים."
"יש לי תחנת שינוע התוצרת לשוק המקומי. אין לנו הרבה רווח. העלינו ב-15 שקלים את מחיר שיווק התוצרת. חקלאי ששוכר משק ממישהו אחר, חקלאי שסגר משק, מייקר עלות בכ-30 אלף שקלים בשנה. עוד מעט יעלו את מחירי המים לחקלאות. למרות הכל – אני עדיין חקלאי".
הפגישה עם רם אלוני התקיימה סמוך מאד לחממה של עגבניות. אין לו משרד, אפילו לא חדר. בשדה פתוח, איתר עבורי מקרר נמוך קומה שיצא מכלל פעולה ועליו ישבתי.
רם אלוני התיישב על ארגז פלסטיק. לא נורא. מה שהיה גרוע ובלתי נסבל לחלוטין, שלאורך כל הריאיון נקבצו והתיישבו עלי בין 30 ל-50 זבובים עוקצניים ומרגיזים.
כל העת כתבתי ועסקתי בהברחת זבובים. אחד הראיונות הלא פשוטים שניהלתי בחיי. הצילום בכתבה מציג אותנו ישובים על מושבים ארעיים. עברנו גם את זה. לעומת מה שהחקלאי רם אלוני עובר כל יום…
רם אלוני נשוי לורדית, האחות של מושב עידן. הורים לשלושה: איתמר (35) נשוי+2, חקלאי. תומר (34) בזוגיות, מועסק בתחום הביטחון. רותם (33) נשואה+2 גננת במערכת החינוך בערבה. רם אלוני נולד במושב מגשימים, לא הרחק מנמל התעופה בן גוריון והגיע לערבה בשנת 1987.
